אִם־תָּשִׁ֤יב מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂ֥וֹת חֲפָצֶ֖יךָ בְּי֣וֹם קָדְשִׁ֑י וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְד֤וֹשׁ יְהוָה֙ מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר׃
If you refrain from trampling the sabbath, From pursuing your affairs on My holy day; If you call the sabbath “delight,” The LORD’s holy day “honored”; And if you honor it and go not your ways Nor look to your affairs, nor strike bargains—
(ב) מוֹנֶה אָדָם אֶת אוֹרְחָיו וְאֶת פַּרְפְּרוֹתָיו מִפִּיו, אֲבָל לֹא מִן הַכְּתָב. וּמֵפִיס עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מָנָה גְדוֹלָה כְּנֶגֶד קְטַנָּה, מִשּׁוּם קֻבְיָא. וּמַטִּילִין חֲלָשִׁים עַל הַקָּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא עַל הַמָּנוֹת:
(2) A man may count his guests and his appetizers/desserts by word, but not from writing. A man may cast lots with his sons and the members of his household on the table, provided that he does not make a large portion against a small one, because of gambling. And [priests] may cast lots for sacrifices on festivals, but not for the portions.
תנו רבנן כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת ודיוקנא עצמה אף בחול אסור להסתכל בה משום שנאמר אל תפנו אל האלילים מאי תלמודא אמר רבי חנין אל תפנו אל מדעתכם:
The Sages taught in a baraita: With regard to writing that is under a picture or under graven images [deyokenaot], it is prohibited to read it on Shabbat lest one end up reading business documents. And with regard to an idolatrous image itself, even on a weekday it is prohibited to look at it, because it says: “Do not turn toward idols [al tifnu el ha’elilim] or make yourselves molten gods, I am the Lord your God” (Leviticus 19:4). The Gemara asks for clarification: What is the biblical derivation? How does this verse indicate that one may not look at an idolatrous image? Rabbi Ḥanin said: Do not push God [al tefannu El] out of your mind by looking at these images (Arukh).
אסור לקרותו בשבת - שמא יקרא בשטרי הדיוטות:
בשטרי הדיוטות - פי' בקונט' של מקח וממכר ולעיל בפרק כל כתבי (שבת דף קיז: ושם) פירש איגרות השלוחות למצוא חפץ:
טעם מה שאסרו למנות מן הכתב גזירה שמא יקרא אגרת שלום בשבת והוא אסור כי לבד ספרי הנבואות או פירושיהם אסור לקרות בשבת או בי"ט ואפי' הי' אותו הספר בחכמה מן החכמות.
שו"ת הרשב"א חלק א סימן תשעב
השיב עוד שמותר בשבת להביט באשטורל"ב דכלי הוא. וכל כלי מותר לצורך גופו ואפילו כלי שמלאכתו לאסור. וכל שכן שאין אלא כאחד מספרי החכמה.
Shut Harashba 1:572
ספר האגור הלכות הוצאת שבת סימן תקח
הרשב"א התיר לקרא בשבת בספרי רפואות מפני שחכמה היא ולא דמי לשטרי הדיוטות, וכן הורה הרמב"ן בתשובות.
Sefer Ha'Hagur, Shabbat 508
וכתב בכתב כמה זימן וכמה מגדים הכין להם אסור לקרותו בשבת אפילו אם הוא כתוב ע"ג כותל גבוה הרבה משום גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות אבל אם חקוק בכותל מותר לקרותו אבל בטבלא ופנקס אפילו אם הוא חקוק אסור לקרותו וכל שטרי הדיוטות כגון שטרי חובות וחשבונות וכל שאלת שלום אסור לקרותן ואפילו לעיין בלא קריאה אסור.
