חוה - עיון בבריאת האשה
הדף מאת: טובה סכר / עמותת הגליל לחינוך ערכי-שורשים
עיון בשני סיפורי בריאת האישה ומשמעויותיה לשאלת מהותה של האשה ומעמדה, דרך לימוד של פרשנים והוגים הדנים בשאלות אלו.
הרב עדין שטיינזלץ דמויות בתנ"ך, Basic Books עמודים 1-2, 1984 (מתורגם על ידי טובה סכר מאנגלית)
כל אישה הינה חוה...
חוה אינה רק האישה הראשונה המוזכרת בכתובים אלא האישה הראשונה. יותר מכל דמות אחרת בתנ"ך היא מהווה אב טיפוס, האם, התבנית של נשים בכלל. במובן מסוים, באיזשהו שלב בחייו כל איש הינו אדם וכל אישה הינה חוה..... אנו חוזרים שוב ושוב במקרים שונים לאבטיפוסים האלו של אדם וחוה כי הם מסמלים את מסכת החיים של האדם. במילים אחרות הם מייצגים לא את האדם הפרטי והמיוחד אלא את האנושות בכללותו. המקובלים אמרו שנשמות של כל האנושות לא רק יצאו מנשמותיהם של אדם וחוה אלא תלויים בן וחלק מהן. אדם הינו האיש הכולל בתוכו כל איש. אדם וחוה אינם רק אבטיפוסים אלא החומר ממנו נוצר האנושות. סיפוריהם הינו סיפור האנושות כולו. ... הסיפור של חווה הינו הספור של אישה עם כל החן ויופי שבאשה מצד אחד וכל היכולת להשחית ולשחת מצד שני. חוה היא גם דוגמה חיובית ואזהרה לגבי כוח האישה ותפקיד האישה בעולם.

מושגים
  • הרב עדין שטיינזלץ - הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) נולד ב-תרצז. הוא רב, חוקר ומבאר תלמוד וחסידות, כתב את הביאור לתלמוד הידוע בשם תלמוד שטיינזלץ, חתן פרס ישראל למדעי היהדות לשנת 1988. חיבר ספרים רבים בכל תחומי המחשבה היהודית.
דיון
שאלות לדיון
  • האם אתם מסכימים עם הקביעה של הרב שטיינזלץ שאדם וחוה הם אבטיפוסים של כולנו?
  • מה אפשר ללמוד מחוה לגבי מקומן/ תפקידן/ יעודן של נשים במסורת היהודית?
סימון דה-בובואר, המין השני, הקדמה
עלינו לשאול את עצמנו את השאלה מהי אשה? עצם הצגת השאלה מעלה על דעתי מיד תשובה ראשונה: יש משמעות לעצם העובדה שאני מציגה את השאלה. גבר לא היה מעלה על דעתו לכתוב ספר על מצבם המיוחד של הגברים באנושות... עובדת היותו גבר מובנת מאליה... הגבר מייצג בו זמנית את החיובי ואת הנייטרלי... האשה נתפסת כַּשלילי עד כדי כך שכל הגדרה מיוחסת לה כמגבלה, בלי כל הדדיות... אמר אריסטו "עלינו לראות את אופיין של הנשים כלוקה בפגם טבעי"... כך (גם) עולה מן הסיפור בספר בראשית...המתאר את חוה כמי שנבראה "מעצם עודפת". האנושות היא זכרי, והגבר מגדיר את האשה לא בפני עצמה, אלא יחסית אליו...היא הלא-מהותי לנוכח המהותי... עצם העובדה שאשה היא "אחר" מערערת את כל הצידוקים שהגברים מצאו לכך אי פעם, משום שאינטרסים שלהם הם שהכתיבו אותם באופן הברור ביותר...לעתים עוינות זו [=היחס לאשה כאחר] נראית מבוססת, אך לרוב היא נראית חסרת כל הצדקה; למעשה היא טומנת בחובה שאיפה לצידוק עצמי, מוסווית במידה כזו או אחרת של הצדקה.

מושגים
  • סימון דה בובואר - (בצרפתית: Simone de Beauvoir ) 9.1.1908 - 14.4.1986, פילוסופית, סופרת ופמיניסטית צרפתיה. נולדה בפריז, ב-1943 כתבה את הרומאן הראשון שלה 'האורחת'. נחשבת לאם הפמניזם טרום 1968 והתפרסמה במיוחד בעקבות עבודתה 'המין השני' הבוחנת את גורלה המסורתי של האישה. היתה בת זוגו של פול ז'אן סארטר והתעניינה בעיקר בפמניזם ואקזיסטנצאליזם. נפטרה בגיל 78 בפריז ב-1908.
דיון
שאלות לדיון
  • האם אתם מסכימים שעצם שאילת השאלה אודות תפקידה או יעודה של "האישה" מעידה על יחס מפלה?
  • האם נכון שגברים אינם שואלים שאלות דומות על עצמם?
בפרשת הבריאה יש תיאור כללי של בריאת האדם ואחריו תיאור נפרד על בריאת האשה. יש מפרשים הטוענים שפרק א מתאר את בריאת האדם בקווים כללים ופרק ב משלים את הפרטים.

