כנגד ארבעה בנים דיברה תורה

דף הלימוד מתייחס לקטע של ארבעת הבנים בהגדה של פסח, תוך הרחבה בטקסטים נלווים. בלימוד נעמוד על המשמעות בסדר הופעתם של הבנים ועל ההקבלה ביניהם. ננסה להבין מה שואל כל אחד מן הבנים, איזו נקודת מבט הוא מייצג, וכיצד משתקפות אותן נקודות מבט בחברה הישראלית בימינו.

מתוך ההגדה של פסח
חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר?
"מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם?
"וְאַף אַתָּה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.

דיון
1. מי הוא החכם לפי הקטע?
2. מה בעצם רוצה לשאול החכם?
3. מה התשובה הניתנת לו?
4. האם לדעתכם התשובה עונה לשאלתו ולצרכיו של הבן החכם?
5. מה כל כך חכם בבן החכם?
6. האם הבן החכם יכול להטיל ספק ולבחון את הדברים לאשורם?

מתוך הגדת פסח
רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר?
"מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?
"לָכֶם - וְלֹא לוֹ.
וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר.
וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי - וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.

דיון
1. מי הוא רשע בעינכם? לפי מה הייתם מגדירים אדם כרשע?
2. מה הבעיה שעולה מתוך שאלתו?
3. במה כופר בעצם הרשע, ומדוע זה הופך אותו דווקא לרשע?
4. מה בתשובה מקהה את שיניו של הרשע?
5. במה שונה הרשע שאומר "לָכֶם" מאשר החכם שאומר "אֶתְכֶם"?

מתוך הגדת פסח
תָּם מָה הוּא אוֹמֵר?
"מַה זֹּאת?"
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.

דיון
1. על מה מעידה שאלתו של התם?
2. כיצד עונים לתם?

מתוך הגדת פסח
וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל -
אַתְּ פְּתַח לוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

דיון
1. מה משמעות העובדה שאדם אינו יודע לשאול?
2. שימו לב למהות התשובה – כיצד היא מתמודדת עם אי הידיעה לשאול?
3. מה גורם לו לא לשאול?
4. כיצד הייתם מעודדים בן זה לשאול?
5. האם לדעתכם הבן הרביעי אדיש? עצלן? בור?

פשיטות, ליקוטי מוהר"ן
החכמה הגדולה שבכל החכמות, לבלי להיות חכם כלל. רק להיות תם וישר בפשיטות, אפילו מי שיש לו מוח גדול באמת, צריך להשליך כל החכמות ולעסוק בעבודתו יתברך, בפשיטות ובתמימות.

דוד שמעוני, ספר השירים, כרך א', הוצאת מסדה תשי"ד, עמ' שעב.
אל תשמע בני, דוד שמעוני
אַל תִשְׁמַע, בְּנִי, אֶל מוּסַר אָב
וּלְתוֹרַת אֵם אַל אֹזֶן תַט,
כִּי מוּסַר אָב הוּא: "קַו לְקַו..."
וְתוֹרַת אֵם: "לְאַט, לְאַט..."
וְסוּפַת-אָבִיב דּוֹבְרָה כֵן:
"הַקְשִׁיבָה, אִישׁ, לְשִׁיר הַבֵּן!

לְשִׁיר הַבֵּן וּלְשִׁיר הַנִּין,
הַבָּא בְּעַד עֲרָפֶל עָב?
וּדְרֹס לְךָ שְׁבִיל, וְסוּרָה מִן
הַדֶּרֶךְ, הָלַךְ בָּה הָאָב,
כִּי לָמָה תֶחֱטָא אֶל הַדּוֹר,
דוֹר עָתִיד רָחוֹק מוּצַף-אוֹר!
בְּלַיְלָה קַר, בְּלֵיל אֲדָר,
בִּישׁוֹן הָאֵם, בִּישׁוֹן הָאָב,
הֲתִשְׁמַע, אֵיךְ הָרוּחַ שָׁר
אֶת שִׁיר הַבֵּן, שִׁיר גִיל וּקְרָב?
בְּלַיְלָה קַר, בְּלֵיל אֲדָר,
הַקְשִׁיבָה, אֵיךְ הָאָבִיב שָׁר!
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il

מושגים

• דוד שמעוני - משורר, סופר ומתרגם עברי (1956-1886). נולד ברוסיה, עלה בשנת 1909 לארץ-ישראל ועבד כשומר וכפועל חקלאי. בשנת 1910 חזר ללמוד בגרמניה שם כתב חלק מיצירותיו. בשנת 1921 שב לארץ ופרסם שירים. בשנת 1924 עבר לתל-אביב ולימד בגימנסיה 'הרצליה'.
• אל תשמע בני - שירו של המשורר דוד שמעוני מתריס כלפי הפסוק בספר משלי: 'שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אמך...'(א, ח). השיר התפרסם ברבעון 'התקופה' בשנת 1920, ולאחר שנתיים התפרסם ב'אל על' - ביטאון תנועת 'השומר הצעיר' בוורשה. השיר נדפס בהבלטה רבה ופרסומו הביא למחאתם של גופים דתיים ואזרחיים ואף הביא להטלת חרם על התנועה בכמה מבתי הכנסת בעיירותיה של פולין.

אהוד לוז, מקרא בשניים משירי "העת" של נתן אלתרמן
בשירו של נתן אלתרמן, 'אחד תם', הוא מהפך את ההיירכיה של הבנים בהגדה של פסח: החכם – מתגלה למעשה כ'תם'. הוא מכיר את כל ההסברים ה'טבעיים' של המאורעות, אבל אינו מבין את המאורעות לעומקם; ואילו התם – הוא החכם האמיתי. התכונה העיקרית שמציינת את התם היא יכולת ההשתוממות. ההשתוממות 'שאינה ניתנת להיבטל' (כדבריו של מרטין בובר) היא שורשו של הצורך למסור את מה שאירע לדורות הקודמים. בזכותו של התם נשמרים לדורות הבאים הזיכרונות ומשמעותם. ההגדה, אוצר הזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי, היא פרי הראייה ה'תמימה'...
מתוך שיגרה הציבור הולך ונאטם כלפי המשמעות המקורית, האמיתית, של המאורעות, ורק יחיד 'מוזר' ו'תמהוני', ממשיך לשמור על פתיחות מתמדת כלפיה.

ע"פ "גאולת עולם", ר' חיים יוסף אזולאי (המאה ה-18)
רבי שלמה הלוי אלקבץ, מחבר הפיוט 'לכה דודי' מפרש את התגובה "את פתח לו" את בְּטָח בּוֹ. הבן שאינו יודע לשאול אינו שואל "מפני היראה מהשגיאה". חסר לו ביטחון עצמי לנסח את שאלתו, אולי משום שהוריו מתקנים אותו ומבקרים אותו תמיד. לכן על הוריו לפתוח עמו בשיחה, לחזקו ולעודדו לתת לו תחושה של ודאות פנימית שהם בוטחים בו: "עד שמתוך זה יפתח פיו ויאירו דבריו".