הדף מאת: פנינה קלמנוביץ' / אתר מדרשת
שיעור בנושא תרומתן של הנשים בהכנה לגאולה של בנ"י ממצרים
וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ
אלה פקודי המשכן וגו',
ונחשת התנופה, ונחשת הכלות, שכן בלשון יון קורין לכלה נינפי.
אתה מוצא, בשעה שהיו ישראל בעבודת פרך במצרים, גזר עליהם פרעה שלא יהיו ישנים בבתיהן, שלא יהיו משמשין מטותיהן.
אמר רבי שמעון בר חלפתא:
מה היו בנות ישראל עושות?
יורדות לשאוב מים מן היאור, והקדוש ברוך הוא היה מזמין להם דגים קטנים בתוך כדיהן, והן מוכרות ומבשלות מהן ולוקחות מהן יין והולכות לשדה ומאכילות את בעליהן שם, שנאמר: בכל עבודה בשדה (שמו' א יד).
משהיו אוכלין ושותין, נוטלות המראות ומביטות בהן עם בעליהן, זאת אומרת: אני נאה ממך, וזה אומר: אני נאה ממך, ומתוך כך היו מרגילין עצמן לידי תאווה ופרין ורבין, והקדוש ברוך הוא פוקדן לאלתר...
וכתיב בהן: ותמלא הארץ אותם (שמו' א ז). וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ (שם שם יב). בזכות אותן המראות שהיו מראות לבעליהן ומרגילות אותן לידי תאווה מתוך הפרך, העמידו כל הצבאות, שנאמר: יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים (שם יב מא).
הסברים
אלה פקודי המשכן וגו',
ונחשת התנופה, ונחשת הכלות, שכן בלשון יון קורין לכלה נינפי.
אתה מוצא, בשעה שהיו ישראל בעבודת פרך במצרים, גזר עליהם פרעה שלא יהיו ישנים בבתיהן, שלא יהיו משמשין מטותיהן.
אמר רבי שמעון בר חלפתא:
מה היו בנות ישראל עושות?
יורדות לשאוב מים מן היאור, והקדוש ברוך הוא היה מזמין להם דגים קטנים בתוך כדיהן, והן מוכרות ומבשלות מהן ולוקחות מהן יין והולכות לשדה ומאכילות את בעליהן שם, שנאמר: בכל עבודה בשדה (שמו' א יד).
משהיו אוכלין ושותין, נוטלות המראות ומביטות בהן עם בעליהן, זאת אומרת: אני נאה ממך, וזה אומר: אני נאה ממך, ומתוך כך היו מרגילין עצמן לידי תאווה ופרין ורבין, והקדוש ברוך הוא פוקדן לאלתר...
וכתיב בהן: ותמלא הארץ אותם (שמו' א ז). וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ (שם שם יב). בזכות אותן המראות שהיו מראות לבעליהן ומרגילות אותן לידי תאווה מתוך הפרך, העמידו כל הצבאות, שנאמר: יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים (שם יב מא).
הסברים
- במקום לנטוש את בעליהן ולעבור לצד החזק כמו שהיה נהוג בעמים האחרים באותם ימים, נשות ישראל גילו תושיה וידעו לחזק ולתמוך בבעליהן.