בכל מקרה, מתבקשת השאלה למה נכתבו שתי גרסאות שונות לבראיה ומה באה כל אחת מהן - ללמד. נעיין בגרסאות השונות של בריאת האישה, בשאלות התמעוררות מהטקסט ובפרשנות המגוונת שנכתבה במהלך הדורות בנסיון לענות על השאלה האם חוה היא אכן 'כל אשה' והאם ניתן ללמוד מספורה על מקומה של האשה - המצוי והרצוי - בעולם?

לפניכם שני התיאורים של בריאת האשה - קראו את שניהם ועמדו על הההבדלים ביניהם .

מה לדעתכם המשמעות של הבדלים אלו?
גרסת פרק (א)
(כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. (כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. (כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ
And God said: ‘Let us make man in our image, after our likeness; and let them have dominion over the fish of the sea, and over the fowl of the air, and over the cattle, and over all the earth, and over every creeping thing that creepeth upon the earth.’ And God created man in His own image, in the image of God created He him; male and female created He them. And God blessed them; and God said unto them: ‘Be fruitful, and multiply, and replenish the earth, and subdue it; and have dominion over the fish of the sea, and over the fowl of the air, and over every living thing that creepeth upon the earth.’
דיון
  • אילו תכונות או תפקידים יש לאשה לפי פסוקים אלו?
  • אילו קשיים קיימים בתיאור ובפסוקים?
גרסת פרק (ב)
(ז) וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. [...] (יח) וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים, לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ [=שיעמוד מולו, איתו]. (יט) וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ, וְכֹל אֲשֶר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְמוֹ. (כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּדֶה, וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. (כא) וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָר תַּחְתֶּנָּה. (כב) וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָה, וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם. (כג) וַיֹּאמֶר הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָר מִבְּשָרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת. (כד) עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, וְדָבַק בְּאִשְתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָר אֶחָד.
Then the LORD God formed man of the dust of the ground, and breathed into his nostrils the breath of life; and man became a living soul.
דיון
  • אילו תכונות או תפקיד יש לאשה לפי פסוקים אלו?
  • אילו קשיים קיימים בתיאור ובפסוקים?
הרב מרדכי ברויאר פרקי בראשית א', עמודים 89 ואילך
עולם הבריאה ועולם היצירה
העולם שנברא בפרשה הראשונה של התורה הוא עולם הטבע ....שום נס או מציאות לא טבעית אינה מתוארת בפרק זה מלבד עצם העובדה ששמים וארץ נבראו במאמר פיו של הבורא. אולם אף על פי שעצם הבריאה בוודאי לא התנהלה בדרך הטבע, הרי סדר הנבראים מתאים לסדר ההתפתחות הטבעית......עולם זה מסור לשלטון חוקי הטבע...איש ואישה נבראו זה עם זה כדי שיובטח קיום המין על ידי פריה ורביה

...כנגד זה עולם היצירה ( בפרק ב) הוא עולם ההתגלות...לא השלטון העיוור של חוקי הטבע קובע את מנהגו של עולם ומכוון את הליכותיו, אלא רק רצונו החופשי של ה' .

בפרשה ראשונה נאמר בפירוש שהעשב ופרי העץ ניתנו לאכלה והאדם נועד לפרות ולרבות. ואילו בפרשה השנייה אין רמז כלל לכל זה....אלא נאמר שהיא (האישה) ניתנה לו לעזר ואף לזיווג. אך תכלית הזיווג- העמדת צאצאים - לא נזכרת אפילו ברמז....

האדם שונה מבעלי החיים דווקא באותם שני העניינים שבהם הוא דומה להם ביותר....שאר העולם אינו מתייחס כל ערך לתחושות ולרגשות המלווים את האדם באכילתו ובזיווגו. הוא מעוניין רק בקיומו של עולם...

יצירת האישה החלה במאמר ה' : "לא טוב היות האדם לבדו". לא נאמר כאן שלא טוב היות האדם בלא בנים...ומכאן שלא נבראה האישה לבנים , אלא להציל את האדם מהבדידות. מי ששרוי בלא אישה שרוי בלא טובה ובלא שמחה - לא מפני שהוא הולך ערירי- אלא מפני שהוא עומד לבדו...

