בראשית כו-ל: 'שקרים שקטים, שקרים קטנים'
הדף מאת: רוני אלדד / אתר מדרשת
אברהם ושרה הולכים לבית עולמם ומפנים את הבמה בזה אחר זה ליצחק, רבקה, עשיו, יעקב, רחל ולאה. מתוך עומס הסיפורים והדרמות הגדולות הרודפות זו את זו, קשה לבחור חוט שזור אחד, דקיק, שעובר בין ההתרחשויות. וכפי שניסח אלתרמן: "בתור הומה, באגרופים שלופים, על סף הלב עומדים הרבה הרבה דברים". דף הלימוד שלפנינו מציע אפשרות אחת מני-רבות להתבוננות רציפה בסיפורים, המותחת קו תמטי בין ההתרחשויות המרכזיות ברצף הפרקים. נדמה שבמהלך הפרקים שלנו קרנה של האמת יורדת פלאים. פעם אחר פעם היא נדחקת לאחור מפני דרכי פעולה וערכים אחרים, חזקים ממנה. סיפורים רבים בפרָקינו עומדים על הגבול שבין אמת ושקר, ואף חוצים אותו. על השקר כחסד, כדין וכהכרח - בדף זה נבקש לעמוד על מהותו של השקר, לברר היבטים מוסריים המתעוררים מול הבחירה בו, להבין צידוקים והצדקות שאולי מתלווים אליו, ולהכיר ביתרונותיו, בסיפורים הגדולים כאן כמו גם בחיינו.
א. "פן הרגוני": יצחק ורבקה בבית אבימלך
פרשת תולדות – השקר של יצחק
(ו) וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר. (ז) וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא. (ח) וַיְהִי כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. (ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ. (י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת-אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם. (יא) וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת. (יב) וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ ה'.
And Isaac dwelt in Gerar. And the men of the place asked him of his wife; and he said: ‘She is my sister’; for he feared to say: ‘My wife’; ‘lest the men of the place should kill me for Rebekah, because she is fair to look upon.’ And it came to pass, when he had been there a long time, that Abimelech king of the Philistines looked out at a window, and saw, and, behold, Isaac was sporting with Rebekah his wife. And Abimelech called Isaac, and said: ‘Behold, of a surety she is thy wife; and how saidst thou: She is my sister?’ And Isaac said unto him: ‘Because I said: Lest I die because of her.’ And Abimelech said: ‘What is this thou hast done unto us? one of the people might easily have lain with thy wife, and thou wouldest have brought guiltiness upon us.’ And Abimelech charged all the people, saying: ‘He that toucheth this man or his wife shall surely be put to death.’ And Isaac sowed in that land, and found in the same year a hundred-fold; and the LORD blessed him.
ואמר ר' אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום.
And Rabbi Ile’a further said in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: It is permitted for a person to depart from the truth in a matter that will bring peace, as it is stated: “Your father commanded before he died, saying: So you shall say to Joseph: Please pardon your brothers’ crime, etc.” (Genesis 50:16–17). Jacob never issued this command, but his sons falsely attributed this statement to him in order to preserve peace between them and Joseph.
דיון
  • מה דעתכם על אמירתו של ר' אליעזר? האם היא תואמת את השקפת עולמכם?
  • בהרפתקאותיהם של יצחק ורבקה אצל אבימלך מוצג השקר ככורח, כפיקוח נפש. הסיפור לעומת זאת, מורכב בהרבה. בעבור השקר שיציל את יצחק, עלולה רבקה לשלם מחיר כבד: להילקח לאיש אחר ולהפקיר את גורלה. מה דעתכם על העיקרון שמתווה ר' אלעזר לנוכח המורכבות הכרוכה באי-אמירת האמת בסיפורנו?
  • האם יש לכם דוגמה על שינוי אמת "בדבר השלום"? מה היו השלכות מקרה זה?
