מרד בר כוכבא - האומנם טוב (היה) למות בעד ארצנו?
הדף מאת: רועי הורן / בית מדרש אלול
מרד בר כוכבא הוא אירוע היסטורי שעורר וממשיך לעורר, אמוציות רבות: האם זהו ביטוי להיבריס של מנהיגים, שהביאו עלינו שואה, או שמא זהו ביטוי לאמונה יוקדת, לאופטימיות נצחית ולגבורה מופלאה של אבותינו? מהם הגבולות שאדם מציב לעצמו ואומר - מכאן ואילך טוב מותי מחיי?
לוין קיפניס, בר כוכבא
בר כוכבא, לוין קיפניס
אִיש הָיָה בְּיִשְׂרָאֵל בָּר כּוֹכְבָא שְׁמו
ֹ אִישׁ צָעִיר גְּבַה קוֹמָה עֵינֵי זֹהַר לוֹ.
הוּא הָיָה גִּבּוֹר הוּא קָרָא לִדְרוֹר
כָּל הָעָם אָהַב אוֹתוֹ זֶה הָיָה גִּבּוֹר, גִּבּוֹר, גִּבּוֹר!
יוֹם אֶחָד קָרָה מִקְרֶה הָה, מִקְרֶה עָצוּב –
בַּר כּוֹכְבָא נָפַל בַּשְּׁבִי וְהוּשָׂם בִּכְלוּב.
שָׁם אַרְיֵה עֲנָק תּוֹךְ הַכְּלוּב שָׁאַג
בַּר כּוֹכְבָא אַל תִּפְחַד בַּר כּוֹכְבָא חֲזָק, חֲזָק, חֲזָק!
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
מהו האופי של הגיבור הלאומי על פי לוין קיפניס?

השווה גיבור זה להגדרת הגיבור ב'פרקי אבות' - "איזהו גיבור? הכובש את יצרו!"
תלמוד ירושלמי, תענית, פרק ד, הלכה ה
אמר רבי יוחנן: רבי היה דורש (על הפסוק) "דרך כוכב מיעקב" (במדבר כד) -
אל תקרא כוכב אלא "כוזב"
רבי עקיבא, כשהיה רואה את בר כוזיבא, היה אומר: הנה מלך המשיח
אמר לו ר' יוחנן בן תורתא: עקיבא! יעלו עשבים בלחיך ועדין לא בא!

א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות [רומאים תוקעים בשופר] היו מקיפין את ביתר (במצור על העיר)...
והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע (קטועי אצבע).
שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין?
אמר להן וכי היאך איפשר לבדקן.
אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נרכתב באיסרטיא (צבא) שלך. היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך.
וכשהיה יוצא לקרב, היה אומר:
ריבון כל העולמים - אל תעזור ואל תכלים [במקור: תכסוף, כלומר אל תביישינו]
'הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו' (תהילים ס)
ומה היה עושה בר כוסיבא?
היה מקבל אבני בליסטראות באחד מארכובותיו
וזורקן, והיה הורג מהן כמה נפשות
ועל זה אמר ר' עקיבא כן

הסברים
  • לפנינו תיאור של צבאו של בר כוכבא, וכן הויכוח בין חכמים לבר כוכבא בשאלת בדיקת נאמנות החיילים על ידי קטיעת אצבע.
דיון
זהו מקור חשוב כדי להבין את הפולמוס בחז"ל על דמותו של בר כוכבא בפרט, ועל עצם המרד בכלל.

לפי המדרש, האם בר כוכבא היה דמות 'דתית' קלאסית? מהי הביקורת המושמעת עליו?

מהו הויכוח בין ר' עקיבא לר' יוחנן בשאלת משיחיותו של בר כוכבא? מה אפשר ללמוד מכאן על תפיסת המשיח של ר' עקיבא?
מתי אומר אדם - טוב מותי מחיי?
פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה.
בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה
אמר ליה: עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות הרשעה?
אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום אמר להם מפני מה אתם בורחים אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה ומה במקום חיותנו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה (דברים ל) 'כי הוא חייך ואורך ימיך' כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה, על אחת כמה וכמה!

הסברים
  • מדובר כאן בתקופת 'גזירות אדריאנוס', גזירות אנטי-יהודיות שנגזרו לאחר מרד בר כוכבא.
The Gemara relates at length how Rabbi Akiva fulfilled these directives. The Sages taught: One time, after the bar Kokheva rebellion, the evil empire of Rome decreed that Israel may not engage in the study and practice of Torah. Pappos ben Yehuda came and found Rabbi Akiva, who was convening assemblies in public and engaging in Torah study. Pappos said to him: Akiva, are you not afraid of the empire? Rabbi Akiva answered him: I will relate a parable. To what can this be compared? It is like a fox walking along a riverbank when he sees fish gathering and fleeing from place to place.
The fox said to them: From what are you fleeing?
They said to him: We are fleeing from the nets that people cast upon us.
He said to them: Do you wish to come up onto dry land, and we will reside together just as my ancestors resided with your ancestors?
The fish said to him: You are the one of whom they say, he is the cleverest of animals? You are not clever; you are a fool. If we are afraid in the water, our natural habitat which gives us life, then in a habitat that causes our death, all the more so.
The moral is: So too, we Jews, now that we sit and engage in Torah study, about which it is written: “For that is your life, and the length of your days” (Deuteronomy 30:20), we fear the empire to this extent; if we proceed to sit idle from its study, as its abandonment is the habitat that causes our death, all the more so will we fear the empire.
דיון
מקור זה מתייחס ככל הנראה לגזירות של אדריאנוס שבאו בעקבות המרד, ועל פיהן אסור ללמוד תורה.

