שלום בין האדם והטבע בחג הסוכות
הדף מאת: דבי גולן / עתיד במידבר
אחד המוטיבים המרכזיים בחג הסוכות הוא השלום, אשר בא לידי ביטוי במנהגי החג ובהגות היהודית הקשורה בו. סדרת לימוד זו תוקדש לחמשת ההיבטים של השלום בחג הסוכות: (א) שלום בין אדם לעצמו; (ב) שלום בין אדם לאדם; (ג) שלום בין אדם לטבע; (ד) שלום בתוך העם היהודי, בין קבוצות ופלגים וסוגים שונים של יהודים; (ה) שלום בין עם ישראל לעמים האחרים ובין כל אומות העולם. דף לימוד זה יוקדש להיבט השלישי - שלום בין האדם לסביבתו.
לט) אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן: (מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: (מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ: (מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: (מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:
Howbeit on the fifteenth day of the seventh month, when ye have gathered in the fruits of the land, ye shall keep the feast of the LORD seven days; on the first day shall be a solemn rest, and on the eighth day shall be a solemn rest. And ye shall take you on the first day the fruit of goodly trees, branches of palm-trees, and boughs of thick trees, and willows of the brook, and ye shall rejoice before the LORD your God seven days. And ye shall keep it a feast unto the LORD seven days in the year; it is a statute for ever in your generations; ye shall keep it in the seventh month. Ye shall dwell in booths seven days; all that are home-born in Israel shall dwell in booths; that your generations may know that I made the children of Israel to dwell in booths, when I brought them out of the land of Egypt: I am the LORD your God.
(יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: (יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (טו) שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ:
Thou shalt keep the feast of tabernacles seven days, after that thou hast gathered in from thy threshing-floor and from thy winepress. And thou shalt rejoice in thy feast, thou, and thy son, and thy daughter, and thy man-servant, and thy maid-servant, and the Levite, and the stranger, and the fatherless, and the widow, that are within thy gates. Seven days shalt thou keep a feast unto the LORD thy God in the place which the LORD shall choose; because the LORD thy God shall bless thee in all thine increase, and in all the work of thy hands, and thou shalt be altogether joyful.
דיון
  • מה מאפייני חג הסוכות על פי הפסוקים לעיל?
  • מה היחסים בין האדם לטבע על פי פסוקים אלו?
רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג, פרק מ"ג
ב. ארבעת המינים
והנראה לי בארבעת מינים שבלולב, שהם שמחה בצאתם מן המדבר, אשר היה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון, ומים אין לשתות, אל מקום האילנות נותני פרי והנהרות. ולקח לזיכרון זה, הנאה שבפירות האדמה והטוב שבריחות ויפה שבעלין והטוב שבעשבים ג"כ....
ואלו הארבעה מינין הם אשר קבצו שלשת הדברים האלה:
האחד מהם - רוב מציאותם בארץ ישראל בעת ההיא והיה כל אדם יכול למוצאם;
והעניין השני – טוב מראם ורעננותם ויש בהם טובים בריחם והם אתרוג והדס אבל לולב וערבה אין בהם ריח, לא טוב ולא רע;
והעניין השלישי – עומדם על לחותם ורעננותם בשבעה ימים, מה שאי אפשר זה באפרסקים ורימונים ובאספרגל ואגס וכיוצא בהן.
דיון
  • כיצד, על פי הרמב"ם, מחזקים ארבעת המינים את הזיקה לארץ ישראל?
  • מהן המעלות של ארבעת המינים ומדוע הן חשובות לסוכות?
  • מה חשיבותה של הרעננות בארבעת המינים?
מתוך האתר של מכון החגים בינקי בוצי, ללא יחוס שם מחבר
ארבעת המינים בהיבט בוטָני
כל אחד מארבעת הצמחים שהיהודים מביאים לסוכתם הוא ארץ ישראל.
אך כל אחד שונה בוטָנית מחבריו.
הערבה והאתרוג זקוקים לכמות גדולה של מים כדי לצמוח, התמר וההדס יכולים לצמוח עם פחות מים.
זה חשוב מפני שמקורות המים בארץ הם נדירים בהרבה אזורים ולעומת זאת שופעים באזורים אחרים.
האקלים מהווה גם הוא גורם משמעותי. עצי התמר אוהבים חום ויובש, אך לא נותנים הרבה פרי לאורך החוף, שם חם בקיץ אך גם מאוד לח.