כתב הרמב"ם בפי' המשנה פרק שואל שאסור ללמוד בשבת וביום טוב זולת בספר הנבואות ופירושיהן ואפילו היה אותו ספר בחכמה מן החכמות וכתבו ה"ה בפכ"ג וכ"נ ממ"ש הר"ן בפרק כל כתבי בשם הרז"ה מאחר שפסק מנהג הראשונים שאנו נוהגים לדרוש בכל שבת ושבת עד זמן סעודה אין לנו למנוע עצמנו מלקרות בכל כתבי הקודש ובכל ספר שיש בו סרך קדושת כל היום כולו עד כאן. משמע דדוקא בכתבי הקודש או ספר שיש בו סרך קדושה קורין אבל לא בספר שאין בו סרך קדושה אבל מדברי הרשב"א נראה שמותר ללמוד בספרי החכמות בשבת שכתב בתשובה סימן תשע"ב שמותר להביט באצטרובל"א בשבת שאינו אלא כאחד מספרי החכמה דמה הפרש בין כתוב ורשום בלוחות נחושת בעט ברזל לכתוב בספר וכן כתב האגור שהרשב"א והרמב"ן התירו לקרוא בשבת בספרי רפואות מפני שחכמה היא ולא דמי לשטרי הדיוטות.
אסור ללמוד בשבת ויום טוב זולת בדברי תורה ואפי' בספרי חכמות אסור ויש מי שמתיר ועל פי סברתו מותר להביט באסטרול"ב בשבת [ולהפכה ולטלטלה כדלקמן סי' ש"ח]:
(סה) ויש מי שמתיר - וכן נוהגין להקל וכתב בא"ר דירא שמים ראוי להחמיר בזה כי הרמב"ם והר"ן אוסרים:
שולחו ערוך הרב ש"ז:לא
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לִלְמוֹד בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם טוֹב רַק בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, וַאֲפִלּוּ בְּסִפְרֵי חָכְמוֹת אָסוּר, שֶׁכָּל סֵפֶר שֶׁאֵין בּוֹ סְרַךְ קְדֻשֶּׁה – יֵשׁ לִגְזוֹר מִשּׁוּם שִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת, וּלְפִי זֶה אֲפִלּוּ לְטַלְטְלָם אָסוּר.
וְיֵשׁ מַתִּירִים בְּכָל סִפְרֵי חָכְמוֹת וְסִפְרֵי רְפוּאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁדְּבַר חָכְמָה אֵינוֹ מִתְחַלֵּף בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת, וְאֵין לִגְזוֹר עַל זֶה בִּשְׁבִיל זֶה. וְכֵן נוֹהֲגִין לְהָקֵל.
Shulchan Aruch Harav 307:31
שש"כ כט:מו
אסור לקרוא בשבת דברי חולין כגון עיתונות מקצועית וכדו' ,וכן אסור לעיין בחשבונות. אבל מותר לעיין [...] בספרי לימוד, וגם מותר לבקר בתערוכה לימודית.
Shmiras Shabbas Ke'Hilchasa 29:46
הרהור בעסקיו מותר ומ"מ משום עונג שבת מצוה שלא יחשוב בהם כלל ויהא בעיניו כאלו כל מלאכתו עשויה:
(לח) מצוה שלא יחשוב וכו' - ומכ"ש אם יש לו ע"י ההרהור טרדת הלב ודאגה דיזהר בזה עיין בב"י:
עשה לך רב א:לו
אך כיון ששאלתך מתיחסת להכנה למבחן, ואין לי ספק שייגרם לך צער ועגמת נפש בהמנעות מלימוד זה, יש לנו לסמוך על דעת ה"יש מי שמתיר" שהביא מרן (שכן זו היא כונתו בציטוט הסברא השניה, ללמדנו שאפשר לסמוך עליה בשעת הדחק, שאם לא כן לשם מה הזכירה בכלל). ולפי זה מותר יהיה בתקופת המבחנים ללמוד לימודים כלליים, והעיקר שכל מעשיך יהיו לשם שמים.