ודווקא משום כך היה צורך שאדם , תחילת יצירתו- יהיה שרוי בלא אישה. שהרי האישה נתפסת כאן כמתנה טובה שה' בעניק לאדם. אולם אין אדם יודע להודות על מתנה אלא אם כן הרגיש תחילה בחסרונה....משום כך לקח ה' אחת הצלעות האדם ובנה אותה לאישה, ובדרך זו כבר ביטא את כל המשמעות האישה לאיש: יש באישה מה שאין באיש, ובמעלותיה היא משלימה את חסרונותיו...והזכייה באישה אינה בגדר תוספת ברכה, שאדם שמח לקבלתה אך אין הוא סובל מהיעדרה, אלא איש בלא אישה הוא בבחינת פלג גופא שעדיין חסר חצייה השני......

הואיל והאישה נוצרה מצלע האיש, הרי הוא קשור אליה בעבותות אהבה יותר משהוא קשור אל כל אדם אחר....כי האיש והאישה היו במקורם אחד: ולפיכך גם כאשר הם מופיעים עתה כשניים סופם להיות אחד...

נמצא שאותו מעשה (זיווג) שבעולם הטבע הוא אמצעי - בעולם שלמעלה מן הטבע הוא תכלית.

מושגים
  • הרב מרדכי ברויאר - הרב מרדכי ברואר (1921 - 2007) נולד בגרמניה ועלה לארץ כילד. היה חתן פרס ישראל, ההדיר את נוסח המקרא ופיתח את "שיטת הבחינות" לפרשנות התורה תוך התמודדות דתית עם ביקורת המקרא.
דיון
שאלות לדיון
  • מדוע לדעת הרב ברויאר יש שני תיאורים שונים של הבריאה? איזה סוג של בריאה מתואר בכל אחד מהסיפורים?
  • מה המשמעות של שוני זה לגבי בריאת האישה?
  • האם בדברי הרב ברויאר יש התייחסות לשאלת השוויון בין המינים?
"דו פרצופים בראו"
אמר רבי ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון אנדרוגינוס בראו הדא הוא דכתיב זכר ונקבה בראם,

