על חלומות, שאיפות וציונות

על החוט הדק בין חלום למציאות, ההבדל בין חזון לשיגעון, וקצת על הרצל, בן גוריון וציונות

בנימין זאב הרצל, 'אחרית דבר מתוך המחבר', מתוך: אלטנוילנד
אבל אם לא תרצו, כל מה שסיפרתי לכם אגדה הוא - ואגדה ישאר. היה בדעתי לכתוב סיפור עם מוסר השכל. יש שיאמרו: 'יותר סיפור ממוסר השכל'. אחרים יאמרו: 'יותר מוסר השכל מסיפור'. אחרי שלוש שנים של עבודה עלינו להפרד, ספרי האהוב. כעת מתחילים ייסוריך. יהיה עליך לפלס דרכך במבוך של איבה וסילופים, כמו בתוך יער אפל. אבל אם יתמזל מזלך ותגיע לחברת אנשים טובים, מסור להם את ברכת אביך. הוא מאמין שגם חלומות הם דרך למלא את הימים שנגזר על האדם להעביר על פני האדמה. החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהיו ביום מן הימים לחלום.

תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף כ"ד, עמ' א'
רבן גמליאל ור' אלעזר ור' יהושוע ורבי עקיבא היו מהלכים בדרך [לכיוון ירושלים לאחר חורבן בית המקדש] ושמעו קול המונה של רומי מפלטיא [רעש השוק שעשו הרומאים בירושלים החרבה] בריחוק מאה ועשרים מיל.

התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק [צוחק].

אמרו לו: "מפני מה אתה משחק?"

אמר להם: "מפני מה אתם בוכים?"

אמרו לו: "הגוים הללו [הרומאים] שמשתחוים לעצבים ומקטרים לאלילים [עובדים עבודה זרה] יושבים בטח והשקט, ואנו- בית הדום רגלי אלוקינו שרוף באש, ולא נבכה?"

אמר להם: "לכך אני משחק- ומה לעוברי רצונו [עובדי העבודה זרה] כך, לעושי רצונו [היהודים] על אחת כמה וכמה!"

שוב פעם אחת היו עולים לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קודשי הקודשים, התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק.

אמרו לו: "מפני מה אתה משחק?"

אמר להם: "מפני מה אתם בוכים?"

אמרו לו: "מקום שכתוב בו- "והזר הקרב יומת" [במדבר י"ח], עכשיו שועלים הילכו בו, ולא נבכה?"

אמר להם: "לכך אני משחק , שנאמר- "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו" [ישעיהו ח'] וכי מה ענין אצל אוריה אצל זכריה, והלא אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב [המקרא] נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה נאמר: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עִיִין תהיה והר הבית לבמות יער" [מיכה ג']. בזכריה נאמר: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" [איכה ד']. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת"

ובלשון הזה אמרו לו: 'עקיבא, ניחמתנו! עקיבא! ניחמתנו'"

מתוך יומנו של הרצל: לאחר הקונגרס הציוני הראשון בבאזל 1897
"אילו באתי לסכם את קונגרס באזל [הקונגרס הציוני הראשון] באמירה אחת, שעליי לבטאה בפומבי, הרי הייתה זו: 'בבאזל יסדתי את מדינת היהודים'. ...לו אמרתי זאת היום בפומבי, הייתה התשובה צחוק מכל עברים. אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד חמישים שנה, יכירו בה הכול!"

מדרש שוחר טוב, תהילים כ'
מעשה באב ובנו שהיו מהלכין בדרך. נתייגע [התעייף] הבן.

אמר לאביו: "אבא! היכן המדינה [העיר]?"

אמר לו: "בני! סימן זה יהא בידך- אם ראית בית קברות לפניך, הרי המדינה קרובה לך".

מתוך: דוד בן גוריון, מדינת ישראל המחודשת
מתוך התבטאויותיו של בן גוריון על הנגב:
הנגב הוא נכס ציוני כביר ואין לו שום תחליף בארץ ישראל. קודם כל זה חצי ארץ ישראל...הנגב הוא השטח השומם והריק עכשו מאנשים וזוהי חשיבותו. מה שחסר לו זה מים ויהודים. יש שם סיכוי לישוב יהודי צפוף אפילו של מליונים...אפשר לישב שם שני מיליונים יהודים על חקלאות ושני מליונים יהודים על תעשיה...

דוד בן גוריון, נאמר ב- 6.10.63
מתוך התבטאויותיו של בן-גוריון על הנגב:
"תחשבוני למשוגע והדיוט, אך אני חולם על מעין [אוניברסיטה חשובה באנגליה] אוקספורד עברי בנגב, מעין יבנה עברית מודרנית..."

דוד בן גוריון, מתוך:משמעות הנגב
מתוך התבטאויותיו של בן-גוריון על הנגב:
"בנגב יבחן כושר המדע והמחקר היהודי. כל מי שאינו מאמין בניסים אינו מציאותי."

דוד בן גוריון, "דרומה", 1955, חזון ודרך ה', 302
מתוך התבטאויותיו של בן-גוריון על הנגב:
"אם המדינה לא תחסל את המדבר - עלול המדבר לחסל את המדינה"