די מחסורו או לפי כבודו?
הדף מאת: נירה נחליאל / המדרשה באורנים
כמה צדקה יש לתת לעני? האם די מחסורו או האם "לפי כבודו"? ומה משמעות כל אחד מהביטויים, וכיצד הם תורמים לשיקומו של העני? בשאלות אלה עוסק דף לימוד זה.
(ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. (ח) כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ.
If there be among you a needy man, one of thy brethren, within any of thy gates, in thy land which the LORD thy God giveth thee, thou shalt not harden thy heart, nor shut thy hand from thy needy brother; but thou shalt surely open thy hand unto him, and shalt surely lend him sufficient for his need in that which he wanteth.
תלמוד ירושלמי, מסכת פאה דף לז
ירושלמי, מסכת פאה דף לז
אבא בר בא יהב לשמואל בריה פריטין, דיהא פליג למסכינייא (אבא בר בא היה נותן פרוטות לשמואל בנו שילך לחלק לעניים).

נפק ואשכח חד מסכן אכל קיפר ושתי חמר (יצא ומצא עני אחד אוכל בשר ושותה יין).

עאל ואמר קומוי אבוי (נכנס ואמר לפני אביו).

אמר לו: הב ליה יתיר, דנפשיה מרתי [מדתיה] (תן לו יותר, שנפשו מרה עליו ולכן הוא אוכל כך להפיג צערו).
כתובות סז עמוד ב
תנו רבנן די מחסורו אתה מצווה עליו לפרנסו ואי אתה מצווה עליו לעשרו אשר יחסר לו אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו שלשה מילין:

תנו רבנן מעשה באנשי גליל העליון שלקחו לעני בן טובים אחד מציפורי ליטרא בשר בכל יום ליטרא בשר מאי רבותא אמר רב הונא ליטרא בשר משל עופות ואיבעית אימא בליטרא בשר ממש רב אשי אמר התם כפר קטן היה בכל יומא הוה מפסדי חיותא אמטולתיה:

ההוא דאתא לקמיה דרבי נחמיה אמר ליה במה אתה סועד א"ל בבשר שמן ויין ישן רצונך שתגלגל עמי בעדשים גלגל עמו בעדשים ומת אמר אוי לו לזה שהרגו נחמיה אדרבה אוי לו לנחמיה שהרגו לזה מיבעי ליה אלא איהו הוא דלא איבעי ליה לפנוקי נפשיה כולי האי.

ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר לו במה אתה סועד אמר לו בתרנגולת פטומה ויין ישן אמר ליה ולא חיישת לדוחקא דציבורא א"ל אטו מדידהו קאכילנא מדרחמנא קאכילנא דתנינא (תהלים קמה, טו) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו בעתם לא נאמר אלא בעתו מלמד שכל אחד ואחד נותן הקב"ה פרנסתו בעתו אדהכי אתאי אחתיה דרבא דלא חזיא ליה תליסרי שני ואתיא ליה תרנגולת פטומה ויין ישן אמר מאי דקמא א"ל נענתי לך קום אכול.
Concerning this issue, the Sages taught: “Sufficient for his deficiency”; this teaches that you are commanded with respect to the pauper to support him, but you are not commanded with respect to him to make him wealthy, as the obligation encompasses only that which he lacks, as indicated by the word deficient. However, the verse also states: “Which is deficient for him”; this includes even a horse upon which to ride and a servant to run in front of him for the sake of his stature, if necessary. For someone accustomed to these advantages, their absences constitute a true deficiency, not an extravagant indulgence. The Gemara relates: They said about Hillel the Elder that he obtained for a poor person of noble descent a horse upon which to ride and a servant to run in front of him. One time he did not find a servant to run in front of him, and Hillel himself ran in front of him for three mil, to fulfill the dictate “which is deficient for him.” The Sages taught: There was an incident involving the people of the Upper Galilee, who bought for a poor person of noble descent from the city of Tzippori a litra of meat every day. The Gemara asks: If they provided him with the reasonable ration of a litra of meat, what is the novelty in this incident? Why does it bear repeating? Rav Huna said: It was a litra of meat of poultry, which is very expensive. And if you wish, say instead that for the weight of a litra of coins, they bought him actual red meat. The price of ordinary meat was so expensive that they had to pay the exorbitant price of a litra of coins. Rav Ashi said they did not spend a litra of coins for him. Rather, there, in the Galilee, it was a small village, and every day they would lose an entire animal just for him. They would slaughter an animal daily, simply to provide him with fresh meat, although there was otherwise no market for such a plentiful supply of meat in the village. The Gemara relates another incident concerning charity. A certain person came before Rabbi Neḥemya to request charity. He said to him: On what do you normally dine? He said to him: I usually dine on fatty meat and aged wine. Rabbi Neḥemya asked him: Is it your wish to belittle yourself and partake together with me in a meal of lentils, which is my regular food? He partook with him of lentils, and he died, since he was not accustomed to this food. Rabbi Neḥemya said: Woe to this one who was killed by Neḥemya. The Gemara wonders: On the contrary, Rabbi Neḥemya should have said: Woe to Neḥemya who killed this one. The Gemara responds: Rather, Rabbi Neḥemya meant that it was he, the pauper, who should not have pampered himself so much. The poor man was to blame for his own death. His excessive indulgence rendered him incapable of digesting simple foods such as lentils. The Gemara relates another story. A certain person came before Rava to request charity. He said to him: On what do you normally dine? He said to him: On a fattened hen and aged wine. He said to him: And were you not concerned for causing a burden to the community by expecting such opulent foods? He said to him: Is that to say that it is from their funds that I eat? I eat from the support of the Merciful One. This would seem to be a reasonable argument, as we already learned that in the verse “the eyes of all wait for You, and You give them their food in its time” (Psalms 145:15), the phrase: At their time, is not stated, rather “in its time.” This teaches that the Holy One, Blessed be He, gives each and every one his personally appropriate sustenance at its proper time, and the community is merely His agent in discharging His will. Therefore, the man is justified in maintaining his standard. In the meantime, while they were talking, Rava’s sister, who had not seen him for thirteen years, came. And as a gift, she brought him a fattened hen and aged wine. Rava said to himself: What is this that happened in front of me that suddenly I am brought food that I do not usually eat? He then understood that this was a providential response to what he had earlier said to the man. Rava said to him: I have responded [na’aneti] to your contention. Arise and eat.
תיאורית הצרכים של מאסלו
פירמידת הצרכים של מאסלו