These are the accounts of the tabernacle … and the bronze of the offering (Exod. 38:21, 29). The bronze of the offering (tenufah) refers to the bronze vessels given to a bride, for in Greek they call a bride nymphé.14A play on words: tenufah (“offering”) and nymphé, a Greek bride. You find that while the Israelites were making bricks in Egypt, Pharaoh decreed that they were not to sleep at home so that they would not have intercourse with their wives. R. Simeon the son of Halafta said: What did the Israelite women do? They would go to the Nile to draw water, and the Holy One, blessed be He, would fill their jugs with little fishes.15Small fishes arouse sexual desire (Berakhot 40a). They would (sell some), cook and prepare (the fish), and buy some wine (with the proceeds of the sale), and then bring it to their husbands in the fields, as it is said: In all manner of service in the field (Exod. 1:14). While the men were eating and drinking, the women would take out their mirrors and glance into them with their husbands. They would say: “I am more attractive than you,” and the men would reply: “I am handsomer than you.” In that way they would arose their sexual desires and become fruitful and multiply. The Holy One, blessed be He, caused them to conceive on the spot. Our sages said: They bore twins. Others say: Six were formed in a single womb. Others say: twelve were born from one womb. And still other contend six hudred thousand. Those who believed that twins were born explained it by the words: Were fruitful and increased abundantly (Exod. 1:7). Those who contended that six were born based it on the words: Were fruitful and increased abundantly, and multiplied, and waxed exceedingly mighty (ibid.), that is, six. Those who say that twelve were born argue that the words in this verse are in plural form, thus making twelve in all. Those who said six hundred thousand did so because it is written about fishes: Let the waters swarm abundantly (Gen. 1:20), and here it is written: Increased abundantly. It is also written concerning them: And the land was filled with them (Exod. 1:7). That is to say, that even while they were suffering hardship, they increased and multiplied, by means of the mirrors in which they preened themselves before their husbands. They aroused their sexual desires despite the arduous labors they performed. They reared all the hosts that were to depart, as it is said: All the hosts of the Lord went out from the land of Egypt (ibid. 12:41), and also: The Lord did bring the children of Israel out of the land of Egypt by their hosts (ibid.,v. 51).
,
המיילדות
אבן עזרא:
ויאמר מלך מצרים למילדות. שרות היו על כל המילדות כי אין ספק כי יותר מחמש מאות מילדות היו אלא אלו שתיהן שרות היו עליהן לתת מס למלך מהשכר וככה ראיתי היום במקומות רבות.
אברבנאל:
והנה המיילדות אי אפשר שנאמר שהיו שתים בלבד, כי איך יספיקו שתי נשים לעם כבד
ועצום כבני ישראל. ואין לומר שהיו שתים אלא שרות המיילדות כולן, כדברי המפרשים. כי
היה ראוי שיקראם הכתוב שרות המיילדות, כמו שר המשקים ושר האופים ושר הטבחים.
גם כי מה הועיל פרעה בתקנתו לדבר זה לשרות ההן, אם לא יצווה כן למשרתות שלהן.
וגם שלא צווה להן שתצוינה זה למיילדות אשר תחתיהן.
אלא שהעניין כך הוא: שהיה מנהג במצרים שהיו באות שתים מיילדות לעמוד עם כל
אשה שהייתה יולדת. והאחת מהן היה עסקה בהוצאת הולד ובשכלולו, ולכן נקראת
שפרה ע"ש שמשפירה את הולד. והשנית היה עסקה להחזיק ביולדת ולעוזרה בדברים
וקולות ותפילות, ולכן נקראת פועה מלשון כיולדה אפעה. ואמר שדיבר פרעה למיילדות
העבריות, רצונו לומר לכולן, כי לא אמר לשתי המיילדות אלא לפי שלכל המיילדות הרבות
ההן דיבר וציווה זה. וכולן היו נחלקות לשתי אומניות ההם. וזה אמרו ששם האחת שפרה
ושם השנית פועה.
הסברים
המיילדות
אבן עזרא:
ויאמר מלך מצרים למילדות. שרות היו על כל המילדות כי אין ספק כי יותר מחמש מאות מילדות היו אלא אלו שתיהן שרות היו עליהן לתת מס למלך מהשכר וככה ראיתי היום במקומות רבות.
אברבנאל:
והנה המיילדות אי אפשר שנאמר שהיו שתים בלבד, כי איך יספיקו שתי נשים לעם כבד
ועצום כבני ישראל. ואין לומר שהיו שתים אלא שרות המיילדות כולן, כדברי המפרשים. כי
היה ראוי שיקראם הכתוב שרות המיילדות, כמו שר המשקים ושר האופים ושר הטבחים.
גם כי מה הועיל פרעה בתקנתו לדבר זה לשרות ההן, אם לא יצווה כן למשרתות שלהן.
וגם שלא צווה להן שתצוינה זה למיילדות אשר תחתיהן.