א"ר שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון דיו פרצופים בראו, ונסרו ועשאו גביים גב לכאן וגב לכאן, איתיבון ליה (האם נכון?) והכתיב ויקח אחת מצלעותיו אמר להון מתרין סטרוהי (הכוונה- צד), היך מה דאת אמר (שמות כו) ולצלע המשכן דמתרגמינן ולסטר משכנא וגו',
... Said R’ Yirmiyah ben Elazar: In the hour when the Holy One created the first human, He created him [as] an androgyne/androginos, as it is said, “male and female He created them”. Said R’ Shmuel bar Nachmani: In the hour when the Holy One created the first human, He created [for] him a double-face/di-prosopon/ du-par’tsufin, and sawed him and made him backs, a back here and a back [t]here, as it is said, “Back/achor and before/qedem You formed me” [Ps 139:5]. They objected to him: But it says, “He took one of his ribs/ts’la`ot . . . ” [Gn 2:21]! He said to them: [It means] “[one] of his sides/sit’rohi”, just as you would say, “And for the side/tsela` of the Tabernacle/ mishkan” [Ex 26:20], which they translate [in Aramaic] “for the side/seter”. R’ Tanchuma in the name of R’ Banayah and R’ B’rakhyah in the name of R’ Elazar said: In the time that the Holy One created Adam Harishon, [as] a golem He created him and he was set up from [one] end of the world and unto its [other] end – that’s what is written: “Your eyes saw my golem” [Ps 139:16]. R’ Yehoshua bar Nechemyah and R’ Yehudah bar Simon in R’ Elazar’s name said: He created him filling the whole world. From where [do we know he extended] from the East to West? That it’s said: “Back/achor (i.e., after, the place of sunset) and before/East/qedem You formed/enclosed me /tsartani” [Ps 139:5]. From where [that he went] from North to South? That it’s said: “and from the edge of the heavens and until the edge of the heavens” [Dt 4:32]. And from where [that he filled] even the world’s hollow-space? That it’s said: “. . . and You laid Your palm upon me” [Ps 139:5]...
ספר הזוהר, פרשת בראשית, דף נה, עמוד ב
דכתיב [=שכתוב] "ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם", ולא כתיב - ויברך אותו ויקרא את שמו אדם, דאפילו אדם לא אקרי אלא דכר ונוקבא כחדא. [=לא נקרא האדם אלא רק כשהם זכר ונקבה כאחד]
דיון
שאלות לדיון
  • לפי המדרש מה פירוש המילה "צלע"? מה משמעותה?
  • על אלו שאלות או קשיים באים המדרש והזהר לענות?
  • האם יש משמעות בתיאור זה לשאלת מעמד האשה בהשוואה לאיש?
  • מה היה הקשר בין האיש לאשה כאשר היו מאוחדים בגוף אחד?
מענין להשוות את תיאור המדרש לתיאורו של אפלטון אודות בריאת האדם:
כתבי אפלטון, כרך שני, הוצאת שוקן, ירושלים ותל-אביב תש"מ, עמ' 113-112
אפלטון, 'המשתה'