ההדסים מעדיפים את אזור ההרים הקריר.
ערבות תצמחנה כמעט בכל מקום באקלים ים-תיכוני, אבל בישראל, עם כמות המשקעים הקטנה,
הערבה צומחת רק ליד מקורות מים שופעים כל השנה.
לפיכך ברור שהתורה בחרה ארבעה מינים לפי אלו הפזורים בארץ ישראל.
ישראל אולי קטנה, אך עם הרבה סוגי אקלים וגיאוגרפיה משתנה.
כל אחד מארבעת המינים מייצג איזור גיאוגרפי שונה:
האתרוג – אזור החוף הצפוניים והעמקים.
הלולב – מדבר.
ההדס – ההרים.
הערבה – מקורות המים.
© כל הזכויות שמורות ל
www.chagim.org.il
דיון
  • מדוע לדעתך חשוב שכל אחד מארבעת המינים ייצג אזור גיאוגרפי-אקלימי אחר?
  • מה מסמלת נטילת ארבעת המינים יחד בהקשר הבוטני?
  • איזו זיקה לארץ ישראל חש אדם הנוטל את ארבעת המינים ומנענע אותם לכל כיוון?
ארבעת המינים ועולם הצומח
"מצוה מן המובחר לאגוד לולב והדס וערבה ולעשות שלשתן אגודה אחת. וכשהוא נוטלם לצאת בהן [ידי קיום המצוה של נטילת ארבעת המינים] מברך תחילה על נטילת לולב, הואיל וכולן סמוכין לו ואחר כך נוטל האגודה הזאת בימינו ואתרוג בשמאלו ונוטלן דרך גדילתן שיהו עיקריהן למטה לארץ וראשיהן למעלה לאויר...."

הסברים
  • ארבעת המינים מסמלים חלקים שונים או צורות שונות של הצומח: גזע העץ (לולב), ענף (הדס), עלים ושורשים ארוכים השלוחים אל מקורות המים (ערבה) והפרי (אתרוג). כך מסמלים ארבעת המינים את מחזור הצומח בכלל ואת מחזור החיים, כפי שמתאר הרמב"ם בקטע הבא, על דרך נטילתם של ארבעת המינים.
And it is a choice [fulfillment of the] commandment to bunch the palm branch (lulav), the myrtle and the willow, to make the three of them into one bunch. And when he lifts it up to fulfill [the commandment] with them, he recites the blessing, "about the taking of the lulav" — since all of them are adjacent to it. And afterwards, he takes this bunch in his right [hand] and the citron in his left [hand]. And he takes them in the way of their growth — such that their [stems] are downwards and their heads are upwards towards the [sky].
דיון
  • הציעו משמעויות סמליות לארבעת המינים.
  • בהתאם להצעותיכם, מה מסמלת המצווה לאגוד את כל ארבעת המינים יחד?
  • מדוע יש ליטול את ארבעת המינים "כדרך גידולן", כלומר, לברך עליהם בדרך שהם צומחים באופן טבעי
  • מה מסמלת דרישה זו בעבורנו, על האופן שבו עלינו לחיות את חיינו?
אליהו כי טוב, ספר התודעה, הוצאת יד אליהו כי טוב, ירושלים 2001, עמ' עה-עו
ג. שלום עם הטבע בסוכה
דרך בניית הסוכה והטבע
כיצד מעשה הסוכה? תחילה עושה אדם שלושה או ארבעה דפנות ואחר כך נותן עליהם סכך מפסולת גורן ויקב וכיוצא בזה. כל הדברים כשרים לדפנות הסוכה ובלבד שיהו יכולים לעמוד בפני רוח מצויה....הרים את הדפנות שלושה טפחים (כ-24 סנטימטרים) מן הארץ, הסוכה פסולה. שצריכים הדפנות להיות קרובים לארץ....מצד הדין אם עשה שני דפנות מלאים ודופן שלישי עשה קצת יותר מטפח – ועשה צורת הפתח בין דפנותיה – הסוכה כשרה, אלא שמהדרים להקיף את הסוכה בארבעה דפנות מלאים. לא כל הדברים כשרים לסכך, אלא דברים שהם גידולי קרקע, ונעקרו מן הקרקע, ולא נעשה בהם שימוש...וכן אין מסככין באוכלים....וצריך לסכך שיהא הצל בסוכה מרובה מאור השמש. ולא ירבה בסכך יותר מדי אלא כדי שיהו נראים הבלילה הכוכבים הגדולים דרך הסכך....סוכה שסככה כהלכה אלא שהעמידה תחת הגג או תחת המרפסת או תחת האילן וענפיו סוככים עליהו, הסוכה פסולה. אין קוראים סוכה אלא לזו שצילה בא רק מחמת סכך כשר, ולא מחמת שום דבר אחר חוץ לסכך.