אלא שהעניין כך הוא: שהיה מנהג במצרים שהיו באות שתים מיילדות לעמוד עם כל
אשה שהייתה יולדת. והאחת מהן היה עסקה בהוצאת הולד ובשכלולו, ולכן נקראת
שפרה ע"ש שמשפירה את הולד. והשנית היה עסקה להחזיק ביולדת ולעוזרה בדברים
וקולות ותפילות, ולכן נקראת פועה מלשון כיולדה אפעה. ואמר שדיבר פרעה למיילדות
העבריות, רצונו לומר לכולן, כי לא אמר לשתי המיילדות אלא לפי שלכל המיילדות הרבות
ההן דיבר וציווה זה. וכולן היו נחלקות לשתי אומניות ההם. וזה אמרו ששם האחת שפרה
ושם השנית פועה.
הסברים
- מדובר בעצם בנשים בעלות תפקיד בכיר שלקחו סיכון גדול במהלך הזה.
דיון
אז האם המיילדות הן מרים ויוכבד?
כולנו גדלנו על זיהוי המילדות כמרים ויוכבד, ובכך הצטמצמו הגיבורות הנשיות בפרשה.
אך על פי המקור האחרון שקראנו ומספר מקורות שנראה כעת, נראה שיתכן שהן היו בכלל מצריות...
אז האם המיילדות הן מרים ויוכבד?
כולנו גדלנו על זיהוי המילדות כמרים ויוכבד, ובכך הצטמצמו הגיבורות הנשיות בפרשה.
אך על פי המקור האחרון שקראנו ומספר מקורות שנראה כעת, נראה שיתכן שהן היו בכלל מצריות...
דף מקורות, נחמה ליבוביץ
המילדות העבריות או המילדות את העבריות
יוסף בן מתתיהו (המכונה גם יוספוס פלביוס, פרשן יהודי הלניסטי, 100-38)
אחד האצטגנינים אנשים שמוכשרים להגיד עתידות הודיע למלך, שעתיד באותו זמן להיולד איש בישראל שישפיל את מלכות מצרים וינשא את עם ישראל וכשיגדל יעלה על כל אדם במדותיו הטובות ויזכה לתהילת עולם. והמלך פחד וציוה בעצתו של אותו אצטגנין להשליך היאורה ולהרוג כל זכר שיולד לבני ישראל, ופקד שמילדות מצריות תשגחנה שעת חבליהן של נשי העברים ותקפדנה על לידותיהן. עליהן היתה מוטלת החובה, לפי פקודת המלך, להיות המילדות, הואיל ונדמה שהן לא תעבורנה על החלטת המלך מחמת היותן בנות עמו, ואילו את אלו שזלזלו בפקודה והעזו להציל בצנעה את הולד, ציוה להרוג עם כל המשפחה, אולם אין בכוחו של שום איש להפר את עצת אלוהים, ואפילו יחבל אלפי תחבולות. כי אותו הנער שניבא עליו האצטגנין הלך וגדל בצנעה מפני משמר המלך. (קדמוניות היהודים ספר שני ט)
1. איך מבין יוסף בן מתתיהו את הביטוי "מילדות העבריות"? הסבירו.
2. על סמך מה הוא סבור כך?
סוטה י"א
רב ושמואל. חד אמר: אשה ובתה, וחד אמר: כלה וחמותה. מאן דאמר "אשה ובתה" יוכבד ומרים; מאן דאמר "כלה וחמותה" יוכבד ואלישבע.
1. האם חכמי התלמוד במסכת סוטה מסכימים עם פירושו של יוסף בן מתתיהו?
2. לפניכם עוד שישה פירושים. חלק אותם לשתי קבוצות. אלה המפרשים כמו יוסף בן מתתיהו, ואלה המפרשים כמו חכמי התלמוד.
מדרש תדשא פרק כ"א
ועוד שני נשים חסידות גיורות מבין הגויים, נשים כשרות, אלו הן: הגר, אסנת, צפורה, שפרה, פועה, בת-פרעה, רחב, רות, יעל.
רש"י (צרפת 1040 1105)
ד"ה שפרה: זו יוכבד, על שם שמשפרת את הולד.
ד"ה פועה: זו מרים, על שם שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק בוכה.
