הלכתי כי קרא הקול (חנה סנש)
הדף מאת: ליאורה אילון / קולות בנגב
דף הלימוד עוסק בהליכתם של אברהם, אליהו הנביא, יונה ורות מביתם אל מקום לא נודע, ובשינוי שמתחולל בהם בעקבות הליכתם זו.
הליכתו של אברם
(לא) וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. (לב) וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן.
(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. (ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. (ג) וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. (ד) וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה', וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט; וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן. (ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו, וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן. (ו) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ.
And Terah took Abram his son, and Lot the son of Haran, his son’s son, and Sarai his daughter-in-law, his son Abram’s wife; and they went forth with them from Ur of the Chaldees, to go into the land of Canaan; and they came unto Haran, and dwelt there. And the days of Terah were two hundred and five years; and Terah died in Haran. Now the LORD said unto Abram: ‘Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house, unto the land that I will show thee. And I will make of thee a great nation, and I will bless thee, and make thy name great; and be thou a blessing. And I will bless them that bless thee, and him that curseth thee will I curse; and in thee shall all the families of the earth be blessed.’ So Abram went, as the LORD had spoken unto him; and Lot went with him; and Abram was seventy and five years old when he departed out of Haran. And Abram took Sarai his wife, and Lot his brother’s son, and all their substance that they had gathered, and the souls that they had gotten in Haran; and they went forth to go into the land of Canaan; and into the land of Canaan they came. And Abram passed through the land unto the place of Shechem, unto the terebinth of Moreh. And the Canaanite was then in the land.
דיון
שאלות
  • מהם ההבדלים בין שתי ההליכות של אברם?
  • מה קרה לאברם בהליכתו השנייה? נסו להשלים פער זה באמצעות מדרש מקורי שלכם.
  • בריחתו של יונה
    (א) וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי לֵאמֹר. (ב) קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי. (ג) וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה', וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה'. (ד) וַה' הֵטִיל רוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם, וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר. (ה) וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים, וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל-אֱלֹהָיו, וַיָּטִלוּ אֶת-הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל-הַיָּם, לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם; וְיוֹנָה יָרַד אֶל-יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה, וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם.
    Now the word of the LORD came unto Jonah the son of Amittai, saying: ’Arise, go to Nineveh, that great city, and proclaim against it; for their wickedness is come up before Me.’ But Jonah rose up to flee unto Tarshish from the presence of the LORD; and he went down to Joppa, and found a ship going to Tarshish; so he paid the fare thereof, and went down into it, to go with them unto Tarshish, from the presence of the LORD. But the LORD hurled a great wind into the sea, and there was a mighty tempest in the sea, so that the ship was like to be broken. And the mariners were afraid, and cried every man unto his god; and they cast forth the wares that were in the ship into the sea, to lighten it unto them. But Jonah was gone down into the innermost parts of the ship; and he lay, and was fast asleep.
    דיון
    שאלות
  • האם בריחה כמו זו של יונה היא גם בגדר 'הליכה'? מה ההבדל?
  • ממה, לדעתכם, ברח יונה? מהי המשמעות של בקשת אלוהים "קְרא עליה"?
  • עקבו אחר פעולותיו של יונה. האם כך מתנהג אדם שבורח? מהי מנוסה זו? על מה היא מעידה, לדעתכם?
  • מה הרדים אותו, לדעתכם?
  • (ז) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת, וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ; וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת, וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל-יוֹנָה. (ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו - הַגִּידָה-נָּא לָנוּ, בַּאֲשֶׁר לְמִי-הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ: מַה-מְּלַאכְתְּךָ וּמֵאַיִן תָּבוֹא - מָה אַרְצֶךָ וְאֵי-מִזֶּה עַם אָתָּה. (ט) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, עִבְרִי אָנֹכִי וְאֶת ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת-הַיַּבָּשָׁה. (י) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ, כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מִלִּפְנֵי ה' הוּא בֹרֵחַ כִּי הִגִּיד לָהֶם. (יא) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ, כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר. (יב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל-הַיָּם, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם. כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם. (יג) וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל-הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם. (יד) וַיִּקְרְאוּ אֶל-ה' וַיֹּאמְרוּ, אָנָּה ה' אַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה, וְאַל-תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא: כִּי אַתָּה ה' כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ. (טו) וַיִּשְׂאוּ אֶת-יוֹנָה, וַיְטִלֻהוּ אֶל-הַיָּם; וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. (טז) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת-ה' וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַה' וַיִּדְּרוּ נְדָרִים.
