הדף מאת: צוות יסודות / עמותת יסודות
בבואנו להתבונן בהיסטוריה היהודית,
למן ימי הבל וקין ועד ימי הסזון והאלטלנה,
אנו שבים ופוגשים את המחלוקת המתנהלת על במות שונות ונוגעת להיבטים שונים בחיי היחיד והקבוצה.
ספרות חז"ל, על המחלוקות וכללי הפסיקה שבה,
עשויה לספק תשתית רעיונית ונורמטיבית
לאופן הראוי בו יש לנהל מחלוקת.
בבואנו להתבונן בהיסטוריה היהודית, למן ימי הבל וקין ועד ימי הסזון והאלטלנה, אנו שבים ופוגשים את המחלוקת המתנהלת על במות שונות ונוגעת להיבטים שונים בחיי היחיד והקבוצה. ספרות חז"ל, על המחלוקות וכללי הפסיקה שבה, עשויה לספק תשתית רעיונית ונורמטיבית לאופן הראוי בו יש לנהל מחלוקת:
אמר ר' אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כבית הלל.
וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.
וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.
Rabbi Abba said that Shmuel said: For three years Beit Shammai and Beit Hillel disagreed. These said: The halakha is in accordance with our opinion, and these said: The halakha is in accordance with our opinion. Ultimately, a Divine Voice emerged and proclaimed: Both these and those are the words of the living God. However, the halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel. The Gemara asks: Since both these and those are the words of the living God, why were Beit Hillel privileged to have the halakha established in accordance with their opinion? The reason is that they were agreeable and forbearing, showing restraint when affronted, and when they taught the halakha they would teach both their own statements and the statements of Beit Shammai. Moreover, when they formulated their teachings and cited a dispute, they prioritized the statements of Beit Shammai to their own statements, in deference to Beit Shammai.
דיון
כיצד מכריעים במחלוקת?
המעשה בעירובין מציין כי הלכה נקבעה כבית הלל.
כיצד מכריעים במחלוקת?
המעשה בעירובין מציין כי הלכה נקבעה כבית הלל.
- מהם הנימוקים לכך?
- מה מספר לנו מקור זה על האופן בו פותרים מחלוקות?
- מה ניתן להסיק מהמעשה על תפיסת המחלוקת בקרב חז"ל?
דיון
לא בשמים היא
מחלוקת נוספת מימי התנאים המהווה אב טיפוס לוויכוח מר העשוי להגיע לאלימות היא מחלוקתם המפורסמת של רבי יהושע בשמו של רבן גמליאל, אל מול רבי אליעזר המופיעה בבבא מציעא נ"ט ע"ב ומכונה "תנורו של עכנאי".
בסופו של ויכוח בו מגייס רבי אליעזר את החרוב, אמת המים וכותלי בית המדרש על מנת להוכיח כי הלכה כדבריו,
ולאחר שבת הקול האומרת " מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום" קם רבי יהושע ומכריז "לא בשמים היא"!
רבי יהושע פוסל את השימוש במופתים ככלי לגיטימי להכרעת מחלוקות -
לא בשמים היא
מחלוקת נוספת מימי התנאים המהווה אב טיפוס לוויכוח מר העשוי להגיע לאלימות היא מחלוקתם המפורסמת של רבי יהושע בשמו של רבן גמליאל, אל מול רבי אליעזר המופיעה בבבא מציעא נ"ט ע"ב ומכונה "תנורו של עכנאי".
בסופו של ויכוח בו מגייס רבי אליעזר את החרוב, אמת המים וכותלי בית המדרש על מנת להוכיח כי הלכה כדבריו,
ולאחר שבת הקול האומרת " מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום" קם רבי יהושע ומכריז "לא בשמים היא"!
רבי יהושע פוסל את השימוש במופתים ככלי לגיטימי להכרעת מחלוקות -
- אילו אופני הכרעה פסולים המשמשים בעת המודרנית ניתן להקביל למופתים אלו?
- מדוע לדעתכם הם פסולים?
- האם ניתן להזדהות גם עם רבי אליעזר ולקבל שימוש באופני הכרעה אלו? כיצד?
דיון
אלימות בחסות בית המשפט – "כל דאלים גבר":
לאור החתירה לגלות את רצון האלוקים, העשויה להוביל לנתיבים שונים ואף הפוכים זה מזה, נקבעו כללי פסיקה שונים שמטרתם לשמש תמרורים להכוונת התנועה.
כך למשל אנו מוצאים את כללי הפסיקה הבאים:
"המוציא מחברו עליו הראיה", "אחרי רבים להטות", "ברי ושמא ברי עדיף" ועוד.
בהקשר זה מעניין במיוחד הכלל הקובע כי "כל דאלים גבר".
במקרה בו אין לסמכות המשפטית כלים לבירור הראיות והחפץ אודותיו חולקים איננו נתון בידי מי מהצדדים, הרי שבית המשפט מפנה את הזירה וקובע כי הצד שקבע עובדות בשטח יוצא מן הוויכוח וידו על העליונה.
כיצד לדעתכם ניתן לנמק את הכוח המשפטי הניתן לבעל הזרוע ואת ההכרה באלימות ככלי לגיטימי במוסדות השלטון?
אלימות בחסות בית המשפט – "כל דאלים גבר":
לאור החתירה לגלות את רצון האלוקים, העשויה להוביל לנתיבים שונים ואף הפוכים זה מזה, נקבעו כללי פסיקה שונים שמטרתם לשמש תמרורים להכוונת התנועה.
כך למשל אנו מוצאים את כללי הפסיקה הבאים:
"המוציא מחברו עליו הראיה", "אחרי רבים להטות", "ברי ושמא ברי עדיף" ועוד.