רשב"ם (צרפת 1080 1160)
ד"ה למילדות העבריות: למילדות שהם העבריות.
אמרי נעם (ר' יעקב ד'אילישקאש המאה הי"ד)
מצאתי ששפרה ופועה מצריות היו מתחילה ונתגיירו, דאם לא כן תימה, היאך ציוה אותן להרוג היהודים. וגם הם - היאך הודו לדבריו, והא אמרינן: בכל יעבוד ואל ייהרג חוץ מע"ז גילוי עריות ושפיכת דמים? לכך כתיב "ותיראנה המילדות את האלוקים", אף על פי שלא היו מתיראות מלכתחילה בגויותן. ואם לא כן (=דאם לא מצריות היו) מאי רבותייהו? ומאי יראה היה זה? פשיטא. ואף על פי שפרעה נתן להם שוחד, לא רצו לקבל.
אברבנאל (ספרד 1437 1508)
ולא היו עבריות, כי איך יבטח ליבו בנשים העבריות שימיתו ולדיהן, אבל נשים מצריות מילדות את העבריות, רצונו לומר, עוזרות אותן ללדת, כמו שאמר "בילדכן את העברית" (פס'טז).
ארנולד בוגומיל אהרליך (רוסיה נו יורק, 1848 1919)
ד"ה למילדות העבריות: לנשים המצריות.
הסברים
המילדות העבריות או המילדות את העבריות
יוסף בן מתתיהו (המכונה גם יוספוס פלביוס, פרשן יהודי הלניסטי, 100-38)
אחד האצטגנינים אנשים שמוכשרים להגיד עתידות הודיע למלך, שעתיד באותו זמן להיולד איש בישראל שישפיל את מלכות מצרים וינשא את עם ישראל וכשיגדל יעלה על כל אדם במדותיו הטובות ויזכה לתהילת עולם. והמלך פחד וציוה בעצתו של אותו אצטגנין להשליך היאורה ולהרוג כל זכר שיולד לבני ישראל, ופקד שמילדות מצריות תשגחנה שעת חבליהן של נשי העברים ותקפדנה על לידותיהן. עליהן היתה מוטלת החובה, לפי פקודת המלך, להיות המילדות, הואיל ונדמה שהן לא תעבורנה על החלטת המלך מחמת היותן בנות עמו, ואילו את אלו שזלזלו בפקודה והעזו להציל בצנעה את הולד, ציוה להרוג עם כל המשפחה, אולם אין בכוחו של שום איש להפר את עצת אלוהים, ואפילו יחבל אלפי תחבולות. כי אותו הנער שניבא עליו האצטגנין הלך וגדל בצנעה מפני משמר המלך. (קדמוניות היהודים ספר שני ט)
1. איך מבין יוסף בן מתתיהו את הביטוי "מילדות העבריות"? הסבירו.
2. על סמך מה הוא סבור כך?
סוטה י"א
רב ושמואל. חד אמר: אשה ובתה, וחד אמר: כלה וחמותה. מאן דאמר "אשה ובתה" יוכבד ומרים; מאן דאמר "כלה וחמותה" יוכבד ואלישבע.
1. האם חכמי התלמוד במסכת סוטה מסכימים עם פירושו של יוסף בן מתתיהו?
2. לפניכם עוד שישה פירושים. חלק אותם לשתי קבוצות. אלה המפרשים כמו יוסף בן מתתיהו, ואלה המפרשים כמו חכמי התלמוד.
מדרש תדשא פרק כ"א
ועוד שני נשים חסידות גיורות מבין הגויים, נשים כשרות, אלו הן: הגר, אסנת, צפורה, שפרה, פועה, בת-פרעה, רחב, רות, יעל.
רש"י (צרפת 1040 1105)
ד"ה שפרה: זו יוכבד, על שם שמשפרת את הולד.
ד"ה פועה: זו מרים, על שם שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק בוכה.
רשב"ם (צרפת 1080 1160)
ד"ה למילדות העבריות: למילדות שהם העבריות.