[...] שלפנים לא היה טבענו כמות שהוא עכשיו, אלא שונה מזה. ראשית כל היו המינים של בני האדם שלושה, ולא שניים כמו עכשיו, זכר ונקבה; כי גם מין שלישי היה בנמצא, מעורב משניים אלה; כעת רק שמו נותר לפליטה, ואילו הוא עצמו נעלם. שאז היה מין אנדרוגינוס, אשר צורתו ושמו היו מורכבים משניים אלה, מהזכר והנקבה. ועכשיו איננו עוד, ושמו בלבד נשאר כשם גנאי. שנית: צורתו של כל אדם היתה עגולה כולה: גבו וחזהו היו עשויים במעוגל, וארבע ידיים היו לו, ורגליים כמספר ידיו, ועל צווארו המעוגל ישבו שני פרצופים, שווים זה לזה בכל; ושני פרצופים אלה שפנו לצדדים הפוכים היו מחוברים בראש אחד, וכן היו לו ארבע אזניים וערוות שתים; ובהתאם לכך תוכלו לשער בנפשכם את שאר אברי גופו. והיה הולך, כמונו עכשיו, בקומה זקופה, לכל צד שרצה; אך שעה שביקש לרוץ מהר, עשה כדרך הלוליונים שהם זורקים רגליהם כלפי מעלה ומתנועעים במעגל, ובהישענם בזה אחר זה על שמונת האברים שהיו להם בימים ההם, התקדמו אנשים אלה אגב גלגול במהירות רבה. והסיבה לקיום שלושת המינים ולטיבם זה שראשית מוצאו של הזכר היה מן השמש, של הנקבה מן האדמה, ושל המין שהיה לו חלק בשניהם מן הלבנה, שהרי גם הלבנה יש לה חלק בשני אלה. ולכן גם היו מעוגלים, הם וצורת הליכתם, בשל הדמיון שהיו דומים להוריהם. ונוראים היו ברוב כוחם וחזקתם, וברום לבבם תקפו את האלים. והנה באנשים הללו מדבר הומירוס בספרו על אפיאלתיס ואוטוס שניסו לעלות לשמיים כדי להילחם באלים. וזיוס והאלים האחרים טיכסו עצה מה יעשו להם, ולא מצאו. שכן להרגם לא יכלו ולהכותם ברעם כמו את הגיגאנטים ולכלות את מינם, - שממילא היו כלים גם הכיבודים והקרבנות שבאו להם מידי האנשים, - וכן אי אפשר היה להשאירם ברשעותם. העמיק זיוס לחשוב, עד שאמר לבסוף: 'דומני שמצאתי עצה, כיצד יתקיימו בני האדם, ומהיותם חלשים יותר יחדלו מחוצפתם, שהנה', אמר, 'כעת אחתוך אותם לשניים, וממילא יהיו חלשים יותר, אף תועלת יתר נפיק מהם, מאחר שיתרבה מספרם. בקומה זקופה יהלכו על שתיים; ואם עוד יוסיפו לנהוג בחוצפה ולא יאבו לשקוט, אחזור', אמר, 'ואחתכם לשניים, ויהו מקפצים על רגל אחת, כחוגגים בחג-דיוניסוס'. לאחר שדיבר כן, חתך את בני האדם לשניים, כחתוך אגסים קודם שייכבשו, או כביצים הנחתכות בשערה. ומדי חתכו אחד מהם, ציווה על אפולון שיהפוך לו את הפנים ומחצית הצואר כלפי החתך, למען יסתכל האדם בחתכו, וממילא יהא מתוקן יותר; וציווה שירפא את השאר. והלה הפך לאדם את הפנים, וכדרך שמושכים עורו של כיס אשר נתכווץ, כן משך לו את העור מכל הצדדים על פני מה שמתקרא עכשיו 'בטן', ובאמצע הבטן קשרו יחדיו בקשר אחד שמכאן ואילך נקרא 'טבור'. כן חיבר את החזה והחליק בו את רוב הקמטים, בכלי שבכמותו מחליקים הסנדלרים את קמטי העורות על גבי האמום; רק על הבטן וסביב לטבור השאיר קמטים מספר, זכר למעשה שאירע לאדם בימי קדם. והנה לאחר שנחתך טבעו של האדם לשניים, התגעגע כל חצי לחציו השני והתרועע אתו; והיו מחבקים זה את זה בזרועותיהם ומגפפים איש את רעהו, ומתשוקתם להיעשות חטיבה אחת היו מתים ברעב ואפס מעשה, כיון שלא רצו לעשות דבר בנפרד. וכל אימת שנפטר אחד החצאים והשני נשאר בחיים, ביקש לו הנשאר חצי אחר והיה מגפפו, בין שנזדמן לו חציה של אשה שלימה, - וחצי כזה נקרא עכשיו 'אשה', ובין חציו של גבר; וכך היו כלים והולכים [...].