ב. "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ": רבקה ויעקב מתעתעים ביצחק
(טו) וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת-בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת-יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן. (טז) וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל-יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו. (יז) וַתִּתֵּן אֶת-הַמַּטְעַמִּים וְאֶת-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ. (יח) וַיָּבֹא אֶל-אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי. (יט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם-נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ. (כ) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-בְּנוֹ מַה-זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי. (כא) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב גְּשָׁה-נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם-לֹא. (כב) וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל-יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. (כג) וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי-הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ. (כד) וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי. (כה) וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ-לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ. (כו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה-נָּא וּשְׁקָה-לִּי בְּנִי. (כז) וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק-לוֹ וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְהוָה. (כח) וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ. (כט) יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.
And Rebekah took the choicest garments of Esau her elder son, which were with her in the house, and put them upon Jacob her younger son.
ילקוט שמעוני, בראשית פרק כז, סימן קטו
אמר ר' אלעזר:
כל המחליף דבורו כאילו עובד עבודה זרה.
כתיב הכא: והייתי בעיניו כמתעתע.
וכתיב התם: הבל המה מעשה תעתועים.
הרב אליהו דסלר, ספר מכתב מאליהו, חלק א', עמ' 94, 96
נמצא שאמת הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא ושקר הוא מה שנותן הצלחה לעסקיו של שר השקר, הסיטרא אחרא. [...] יעקב עשה ערמה אבל עשה בעל כרחו בוכה ואנוס על פי הדיבור, לא כיוון לרצונות עצמו כלל רק להוציא לפועל התכלית הנרצה מה'. ושקר לשם אמת כזה - הוא הוא אמת.
© כל הזכויות שמורות לספרייתי, ירושלים
דיון
  • מה דעתכם על מעשיהם של רבקה ויעקב, האם אתם יכולים להבין זאת?
  • הסבירו את דברי הרב דסלר. איך הוא מבין את טיב היחסים ואת המוטיבציות של רבקה ויעקב?
  • היכן אתם ממוקמים ברצף שבין שנאת השקר ודבקות באמת בכל מחיר, לבין גמישות והסכמה "להחליף את הדיבור" בנסיבות מסוימות?
  • מי מהמקורות שהבאנו שופט את המעשה בצדק רב יותר לדעתכם - ילקוט שמעוני, או הרב דסלר? מדוע?
רבקה מרים, מתוך: 'אבי ציווני לא למות', הוצאת כרמל
עוֹד מְעַט, אֲנִי יוֹדַעַת, תָּבוֹא אֵלַי הָאֱמֶת
עוֹד מְעַט, אֲנִי יוֹדַעַת, תָּבוֹא אֵלַי הָאֱמֶת
וּבְחֶרְדָּתִי מִפָּנֶיהָ, אֶת תַּלְתַּלַּי הָאֲפֹרִים אֲגַדֵּל
וְאֶת בְּשָׂרִי, לְמַעַן אוּכַל לְהִסָּתֵר בֵּין קְפָלָיו, אֲקַמֵּט
אַךְ הִיא, מִיָּד בְּבוֹאָהּ, תַּחְלִיק כָּל קְפָלַי וְתַתִּיר שְׂעָרִי
וּשְׁכָבוֹת עַל שְׁכָבוֹת שֶׁל גּוּפִים שֶׁדָּבְקוּ בִּי תָּסִיר מֵעוֹרִי
גּוּף חַי הִיא תָּסִיר עִם גּוּף מֵת
גּוּף חוֹלֶה וּבָרִיא
גּוּף שֶׁמִּנְּשִׁיקוֹת פָּצוּעַ, גּוּף פְּצוּעַ מִלְחָמָה
וְגוּפֵי יוֹרְדֵי־מְצוּלוֹת עִם יוֹרְדֵי־מֶרְכָּבָה
גּוּף אַחַר גּוּף, כְּנִשְׁלֵי נָחָשׁ, אוֹ גִּלְדֵי בָּצָל, תִּהְיֶה מִמֶּנִּי פּוֹשֶׁטֶת
אַךְ אֲנִי לֹא אֶהֱיֶה עֲרֻמָּה
וְהַנֵּר עֲדַיִן יְהַבְהֵב וְיִדְלַק בִּי
הֲגַם שֶׁהַחֵלֶב כָּבָה.