אפשר ללמוד ממקור זה על השקפת העולם של ר' עקיבא כאשר בחר לתמוך במרד.

מה אנו למדים מן המשל לגבי האופן שבו תופס ר' עקיבא את האיסור ללמוד תורה?

מה אפשר לומר על השקפתו של ר' עקיבא בשאלה הקשה - מה ראוי לחיות למענו, ועל מה ראוי למסור את הנפש?

מהם ה'קווים האדומים' מבחינתכם? לא רק כאינדיבידואלים אלא כחלק מתרבות ומעם - עד היכן הייתם מוכנים לוותר על התרבות שממנה הגעתם, ומהיכן לא תסכימו לוותר עוד?
ר' יואל משה טיילבוים, ויואל משה, ברוקלין, ניו יארק : חבורת לומדי ספה"ק ויואל משה בישיבה לצעירים תורה ויראה דרבי מסאטמאר, תשס"ו
בר כוכבא בהיסטוריוגרפיה האנטי-ציונית
בן כוזיבא היה איש קדוש ונורא וראוי לנבואה בכל המידות שחשב הרמב"ם ז"ל ועל כן היו מחז"ל כגון רבי עקיבא, שראו בו את מלך המשיח. ובתקופה זו היתה להם הצלחה נפלאה, אך מכיון שעשו פעולות ליקח לעצמם גאולה וממשלה טרם הזמן הראוי, נכשלו ע"י זה בפורענות קשה ומרה עד מאוד, וה' יתברך ישמרנו ולולא החטא הזה היו בבחינת ´זכו - אחישנה´, והיה אז אפשרית הגאולה.
דיון
כיצד מסביר ר' יואל טייטלבום את היחס החיובי לבר כוכבא במסורת היהודית? מדוע לדעתו בא החורבן בעקבות המרד?

לפי דעתכם, כיצד ההסבר הזה לסוגיית בר כוכבא והמרד יכול לשרת את העמדות האנטי-ציוניות של הכותב?
מרד בר כוכבא ותוצאותיו - שיחה עם יגאל ידין, מבפנים - בטאון התנועה הקיבוצית המאוחדת, כרך מו, 1983.
יגאל ידין בסנגוריה הסטורית על מרד בר כוכבא
"מרד בר-כוכבא" - אומר הרכבי - "הביא את השואה הצבאית והחורבן הגדולים שבתולדותינו. התבוסה הייתה צפויה, שכן ליהודים לא היה סיכוי להביס את הצבא הרומי. אין זו רק חכמה שלאחר המעשה. מחוללי המרד לקו בחולשה בחשיבה ריאליסטית." וכאמור, באווירה של אי-נחת השוררת כיום בישראל, אולי משום הגילויים של אותה הרפתקנות שהוזכרה כאן קודם, או בלשונו של הרכבי בראיונו ב"מעריב": "ציפיות שנתבדו ונתחוורו כבלתי-מציאותיות" - מעלים אנלוגיות מן ההיסטוריה היהודית, מפלות שבאו משום "אי-חשיבה ריאליסטית". למען ביסוס גישה זו מנסה הרכבי להסתייע בהערכה מחודשת של מרד בר-כוכבא.
אבל אם אתה מאמין במשהו גדול ואתה מוכן להקריב עבורו את החיים - האם השיקול היחידי שצריך להתוות את דרכך זה הביטחון במאה אחוז שאתה תצליח? זה נקרא "חשיבה ריאליסטית"? איפה הוא הגבול בין מאה אחוז ובין האפס כאשר מדינאי או עם נלחמים על מה שאפשר לקרוא לו "חיים רוחניים"? והדוגמה הכי-בולטת לכך והקרובה לנו ביותר, שאינה ניתנת לערעור ואיננו זקוקים להסתמכות לגביה על ספקולציות מעורפלות של היסטוריונים ועל קטעי-קטעים של דוקומנטים - זוהי ההכרזה על הקמת מדינת ישראל בה' באייר תש"ח".
© כל הזכויות שמורות למחבר ולכתב העת


הסברים
  • יגאל ידין מגיב על ספרו של יהושפט הרכבי ("חזון, לא פנטזיה") שבו דן המחבר את בר כוכבא לכף חובה, בטענה כי הוא היה הרפתקן חסר אחריות שהביא אסון על עמנו.
דיון
יגאל ידין שואל שאלות נוקבות - האם החלטה של מנהיג צריכה להיות אך ורק משיקולי ריאלסטיים-פוליטיים? היכן עובר הגבול בין חזון העשוי לפרוץ את נוקשות ההיסטוריה (למען עתיד טוב יותר) ובין חוסר אחריות לאומית?

ידין אף משווה את מעשהו של בר כוכבא להכרזה של בן גוריון על הקמת מדינת ישראל.

מה דעתכם על השוואה זו?