מושגים
  • אפלטון - אפלטון (ביוונית: Πλάτων , "פלטון") (427-8 לפנה"ס - 347 לפנה"ס) פילוסוף יווני, מהמשפיעים ביותר בתולדות הפילוסופיה המערבית. תלמידו של סוקרטס, מורו של אריסטו, מחברם של כתבים רבים ומייסד האקדמיה באתונה.
דיון
  • מדוע לפי אפלטון נחלקו המינים? האם המדרש עונה על השאלה זו?
  • האם יש לכך תשובה בתיאור בריאת האדם בפרק ב' ?
סיום דבריו של אפלטון מזכיר את המדרש ממסכת קידושין - אך יש הבדל אחד מהותי ביניהם, מהו?

(האם לדעתכם המקור בקידושין מתייחס לתיאור בריאת האשה המופיע בפרק א או בפרק ב של בראשית?)
האיש מחזר אחרי אבדתו
רבי שמעון אומר: מפני מה אמרה תורה "כי יקח איש" אשה, ולא כתב כי תלקח אשה לאיש?

מפני שדרכו של איש לחזר על אשה, ואין דרכה של אשה לחזר על איש; משל, לאדם שאבדה לו אבידה, מי חוזר על מי? בעל אבידה מחזר על אבידתו.
And if you wish, say instead: In accordance with whose opinion is this mishna, which teaches derekh? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: For what reason did the Torah say: “When a man takes a woman” (Deuteronomy 22:13) and did not write: “When a woman is taken by a man? Because it is the way [derekh] of a man to pursue a woman, and it is not the way of a woman to pursue a man. The Gemara cites a parable of a man who lost an item. Who searches for what? Certainly the owner of the lost item searches for his lost item, not the other way around. Since woman was created from man’s lost side, the man seeks that which he has lost. To allude to this statement of Rabbi Shimon, the mishna employs the term derekh in this context.
דיון
פרצוף או זנב
הגמרא דנה בשאלה מאיזה חלק של האדם נוצרה האישה:

מהפרצוף - מאחד משני ההפרצופים איתם נברא אדם הראשון שהוא חלק משמעותי ושווה מהאדם?

או מהזנב - מנקודה אחורית, משנית בו?

בגמרא מובאות דעות לכאן ולכאן.

נסו לעקוב אחרי הדיון ולמלא את הטבלה שלמטה:
ויבן ה' אלהים את הצלע (בראשית ב/ כב) ,

רב ושמואל; חד אמר: פרצוף, וחד אמר: זנב,

בשלמא למאן דאמר, פרצוף - היינו דכתיב אחור וקדם צרתני, אלא למאן דאמר זנב, מאי אחור וקדם צרתני? - כדרבי אמי, דאמר רבי אמי: אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות. ...

בשלמא למאן דאמר פרצוף - היינו דכתיב וייצר בשני יודי"ן, אלא למאן דאמר זנב, מאי וייצר? - כדרבי שמעון בן פזי, דאמר רבי שמעון בן פזי: אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי...

...בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב (בראשית ה') זכר ונקבה בראם, אלא למאן דאמר זנב - מאי זכר ונקבה בראם? - כדרבי אבהו, דרבי אבהו רמי: כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב (בראשית ט') כי בצלם אלהים עשה את האדם! הא כיצד - בתחלה עלה במחשבה לבראת שנים, ולבסוף לא נברא אלא אחד.
בשלמא למאן דאמר פרצוף - היינו דכתיב (בראשית ב') ויסגר בשר תחתנה, אלא למאן דאמר זנב מאי ויסגר בשר תחתנה? - אמר רבי ירמיה ואיתימא רב זביד ואיתימא רב נחמן בר יצחק: לא נצרכה אלא למקום חתך.

בשלמא למאן דאמר זנב - היינו דכתיב ויבן, אלא למאן דאמר פרצוף - מאי ויבן? - לכדרבי שמעון בן מנסיא, דדרש רבי שמעון בן מנסיא: מאי דכתיב ויבן ה' את הצלע - מלמד שקלעה הקדוש ברוך הוא לחוה והביאה לאדם הראשון, שכן בכרכי הים קורין לקליעתא בנייתא.

דבר אחר: ויבן, אמר רב חסדא, ואמרי לה במתניתא תנא, מלמד שבנאה הקדוש ברוך הוא לחוה כבנין אוצר, מה אוצר זה קצר מלמעלה ורחב מלמטה, כדי לקבל את הפירות - אף אשה קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה, כדי לקבל את הולד....