    And they said every one to his fellow: ‘Come, and let us cast lots, that we may know for whose cause this evil is upon us.’ So they cast lots, and the lot fell upon Jonah. Then said they unto him: ‘Tell us, we pray thee, for whose cause this evil is upon us: what is thine occupation? and whence comest thou? what is thy country? and of what people art thou?’ And he said unto them: ‘I am an Hebrew; and I fear the LORD, the God of heaven, who hath made the sea and the dry land.’ Then were the men exceedingly afraid, and said unto him: ‘What is this that thou hast done?’ For the men knew that he fled from the presence of the LORD, because he had told them. Then said they unto him: ‘What shall we do unto thee, that the sea may be calm unto us?’ for the sea grew more and more tempestuous. And he said unto them: ‘Take me up, and cast me forth into the sea; so shall the sea be calm unto you; for I know that for my sake this great tempest is upon you.’ Nevertheless the men rowed hard to bring it to the land; but they could not; for the sea grew more and more tempestuous against them. Wherefore they cried unto the LORD, and said: ‘We beseech Thee, O LORD, we beseech Thee, let us not perish for this man’s life, and lay not upon us innocent blood; for Thou, O LORD, hast done as it pleased Thee.’ So they took up Jonah, and cast him forth into the sea; and the sea ceased from its raging. Then the men feared the LORD exceedingly; and they offered a sacrifice unto the LORD, and made vows.
    דיון
    שאלות
  • יונה נמצא במנוסה, והנה הוא לוקח על עצמו את האחריות לגורל הספינה, ומורה להשליכו לים. האם, לדעתכם, זוהי המשכה של הבריחה, או שמא יש פה התחלה של שינוי?
  • (א) וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת-יוֹנָה; וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת. (ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה' אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה. (ג) וַיֹּאמֶר, קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה' וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי. (ד) וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים, וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי; כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ. (ה) וַאֲנִי אָמַרְתִּי, נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ; אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ. (ו) אֲפָפוּנִי מַיִם עַד-נֶפֶשׁ, תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי; סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי. (ז) לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי, הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם; וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי, ה' אֱלֹהָי. (ח) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת-ה' זָכָרְתִּי; וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ. (ט) מְשַׁמְּרִים, הַבְלֵי-שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ. (י) וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה-לָּךְ, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה: יְשׁוּעָתָה לַה'.
    And the LORD prepared a great fish to swallow up Jonah; and Jonah was in the belly of the fish three days and three nights. Then Jonah prayed unto the LORD his God out of the fish’s belly. And he said: I called out of mine affliction Unto the LORD, and He answered me; Out of the belly of the nether-world cried I, And Thou heardest my voice. For Thou didst cast me into the depth, In the heart of the seas, And the flood was round about me; All Thy waves and Thy billows Passed over me. And I said: ‘I am cast out From before Thine eyes’; Yet I will look again Toward Thy holy temple. The waters compassed me about, even to the soul; The deep was round about me; The weeds were wrapped about my head. I went down to the bottoms of the mountains; The earth with her bars closed upon me for ever; Yet hast Thou brought up my life from the pit, O LORD my God. When my soul fainted within me, I remembered the LORD; And my prayer came in unto Thee, Into Thy holy temple. They that regard lying vanities Forsake their own mercy. But I will sacrifice unto Thee With the voice of thanksgiving; That which I have vowed I will pay. Salvation is of the LORD.
    דיון
    שאלות
  • בפסוק ב' נאמר: "ויתפלל יונה". האם המשך הדברים הוא נוסח תפילה, או שמא אתם מזהים פה גם אפשרות אחרת? אם כן, מהי?
  • מהי, לדעתכם, החוויה שמתוכה אומר יונה את הדברים לעיל?
  • יונה פרק ז, פסוקים א-יא
    א וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם [=של בני נינווה שחזרו בתשובה] כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה; וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם - וְלֹא עָשָׂה. וַיֵּרַע אֶל-יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה; וַיִּחַר לוֹ. ב וַיִּתְפַּלֵּל אֶל-ה' וַיֹּאמַר, אָנָּה ה' הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל-כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל-חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, וְנִחָם עַל-הָרָעָה. ג וְעַתָּה ה' קַח נָא אֶת-נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי. {ס} ד וַיֹּאמֶר ה' הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ. ה וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן-הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר; וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה, וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל, עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה-יִּהְיֶה בָּעִיר. ו וַיְמַן ה' אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה, לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ, לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ; וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה. ז וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת, בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת, וַתַּךְ אֶת-הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ. ח וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית, וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה, וַיִּתְעַלָּף; וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת, וַיֹּאמֶר, טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי. ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-יוֹנָה, הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל-הַקִּיקָיוֹן; וַיֹּאמֶר, הֵיטֵב חָרָה-לִי עַד-מָוֶת. י וַיֹּאמֶר ה' אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ: שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה, וּבִן-לַיְלָה אָבָד. יא וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶש בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה רַבָּה?