אמרי נעם (ר' יעקב ד'אילישקאש המאה הי"ד)
מצאתי ששפרה ופועה מצריות היו מתחילה ונתגיירו, דאם לא כן תימה, היאך ציוה אותן להרוג היהודים. וגם הם - היאך הודו לדבריו, והא אמרינן: בכל יעבוד ואל ייהרג חוץ מע"ז גילוי עריות ושפיכת דמים? לכך כתיב "ותיראנה המילדות את האלוקים", אף על פי שלא היו מתיראות מלכתחילה בגויותן. ואם לא כן (=דאם לא מצריות היו) מאי רבותייהו? ומאי יראה היה זה? פשיטא. ואף על פי שפרעה נתן להם שוחד, לא רצו לקבל.
אברבנאל (ספרד 1437 1508)
ולא היו עבריות, כי איך יבטח ליבו בנשים העבריות שימיתו ולדיהן, אבל נשים מצריות מילדות את העבריות, רצונו לומר, עוזרות אותן ללדת, כמו שאמר "בילדכן את העברית" (פס'טז).
ארנולד בוגומיל אהרליך (רוסיה נו יורק, 1848 1919)
ד"ה למילדות העבריות: לנשים המצריות.
הסברים
- על פי הרוב המוחלט של הפרשנים נראה שיותר נכון להתייחס למיילדות כמילדות מצריות. מה שמוסיף לנו לפחות עוד שתי גיבורות נשיות לפרשה...
דף מקורות נחמה ליבוביץ'
גבורתן של יוכבד ומרים
פסוק א' "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי"
סוטה י"ב:
"וילך איש" - להיכן הלך? אמר ר' יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה; כיוון שגזר פרעה: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" אמר (עמרם): "לשווא אנו עמלין". עמד וגירש את אשתו, ועמדו כולם וגירשו את נשותיהם.
אמרה לו בתו: "אבא, גזרתך קשה משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות! פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא! פרעה הרשע, ספק עצתו מתקיימת, ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק, וודאי גזרתך מתקיימת!"
עמד והחזיר אשתו - עמדו כולם והחזירו נשותיהם.
פסוק ב' "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא"
רש"י: כשנולד נתמלא הבית כולו אורה (סוטה שם).
רמב"ן: ידוע כי כל הנשים אוהבות את בניהם, יפים ושאינם יפים, וכולנה תצפנינה אותן בכל יכולתן, ואין צורך לטענה כי טוב הוא. אבל פירוש הטובה הזאת, שראתה בו טוב מחודש וחשבה כי יארע בו נס וינצל, ולכן נתנה אל לבה וחשבה מחשבות בעניינו, וכאשר ראתה שלא יכלה עוד להצפינו חשבה שינצל בתחבולה אחרת ועשתה לו תיבת גומא. ואחותו נצבת מרחוק שלא יכירו בה, לדעת מה יעשה לו. וכל זה סיוע לדברי רבותינו שדרשו כי טוב הוא, שנתמלא כל הבית אורה (סוטה י"ב ע"א), ולמה שאמרו שהיתה מרים מתנבאת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל (שם).
רשב"ם: המפרש לפי שראתהו שטוב הוא הטמינתהו, שקר הוא, שכל היולדות אמותן מרחמות עליהן אם כן צריך לפרש "ותרא" כמו: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" - הסתכל והביט כל מעשיו וכל פעולותיו שעשה אם יש לתקן שום דבר בהם והנה כולם יפים ומתוקנים. אך כאן, לפי שמשה נולד לסוף ששה חדשים כמו שמצינו בשמואל שנולד לתקופת הימים שני תקופות ושני ימים, ולפיכך יכלה להצפינו שלשה חדשים שהמצריים היו מבקרים למעוברות לסוף תשעה חדשים לכן נסתכלה בו בשעת לידה אם הוא נפל ולא תטרח בהטמנתו וראתהו כי טוב ויפה הוא כי גמרו סימניו שערו וציפורניו כמו ששנינו ביבמות וידעה שהוא בר קיימא ותצפנהו שלשה ירחים עד סוף ט' ירחים שהוא זמן לידת רוב נשים, וכשבאו לבודקה אמרה להם נפל היה או השליכוהו המצריים ליאור.