וְזוֹ הַהִתְפַּשְּׁטוּת שֶׁאֵין בָּהּ עֵירֹם, הִיא הַדָּבָר לוֹ אֶקְרָא אַהֲבָה.
הִנֵּה הָאֱמֶת הַקְּרֵבָה, מְרֻחֶקֶת מִמֶּנִּי רַק כִּמְטַחֲוֵי פְּתִיל שֶׁל נֵר מִלְּשׁוֹן הַלֶּהָבָה.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www. acum.org.il
דיון
  • כיצד אתם מבינים את החשש של הכותבת מפני האמת ואת רצונה להסתתר ממנה?
  • האם גם יעקב מסתתר מאיזו אמת, או, כדברי הרב דסלר, הוא דואג פן האמת תצא לאור?
  • מה דעתכם על התיאור המורכב שמציגה הכותבת כלפי המפגש עם האמת: "גוף חי היא תסיר עם גוף מת, גוף חולה ובריא"?
  • האם המורכבות הזאת מתקיימת לדעתכם גם במערך הגילויים והכיסויים בסיפור גנֵבת הברכה בפרק ובסיפור ההתחזות אצל אבימלך?
ג. "והנה היא לאה": על השקר המתגלגל
(כא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי, כִּי מָלְאוּ יָמָי; וְאָבוֹאָה, אֵלֶיהָ. (כב) וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. (כג) וַיְהִי בָעֶרֶב--וַיִּקַּח אֶת-לֵאָה בִתּוֹ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא, אֵלֶיהָ. (כד) וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ, אֶת-זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ--לְלֵאָה בִתּוֹ, שִׁפְחָה. (כה) וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. (כו) וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה. (כז) מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת.
And Jacob said unto Laban: ‘Give me my wife, for my days are filled, that I may go in unto her.’ And Laban gathered together all the men of the place, and made a feast. And it came to pass in the evening, that he took Leah his daughter, and brought her to him; and he went in unto her. And Laban gave Zilpah his handmaid unto his daughter Leah for a handmaid. And it came to pass in the morning that, behold, it was Leah; and he said to Laban: ‘What is this thou hast done unto me? did not I serve with thee for Rachel? wherefore then hast thou beguiled me?’ And Laban said: ‘It is not so done in our place, to give the younger before the first-born. Fulfil the week of this one, and we will give thee the other also for the service which thou shalt serve with me yet seven other years.’
כל ההוא ליליא הוה צווח לה 'רחל', והיא עניא ליה.
בצפרא, והנה היא לאה.
אמר לה: מה רמייתא, בת רמאה! לאו בליליא הוה קרינא רחל, ואת ענית לי!
אמרה ליה: אית ספר דלית ליה תלמידים?! לא כך היה צווח לך אבוך, עשו! ואת עני ליה?!

הסברים
  • כל אותו הלילה היה צווח לה: "רחל", והיא עונה לו. בבוקר - וְהִנֵּה הִיא לֵאָה. אמר: רמאית בת רמאי! אמרה לו: וכי יש ספר שאין לו תלמידים? לא כך היה אביך צווח לך "עשו" ואתה ענית לו? אף אתה קראת לי, ואני עניתי לך.
דיון
  • האם יש בתשובתה של לאה הצדקה למעשיה ולמעשה אביה?
  • נסו לחשוב, האם ברגעים של אי דיוק, או התרחקות מהאמת, גם אתם משתמשים לעתים בצידוק דומה?
סיכום הלימוד
אמת מארץ תצמח
אמר רבי סימון: בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, [=קבוצות קבוצות] וחבורות חבורות, מהם אומרים: אל יברא, ומהם אומרים: יברא. הדא הוא דכתיב (תהלים פה): "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו". חסד אומר: יברא, שהוא גומל חסדים. ואמת אומר: אל יברא, שכולו שקרים. צדק אומר: יברא, שהוא עושה צדקות. שלום אומר: אל יברא, דכוליה קטטה. מה עשה הקדוש ברוך הוא? נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב (דניאל ח): 'ותשלך אמת ארצה'. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבון העולמים! מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה [=חותם] שלך? תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב [=לכן נכתב] (תהלים פה): אמת מארץ תצמח.