הסברים
  • תיאוריית הצרכים היא תיאוריה של הפסיכולוג אברהם מאסלו, העוסקת במניעים של אדם בחייו.
    התיאוריה מניחה כי קיימים צרכים אוניברסליים המשותפים לכל בני האדם, ומניעים אותם. צרכים אלו עשויים לבוא לידי ביטוי באופנים שונים, בהתאם לסיטואציה התרבותית המסוימת.
    על פי תיאוריה זו קיימת היררכיה של צרכים, אשר מאורגנים על-פי סדר חשיבות. התיאוריה מניחה כי רמה מסוימת של צורך עשויה לבוא לידי מימוש ואז לא תפעל עוד כגורם המניע את האדם. עם זאת, בכל אשר רמה מסוימת של צורך מסופקת, האדם פונה להגשמת הרמה הגבוהה הבאה במעלה.
    הכלל שקבע מאסלו הוא: לא ניתן לעבור לרמה עליונה יותר של צורך, בלי סיפוק צרכים ברמה תחתונה יותר.
מושגים
  • אברהם מאסלו - אברהם מאסלו (1 באפריל 1908 - 8 ביוני 1970), פסיכולוג חברתי יהודי-אמריקני הנחשב לאחד התאורטיקנים המרכזיים של הפסיכולוגיה ההומניסטית. מאסלו פיתח תאוריה הנקראת "הגישה ההומניסטית", הטוענת כי האדם שואף להגשים את עצמו ולפתח את ה"עצמי" שלו, הכולל את הרגשות, המחשבות והתפיסות שלו בנוגע לעצמו ולסביבתו. מאסלו פיתח את תאוריית הצרכים הקרויה על שמו "מדרג מאסלו".
אמרטיה סן, "החירות האישית כהתחייבות חברתית", מקרוב: כתב עת לספרות וחברה (גיליון 9), גדי טאוב ונסים קלדרון (עורכים), הוצאת ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 84-83
החירויות הבסיסיות שאנו נהנים מהן ומיישמים עליהן את האחריות שלנו תלויות בנסיבות אישיות, חברתיות וסביבתיות שהן מקריות לחלוטין. ילד שנמנעה ממנו ההזדמנות שמציע בית הספר היסודי איננו מקופח רק בצעירותו, אלא נותר מוגבל למשך כל חייו (כשהוא הופך לאדם שאיננו כשיר לעשות דברים בסיסיים הכרוכים בקריאה, כתיבה וחשבון). אישה שחסרים לה האמצעים להשיג טיפול רפואי לחולי שממנו היא סובלת איננה רק קרבן לחולניות בלתי הכרחית או לאפשרות של מוות שניתן למנוע אותו, אלא היא גם מנועה מלעשות דברים מסוימים למען עצמה ולמען אחרים דברים שהייתה רוצה לעשותם כאדם אחראי. העובד המשועבד הנולד לתוך מצב של חצי-עבדות, הילדה המשועבדת החנוקה בחברה דכאנית, האיכר חסר האדמה והאונים שאין לו אמצעים בסיסיים להשגת הכנסה מכל אלה נמנעים לא רק תנאי היסוד לחיי רווחה, אלא גם תנאים הדרושים כדי לנהל חיים אחראיים, התלויים בנסיבות המאפשרות מספר חירויות בסיסיות [...] ללא החירות הבסיסית והכשירות לעשות דבר-מה, אדם איננו אחראי לביצועו [...] המשימה היא אפוא יצירת אפשרויות רבות יותר להחלטות ולבחירות משמעותיות בקרב אנשים שיכולים לאחר מכן לפעול בצורה אחראית על בסיס החלטתם.

עלינו לבדוק נוסף לחירויות המגולמות בתהליכים פוליטיים, חברתיים וכלכליים גם את המידה שבה אנשים מקבלים את ההזדמנות להשיג תוצאות שהם מייחסים להן ערך, ושיש להם סיבה לייחס להן ערך. רמת ההכנסה הריאלית שאנשים מקבלים חשובה ככל שהיא מעניקה להם הזדמנות נאותה לרכוש סחורות ושירותים וליהנות מרמת חיים ההולמת את הרכישות האלה. אך [...] רמות ההכנסה עלולות פעמים רבות לספק מידע שגוי לגבי מדדים חשובים כמו החירות לחיות חיים ארוכים, להימנע ממוות בלתי-הכרחי, להחזיק במשרה ראויה, או לחיות בקהילות שלוות המוגנות מפני פשיעה.