...ולמאן דאמר פרצוף הי מינייהו סגי ברישא? אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא דגברא סגי ברישא, דתניא: לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו אשתו, ...אמר רב נחמן: מנוח עם הארץ היה, דכתיב (שופטים י"ג) "וילך מנוח אחרי אשתו. "

מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אלא מעתה גבי אלקנה, דכתיב וילך אלקנה אחרי אשתו, וגבי אלישע דכתיב (מלכים ב' ד') ויקם וילך אחריה, הכי נמי אחריה ממש? אלא - אחרי דבריה ואחרי עצתה, הכא נמי - אחרי דבריה ואחרי עצתה ...
It is stated: “And the tzela which the Lord, God, had taken from the man, He made a woman, and brought her unto the man” (Genesis 2:22). Rav and Shmuel disagree over the meaning of the word tzela: One said: It means face. Eve was originally one face or side of Adam. And one said: It means tail, which he explains to mean that the tzela was an appendage, i.e., one of the ribs in Adam’s chest. The Gemara analyzes this dispute: Granted, according to the one who said that tzela means face; that is why it is written: “You have formed me [tzartani] behind and before.” However, according to the one who said that tzela means tail, what is meant by the verse: “You have formed me [tzartani] behind and before”? The Gemara answers: It can be explained in accordance with the opinion of Rabbi Ami, as Rabbi Ami said: Behind means Adam was created at the end of the act of creation; and before means that he was first for punishment. The Gemara asks: Granted, Adam was behind, or last, in the act of creation, meaning that he was not created until the sixth day, Shabbat eve; however, before, or first, for punishment, to what punishment does this refer? If you say that he was first for punishment in the wake of the episode with the snake, wasn’t it taught in a baraita that, with regard to punishment, Rabbi Yehuda HaNasi says: In conferring honor, one begins with the greatest; in cursing, one begins with the least significant. The Gemara explains: In conferring honor, one begins with the greatest, as it is written: “And Moses said unto Aaron, and Elazar and Itamar, his remaining sons: Take the meal-offering that remains” (Leviticus 10:12). Aaron, who was the greatest among those involved, is mentioned first. And in cursing, one begins with the least significant, as first the snake was cursed, then Eve was cursed, and ultimately Adam himself was cursed. The punishment did not begin with Adam. Rather, this refers to the punishment of the flood, as it is written: “And He blotted out every living substance which was upon the face of the ground, both man and cattle, creeping things and fowl of the heaven” (Genesis 7:23); the punishment began with man, then the animals, and ultimately all the other creatures. Returning to interpretation of vayyitzer, the Gemara asks: Granted, according to the one who said that Eve was originally a face or side of Adam; that is why it is written vayyitzer, with a double yod, which allude to the two formations. However, according to the one who said that she was a tail, or appendage, of Adam, what is conveyed by spelling vayyitzer with a double yod? The Gemara responds: This is interpreted homiletically in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Pazi, as Rabbi Shimon ben Pazi said: This comes to emphasize that which a person says to himself in every circumstance: Woe unto me from my Creator and woe unto me from my inclination. Granted, according to the one who said that Eve was a face, that is why it is written: “Male and female, He created them” (Genesis 5:2). However, according to the one who said that Eve was a tail, what is the meaning of the verse: “Male and female, He created them”? The Gemara answers: It can be explained in accordance with the opinion of Rabbi Abbahu. As Rabbi Abbahu raised a contradiction between the verses: On the one hand it is written: “Male and female, He created them,” and on the other hand it is written: “For in the image of God He made man” (Genesis 9:6), indicating that man was created alone. How, then, does he resolve the contradiction? At first, the thought entered God’s mind to create two, and ultimately, only one was actually created. The Gemara asks: Granted, according to the one who said that Eve was a face, that is why it is written: “And He took one of his sides and closed up the place with flesh in its place” (Genesis 2:21), as it was necessary to close the side that was open. However, according to the one who said that Eve was originally a tail, what is meant by the verse: “And closed up the place with flesh in its place”? Rabbi Yirmeya said, and some say Rav Zevid said, and some say Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It was necessary to say that only with regard to the place of the incision. The Gemara challenges the other opinion: Granted, according to the one who said that Eve was a tail, that is why it is written: “And the Lord God built the tzela” (Genesis 2:22); it was a completely new building. However, according to the one who said that Eve was a complete face or side, what is the meaning of: “And He built”? What needed to be built? The Gemara responds: This must be interpreted homiletically, in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Menasya, as Rabbi Shimon ben Menasya interpreted homiletically: What is the meaning of that which is written: “And the Lord God built the tzela”? This verse teaches that the Holy One, Blessed be He, braided Eve’s hair, and then brought her to Adam, as in the coastal towns, they call braiding hair, building. Alternatively, the verse: And He built, could be understood as a description of her basic shape, as Rav Ḥisda said, and some say that it is taught in a baraita: This verse teaches that the Holy One, Blessed be He, built Eve like the structure of a storehouse. Just as a storehouse is built narrow on top and wide on the bottom, in order to hold produce without collapsing; so too a woman is created narrow on top and wide on the bottom, in order to hold the fetus. With regard to the verse: “And brought her unto the man” (Genesis 2:22), Rabbi Yirmeya ben Elazar said: This verse teaches that the Holy One, Blessed be He, was Adam the first man’s best man. From here, the Torah taught that it is a desired mode of behavior for a greater individual to seek out a lesser individual to assist him and serve as his best man. The greater individual should help the lesser and should not feel badly about it, that it might be beneath his dignity. The Gemara asks: And according to the one who said that Eve was a face or side of Adam, which one of them walked in front? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is reasonable to say that the man walked in front, as it was taught in a baraita: A man should not walk behind a woman on a path, as he will look at her constantly. And even if one’s wife happens upon him along a bridge, he should walk quickly in order to move her to his side so that she will not walk before him. And anyone who walks behind a woman in a river in order to see her exposed skin when she lifts her clothing as she passes through the water has no portion in the World-to-Come. The Sages taught: One who counts money for a woman from his hand to her hand in order to look upon her, even if he has accumulated Torah and good deeds like Moses our teacher, he will not be absolved from the punishment of Gehenna, as it is stated: “Hand to hand, the evil man shall not go unpunished” (Proverbs 11:21); one who hands money from his hand to her hand, even if he received the Torah from God’s hand to his own, like Moses, he will not be absolved from the punishment of Gehenna, which is called evil. Rav Naḥman said: From the following verse we know that Samson’s father, Manoah, was an ignoramus, as it is written: “And Manoah…went after his wife” (Judges 13:11). Rav Naḥman bar Yitzḥak strongly objects to this: If that is so that you understand the verse literally, what do you say about the verse with regard to Elkana, the father of the prophet Samuel, as it is written: “And Elkana walked after his wife,” and what of the verse with regard to the prophet Elisha, as it is written: “And he arose and followed her” (II Kings 4:30)? Does this verse mean that he literally walked after her? Rather, certainly this verse means that he followed her words and advice. If so, then the verse concerning Manoah may be similarly interpreted; he followed his wife’s advice and guidance and did not literally walk behind her.
דיון
הקושיה /פסוק הסבר לפי מי שטוען פרצוף הסבר לפי מי שאומר זנב