Assei Leicha Rav 1:36
ג. הכנה מקודש לחול
פניני הלכה כב:טו
ולקראת מבחן במקצוע חול ראוי שלא ללמוד בשבת, כי השבת צריכה להיות מוקדשת ללימוד תורה, וגם מפני שעיקר כוונתו להצליח במבחן ולא כדי להחכים. ובשעת הדחק אפשר להקל, הואיל ויש ערך עצמי בלימודי החול. אבל אסור ללמוד לקראת מבחן באנגלית או שפה אחרת, כי אין בלימוד זה ערך עצמי.
Pninei Halacha 22:15
שאילת שלמה - אורח חיים קנד
יש עוד בעיה, והיא איסור של "מצוא חפצך ודבר דבר", שאסור לאדם לדבר בשבת בעניין עסקיו כמו שצוין לפני כן שלא לעיין בחשבונות וכדו', ואצל תלמיד שיעורי בית הם העסק שלו. אמנם בכל זאת יש להתיר כי אין התלמיד לומד בעבור הבחינות אלא בעבור הידיעה עצמה, והבחינה אינה אלא מכשיר כדי לבדוק אם התלמיד קלט את לימודו וכדי לזרזו, ולכן אם באמת הלימוד הוא העיקר בעיני הלומד והבחינה אינה אלא מכשיר עזר, אין איסור. וכן פסק הרב מן ההר.
Sheeilas Shlomo - Orach Chaim 154
עשה לך רב ד:לא
פשוט , שכל דבר שהותר לעשותו בשבת מאיזה טעם שהוא ויש לעושהו תועלת בו גם לצורך השבת , ולא ניכר הדבר שמכין הוא למחר , לא נאסר מטעם הכנה . וראיות רבות לדבר[...] והוא הדין לנדון דידן, שהלימוד, אחרי שכבר הותר (משום עגמות נפש) שוב אין בו משום הכנה, שהלא גם לשעתו נחוץ הוא, וכל לימוד שאדם לומד בכל שעה תועלת היא לו, ומה שיועיל לו לבחינות של חול, כיון שלא ניכר הדבר מותר. שאם לא נאמר כן, נגיע כבר לאיסור של לימוד תורה בסוגיא שהלומד מתכוין להכינה לשיעור שעתיד לתת ביום חול שהרי גם זה מכין הוא , שאם לא היה מגיד שיעור בסוגיא זאת לא היה לו ענין בה כל עיקר, אלא ודאי כדאמרן.
Assei Leicha Rav 4:31
מכתב מרב א. ליכטנשטיין לרב ד. ספרלינג על לימוד ספרות אנגלית בשבת
אהרן ליכטנשטיין
רחוב יורדי הסירה 2
ירושלים 93225
ב"ה ערב ראש השנה תשנ"ה
לכבוד
מר ד. ספרלינג
ירושלים
השלום והברכה,
אשר לשאלתך ביחס להיתר לימוד ספרות אנגלית, לדעת המתירים ללמוד ספרי חכמות בשבת, פשוט שאין להתייחס לספרות הזאת כמקשה אחת, לכן יש בה דברים מרוממים ונשגבים ויש בה אף דברי היתול ואפילו ליצנות. חלק הימנה ודאי נכלל בדברי חכמות ושייכת לאותה חכמה - העוסקת, לא פעם אף בדברים העומדים ברומו של עולם – שישנה בגויים. ומכאן שלדעת המתירים הנ"ל יש מקום, ביחס לאותן יצירות הכלולות בחכמה, אלה המאופיינות, בביטויו המפורסם של ארנולד, על ידי high seriousness of noble purpose להתיר לימודן בשבת.
ואף על פי כן, דעתי נחושה שאין להתמסר בשבת ללימוד תרבות כללית ברמה והיקף רציניים. השאלה איננה פורמלית – הלכתית גרידא, אלא ערכית וקשורה בצביון ואופי השבת – יום שבו יש להבליט פן דברים שבקדושה – וממילא, בתחום הלימוד, את העיסוק בתורה – ולהותיר את העיסוק בתרביות אחרות לימות החול.
Lettrer From Rav Aharon Lichtenstein to Rav Sperling