פסוק ד' "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ"
שמות רבה א' כ"ב:
"ותתצב אחותו מרחוק" למה עמדה מרים "מרחוק"? אמר רב עמרם בשם רב: לפי שהיתה מרים מתנבאת ואומרת: "עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל!" כיוון שנולד משה נתמלא הבית כולו אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה. אמר לה: "בתי, נתקיימה נבואתך", היינו דכתיב (שמות ט"ו כ') "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף" אחות אהרן ולא אחות משה? אלא שאמרה נבואה זו כשהיא אחות אהרן ועדיין לא נולד משה.
כיוון שהטילוהו ליאור, עמד אביה (כן הגרסה בסוטה י"ב: "עמד אביה" ולדעת מפרשי שמות רבה גרסת "עמד אביה" עיקר ולא כפי שכתוב בדפוס שמות רבה "עמדה אמה") וטפח לה על ראשה, אמר לה: "בתי היכן נבואתך?!"
והיינו דכתיב "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו" מה יהא בסוף נבואתה.
הסברים
גבורתן של יוכבד ומרים
פסוק א' "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי"
סוטה י"ב:
"וילך איש" - להיכן הלך? אמר ר' יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה; כיוון שגזר פרעה: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" אמר (עמרם): "לשווא אנו עמלין". עמד וגירש את אשתו, ועמדו כולם וגירשו את נשותיהם.
אמרה לו בתו: "אבא, גזרתך קשה משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות! פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא! פרעה הרשע, ספק עצתו מתקיימת, ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק, וודאי גזרתך מתקיימת!"
עמד והחזיר אשתו - עמדו כולם והחזירו נשותיהם.
פסוק ב' "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא"
רש"י: כשנולד נתמלא הבית כולו אורה (סוטה שם).
רמב"ן: ידוע כי כל הנשים אוהבות את בניהם, יפים ושאינם יפים, וכולנה תצפנינה אותן בכל יכולתן, ואין צורך לטענה כי טוב הוא. אבל פירוש הטובה הזאת, שראתה בו טוב מחודש וחשבה כי יארע בו נס וינצל, ולכן נתנה אל לבה וחשבה מחשבות בעניינו, וכאשר ראתה שלא יכלה עוד להצפינו חשבה שינצל בתחבולה אחרת ועשתה לו תיבת גומא. ואחותו נצבת מרחוק שלא יכירו בה, לדעת מה יעשה לו. וכל זה סיוע לדברי רבותינו שדרשו כי טוב הוא, שנתמלא כל הבית אורה (סוטה י"ב ע"א), ולמה שאמרו שהיתה מרים מתנבאת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל (שם).
רשב"ם: המפרש לפי שראתהו שטוב הוא הטמינתהו, שקר הוא, שכל היולדות אמותן מרחמות עליהן אם כן צריך לפרש "ותרא" כמו: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" - הסתכל והביט כל מעשיו וכל פעולותיו שעשה אם יש לתקן שום דבר בהם והנה כולם יפים ומתוקנים. אך כאן, לפי שמשה נולד לסוף ששה חדשים כמו שמצינו בשמואל שנולד לתקופת הימים שני תקופות ושני ימים, ולפיכך יכלה להצפינו שלשה חדשים שהמצריים היו מבקרים למעוברות לסוף תשעה חדשים לכן נסתכלה בו בשעת לידה אם הוא נפל ולא תטרח בהטמנתו וראתהו כי טוב ויפה הוא כי גמרו סימניו שערו וציפורניו כמו ששנינו ביבמות וידעה שהוא בר קיימא ותצפנהו שלשה ירחים עד סוף ט' ירחים שהוא זמן לידת רוב נשים, וכשבאו לבודקה אמרה להם נפל היה או השליכוהו המצריים ליאור.
פסוק ד' "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ"
שמות רבה א' כ"ב:
"ותתצב אחותו מרחוק" למה עמדה מרים "מרחוק"? אמר רב עמרם בשם רב: לפי שהיתה מרים מתנבאת ואומרת: "עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל!" כיוון שנולד משה נתמלא הבית כולו אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה. אמר לה: "בתי, נתקיימה נבואתך", היינו דכתיב (שמות ט"ו כ') "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף" אחות אהרן ולא אחות משה? אלא שאמרה נבואה זו כשהיא אחות אהרן ועדיין לא נולד משה.