1. "אחור וקדם יצרני" (תהילים קלט/ה)

2. "וייצר האדם" (בראשית ב/ז)

(2 "י" במקום 1)

3. זכר ונקבה ברא אותם (בראשית ה/ב)

4. "ויסגור הבשר תחתיו" בראשית ב/כא)

5. "ויבן את הצלע" (בראשית ב/כב)

נסו לחשוב על השאלות המהותיות שעומדות מאחורי הדיון ה'טכני' לכאורה: מה המשמעות של כל שאלה? מהי העמדה העקרונית שמסמלת כל תשובה?

האם הגמרא מגיעה להכרעה?
עמנואל לוינס, תשע קריאות תלמודיות, הוצאת שוקן, עמודים 217-218 , 2001
"והבורא יצר את האישה"
השאלה נועזת: כיצד נולד השיוויון בין המינים מתוך ראשונות הגברי? ...הטקסט שלנו תוהה: מדוע המושג של שני יצורים שווים - איש אושה- באדם הראשון הוא "המושג היפה מכולם"? האם להיות דומה לאלוהים פירושו להיות כאחד זכר ונקבה? הנה תשובתו של רבי אבהו : האלוהים רצה לברוא שני יצורים, זכר ונקבה, אולם הוא יצר יצור אחד בדמות עצמו. הוא יצרדבר פחות טוב מאשר הרעיון הראשון. הוא רצה כביכול לברוא מלמעלה מדומותו! הוא רצה שני יצורים. ואכן הוא רצה מלכתחילה שוויון ביצירה, ולא אישה היוצאת מתוך גבר, אשה ההולכת אחרי גבר. הוא רצה מלכתחילה שני יצורים נפרדים ושווים.אבל זה היה בלתי אפשרי: עצמאות ראשונית זו של שני יצורים שווים היתה כנראה מביאה למלחמה. לא היה אפשר לפעול לפי הצדק המוחלט, הדרוש שני יצורים נפרדים. כדי לברוא עולם היה צריך לתלות אחד בשני, צריך היה למצוא הבדל שלא יפגע בשיוויון:הסדל במין.ומכאן יתרון מסוים לגבר. האשה מגיעה מאוחר יותר והיא, כאשה,תוספת לאנושי.אנחנו מבינים עכשיו את משמעות הדבר. אי אפשא להסביר את האנושות על ידי שני עקרונותלגמרי שונים. צריך משהו זהה המשותף לשונים האלה: האשה נלחה מן האדם, אבל היא באה אחריוף נשיות האשה היא ב"דיעבד" הראשוני הזה. החברה לא נבנתה על פי עקרונות אלוהיים טהורים: העולם לא היה מסוגל לכך. האנושות הממשית אינה סובלת שיוויון מופשט, מבלי תלות בין חלקיה. כמה מריבות היו פורצות בזוג הראשון אילו היה בעל שיוויונות מוחלטת! היה צורך בתלות והיה צורך בפצע, היה ועדיין קיים צורך בכאב כדי לאחד את השווים ואת הלא שווים. (הדגשות במקור)
דיון
שאלות לדיון
  • מה היה רצון האלוהים ביחס לשוויון בין המינים?תמצא ביטוי לרצון זה בדיון במסכת ברכות.
  • האם הושג?
  • איך תיאור הבריאה מעיד על אי שיוויון, לדעת לוינס?
  • למה לא ניתן לברוא שני יצורים שווים?
  • מה האנושות 'מרוויחה' מאי השוויון הגלום בבריאת האשה אחרי בריאת הגבר?
  • האם יש בדברים של לוינס תשובה לטענתה של סימון דה בובואר?
ד"ר דניאל שליט, אור שבעת הימים, הוצאת ערמוני, עמודים ת, 199836-37
כאן במאמר חז"ל זה (הגמרא בברכות) מקורו של המושג החשוב "פרצוף" הנמצא בתורת הסוד...והוא מציין כל מערכת של אברים המצטרפים באופן אורגני לאחדות שלמה, גשמית או רוחנית או שתיהן כאחד. ואילו מה שנוגע למונח "זנב"...הינו היפך-הפרצוף: כלומר לא צד שלם בעל שיעור קומה שלם אלא אבר מזערי, אולי חוליה אחת...לא אחדות של אברים רבים ומפותחים, אלא אחדות פשוטה של טרם- חלוקה. רק מתוך "הזנב" מתוך ה"נקודה" מתחילה פעולת "ויבן" , בניית הצלע לכדי בניין שלם ל"פרצוף" שלם.

...כלומר היחס בין "מחשבה ראשונה" לבין "מעשה" הוא זה, שהמעשה מוליך בדרך התפתחותית למה שעלה במחשבה- תחילה כמוגמר. אין כאן חרטה כביכול ונקיטה בדרך חדשה: המחשבה הרשאונה נשמרת כמגמה, כסוף-מעשה: ו"המעשה" הוא הגרעין, זרע, המוביל ומפתח את המגמה הזאת.

והסיבה לתהליך המורכב היא, כדלהלן, שמבנים פרדכוסליים שבהם הפכים מצטרפים לאחדות, יכולים אמנם להתקיים במחשבה, אבל יצירתם לכדי בניין-במעשה חייבת להתחשב בסכנות של התפרקות הפרדוכס למרכיביו. לכן על הריבוי להתפתח מתוך האחדות.

לסיכום, "במחשבה" עלו שני יסודות שונים שווי -ערך, זכרי ונקבי. ואילו "במעשה" מתבטאת אחדות זאת ביצירה אחת, אם כי כפולה ומתפתחת. ולכן , גם במעשה, השניים המרכיבים את האחד יש להם, יחד עם הצד הגלוי, שבו הם שונים (אחד מוליד את רעיהו) - גם צד של שווים, ההולך ומתגלה: המהות נקבית אינה מתחילה אלא מראשית זעירה, נקודתית, והולכת - ומתפתחת לכדי מדרגתה שבמחשבה.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולהוצאה


מושגים
  • דניאל שליט - יליד 1940. פובליציסט, הוגה, בעל תואר במוזיקולוגיה. לשעבר מנצח תזמורת.
    פרסם מספר ספרים בנושאי הגות, תרבות ויהדות.
דיון
שאלות לדיון:
  • איזה משמעות מוסיף שליט למושג "זנב"?
  • למה, לדעתו של שליט, לא נבראה האישה כפרצוף מלכתחילה?
  • איך ה"מחשבה" האלוקית הראשונית לגבי איש אישה תתממש במציאות?
  • למה יש צורך בהתפתחות היסטורית להצגת השלמות הגלומה ב"מחשבה תחילה"?
  • איזה הבדל עקרונית קיים בין תפיסתו של שליט לתפיסתו של לוינס?
בלימוד זה ראינו פרשניות שונות אודות תהליך בריאת האישה, כפי שהוא מסופר בתורה, ואודות המשמעויות של תיאור זה. האם לדעתכם, היו ביניהם דברים רלוונטים לחיינו היום, איתם יכולתם להזדהות?