האמת והטוב - סיכום

שיעור רביעי ומסכם לסדרה העוסקת בשני מושגים טעונים: 'האמת' ו'הטוב'. עיקר השיעור מוקדש לערעור אפשרי על הקשר שבין אמת וטוב לבין דת. מצד אחד עומדים דברי יונה פרנקל, האומר שבהסתכלות לעומק בדת, נראה שאין בה חיפוש אחר האמת, ומצד אחר עומדים דברי ניטשה, שבדת אין כלל חיפוש אחר הטוב.

יונה פרנקל, מדרש ואגדה (האוניברסיטה הפתוחה), תל אביב 1996, עמ' 596–597
יונה פרנקל – דת, פילוסופיה ואמת
גם בפילוסופיה וגם בדת האדם מחפש את האמת, את המהות של הדברים ואת המשמעות של ישותו בתוך עולם בעל הגיון פנימי. אך בעוד שהפילוסוף תמיד מחפש, תמיד נמצא בדרך אל האמת ואל הנצחי ותמיד ימשיך להיות במצב של שואל שאלות, חי לו האדם הדתי כשהוא מרגיש את האמת מפי האל, שהוא האמיתי במוחלט. הפילוסופיה רוצה לחשוף את כל הדברים, עד הדברים האחרונים הניתנים להבנה ולהכרה; הדת מוליכה את האדם אל מעבר למובן ולניתן להכרה, והוא מרגיש כיצד הבלתי-מובן פורץ לתוך החיים. הפילוסופיה יכולה להביא את האדם החוקר לידי יראת כבוד ורוממות מול האמת הנצחית, אך אין בה מה שיש בדת: הרגשת קדושה, פחד מפני הכוח הבלתי-מוגבל של המתגלה, אהבה ויראה כלפי האל, אמונה בנס המתרחש, הזדהות עם הפולחן – ואלה הסימנים המובהקים של הרגש הדתי.

ליבוביץ, "הכל צפוי והרשות נתונה", בתוך: שיחות על פרקי אבות ועל הרמב"ם, שוקן, תשל"ט.
ישעיהו ליבוביץ: דת ואמת
כל מהותה של גישה ערכית לבעיות האדם - להבדיל מגישה תועלתנית - אינה אלא שהוא מועמד בפני מטרה שאיננה מעוגנת במציאות, ולפיכך אף אין ערובה למימושה במציאות, אלא שהוא נדרש לחתור אליה מן המציאות אל מעבר למציאות, ואפילו אם חתירה זו היא נצחית ולעולם אינה מגיעה להשלמה. ואם זהו דינם של ערכים הנובעים מן התודעה האנושית - כגון אושר, יושר, צדק, חרות, כבוד וכד' -, על אחת כמה וכמה שדבר זה כוחו יפה לגבי המשימה הדתית: התביעה המוצגת לאדם לעשות הטוב בעיני ה'. מי שאלוהיו אינו אליל, כלומר דימוי אנושי או כוח בטבע או הטבע עצמו, אלא הוא מאמין באלוהים שאין העולם מקומו - יודע וחש במגבלה של היותו מיצורי אותו העולם שממסגרתו אין הוא יכול לחרוג, ויחד עם זה הוא מבין ומכיר את משמעותה של המשימה המוטלת עליו ומודה בתקפותה - גם אם אין בכוחו לבצעה. ייתכן שאין האדם חופשי במובן של יכולת להכריע את עצמו לבחור בין הטוב ובין הרע, אבל הוא חופשי להתאמץ לשאוף ולחתור אל הכרעה זו - ולפום צערא אגרא: השכר לפי המאמץ. ישעיהו

ג'ון סטיוארט מיל, על החירות, מאנגלית: אהרון אמיר, מכון שלם, ירושלים, 2006, עמ' 50–51.
הסיכון של האמת – ג'ון סטיוארט מיל
יש שהם מקבלים מסקנה זו ואומרים, כדברי ד"ר ג'ונסון, שאכן צדקו רודפי הנצרות; שהרדיפה היא ניסיון שבו צריכה האמת להתנסות, ושבו היא תמיד עוברת בהצלחה. כי סוף סוף אין כוח העונשים החוקיים יפה כנגד האמת [...] מי שמציע אמת חדשה, עליו, לפי השקפה זו, לעשות מה שנגזר בחוקים הלוקריים [=לוקרי, עיר יוונית בדרום איטליה, מאה שביעית לפנ"הס] על המציע חוק חדש: לעמוד לפני הקהל כשצווארו נתון בחבל תליה, שיהדקוהו מיד אם אספת-העם לא תקבל את ההצעה בו במעמד לאחר ששמעה את הסברת המציע. הלומדים זכות על התנהגות כזאת עם גומלי-טובה, אי אפשר לשער שהם מיחסים לטובה זו ערך רב; וחושבני שבעלי ההשקפה האמורה שייכים רובם ככולם לסוג הידוע של הסוברים שאמיתות חדשות היו אולי רצויות בזמן מן הזמנים, אך בימינו אלה כבר די לנו בהן.

ניטשה, הנה האיש, מדוע אני גזירה, מגרמנית: ישראל אלדד, ירושלים, שוקן, 1973, עמ' 246 – 247
פרידריך ניטשה - אלוהים משחית
המושג אלוהים הומצא כמושג-שכנגד לחיים – וכל מה שמזיק לחיים, מרעילם, משמיצם, כל העוינות התהומית לחיים – כל זה נתלכד באלוהים לאחדות מבעיתה! המושגים "עולם שמעבר", "עולם האמת", הומצאו כדי ליטול מן העולם היחיד אשר קיים את ערכו [...] המושגים "נפש", "רוח", ואף גם זו "הישארות הנפש" הומצאו כדי לבזות את הגוף, כדי להופכו לחולה – "קדוש", כדי להעמיד קלות דעת מחרידה כנגד כל הדברים הראויים ליחס רציני בחיים, בעיות תזונה, דיור, מזון רוחני, דאגה לחולים, ניקיון, מזג אוויר. במקום הבריאות – "ישועת הנפש", כלומר "מעגל של טיפשות" בין עווית של חרטה להיסטוריה של גאולה. המושג "חטא" הומצא יחד עם מכשיר העינויים השייך לו, המושג "חופש רצון", כדי לתעתע ביצרים, כדי להפוך לטבע נוסף את אי-האמון כלפי האינסטינקטים! סימן ההיכר המובהק של הניוון, ההתפתחות על יד כל מה שמזיק, אבדן היכולת למצוא את התועלת העצמית, ההרס העצמי, כל אלה זכו לסימן ערכי במושג ביטול האנוכיות, השלילה העצמית, והפכו להיות חובה, קדושה, יסוד אלוהי באדם!