דיון
  • כיצד נוכל לחוש את הטבע סביבנו כשאנו בתוך הסוכה?
  • האם ניתן להרגיש "בבית" בטבע?
חיים בתוך הסוכה במהלך החג
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת (ויקרא פרק כג, פסוק מב)

הלכה ה: כיצד היא הישיבה בסוכה? שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום ובין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. וכל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע. שנאמר "בסוכות תשבו שבעת ימים".
הלכה ו: אוכלין ושותין וישנים בסוכה כל שבעה, בין ביום ובין בלילה, ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה...ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה.
Women, slaves and minors are exempt from the [commandment of dwelling in a] sukkah. One whose genitalia are covered by a layer of skin (and, so, undetermined) and one who has genitalia of both sexes are obligated based on the doubt [about their sex]. And likewise is one who is half a slave and half a free person obligated. A minor who does not [still] require his mother — which is [like a five-year old] like a six-year old — is obligated in the [commandment of dwelling in a] sukkah by the words of the Scribes (rabbinically), in order to educate them in the commandments. Sick people and those serving them are exempt from the sukkah — and not just a sick person in danger, but even one whose head feels unwell or his eye feels unwell. One who is indisposed is exempt from the sukkah — he, but not those serving him. And what is [the criteria by which one is determined to be] indisposed? That is one who is not able to sleep in the sukkah because of the wind, or because of the flies and the fleas and that which is similar to them or because of the smell. A mourner is obligated [to dwell] in the sukkah. But a groom, the groomsmen and all the members of the [wedding party] are exempt from the sukkah all seven days of the feast [connected to the wedding]. Agents [designated to fulfill] a commandment are exempt from the sukkah — whether during the day or during the night. Those walking on a journey during the day are exempt from the sukkah during the day, but obligated during the night. Those walking on a journey during the night are exempt from the sukkah during the night, but obligated during the day. Guardians of a city during the day are exempt from the sukkah during the day, but obligated during the night. Guardians of a city during the night are exempt from the sukkah during the night, but obligated during the day. Guardians of gardens and orchards are exempt during the day and during the night. For if [such a] guardian makes a sukkah, the thief will know that the guardian has a set place and will come and steal from another place. How is the commandment of dwelling in the sukkah? That one eat, drink and live in in the sukkah all of the seven days — both during the day and during the night — in the same way that he lives at home during the other days of the year. And all seven days of Sukkot, one renders his house temporary, and his sukkah permanent; as it is stated (Leviticus 23:42), "In huts shall you dwell seven days." How is that? [If he has] beautiful vessels and beautiful bedding, [they are brought] into the sukkah. And drinking vessels, such as jugs and cups, [are also brought] into the sukkah. But eating vessels, such as pot and pans are [kept] out of the sukkah. And a candelabra [is brought] into the sukkah. But if the sukkah was small, he places it out of the sukkah. We eat, drink and sleep in a sukkah all seven [days] — whether during the day or during the night. And it forbidden to eat a meal outside the sukkah all seven [days], unless it is a casual meal — a kabeitsah or less or a bit more (of bread). One may not sleep outside the sukkah, even [for] a brief nap. But it is permissible to drink water and to eat fruits outside the sukkah. However one who is stringent upon himself and does not drink even water outside the sukkah is surely praiseworthy. Eating on the night of the first holiday in the sukkah is an obligation. Even if one ate a kazayit of bread, he has fulfilled his obligation. From then on, it is optional: [If] he wants to a eat a meal, he must dine in the sukkah; [but if] he wants to just eat fruits or parched grain all seven [days] outside the sukkah, he may eat [like that. It is] like the law of eating matsa on Passover. [In a case of] one who had his head and the majority [of his body] in the sukkah, but his table was inside his house or outside the sukkah, and he eats: It is surely forbidden, and it is as if his table was inside the sukkah. [This is] a decree lest one be pulled after his sukkah. And [this is so] even in a large sukkah. One reads inside the sukkah all seven [days]. But when he [seeks