כיוון שהטילוהו ליאור, עמד אביה (כן הגרסה בסוטה י"ב: "עמד אביה" ולדעת מפרשי שמות רבה גרסת "עמד אביה" עיקר ולא כפי שכתוב בדפוס שמות רבה "עמדה אמה") וטפח לה על ראשה, אמר לה: "בתי היכן נבואתך?!"
והיינו דכתיב "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו" מה יהא בסוף נבואתה.
הסברים
- אנו רואים את תושייתן של מרים ויוכבד שבאמצעות ההסתכלות החיובית והרחבה שלהן, התאפשרה הולדתו של מי שעתיד להושיע את ישראל, משה רבינו.
מדרש רבה
בתיה בת פרעה
" אמר לה הקב"ה: משה לא היה בנך וקראתו בנך, אף אני, לא את בתי ואני קורא אותך בתי = בת-יה שנאמר "ואלה בני בִּתְיָה בַת-פַּרְעֹה בת י-ה"" .
"מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים, אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בכל התורה, אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה, ואף הקדוש ברוך הוא לא קראהו בשם אחר".
הסברים
בתיה בת פרעה
" אמר לה הקב"ה: משה לא היה בנך וקראתו בנך, אף אני, לא את בתי ואני קורא אותך בתי = בת-יה שנאמר "ואלה בני בִּתְיָה בַת-פַּרְעֹה בת י-ה"" .
"מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים, אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בכל התורה, אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה, ואף הקדוש ברוך הוא לא קראהו בשם אחר".
הסברים
- כבר ראינו במקור קודם שבתיה נמנית בקבוצה של נשים גיורות גיבורות, נדרש אומץ גדול למרוד כנגד מלך מצרים, אביה.
מתוך שיעור של הרב מרדכי הוכמן
תושייתה של ציפורה
תרגום יונתן: "ויהי בדרך במלון ויפגוש בו מלאך ה' ויבקש להרגו בגלל גרשום בנו שלא היה מהול; בגלל יתרו חמיו שלא הניח למשה למולו, אך אליעזר היה מהול - בתנאי שהתנו ביניהם : ותיקח ציפורה צור ותכרות את עורלת גרשום בנה ותקרב את כריתת המילה לרגליו של מלאך החבלה; ותאמר חתני רצה למול וחמיו עיכב עליו, ועתה דם כריתה הזה יכפר על החתן שלי:"
הסברים
תושייתה של ציפורה
תרגום יונתן: "ויהי בדרך במלון ויפגוש בו מלאך ה' ויבקש להרגו בגלל גרשום בנו שלא היה מהול; בגלל יתרו חמיו שלא הניח למשה למולו, אך אליעזר היה מהול - בתנאי שהתנו ביניהם : ותיקח ציפורה צור ותכרות את עורלת גרשום בנה ותקרב את כריתת המילה לרגליו של מלאך החבלה; ותאמר חתני רצה למול וחמיו עיכב עליו, ועתה דם כריתה הזה יכפר על החתן שלי:"
הסברים
- נראה שיתרו אסר על משה למול את בנו, אך ציפורה בראותה את מלאך ה' לא היססה ועל אף שמדובר בחובתו של משה, קיימה היא את המילה והצילה את חיי משה.
דיון
אחרי סקירה של כל כך הרבה נשים אמיצות בפרשה, ועל בסיס דברי חז"ל: "אין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור". נכון לחשוב מה ניתן ללמוד מפעולתן של אותן נשים לדורנו ואיך זה יכול לקרב אותנו לגאולה לעתיד לבוא.
אחרי סקירה של כל כך הרבה נשים אמיצות בפרשה, ועל בסיס דברי חז"ל: "אין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור". נכון לחשוב מה ניתן ללמוד מפעולתן של אותן נשים לדורנו ואיך זה יכול לקרב אותנו לגאולה לעתיד לבוא.