    דיון
    שאלות
  • מהו הדבר שחרה כל כך ליונה?
  • כיצד הוא מסביר את מנוסתו מפני ה'?
  • מהי תביעתו כעת מהאל?
  • האם, לדעתכם, עבר יונה שינוי, ואם כן, מהו?
  • דיון
    שאלת סיכום לבריחתו של יונה
    • מהו, לדעתכם, תפקידו של הים בסיפור? האם זהו תפקיד אחד, או שמא תפקידו של הים משתנה במהלך הסיפור?
    הליכתה של רות
    (ז) וַתֵּצֵא מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה-שָּׁמָּה, וּשְׁתֵּי כַלּוֹתֶיהָ עִמָּהּ; וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ, לָשׁוּב אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה. (ח) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ, לֵכְנָה שֹּׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ יעשה (יַעַשׂ) ה' עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם-הַמֵּתִים וְעִמָּדִי. (ט) יִתֵּן ה' לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ; וַתִּשַּׁק לָהֶן וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה. (י) וַתֹּאמַרְנָה-לָּהּ כִּי אִתָּךְ נָשׁוּב לְעַמֵּךְ. (יא) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי שֹׁבְנָה בְנֹתַי, לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי: הַעוֹד-לִי בָנִים בְּמֵעַי וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים? (יב) שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ, כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ, כִּי אָמַרְתִּי יֶשׁ לִי תִקְוָה גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים. (יג) הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ? הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ? אַל בְּנֹתַי, כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם כִּי-יָצְאָה בִי יַד ה'. (יד) וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן, וַתִּבְכֶּינָה עוֹד; וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ. (טו) וַתֹּאמֶר, הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ אֶל-עַמָּהּ וְאֶל-אֱלֹהֶיהָ; שׁוּבִי אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ. (טז) וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין - עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. (יז) בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי וְכֹה יוֹסִיף - כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ. (יח) וַתֵּרֶא כִּי-מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ.
    And she went forth out of the place where she was, and her two daughters-in-law with her; and they went on the way to return unto the land of Judah. And Naomi said unto her two daughters-in-law: ‘Go, return each of you to her mother’s house; the LORD deal kindly with you, as ye have dealt with the dead, and with me. TheLORD grant you that ye may find rest, each of you in the house of her husband.’ Then she kissed them; and they lifted up their voice, and wept. And they said unto her: ‘Nay, but we will return with thee unto thy people.’ And Naomi said: ‘Turn back, my daughters; why will ye go with me? have I yet sons in my womb, that they may be your husbands? Turn back, my daughters, go your way; for I am too old to have a husband. If I should say: I have hope, should I even have an husband to-night, and also bear sons; would ye tarry for them till they were grown? would ye shut yourselves off for them and have no husbands? nay, my daughters; for it grieveth me much for your sakes, for the hand of the LORD is gone forth against me.’ And they lifted up their voice, and wept again; and Orpah kissed her mother-in-law; but Ruth cleaved unto her. And she said: ‘Behold, thy sister-in-law is gone back unto her people, and unto her god; return thou after thy sister-in-law.’ And Ruth said: ‘Entreat me not to leave thee, and to return from following after thee; for whither thou goest, I will go; and where thou lodgest, I will lodge; thy people shall be my people, and thy God my God; where thou diest, will I die, and there will I be buried; the LORD do so to me,and more also, if aught but death part thee and me.’ And when she saw that she was stedfastly minded to go with her, she left off speaking unto her.
    דיון
    שאלות
  • מהו טיב היחסים בין רות ונעמי, על פי טקסט זה?
  • כיצד אתם מבינים את דבקותה של רות בנעמי?
  • האם, לדעתכם, דבקות זו נובעת מעמדה של כוח, או מעמדה של חולשה?
  • כיצד אתם מפרשים את שתיקתה של נעמי בעקבות התאמצותה של רות ללכת עמה?
  • כיצד מאפיינת הליכתה של רות עם נעמי חלק מתכונותיה?