to] comprehend and be exacting [upon the text], he may comprehend [it] outside the sukkah so that his mind will be settled. One who prays [does whatever] he wants — he prays in the sukkah or outside of the sukkah. [If] rain fell — [someone in the sukkah] may surely enter the house. From when is it permissible to evacuate [it]? From when [enough] drops fell into the sukkah, that were they to fall inside a cooked food, it would no longer be fit [to eat] — even a cooked food of beans (which goes bad quickly). [If] one was eating in the sukkah and rain fell, so he entered his house; and [then] the rain stopped — we do not obligate him to return to the sukkah (that whole night) until he finishes his meal. [If] one was sleeping [in the sukkah] and rain fell, so he entered his house; and [then] the rain stopped — we do not burden him to return to the sukkah that whole night; but he may rather sleep in his house until the dawn arises. [When] one finished eating on the seventh day in the morning — he may not undo his sukkah. But he may bring down his vessels and evacuate them from the time of the afternoon prayer and onward. [If] he does not have a place to evacuate [his vessels] (like when the sukkah is in his house), he should reduce it four [handbreadths] by four. And if he needs to dine during the rest of the day, he needs to eat in the sukkah — since its commandment is for all seven [days]. Every time one enters to dwell in the sukkah all seven [days], he recites the blessing, "Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has sanctified us with His commandments, and commanded us to dwell in the sukkah." And on the night of the first holiday, he recites a blessing over the sukkah and afterwards [a blessing] over the time; and he arranges all of the blessings over a cup [of wine]. It comes out that he recites Kiddush standing up, and recites the blessing, "to dwell (or sit) in the sukkah" and sits; and afterwards recites the blessing over the time. And the custom of my teachers and the rabbis of Spain was like this, to recite Kiddush on the night of the first holiday of the festival of Sukkot standing up, as we have explained. At this time — when we make two holidays — we must sit in the sukkah eight days. And on the eighth day — which is [also] the first holiday of Shemini Atseret (the eighth day festival) — we sit in it, but we do not recite the blessing, "to dwell in the sukkah." And likewise, one whose genitalia are covered by a layer of skin (and, so, undetermined) and one who has genitalia of both sexes never recite the blessing, "to dwell in the sukkah" — since they are obligated based on the doubt [about their sex]. And we do not recite a blessing [when performance of a commandment is based on] a doubt. [When] one finished eating on the eighth day, he brings down his vessels and evacuates [the sukkah]. [In a case in which] one does not have room to bring down his vessels: If it was a small sukkah, he brings a candelabra into it; and if it was a big sukkah, he brings pots and pans and that which is similar to them into it — in order to take note that it is disqualified, and that its commandment has already finished. But since it is a holiday, he may not reduce it and disqualify it [in that way]. [In a case of] one who did not make a sukkah (before the festival) — whether inadvertently or volitionally — he must make a sukkah during the intermediate days of the festival. He may even make a sukkah at the end of the seventh day — for its commandment is all seven [days]. The wood of the sukkah — whether the wood of the panels or whether the wood of the skhakh — is forbidden all eight days of the festival. We may not benefit from them for something else all eight days, because the sukkah is designated (muktseh) all of the seventh day until twilight — and since it is [also] designated at twilight of the eighth day (the twilight being the transition from the seventh day to the eighth day), it is designated for the whole day. And it is likewise forbidden all eight [days] to supply from foods and drinks suspended in the sukkah in order to beautify it. But if one stipulated about them at the time that he suspended them and said, "I am not separating from them the entire twilight (of the first night)," he may surely supply from them at any time that he wants. For he surely did not designate them; so the sanctity of the sukkah did not rest upon them and they were not considered [to be] like it.
דיון
  • כיצד מפרש הרמב"ם את המשמעות המעשית של מצוות הישיבה בסוכה?
  • אילו פעולות יומיומיות יש לקיים בסוכה דווקא?
  • מה חש אדם העושה סוכתו קבע ואת ביתו ארעי?
  • מה גורמת לו העתקת חיי השגרה לסוכה שתפורק לאחר שבוע?
  • מה הופך את הבית שלנו לבית?
