הדף מאת: נירה נחליאל / המדרשה באורנים
מקורות המתייחסים לצרכים קהילתיים שונים, ש"אין להם שיעור".
בינהם - ביקור חולים וניחום אבלים, הכלולים במצוות גמילות חסדים.
מתוך תפילת שחרית
שאין להם שיעור
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר:
הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרְאָיוֹן,
וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד תּוֹרָה.
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא;
וְאֵלּוּ הֵן:
כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים,
וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית,
וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים, וּבִקּוּר חוֹלִים,
וְהַכְנָסַת כַּלָּה, וּלְוָיַת הַמֵּת, וְעִיּוּן תְּפִלָּה,
והֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ;
וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם.
שאין להם שיעור
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר:
הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרְאָיוֹן,
וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד תּוֹרָה.
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא;
וְאֵלּוּ הֵן:
כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים,
וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית,
וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים, וּבִקּוּר חוֹלִים,
וְהַכְנָסַת כַּלָּה, וּלְוָיַת הַמֵּת, וְעִיּוּן תְּפִלָּה,
והֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ;
וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם.
אלו דברים שאין להם שיעור- הפיאה, והביכורים, והריאיון, וגמילות חסדים, ותלמוד תורה. ואלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא- כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחברו; ותלמוד תורה כנגד כולם.
מילים
מילים
- שלום בית - המושג מתייחס ליחסים האידיאלים שבין בני זוג נשואים, כאשר קיימת הרמוניה ביניהם, בלי חיכוכים ומריבות.
These are the things that have no definite quantity: The corners [of the field]. First-fruits; [The offerings brought] on appearing [at the Temple on the three pilgrimage festivals]. The performance of righteous deeds; And the study of the torah. The following are the things for which a man enjoys the fruits in this world while the principal remains for him in the world to come: Honoring one’s father and mother; The performance of righteous deeds; And the making of peace between a person and his friend; And the study of the torah is equal to them all.
אמר רב יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: הכנסת אורחין, וביקור חולים, ועיון תפלה, והשכמת בית המדרש, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות.
Rav Yehuda bar Sheila said that Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: There are six matters a person enjoys the profits of in this world, and nevertheless the principal exists for him for the World-to-Come, and they are: Hospitality toward guests, and visiting the sick, and consideration during prayer, and rising early to the study hall, and one who raises his sons to engage in Torah study, and one who judges another favorably, giving him the benefit of the doubt.
רמב"ם, פירוש המשניות
ענין המסכת הזאת: להתבונן במצות פאת שדהו ומה שנכלל בה, כמו שיתבאר לקמן. ומה שאמר: "אין להם שיעור" אמנם הוא מן התורה, אבל מדרבנן יש לה שיעור, והשיעור שנתנו לו: לא יהיה פחות מחלק מששים, כמו שיתבאר אחר כך.
"והראיון" הוא דברי הכתוב: "יראה כל זכורך" (דברים טז טז), ואמר: "לא יראו פני ריקם" (שמות כג טו). ואיננו קוצב כמה שיעור הקרבנות אשר יקריב בעלותו. ועוד יתבאר זה במסכת חגיגה (ז ע"א).
ויש עוד דברים אחרים שאין להם שיעור, כגון עפר סוטה, ורוק יבמה, ואפר פרה, ודם צפור המצורע, ואולם לא ספרם כי אף על פי שערכם נכבד אין בהם תוספת שכר. ואלה שספר בכאן כפי שיוסיף בהן יהיה תוספת שכרו.