בהקשר זה מעניין במיוחד הכלל הקובע כי "כל דאלים גבר".
במקרה בו אין לסמכות המשפטית כלים לבירור הראיות והחפץ אודותיו חולקים איננו נתון בידי מי מהצדדים, הרי שבית המשפט מפנה את הזירה וקובע כי הצד שקבע עובדות בשטח יוצא מן הוויכוח וידו על העליונה.
כיצד לדעתכם ניתן לנמק את הכוח המשפטי הניתן לבעל הזרוע ואת ההכרה באלימות ככלי לגיטימי במוסדות השלטון?
פסקי הרא"ש בבא בתרא פרק ג סימן כ"ב.
מי שהדין עמו
ימסור נפשו להעמיד שלו בידו
ממה שימסור האחר לגזול,
ועוד יאמר:
מה בצע שאמסור נפשי
והיום או למחר יביא ראיה ויוציאנה מידי?
מי שהדין עמו
ימסור נפשו להעמיד שלו בידו
ממה שימסור האחר לגזול,
ועוד יאמר:
מה בצע שאמסור נפשי
והיום או למחר יביא ראיה ויוציאנה מידי?
דיון
כיצד מצדיק רבינו אשר (הרא"ש) את הכרעת הדין באמצעות 'כל דאלים גבר'?
האם הכרעה זו נמצאת בתוך המסגרת המשפטית או מחוצה לה בעולם ההפקר?
כיצד מצדיק רבינו אשר (הרא"ש) את הכרעת הדין באמצעות 'כל דאלים גבר'?
האם הכרעה זו נמצאת בתוך המסגרת המשפטית או מחוצה לה בעולם ההפקר?
תורת מנחם, התוועדויות האדמו"ר מלובביץ, חלק ב, שנת תשמ"ו, פרשת שמות, עמ' 360.
מהי תפיסת העולם בנוגע לפתרון סכסוכים הנמצאת בבסיס הכלל 'כל דאלים גבר'?
לשון הרמב"ם היא:
"בני הנהר משקין על הסדר.
רצה אחד מהם לסכור כדי שיחזור לו המים וישקה תחילה ואח"כ יפתח,
ואחר רוצה להשקות תחילה - כל המתגבר זכה".
וכאן רואים דבר חידוש בדיוק לשון של הרמב"ם,
שהרי לשון הגמרא הוא: "כל דאלים גבר",
והרמב"ם משנה וכותב: "כל המתגבר זכה".
ומזה למדים הוראה...
שיש להשתדל תמיד להשתמש בלשון נקייה דווקא...
שבמקום "כל דאלים גבר", משתמש בלשון עדינה יותר,
"כל המתגבר זוכה".
"אלים" - הוא גם מלשון אלימות, עניין בלתי רצוי,
מה שאין כן "המתגבר" - לשון גבורה...
שישנו גם בקדושה.
וכמו כן הלשון "זוכה" טוב יותר מהלשון "גבר" - מלשון זכות.
הסברים
מהי תפיסת העולם בנוגע לפתרון סכסוכים הנמצאת בבסיס הכלל 'כל דאלים גבר'?
לשון הרמב"ם היא:
"בני הנהר משקין על הסדר.
רצה אחד מהם לסכור כדי שיחזור לו המים וישקה תחילה ואח"כ יפתח,
ואחר רוצה להשקות תחילה - כל המתגבר זכה".
וכאן רואים דבר חידוש בדיוק לשון של הרמב"ם,
שהרי לשון הגמרא הוא: "כל דאלים גבר",
והרמב"ם משנה וכותב: "כל המתגבר זכה".
ומזה למדים הוראה...
שיש להשתדל תמיד להשתמש בלשון נקייה דווקא...
שבמקום "כל דאלים גבר", משתמש בלשון עדינה יותר,
"כל המתגבר זוכה".
"אלים" - הוא גם מלשון אלימות, עניין בלתי רצוי,
מה שאין כן "המתגבר" - לשון גבורה...
שישנו גם בקדושה.
וכמו כן הלשון "זוכה" טוב יותר מהלשון "גבר" - מלשון זכות.
הסברים
- האדמו"ר מלובביץ' משווה בין לשון הרמב"ם ולשון הגמרא בבבא בתרא.
דיוקו זה מלמד כי הרמב"ם שינה מלשון התלמוד, והאדמו"ר מלובביץ' מבקש להסיק מכך אודות הכלל 'כל דאלים גבר'.
דיון
- מה ההבדל בין לשון הרמב"ם ללשון הגמרא?
- מה מדייק האדמו"ר מלובביץ' בהקשר זה?
- מהי לדעתכם עמדתו העקרונית של האדמו"ר מלובביץ' לגבי אופן ההכרעה במחלוקות?
דיון
נקודה למחשבה...
במדינת ישראל שסעים רבים: השסע הלאומי, השסע העדתי, השסע הדתי וכו'.
תארו את אחד השסעים בעזרת המונחים שהופיעו במקורות בהם דנו לעיל, ובססו את תיאורכם על ידי מובאות מענייני אקטואליה:
נקודה למחשבה...
במדינת ישראל שסעים רבים: השסע הלאומי, השסע העדתי, השסע הדתי וכו'.
תארו את אחד השסעים בעזרת המונחים שהופיעו במקורות בהם דנו לעיל, ובססו את תיאורכם על ידי מובאות מענייני אקטואליה:
- "אלו ואלו דברי אלוקים חיים הן"
- לא בשמים היא"
- "כל דאלים גבר"
- "כל המתגבר זכה"
- "מי שהדין עימו ימסור נפשו"