אליהו כי טוב, ספר התודעה, הוצאת יד אליהו כי טוב, ירושלים 2001, עמ' צה-צו
איסור השימוש בחומרים גזולים לצרכי החג
מצוה שבאה בעברה אינה מצוה אלא עברה...לפיכך צריך להישמר הרבה מאד שלא יכשל חלילה בשום עוון של תרמית וכל עוון אחר בעת שבא לזכות במצוה גדולה זו של ארבעת מינים בחג. שלא ישקר ולא יצער לשום אדם בעבורה, ולא יהיה לווה כסף בעבורה וידוע שלא יוכל לפרוע, או כל דבר אחד בדומה לאלה. כל שכן שצריך להישמר מפני הגזל שלא יקטוף את המינים מרשות שאינה שלו; שהגזל מחור מכל העוונות....צא ולמד כמה הפליגו חכמים בענין זה של לולב גזול....במקום שיש גזל אין ארבעה מינים בחג ובמקום שיש ארבעה מינים – אין גזל.
דיון
  • מה הפגם בשימוש בלולב או שאר מינים גזולים?
  • מה מלמד איסור זה על רגישות לסביבה?
  • מה מלמד איסור זה על קיום מצוות בכלל?
רש"י דברים פרק טז', פסוק יג
סכך הסוכה ומיחזור
חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ (דברים פרק טז, פסוק יג)
באספך – בזמן האסיף שאתה מכניס לבית פירות הקיץ, דבר אחר באספך מגרנך ומיקבך, למד שמסככין את הסוכה מפסולת גורן ויקב.
דיון
  • איזה יחס יש לנו בדרך כלל לפסולת?
  • מה המשמעות הסמלית והסביבתית להעלאת הפסולת ל"ראש הגג", כחלק מקיום מצוות הסוכה?
פירוש הרשב"ם על התורה, ספר ויקרא, פרק כג
חג הסוכות כמסר של ענווה
למען ידעו דורותיכם: פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה: סוכה ממש. וזה טעמו של דבר:
חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך - באספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר. למען תזכרו - כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה - בלא יישוב ובלא נחלה ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב ואל תאמרו בלבבכם כֹּחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון: וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו'. ולמה אני מצוה לך לעשות זאת? כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ואכלת ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' וגו' ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזיכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב לבלתי רום לבבו על בתיהם מלאים כל טוב, פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה.
דיון
  • מה הסכנה הטמונה בהצלחה ובשפע? כיצד מנטרלים סכנה זו?
  • מה מלמדים אותנו חג הסוכות והישיבה בסוכה, בהקשר זה?
  • מהו היחס הראוי לארץ ולסביבה המספקת לנו את צרכינו, גם אם אנו עובדים קשה כדי להשיגם?
הרב ארתור ווסקאו, מתוך האתר: http://www.shalomctr.org תרגום לעברית: דבי גולן
"סוכת שלום"- משמעות הסוכה לאור נפילת מגדלי התאומים
"סוכת שלום"
בשנת 2001, רק כמה שבועות לאחר התקפות הטרור של 9.11, הקהילה היהודית חגגה את חג האסיף, סוכות. רבים עשו זאת על ידי בניית סוכה – צריף שביר עם גג עלים וענפים, הבית הכי פגיע. פגיע בזמן, כי היא קיימת רק שבוע אחד במהלך שנה שלמה. פגיע במרחב, כי גגה חייבת להיות לא רק מעלים וענפים אלא חדירה דיה לאפשר לאור הכוכבים ולרוחות ולגשם להיכנס. בתפילות ערבית שלנו לאורך השנה, לפני שאנו שוכבים לישון שינה פגיעה, אנו מתחננים לה' "פרוש עלינו סוכת שלומך – סוכת שלום ובטחון". מדוע התפילה מבקשת סוכה של שלום ולא מבצר או מקדש או ארמון של שלום, שבוודאי