השקפת הכשירויות האנושיות מתמקדת ביכולתם של אנשים לנהל חיים שיש להם סיבות טובות לייחס להם ערך, ולפעול למימוש האפשרויות הריאליות הניצבות בפניהם. אותן כשירויות שעומדות למעשה לרשותו של אדם תלויות בטבע ההסדרים החברתיים [...] ובנקודה זו האחריות מוטלת על כתפי המדינה או החברה.
אבנר דה שליט, אוכלוסיות מוחלשות במדינת הרווחה הנסוגה, מפנה מס' 48 - תשרי תשס"ו, אוקטובר 2005
אבנר דה שליט
בדרך כלל מדיניות רווחה מתייחסת אל השאלה כמה "משהו" יש לכל אדם. למשל: כמה כסף, או מה גובה המשכורת, או מה גודל הדירה שלו, או איזה מכונית יש לו, או כמה מכשירי חשמל יש לו בבית. ואכן החשיבה החברתית-כלכלית הייתה מבוססת שנים רבות על השאלה איך מצמצמים פערים בהקשר של "כמה יש לי". [...] פרופ' אמרטיה סן הציג תפיסה אלטרנטיבית: ה"משהו" הזה, הוא טוען, בין שיהיה זה כסף, או משכורת, או בית, או מחשב, הוא רק אמצעי למשהו אחר. והמשהו האחר הזה הוא ה"תפקודים שלנו" (functionings). תפקודים הם כל אותם דברים שאנו רוצים לעשות או להיות: למשל לקרוא, או לעבוד עבודה מעניינת, או לדעת מתמטיקה, או לאהוב, או לבקר חברים, או להיות אנשים אוטונומיים, וכיוב'. על כן מה שצריך לדאוג הוא שלאנשים תהיה הזדמנות להגיע לתפקודים שלהם, ולא לתת להם סתם כסף, או משכורת. הגישה הזאת חשובה, משום שיש בה אפשרות מעניינת לחשיבה מחודשת במדיניות רווחה. למשל, אם אדם מסוים נכה, על פי הגישה המסורתית, המדינה צריכה לתת לו יותר כסף, בכדי שיוכל לקנות רכב, או שייקח מונית, וכיוב'. אבל אם הבעיה של הנכה היא לא שיש לו פחות כסף אלא שהוא לא יכול לנוע ממקום למקום אזי יש פה פתח למדיניות חדשנית. אולי הפתרון הוא לבנות אוטובוסים שמותאמים לנכים, ולא לתת לנכים כסף. בכדי להסביר את הדרך הזאת ניתן לחשוב על מצב אבסורדי. נניח שאישה מסוימת לא מתקבלת לעבודה בגלל שהיא אישה. האם הפתרון הוא לתת לה כסף כפיצוי? דומני שמובן שהפתרון הוא שינוי הנורמות החברתיות, גם בחינוך וגם בחקיקה, כך שאישה תוכל להיות מועמדת לכל עבודה. מעבר לכך, בגישה של סן יש חידוש מרענן משום שהיא מאפשרת להשוות בין מצבם החברתי והכלכלי של האנשים, תוך כדי התייחסות למרכיבים בחיינו שרבים מאתנו מוצאים אותם משמעותיים לא פחות מכסף, כמו האם יש לאדם יכולת או הזדמנות לפגוש חברים. חישבו על כך שהגישה הזאת מרחיבה מאוד את ההתייחסות לרווחה. על פיה, למשל, מצבו של תושב תל-אביב טוב יותר ממצבו של תושב ירוחם לא רק אם יש לו יותר כסף או נדל"ן, אלא גם בגלל שהוא חי קרוב למרכז ולמקומות שיש בהם שפע של הזדמנויות לחינוך ותרבות, לילדים שלו יש יותר אפשרות לממש את הפונקציה של שימוש בדמיון. הם למשל יכולים ללכת לקונצרט ולראות תערוכה, בעוד שהילדים בירוחם צריכים לשם כך להרחיק לנסוע.
© כל הזכויות שמורות למחבר וכתב העת "מפנה"
www.kibbutz.org.il


מושגים
  • אבנר דה שליט - אבנר דה-שליט (נולד ב-1957) הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטה העברית.
    אבנר דה-שליט נולד ברחובות, בן לפרופ' עמוס דה-שליט ואח לפרופ' אהוד דה-שליט. בהיותו בן 12 התייתם מאביו. הוא גדל בירושלים. גר שבע שנים בקיבוץ, קיבל ב-1986 את התואר הראשון במדע המדינה מהאוניברסיטה העברית. קיבל דוקטורט מאוניברסיטת אוקספורד ב-1990. כיום מכהן כראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים וגם כיהן כעמית מחקר במרכז אוקספורד לסביבה, אתיקה וחברה בשנים 1995 עד 2004.
    דה-שליט הוא בין מקימי התנועה החדשה, שהצטרפה למרצ. בשנתיים האחרונות עמד בראש צוות של כעשרים פעילים סביבתיים, אשר בשתוף עם אנשי משרד האוצר הגישו למשרד האוצר "חזון ירוק לישראל", מסמך שעיקרו המלצות למדיניות סביבתית בתחומים שונים. מלמד במכללה החברתית כלכלית.
    בשנת 2009 הוציא לאור דיסק בשם "אינטימי", הכולל שירים ולחנים אשר חיבר בעשרים השנים האחרונות. הזמרת המבצעת היא מעיין הירשביין והמפיק המוזיקלי הוא ארז יולביץ.

    מתוך: ויקיפדיה