"וגמילות חסדים" הוא שם נופל על שני ענינים מן המצות: האחד שיעזור האדם לישראל בממונו, כגון צדקה ופדיון שבוים. והשני: שיעזור אותו בגופו, כגון ניחום אבלים, וללוות את המתים, ולבוא לחופת חתנים, ודומה לזה. ומה שאמר בכאן גמילות חסדים אין לה שיעור רוצה לומר: לעזור האדם בגופו. אך שיעזור אותו בממונו יש לו שיעור, והוא חמישית ממונו, ולא יתחייב לתת יותר מחמישית ממונו, לבד אם עשה כן במדת חסידות. ואמרו (כתובות פרק ד, דף נ): נמנו באושא להיות אדם מפריש חומש נכסיו למצוה. וביאור זאת ההלכה אצלי מה שאומר, והוא: כשהאדם רואה שבוים שהוא חייב לפדותם, כאשר צוה הקדוש ברוך הוא, או רעבים או ערומים שהוא חייב להשביעם ולכסות מערומיהם, כמו שאמר: "די מחסורו אשר יחסר לו" (דברים טו ח), ופירושו למלאות חסרונם כשיהיה מה שיחסר להם, או מה שיצטרכו לפדיונם פחות מחמישית ממונו או כפי חמישיתו. אבל אם יצטרך לתת להם יותר מן החומש יתן חמישית בלבד, ויסתלק מלתת עוד. ולא יהיה עון עליו בהמנעו להשלים כל מה שצריך להם, לפי שצרכם יותר מן החומש. בל אם לא יזדמן לו דבר מאשר זכרנו יוציא החומש מן הריוח ולא מן הקרן, ויתנהו בצרכי מצות.
וענין מה שאמר "אוכל פירותיהן והקרן קיימת לו" מה שאומר לך: כי המצות כולן נחלקין בתחילה על שני חלקים: החלק הראשון במצות המיוחדות לאדם בנפשו, במה שיש בינו ובין הקדוש ברוך הוא, כגון ציצית, ותפילין, ושבת, ועבודת כוכבים. והחלק השני במצות התלויות בתועלת בני אדם, קצתם אל קצתם, כגון: אזהרה על הגניבה והאונאה, והאיבה והנטירה, וכגון הצווי באהבת איש את חבירו, ושלא יסית אדם להזיק לחבירו, ואל יעמוד על דם רעהו, וכבוד אבות, והחכמים שהם אבות הכל. וכשיעשה האדם המצות המיוחדות לנפשו, מה שיש בינו בין בוראו תחשב לו לצדקה, ויגמלהו הקדוש ברוך הוא עליה לעולם הבא, כמו שנבאר בפרק "חלק" (סנהדרין). וכשיעשה האדם המצות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה כמו כן תחשב לו לצדקה לעולם הבא, לפי שעשה המצוה, וימצא טובה בעולם הזה בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני אדם. כי כשינהג מנהג הזה, וינהגו אחרים כמנהגו יקבל כמו כן שכר מהענין ההוא. וכל המצות שבין אדם לחבירו נכנסות ב"גמילות חסדים". ושים לבך עליהם, כי כן תמצאם, שהרי הלל הזקן (שבת פרק ב דף לא), כשאמר לו הנכרי: "למדני תורה על רגל אחד" אמר לו: "דעלך ביש לחברך לא תעביד". וכשתחקור על הענין הזה, תמצא תלמוד תורה שקול כנגד הכל, כי בתלמוד תורה יזכה האדם לכל זה, כמו שבארנו בתחלת דברינו, שהתלמוד מביא לידי מעשה.
ענין המסכת הזאת: להתבונן במצות פאת שדהו ומה שנכלל בה, כמו שיתבאר לקמן. ומה שאמר: "אין להם שיעור" אמנם הוא מן התורה, אבל מדרבנן יש לה שיעור, והשיעור שנתנו לו: לא יהיה פחות מחלק מששים, כמו שיתבאר אחר כך.
"והראיון" הוא דברי הכתוב: "יראה כל זכורך" (דברים טז טז), ואמר: "לא יראו פני ריקם" (שמות כג טו). ואיננו קוצב כמה שיעור הקרבנות אשר יקריב בעלותו. ועוד יתבאר זה במסכת חגיגה (ז ע"א).