היו משרים יותר ביטחון והיו יותר מאובטחים? בדיוק מפני שהסוכה כה פגיעה. במשך רוב חיינו אנו מנסים להשיג שלום ובטחון על ידי בניה בפלדה ובטון וקשיחות: פירמידות. מקלטים מפני התקפות מן האוויר. בנייני הפנטגון. מרכזי סחר עולמי. אולם הסוכה מזכירה לנו: האמת היא שכולנו פגיעים. אם, כפי ששר הנביא בוב דילן "גשם קשה תרד" – הוא יירד על כולנו. וביום 9.11 האמת העתיקה הזו התחוורה לנו: כולנו חיים בסוכה. גם האוקינוסים הרחבים ביותר, הבניינים החזקים ביותר, המאזנים העשירים ביותר, כלי הנשק העוצמתיים ביותר – לא הגנו עלינו. יש רק קירות דקיקות וגגות חדירות לגשם בינינו. כדור הארץ כולו רקמה אחת משולבת של חיים. המצווה "ואהבת לרעך כמוך" איננה אזהרה להיות נחמדים: זוהי הצהרה על האמת, כמו חוק הכבידה. באיזו מידה ובאיזו צורה אוהב את שכני, כך יתברר אוהב את עצמי. אם אשפוך בוז על שכני, שנאה תחזור אלי. רק עולם בו כל הקהילות יוכלו לחוש פעיגות ולכן מחוברות לכל הקהילות האחרות, יכול למנוע מעשים כאלה של זעם ורצח המוני. הסוכה לא רק מזמינה את גופנו להפוך פגיעים פיזית, היא מזמינה את מחשבותינו להיות פגיעים ופתוחים לרעיונות חדשים. לחיות בסוכה במשך שבוע, כפי שמלמדת אותנו המסורת היהודית, משמעה להשאיר מאחור לא רק את החומות והמגדלים הקשוחים של ערינו, אלא גם מחשבותינו הנוקשות, הנחותינו, הרגלינו, חיינו המובנים מאליהם. אכן, המסורת מלמדת שסוכות הוא החג בו אנו פותחים את עצמנו למה שזר לנו. אנו מתפללים במיוחד ששפע ושלום יתפשטו בכל העמים, לא רק העם היהודי. סוכות הוא חג בו אנו מזמינים את האושפיזין – האורחים הקדושים – לסוכה – "אורחים" בדיוק מפני שהם הצד הנעלה שלנו, הפנים הלא-רגילים של עצמנו. על יד כך שאנו עוזבים את בתינו, אנו יוצרים את הזמן ואת המרחב להרהר בחיינו. באנגלית – to reflect. לעשות זאת היא להסתכל בהשתקפויות של עצמנו במראה. אכן במשך רגע אחד בשנת 2001, אמריקאים רבים עצרו כדי לשאול את עצמם את השאלה: "מדוע המחבלים הללו שונאים אותנו? האם עשינו משהו כדי להביא על עצמנו שנאה כזו?" אולם ממשלת ארה"ב פעלה מייד לשנות את השאלה לשאלה אחרת: "כיצד יכלו המחבלים להעיז לשנוא אותנו?!" ומייד נתנה גם תשובה: "מפני שאנו בני חורין והם שונאים חירות". האם נוכל להעלות על דעתנו נשיא אמריקאי נואם בפני הקונגרס כך: "במשך 40 יום ממשלתכם לא תנקוט בפעולה כלשהי מלבד לאסוף ממצאים על מי שביצע את הרצח ההמוני הזה. אנו מעודדים את כל האמריקאים להתאסף בסוכות בכל המקומות בהם נוכל לבחון את הרקמה הפתוחה בינינו לבין שאר העולם, בין האנושות לבין שאר החיים עלי כדור הארץ. אנו דוחקים בכולם להרהר על חיינו. "אנו מזמינים לא רק אלה שמרחוק למדו על האסלאם אלא אמריקאים ואחרים שהם בעצמם מוסלמים, לדבר עם כולנו בתוך הסוכות. "אנו מזמינים את מי שחי בשכונות העוני מלאות הייאוש ובצריפים מוכי הרעב בעולם, שלמדו לצד האזרחים המושפלים, הכועסים, של העתיד במדינות הצולעות שמהוות כמחצית מהעולם, לדבר איתנו בתוך הסוכות. להרהר יחד איתנו." אנו יכולים לדמיין את הנאום הזה, אבל בשנת 2001 לא יכולנו לצפות לדבר דומה מממשלת ארה"ב. כי בנינו תרבות שיש בה כה מעט מקום לסוכה של התבוננות וקבלה של רעיונות חדשים ולא נוחים, לסוכה של פגיעות וחוסר נוחות פיזית.... מנהיגינו הגיבו לפגיעות שלנו על ידי ניסיון נוקשה יותר להפוך את עצמנו לבלתי-פגיעים. אולם בעולם פגיע, הדבר