  • (א) וּלְנָעֳמִי מידע (מוֹדָע) לְאִישָׁהּ, אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ: וּשְׁמוֹ בֹּעַז. (ב) וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל-נָעֳמִי, אֵלְכָה-נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו; וַתֹּאמֶר לָהּ, לְכִי בִתִּי.
    And Naomi had a kinsman of her husband’s, a mighty man of valour, of the family of Elimelech, and his name was Boaz. And Ruth the Moabitess said unto Naomi: ‘Let me now go to the field, and glean among the ears of corn after him in whose sight I shall find favour.’ And she said unto her: ‘Go, my daughter.’
    דיון
    שאלות
  • מה תפקידו של השדה בטקסט זה?
  • האם זהו תחילתו של המסע של רות, או תוצאתו? מה דעתכם?
  • מהם היחסים בין רות ונעמי, על פי טקסט זה?
  • הליכתו של אליהו
    (א) וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב. (ב) וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל-אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר: כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן, כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת-נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם. (ג) וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-נַפְשׁוֹ וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ שָׁם. (ד) וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אחת (אֶחָד); וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת, וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי, כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי. (ה) וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד; וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל. (ו) וַיַּבֵּט, וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם; וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב. (ז) וַיָּשָׁב מַלְאַךְ ה' שֵׁנִית וַיִּגַּע-בּוֹ, וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ. (ח) וַיָּקָם, וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה; וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב. (ט) וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה, וַיָּלֶן שָׁם; וְהִנֵּה דְבַר-ה' אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ, מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ. (י) וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. (יא) וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה', וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה', לֹא בָרוּחַ ה'; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ ה'. (יב) וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ ה'; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. (יג) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ, וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ, וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה; וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל, וַיֹּאמֶר, מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ. (יד) וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.
    And Ahab told Jezebel all that Elijah had done, and withal how he had slain all the prophets with the sword. Then Jezebel sent a messenger unto Elijah, saying: ‘So let the gods do [to me], and more also, if I make not thy life as the life of one of them by to-morrow about this time.’ And when he saw that, he arose, and went for his life, and came to Beer-sheba, which belongeth to Judah, and left his servant there. But he himself went a day’s journey into the wilderness, and came and sat down under a broom-tree; and he requested for himself that he might die; and said: ‘It is enough; now, O LORD, take away my life; for I am not better than my fathers.’ And he lay down and slept under a broom-tree; and, behold, an angel touched him, and said unto him: ‘Arise and eat.’ And he looked, and, behold, there was at his head a cake baked on the hot stones, and a cruse of water. And he did eat and drink, and laid him down again. And the angel of the LORD came again the second time, and touched him, and said: ‘Arise and eat; because the journey is too great for thee.’ And he arose, and did eat and drink, and went in the strength of that meal forty days and forty nights unto Horeb the mount of God. And he came thither unto a cave, and lodged there; and, behold, the word of the LORD came to him, and He said unto him: ‘What doest thou here, Elijah?’ And he said: ‘I have been very jealous for the LORD, the God of hosts; for the children of Israel have forsaken Thy covenant, thrown down Thine altars, and slain Thy prophets with the sword; and I, even I only, am left; and they seek my life, to take it away.’ And He said: ‘Go forth, and stand upon the mount before the LORD.’ And, behold, the LORD passed by, and a great and strong wind rent the mountains, and broke in pieces the rocks before the LORD; but the LORD was not in the wind; and after the wind an earthquake; but the LORD was not in the earthquake; and after the earthquake a fire; but the LORD was not in the fire; and after the fire a still small voice. And it was so, when Elijah heard it, that he wrapped his face in his mantle, and went out, and stood in the entrance of the cave. And, behold, there came a voice unto him, and said: ‘What doest thou here, Elijah?’ And he said: ‘I have been very jealous for the LORD, the God of hosts; for the children of Israel have forsaken Thy covenant, thrown down Thine altars, and slain Thy prophets with the sword; and I, even I only, am left; and they seek my life, to take it away.’
    דיון
    שאלות
  • מתוך איזה הלך נפש יוצא אליהו לדרכו?
  • מה קורה לו במדבר?
  • מה קורה לאליהו בהליכתו השנייה?
  • מהו קול הדממה הדקה, אותה שומע אליהו?
  • האם, לדעתכם, יש הבדל בין שתי הפעמים בהן עונה אליהו לשאלה "מה לך פה"? אם כן, מהו?
  • חנה סנש, ללא שפה – שירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד תשל"ח, עמ' 20
    בדרך/ חנה סנש
    קוֹל קָרָא והָלַכְתִי,
    הָלַכְתִי כִּי קָרָא הַקּוֹל.