R. Simon said: When the time came for the Holy Blessed One to make the first human being, The Ministering Angels made themselves into competing counsels, with one group opposing the other. Some of them said, “Don’t create humans,” and the others said “Create them.” So it is written: (Ps. 85:11) “Kindness and Truth met against one another, Righteousness and Peace faced each other.” The angel of Kindness said, “Create them, for they will do acts of loving kindness.” Then the angel of Truth said, “Do not create them, for they will be full of lies.” The angel of Righteousness said, “Create them, for they will establish justice.” The angel of Peace said, “Do not create them, for they will be in constant strife!” What did the Holy Blessed one do, but grab up Truth and hurl it to the earth, so it is written: (Daniel 8:12) “You hurled Truth to the earth.” Whereupon the Ministering Angels said before the Holy Blessed One, “Ruler of all worlds, what have You done? Why have You so chastised the chief of your court? Let Truth arise again from the earth.” So it is written, (Ps. 85:12) “Truth springs up from the earth.” The Rabbis have said the following in the name of R. Hanina bar Adai, and R. Pinchas and R. Hilkiah in the name of R. Simon who said: “Very” [MeOD] is an anagram in reference to “Humans” [ADaM] so it is written: (Gen 1:31) “And God saw all that God had made, and found it very good.” Read it rather: “God found Humans to be good.” R. Huna of Tzipori said: While the Ministering Angels were occupying one another with litigation and debate, The Holy Blessed One created them and turned to the angels saying, “What are you arguing about? Humans have already been created.”
תרצה אתר, בלדה לאשה: פזמונים ושירים מולחנים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006
אהבה יומיומית/ תרצה אתר
שקרים שקטים שקרים קטנים
בתוך ליבנו ישנים
על פני חבצלות סגול
ותושלל צמחי המים
שטים הם הס על פני הזרם
שטים הם עצומי עיניים
שקרים שקטים שקרים קטנים
בתוך ליבנו ישנים
דברים פשוטים כמו אהבה
בתוך הנפש נחבאים
על פני כלניות שני
ושלל פרחי העמק
פורחים הם הס על פני הירק
פורחים הם עצומי עיניים
כמו אהבה שקרים קטנים
בתוך הנפש נחבאים
ואור בהיר עולה וצף על פני החדר
אתה יודע מי אני יודעת מי אתה
הכל בסדר
הבוקר בא כבר יום חדש
נצא לדרך היום
נאמר תמיד אמת עד בוא הערב
© כל הזכויות שמורות למשוררת ואקו"ם
www.acum.org.il
Error loading media...
אהבה יומיומית, בביצוע יהודית רביץ, מתוך אתר You Tube
דיון
  • במדרש מבראשית רבה טוענת האמת בפני הקב"ה שלא יברא את האדם כי 'כולו שקרים'. מהי המשמעות לדעתכם בבחירתו של הקב"ה להשליך את האמת לארץ?
  • מה אפשר להסיק מכך על ציפיותיו של האל מבני האנוש ומהעולם שברא?
  • איזה מדרג משרטט המדרש בין הערכים השונים?
  • מהי המשמעות העמוקה של מדרג כזה לחיינו?
  • מה לדעתכם אומרת תרצה אתר בשירה על חלקם של השקרים במערכות יחסים? (האם לדעתכם השיר סרקסטי או מתאר מציאות? האם הלחן הולם אותו?)
  • מה דעתכם על עמדתה של אתר [ביחס לזוגיות]?
  • האם יש בדבריה כדי להאיר באור אחר את רצף השקרים בפרקים שלמדנו?
דיון
שאלות לסיכום:
  • כיצד המבט שהוצע בדף לימוד זה על השקרים והתככים בפרקים המקראיים משפיע על יחסכם לאבות ולאימהות האומה?
  • בהנחה שיש משמעות לסמיכות הפרשיות, מה לדעתכם מנסה הכתוב לומר לנו, בכך שהוא מצרף יחד סיפורים אלו?
קישורים לרקע והרחבה:
לאתר פרויקט 929
דף הנחיות למנחה:
בראשית כו-ל למנחה.rtf