דורש עוד ועוד עוצמה וזעם, עוד ועוד כפיה, עוד ועוד אלימות – בבית כמו גם מעבר לים. מה משמעות ההכרה שכולנו חיים בסוכות פגיעות? הנה כמה דוגמאות: האם נוכל ללמד את ילדינו את התורה, הנביאים, שיר השירים, התלמוד, הברית החדשה, הקוראן, האופאנישאד, תורות הבודהה, מרטין לותר קינג, גנדי – כאוצרות של חכמה – ולפעמים גם סכנה גדולה – החיוניים לעולם לא פחות מאפלטון, דרווין ואיינשטיין? האם נוכל ללמוד לראות את הסכנות בתורות "שלנו" ולא רק של "אחרים"? האם נוכל ללמוד לחזק את אותם אלמנטים במסורות הקוראים לאי-אלימות, במקום מסעות צלב עתירי דם וג'יהאדים ומלחמות קודש לארצות קדושות? במקום רק להשמיע משאלות, האם נוכל להתעקש לעשות מעשים: לחזק את בית המשפט הבינלאומי ולהרחיב את השיפוט שלו למקרים של טרור בינלאומי? ליצור שלום בין ישראל בטוחה ופלסטין בר-קיימא? להתחלק בשפע בין העולם הרעב לבין העולם השמן-מדי? להתחלק בפירוק נשק בין מדינות עם מחבלים מתאבדים ואלה עם נשק להשמדה המונית? ללמוד לנשום לרווחה במקום לחנוק את כדור הארץ עם גזים של השממה המונית? לא כל דרישה של העניים והמוחלשים לגיטימית רק בגלל שהיא ביטוי של כאב. אולם האם נוכל לפתוח את אזני לבנו לשאול: האם תרמנו בעצמנו ליצירת הכאב? האם נוכל לפעול להקל עליו? האם נוכל ליצור לעצמנו סוכה בזמן, סוכה של התבוננות והתחדשות, תוך הכרה בסוכה של מרחב פגיע בו אנו חיים באמת? האם נוכל כל שנה להשתמש בימים סביב 9.11 להתאסף לחשבון נפש? האם נוכל להתאסף ביראה במקום פחד, להתאבל על מה שקורע את העולם, ללמוד מה אורג את העולם יחד? הבחירה בפנינו רחבה מפוליטיקה, עמוקה מצדקה. האם אנו רואים בעולם בעיקר רכוש שיש לשלוט עליו, מוגדר על ידי חומות וגדרות שיש לבנות גבוה יותר ויותר, עבה וחזק יותר ויותר; או עשוי בעיקר מארג פתוח של חמלה וחיבורים, סוכה פתוחה ליד סוכה פתוחה. לא משנה מה נבנה במקום בו עמדו מגדלי התאומים, אמריקה והעולם יחיו בסוכה רעועה, מתנועעת, חדירה למים וקור. התקווה באה מהעלאת אמת זו לנגד עינינו. כולנו צריכים לפרוש מעלינו את סוכת השלום."

© כל הזכויות שמורות ל
www.shalomctr.org
דיון
  • כיצד קושר הרב וואסקאו את חג הסוכות לנפילת מגדלי התאומים?
  • מה טיב העולם שבו אנו חיים לאור חג הסוכות ונפילת התאומים? ומה הלקחים שעלינו ללמוד משני הדברים?
הרמן כהן מתוך אתר: http://cms.education.gov.il/EducationCMS/UNITS/Toranit/Templates
סוכת שלום
אין שנאה במקום שהשלום פרש את סוכתו בלב האדם. משום כך נאמר הלשון 'סוכת שלום' בתפילה. והיא הסוכה שהגיעה לידי משמעות סמלית עמוקה כל כך עד שהוקדש לה מועד. חג הסוכות הוא חג השלום כעיקרו בנדודי המדבר של המציאות הארצית. השלום עושה את כל החיים לחג. השלום מביא את שלום הטבע לתוך עולם האדם, את הלך הנפש היסודי של תום אל תוך ההתבוננות בעולם.
© כל הזכויות שמורות למחבר - הרמן (יחזקאל) כהן
cms.education.gov.il


מושגים
  • הרמן (יחזקאל) כהן - (4 ביולי 1842 – 4 באפריל 1918) היה פילוסוף יהודי-גרמני, מראשי מייסדיה של האסכולה הנאו-קאנטיאנית של אוניברסיטת מרבורג. כהן נולד בקוסוויג, אנהלט, גרמניה. הוא החל ללמוד פילוסופיה, ותוך זמן קצר נודע כתלמיד מעמיק של עמנואל קאנט. ב-1875, כהן נבחר לפרופסור במרבורג. בסוף ימיו חזר ליהדות בפן המעשי של קיום המצוות.
דיון
  • מהי הזיקה בין שלום לבין שנאה?
  • כיצד הופך השלום את החיים לחג?