ויש עוד דברים אחרים שאין להם שיעור, כגון עפר סוטה, ורוק יבמה, ואפר פרה, ודם צפור המצורע, ואולם לא ספרם כי אף על פי שערכם נכבד אין בהם תוספת שכר. ואלה שספר בכאן כפי שיוסיף בהן יהיה תוספת שכרו.
"וגמילות חסדים" הוא שם נופל על שני ענינים מן המצות: האחד שיעזור האדם לישראל בממונו, כגון צדקה ופדיון שבוים. והשני: שיעזור אותו בגופו, כגון ניחום אבלים, וללוות את המתים, ולבוא לחופת חתנים, ודומה לזה. ומה שאמר בכאן גמילות חסדים אין לה שיעור רוצה לומר: לעזור האדם בגופו. אך שיעזור אותו בממונו יש לו שיעור, והוא חמישית ממונו, ולא יתחייב לתת יותר מחמישית ממונו, לבד אם עשה כן במדת חסידות. ואמרו (כתובות פרק ד, דף נ): נמנו באושא להיות אדם מפריש חומש נכסיו למצוה. וביאור זאת ההלכה אצלי מה שאומר, והוא: כשהאדם רואה שבוים שהוא חייב לפדותם, כאשר צוה הקדוש ברוך הוא, או רעבים או ערומים שהוא חייב להשביעם ולכסות מערומיהם, כמו שאמר: "די מחסורו אשר יחסר לו" (דברים טו ח), ופירושו למלאות חסרונם כשיהיה מה שיחסר להם, או מה שיצטרכו לפדיונם פחות מחמישית ממונו או כפי חמישיתו. אבל אם יצטרך לתת להם יותר מן החומש יתן חמישית בלבד, ויסתלק מלתת עוד. ולא יהיה עון עליו בהמנעו להשלים כל מה שצריך להם, לפי שצרכם יותר מן החומש. בל אם לא יזדמן לו דבר מאשר זכרנו יוציא החומש מן הריוח ולא מן הקרן, ויתנהו בצרכי מצות.
וענין מה שאמר "אוכל פירותיהן והקרן קיימת לו" מה שאומר לך: כי המצות כולן נחלקין בתחילה על שני חלקים: החלק הראשון במצות המיוחדות לאדם בנפשו, במה שיש בינו ובין הקדוש ברוך הוא, כגון ציצית, ותפילין, ושבת, ועבודת כוכבים. והחלק השני במצות התלויות בתועלת בני אדם, קצתם אל קצתם, כגון: אזהרה על הגניבה והאונאה, והאיבה והנטירה, וכגון הצווי באהבת איש את חבירו, ושלא יסית אדם להזיק לחבירו, ואל יעמוד על דם רעהו, וכבוד אבות, והחכמים שהם אבות הכל. וכשיעשה האדם המצות המיוחדות לנפשו, מה שיש בינו בין בוראו תחשב לו לצדקה, ויגמלהו הקדוש ברוך הוא עליה לעולם הבא, כמו שנבאר בפרק "חלק" (סנהדרין). וכשיעשה האדם המצות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה כמו כן תחשב לו לצדקה לעולם הבא, לפי שעשה המצוה, וימצא טובה בעולם הזה בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני אדם. כי כשינהג מנהג הזה, וינהגו אחרים כמנהגו יקבל כמו כן שכר מהענין ההוא. וכל המצות שבין אדם לחבירו נכנסות ב"גמילות חסדים". ושים לבך עליהם, כי כן תמצאם, שהרי הלל הזקן (שבת פרק ב דף לא), כשאמר לו הנכרי: "למדני תורה על רגל אחד" אמר לו: "דעלך ביש לחברך לא תעביד". וכשתחקור על הענין הזה, תמצא תלמוד תורה שקול כנגד הכל, כי בתלמוד תורה יזכה האדם לכל זה, כמו שבארנו בתחלת דברינו, שהתלמוד מביא לידי מעשה.
מה קודם למה?