    הָלַכְתִי לְבַל אֶפּוֹל,
    אַך עַל פָּרָשַת דְּרָכִים
    סָתַמְתִי אזנַי בַּלוֹבֶן הַקַּר
    וּבָכִיתִי כִּי אִבַּדְתִּי דָבָר.
    © כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
    www.acum.org.il
    דיון
    שאלות
  • מהו, לדעתכם, הקול שקרא לחנה סנש?
  • מהי פרשת הדרכים, ומה קרה בה?
  • איזה קול קרא לכם ללכת אל מקום אחר?
  • לאה גולדברג, שירים, הוצאת ספרית פועלים 2003, עמ' 237–239
    שלושה ימים / לאה גולדברג
    אֲנִי עוֹמֶדֶת בְּלֶב הַמִּדְבָּר
    ואֵין לִי אֲפִילוּ כּוֹכָב אֶחָד
    וְהַרוּחַ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֵלַי
    וְהַחוֹל לֹא יִשְׁמוֹר אֶת עִקְּבוֹת צְעָדַי.

    **
    קָרָאתִי: עֲנֵנִי - לֹא עָנַנִי.
    דָפַקְתִּי: פְּתַח לִי - לֹא פָּתַח
    בַּחוּץ הָיָה עֶרֶב לוֹהֵט וְחִיוֵּר
    הָלַכְתִי לִדְפּוֹק עַל שַעַר אַחֵר.

    קָרָאתִי: עֲנֵנִי - לֹא עָנַנִי.
    דָפַקְתִּי: פְּתַח לִי - לֹא פָּתַח
    בַּחוּץ הָיָה לַיְלָה חוֹנֵק וְעִיֵוור
    הָלַכְתִי לִדְפּוֹק עַל שַעַר אַחֵר.

    לָחַשְתִּי: עֲנֵנִי - לֹא עָנַנִי.
    בִּקַּשְתִּי : פְּתַח לִי - לֹא פָּתַח
    בְּבוֹקֶר אֵין טַל, עָלְתָה הַחַמָּה
    וְכָך מְצָאוּנִי שׁוֹמְרֵי הַחוֹמָה.

    **
    שְׁלוֹשָׁה יָמִים לֹא מָש זִכְרוֹ מִמֶּנִּי
    וּבָרְבִיעִי פָּרַסְתִּי אֶת הַלֶּחֶם
    וּבָרְבִיעִי פָּתַחְתִּי אֶת הַצֹּהַר
    וּבָרְבִיעִי רָאִיתִי אֶת הַיָּם.
    וּבָרְבִיעִי יָדַעתִּי שֶׁהַיָּם
    יָפֶה מְאֹד וּמֶרְחָבוֹ כָּחוֹל
    וּבְמַשַּב הַרוּחַ הַמָּלוּחַ
    רֵיחַ הַיָּם, לֹא טַעַם דִּמְעוֹתַי.
    © כל הזכויות שמורות למחברת ולהוצאת הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים
    www.kibutz-poalim.co.il
    דיון
    שאלות
  • איזו תחושה יוצר הבית הראשון בשיר?
  • מה תפקידו של המדבר בבית זה?
  • אל מי היא קוראת, ומי לא עונה?
  • מי הם שומרי החומה?
  • מהי משמעות ההליכה בשיר זה? מאין ולאן הליכה זו?
  • מה קרה ביום הרביעי?
  • בחרו שורה מתוך השיר המדברת אליכם באופן אישי. מה משמעותה עבורכם?
  • האם ההליכה גרמה לשינוי כלשהו? אם כן, מהו השינוי?
  • סיכום
    ר' יוחנן פתר קרייא באברהם אבינו. בשעה שאמר לו הקב"ה לך לך מארצך וממולדתך, למה היה דומה?
    לצלוחית של פוליטון (סוג של בושם) שהייתה מונחת בזוית אחת ולא היה ריחה נודף, בא אחד וטלטלה ממקומה והיה ריחה נודף. אף כן אמר הקב"ה לאברהם, אברהם הרבה מעשים טובים יש לך, הרבה מצות יש לך, טלטל עצמך בעולם ושמך מתגדל בעולמי (בראשית יב)
    דיון
    שאלות לסיכום הדיון
  • מהי מטרת הליכתו של אברהם על פי המדרש?
  • האם ניתן לומר אותו דבר גם על שאר ההליכות המוזכרות בדף לימוד זה?
  • האם אתם יכולים להיזכר בזמן בחייכם בו אתם הלכתם הליכה משמעותית מעין זו?
  • מהו השינוי אותו עברתם אתם, בהליכתכם זו?