The Meaning of the book of Job (Iyov)
mi
Bymoshe isaacson

Questions we need to answer

  1. What is the point of this book?
  2. Who won the bet, Satan, God, none of the above?
  3. What is the meaning of God's response to Iyov?
  4. Why do bad things happen to good people?
ברכות ז׳ א:כ״ט
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר: שְׁתַּיִם נָתְנוּ לוֹ וְאַחַת לֹא נָתְנוּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחוֹן״ — אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, ״וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם״ — אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן.
Berakhot 7a:29
Rabbi Yoḥanan’s opinion, that God granted Moses all three of his requests, disagrees with that of Rabbi Meir, as Rabbi Meir said: Two of Moses’ requests were granted to him, and one was not granted to him. God granted him that the Divine Presence would rest upon Israel and not leave, and that the Divine Presence would not rest upon the nations of the world, but God did not reveal to Moses the ways in which He conducts the world. As it is said: “And I will be gracious to whom I will be gracious” (Exodus 33:19); in His mercy, God bestows His grace upon every person, even though he is not worthy. Similarly, God says: “And I will have mercy upon whom I will have mercy,” even though he is not worthy. According to Rabbi Meir, the way in which God conducts the world and bestows grace and mercy was not revealed even to Moses.
משנה אבות ד׳:ט״ו
רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר, אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים. רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם. וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים:
Pirkei Avot 4:15
Rabbi Yannai said: it is not in our hands [to explain the reason] either of the security of the wicked, or even of the afflictions of the righteous. Rabbi Mathia ben Harash said: Upon meeting people, be the first to extend greetings; And be a tail unto lions, and not a head unto foxes.
ברכות ה׳ א:ט׳-י׳

אמר רבא, ואיתימא רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנא' (איכה ג, מ) "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'." פשפש ולא מצא, יתלה בבטול תורה שנאמר (תהלים צד, יב) "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו." ואם תלה ולא מצא, בידוע שיסורין של אהבה הם שנאמר (משלי ג, יב) "כי את אשר יאהב ה' יוכיח."

Berakhot 5a:9-10

Rava, and some say Rav Ḥisda, said: If a person sees that suffering has befallen him, he should examine his actions, as it is stated: “We will search and examine our ways, and return to God” (Lamentations 3:40). If he examined his ways and found no transgression for which that suffering is appropriate, he may attribute his suffering to dereliction in the study of Torah, as it is stated: “Happy is the man whom You punish, Lord, and teach out of Your law” (Psalms 94:12). And if he did attribute his suffering to dereliction in the study of Torah, and did not find anything, he may be confident that these are afflictions of love, as it is stated: “For whom the Lord loves, He rebukes” (Proverbs 3:12).

אמר רב אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון אין מיתה בלא חטא דכתיב (יחזקאל יח, כ) הנפש החוטאת היא תמות בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה וגו' אין יסורין בלא עון דכתיב (תהלים פט, לג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם

Shabbat 55a

(שמואל ב יז, כה) ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב (שר) הצבא ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב וכי בת נחש הואי והלא בת ישי הואי דכתיב (דברי הימים א ב, טז) ואחיותיהן צרויה ואביגיל אלא בת מי שמת בעטיו של נחש מני אילימא תנא דמלאכי השרת והא איכא משה ואהרן אלא לאו ר"ש בן אלעזר היא וש"מ יש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון ותיובתא דרב אמי תיובתא:

Shabbat 55b

סנהדרין ק״א א:י״ג-ק״א ב:ב׳
ת"ר כשחלה ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר' טרפון ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא נענה ר' טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא נענה ר' יהושע ואמר טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר טוב אתה לישראל יותר מאב ואם שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין אמר להם סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין אמר לו עקיבא זו מנין לך אמר מקרא אני דורש (מלכים ב כא, א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים [וגו'] ויעש הרע בעיני ה' וכתיב (משלי כה, א) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורין שנאמר (דברי הימים ב לג, י) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ויוליכהו בבלה וכתיב (דברי הימים ב לג, יב) ובהיצר לו חילה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד מלפני (ה') אלהי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו ירושלים למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלהים הא למדת שחביבין יסורין
Sanhedrin 101a:13-101b:2
The Sages taught in a baraita: When Rabbi Eliezer fell ill, four Sages entered to visit him: Rabbi Tarfon, and Rabbi Yehoshua, and Rabbi Elazar ben Azarya, and Rabbi Akiva. Rabbi Tarfon responded to the situation with words of encouragement and said: You are better for the Jewish people than a drop of rain, as a drop of rain provides benefit in this world, and my teacher provides them benefit in this world and in the World-to-Come. Rabbi Yehoshua responded and said: You are better for the Jewish people than the sphere of the sun, as the sphere of the sun provides benefit in this world, and my teacher provides benefit in this world and in the World-to-Come. Rabbi Elazar ben Azarya responded and said: You are better for the Jewish people than a father and mother, as a father and mother provide benefit in this world, and my teacher provides benefit in this world and in the World-to-Come. Rabbi Akiva responded and said: Afflictions are cherished. When Rabbi Eliezer heard this he said to his attendants: Support me so I can sit and hear the statement of Akiva my student, who said: Afflictions are cherished. Rabbi Eliezer said to him: Akiva, from where do you derive this? Rabbi Akiva said: I interpret a verse in order to derive it. It is written: “Manasseh was twelve years old when he began to reign and he reigned fifty-five years in Jerusalem…And he performed that which was evil in the eyes of the Lord” (II Kings 21:1–2). And it is written: “These too are the proverbs of Solomon, which the men of Hezekiah, king of Judea, copied” (Proverbs 25:1), indicating that Hezekiah taught Torah and disseminated it to the multitudes. And is it conceivable that Hezekiah, king of Judea, taught Torah to the entire world and to Manasseh his son he did not teach Torah? Rather, Hezekiah certainly taught Manasseh much Torah; nevertheless, from all his exertion to teach him and from all his toil to teach him, it was only afflictions that elevated him to the path of good, as it is stated: “And the Lord spoke to Manasseh and to his people but they would not heed. And the Lord brought upon them the captains of the army of the king of Assyria, who took Manasseh with hooks, and bound him with chains, and carried him to Babylonia” (II Chronicles 33:10–11). And it is written thereafter: “And when he was in distress, he sought the Lord his God, and humbled himself greatly before the God of his fathers, and he prayed to Him and He was entreated of him, and He heard his supplication, and brought him back to Jerusalem into his kingdom; then Manasseh knew that the Lord He was God” (II Chronicles 33:12–13). You learned from this that afflictions are cherished.

Too long I’ve owed you this apology

For the apparently immeaning sorrow

You were afflicted with in those old days.

But it was of the essence of the trial

You shouldn’t understand it at the time.

It had to seem unmeaning to have meaning.

Robert Frost - The Masque of Reason