יהדות ואנושיות – איך לקיים מדינה יהודית?

לימוד ועיון על האתגרים הניצבים בפני מדינה יהודית: במשך שנות הגלות הרבות היו שאלות של שלטון ושל דילמות ערכיות שאלות רדומות, ואם הן נבחנו, היה זה רק באופן תאורטי, מבלי שהיה צורך לאמת אותן בעולם הממשי. כיום, בזכות העובדה שקמה מדינה יהודית, בעת התנגשות של ערכי מוסר עם אילוצים של שלטון ועם הצורך של המדינה להפעיל כוח ועוצמה. דף לימוד זה הוא חלק מסדרת 'כי מציון תצא תורה' שדנה ביחסי ישראל והעמים לאורך הדורות. הסדרה גובשה במקורה עבור סמינר חי"ל שהתקיים במרכז יעקב הרצוג בשנת תשע"א.

אברהם יהושע השל, נאום בכנס דת וגזע, שיקגו 1963
הקב"ה נמצא בשושלת היוחסין של כל אדם
הקב"ה נמצא בשושלת היוחסין של כל אדם. או שהוא האב לכל בני אנוש או שאיננו אב לאף אדם. או שצלם אלוקים בכל אדם או שהוא נעדר מכולם.

אברהם יהושע השל, נאום בכנס דת וגזע, שיקגו 1963
יציאת מצרים החלה, אך היא רחוקה מלהסתיים
בכנס הראשון על דת וגזע, המשתתפים הראשיים היו פרעה ומשה. אלו היו מילותיו של משה: 'כה אמר ה', שלח את עמי...', בעוד שפרעה הגיב: 'מי הוא ה' אשר אשמע בקולו...'. התוצאה של ועידת הפסגה הזאת טרם הגיעה ליעדה. פרעה אינו נכון להיכנע. יציאת מצרים החלה, אך היא רחוקה מלהסתיים. למעשה, היה זה קל יותר לבני ישראל לחצות את ים סוף מאשר לשחור לחצות קמפוסים של אוניברסיטאות מסוימות... אולי הכנס הזה ראוי היה שייקרא 'דת או גזע'. אינך יכול לעבוד את אלוהים ובה בעת להביט על אדם אחד כאילו היה סוס... תכליתו של הכנס הזה היא בראש ובראשונה לבטא בבהירות את האלטרנטיבה החדה. העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ: את הדת והגזע, החיים והמוות, נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים! (על פי דברים ל יט)... מהו אליל? כל אל שהוא שלי אך לא שלך, כל אל שאכפת לו ממני אך לא ממך, זהו אליל."

הסברים

• דרור בונדי, שחוקר את משנתו של השל, מציג את תפיסתו הייחודית של השל, לפיה רק פנייה לאדם אחד מביאה את המאמין לעמוד באמת מול אלוהים ולהתקרב אליו: מנין צומח השיח האלוהי-החברתי? מה הם שורשיו העמוקים? בניגוד לדימויים מקובלים של אלוהים, ביקר השל בחריפות את העולם הדתי שנואש מן המענה לאל חי ואכפתי, ומצא לו תחליפים שונים: ההלכה, המסורת, הרב, תרבות דתית, חוויה דתית. אליבא דהשל, מי שזכה לעמוד באמת ובתמים לפני מבטו של בורא עולם, חש כי זה מבטו של "סובייקט מוחלט", של אחר שאין לאחוז בו אף שאפשר לחוש במבטו. האמונה הרי היא כאהבה: כאשר האדם מרוכז בעצמו, בן הזוג הוא אובייקט מיני; כאשר האדם הדתי מרוכז בעצמו, אלוהים הוא אובייקט דתי. כאשר האדם באהבה הוא עומד נוכח אהבתו ההדדית של הסובייקט שמולו, נפתח למבט האחר; כאשר האדם באמונה הוא עומד נוכח מבטו של אלוהים כ"סובייקט מוחלט. דרור בונדי, "הנביא היהודי של אובמה" פורסם ב "הארץ" 14.11.08

אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם, עמ' 228
זכויות האדם ואלוהים
הצו המוסרי לא נגלה לראשונה על ידי אברהם אבינו או במעמד הר סיני. ראיית הרצח כמעשה פלילי ידועה הייתה לבני האדם לפני כן...גם רעיון הצדק האלוהי לא היה בלתי מוכר. החידוש היה הרעיון שהצדק הוא מחויבות לאלוהים, דרכו ולא רק תביעתו; כי אי-צדק אינו רק דבר-מה שאלוהים מגנהו כאשר הוא נעשה על ידי אחרים, אלא שזהו ניגודו המוחלט של אלוהים; כי זכויות האדם אינם אינטרסים של החברה המוגנים בחוק, אלא אינטרסים מקודשים של אלוהים.

אליעזר גולדמן, מחקרים ועיונים – הגות יהודית בעבר ובהווה (דני סטטמן ואבי שגיא עורכים), ירושלים 1996, עמ' 16–17
ישראל אינה יכולה להיות מדינת תורה
החילוניות מהותית למדינה המודרנית בשל היותה מדינת-טריטוריה [...] ישראל, שיש בה מיעוט דתי יהודי ניכר, מיעוט מוסלמי לא מבוטל, מיעוט נוצרי, ואשר רוב תושביה היהודיים הנם חילוניים, אינה יכולה להיות מדינת תורה.

אליעזר גולדמן, מחקרים ועיונים – הגות יהודית בעבר ובהווה (דני סטטמן ואבי שגיא עורכים), ירושלים 1996, עמ' 440–441
גם במדינה כזאת ניתן להחדיר יסוד של קדושה
[לאחר שהכרנו] במרכיבי המציאות החילוניים מעיקרם [עלינו לקבל על עצמנו] משימה של קידוש אותם מרכיבים. המדינה שלנו, ככל מדינה בת זמננו, חילונית היא. [...] אבל זוהי המסגרת הממלכתית-היהודית האפשרית היום. [...] גם במדינה כזאת ניתן להחדיר יסוד של קדושה ...: דרכי ניהול נאותות של החיים הציבוריים, ניקיון כפיים, טיפוח יחסים בין-אישיים הולמים, צדק בסדרים חברתיים, דאגה של אמת לנחשלים באמת [...] [...] בזאת לא תיווצר מדינת תורה. [...] אבל עקרונות הלכה מסוימים יוכלו לבוא על מימושם - בפרט עקרונות שיש בהם משום עשיית הישר והטוב בעיני ה' ..."

דוד הרטמן, מסיני לציון – חידושה של ברית, עם עובד 1992, עמ' 313
הזדמנות ואפשרויות בהקמת המדינה
חוגג אני את יום העצמאות בקריאת ההלל, ומביע בזאת את תודתי לקדוש ברוך הוא על שזכיתי להזדמנות לחדש את מלוא היקפה של רוח הברית שביהדות, [...] על הסיכוי שישראל מאפשרת. סיכוי זה ניתן להחמצה, אולם בכך אין נגרע במאום מן האפשרויות הדתיות אשר המאורע חולל. קריאתם של פרקי הלל והודיה ביום העצמאות איננה מבטיחה שום ערובה אלוהית לגבי הגשמתן המוצלחת של אותן אפשרויות.

דוד הרטמן, מסיני לציון – חידושה של ברית, עם עובד 1992, עמ' 316
האתגר
משהו מרחיק לכת יתרחש ביהדות, שעה שנתמודד עם האתגר - לשקף במערכותינו הכלכליות והחברתיות את ההכרזה השבתית [מלשון שבת] על העולם כנברא ועל בני אנוש כברואים, שאינם אדונים גמורים על הטבע או איש על רעהו.