  • כיצד השלווה של הטבע עשויה להשפיע על דרך ההתבוננות שלנו בעולם?
  • מה הרעיון הגדול של "סוכת שלום"?
אליהו כי טוב, ספר התודעה, הוצאת יד אליהו כי טוב,ירושלים 2001, עמ' קכו
ד. תפילת הגשם
'בחג נידונים על המים'. ...כל ימי החג הרי אנו כאילו רומזין לפני הקב"ה שיתן לנו גשמים בעונתם, ואנו מרצין לפניו בארבעה מינים הגדלין על המים, ובניסוך המים שאנו מנסכין על המזבח, ובהקפות ערבי נחל שמקיפים בהן את המזבח, אבל בתפלה אין מזכירין גשמים בפירוש. למה?... הואיל וגשמים בחג אינם סימן ברכה, לפיכך אין מזכירין אותם בתפלה עד שמיני עצרת. כיון שישראל יצאו מסוכותיהם ונכנסו לבתיהם ולמחרת משכימין ובאים לבתי כנסיותיהם להתפלל, מיד עורכים תפלה לפני הקב"ה, ומחברין אותה לתפלת המוסף ומבקשים מלפניו שיפתח את אוצרו הטוב, את השמים, כדי שיפריחו [הגשמים] את האדמה אשר תניב תנובתה ותתברך תבואתה.
... קבעו חכמים להזכיר שבחו של הקב"ה שמוריד גשמים לעולם, בברכה שניה שבתפלה, היא ברכת תחיית המתים. ברכה זו נקראת "גבורות" שמסדרין בה שבחו של המקום [כלומר, הקב"ה] על גבורותיו שהוא מראה בעולמו: מכלכל חיים, מחיה מתים, סומך נופלים, ורופא חולים ומתיר אסורים וכו'. והגשמים מגבורותיו של הקב"ה הם שכל ברואי תבל רואים אותם תמיד.
ולא עוד, אלא שגדולה גבורת גשמים משאר גבורותיו וקבעו להזכיר אותה בראש כולן, שכן אנו אומרים: משיב הרוח ומוריד הגשם – מכלכל חיים וכו'. שעל ידי הגשמים התבואה גדילה ובאים חיים לעולם. וכן הגשמים מחיים את הצמחים. והאילנות שקרובים להתייבש ולמות ולנפול, באים הגשמים – חיים חדשים נכנסים בהם, הנופלים נסמכים והחולים מתרפאים. ועוד שדומה לתחיית המתים – שהזרעים נקברים בקרקע ועל ידי הגשמים, צומחים ועולים.

מושגים
  • אברהם אליהו מוקוטובסקי (אברהם כי טוב) - (ה'תרע"ב - ו' באדר א' ה'תשל"ו; 1912 - 7 בפברואר 1976), ידוע יותר בשמו הספרותי אליהו כי טוב. איש חינוך, עסקן ציבורי וסופר חרדי פורה... בשנת ה'תרצ"ו (1936) עלה לארץ ישראל ועסק למחייתו כפועל בניין. בעבודתו זו גילה את מעמדו הנחות של הפועל החרדי, והיה שותף להקמת תנועת פועלי אגודת ישראל (פא"י)... יסד הוצאת ספרים קטנה בשם "א", דרכה פרסם את ספריו. מאז ועד סוף ימיו עסק בעיקר בכתיבה ובעריכה. ספריו הרבים הפכו לנכסים מוערכים ביותר בספרות היהדות.
  • ספר התודעה - הוא ספר ביהדות העוסק במועדי ישראל מאת הרב אליהו כי טוב. הספר מסודר לפי חודשי השנה מתשרי ועד אלול. נושא הספר הוא דינים, הלכות ומנהגים למועדי השנה, והוא כולל הסברים על משמעותם של מנהגים מקובלים בחגי ישראל. כמו כן כולל הספר מקורות שונים לדינים ולמנהגים. הספר נחשב לאחד מהספרים החשובים בני זמננו, בקרב הזרם הלאומי של היהדות ההלכתית.
דיון
  • מדוע מתחילים להתפלל על הגשמים דווקא בשמיני עצרת, בתום חג הסוכות?
  • האם בקשת הגשמים תלויה במקום?
  • כיצד קושר אליהו כי-טוב את הגשמים לתחיית המתים?
דף מספר 3 בסדרה "ופרוש עלינו סוכת שלומךָ"היבטים שונים של שלום בחג הסוכות, דפים נוספים בסדרה:
1 2 4 5