הלכה ז
יראה לי שנחמת אבלים קודם לבקור חולים, שנחום אבלים גמילות חסד עם החיים ועם המתים.
הלכה ח
מי שהיה לפניו מת וכלה, מניח את הכלה ומתעסק עם המת, וכן הוא אומר לב חכמים בבית אבל וגו', מת וכלה שפגעו זה בזה בדרך, מעבירין את המת ב מלפני הכלה, וזה וזה עוברין מלפני המלך.
הלכה ט
מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה, במה דברים אמורים בשאין לו כל צרכו, אבל יש לו כל צרכו ג אין מבטלין, וכל שאין מתעסקין בתורה חייבין להתעסק עמו.
הלכה ז
יראה לי שנחמת אבלים קודם לבקור חולים, שנחום אבלים גמילות חסד עם החיים ועם המתים.
הלכה ח
מי שהיה לפניו מת וכלה, מניח את הכלה ומתעסק עם המת, וכן הוא אומר לב חכמים בבית אבל וגו', מת וכלה שפגעו זה בזה בדרך, מעבירין את המת ב מלפני הכלה, וזה וזה עוברין מלפני המלך.
הלכה ט
מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה, במה דברים אמורים בשאין לו כל צרכו, אבל יש לו כל צרכו ג אין מבטלין, וכל שאין מתעסקין בתורה חייבין להתעסק עמו.
רבקה מרים, שאין להם שיעור, מתוך כל שירי רבקה מרים חלק א, הוצאת כרמל, עמוד 260, 2010
שֶאֵין לָהֶם שִעוּר
רבקה מרים
אֵילוּ דְבָרִים שֶאֵין לָהֶם שִעוּר:
הַצְחוֹק וְהַתְכֵלֶת וְהָרֶגַע.
וּמִן הַיָגוֹן בָּא אֵלַי תְכֵלֶת
וּמִן הַפַּעֲמוֹן בָּא אֵלַי צְחוֹק
וְהָרֶגַע בָּא מִתוֹך עַצְמוֹ
- אַל תִקְרְבוּ! - לָחַשְתִי, חוֹסֶמֶת -
- רוֹצָה אֲנִי לִהְיוֹת מֻגְבָּלָה,
מְצֻמְצֶמֶת כְּרַעַש, סוֹפִית כַּמֻגְמָר.
אֵינֶנִי רוֹצָה לִהְיוֹת בְּלִי שִעוּר.
עוֹדֶנִי עוֹמֶדֶת. שוֹלַחַת קוֹלִי לִפָנַי, כְּמִבְצָר.
וּצְחוֹק וּתְכֵלֶת וְרֶגַע מִשְתַלְחִים בִּי,
נוֹגְחִים בִּי,
בְּלִי שִעוּר.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
שֶאֵין לָהֶם שִעוּר
רבקה מרים
אֵילוּ דְבָרִים שֶאֵין לָהֶם שִעוּר:
הַצְחוֹק וְהַתְכֵלֶת וְהָרֶגַע.
וּמִן הַיָגוֹן בָּא אֵלַי תְכֵלֶת
וּמִן הַפַּעֲמוֹן בָּא אֵלַי צְחוֹק
וְהָרֶגַע בָּא מִתוֹך עַצְמוֹ
- אַל תִקְרְבוּ! - לָחַשְתִי, חוֹסֶמֶת -
- רוֹצָה אֲנִי לִהְיוֹת מֻגְבָּלָה,
מְצֻמְצֶמֶת כְּרַעַש, סוֹפִית כַּמֻגְמָר.
אֵינֶנִי רוֹצָה לִהְיוֹת בְּלִי שִעוּר.
עוֹדֶנִי עוֹמֶדֶת. שוֹלַחַת קוֹלִי לִפָנַי, כְּמִבְצָר.
וּצְחוֹק וּתְכֵלֶת וְרֶגַע מִשְתַלְחִים בִּי,
נוֹגְחִים בִּי,
בְּלִי שִעוּר.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
