סלינו על כתפינו
הדף מאת: נויה שגיב / אתר מדרשת
שיר הילדים האהוב 'סלינו על כתפינו' שכתב לוין קיפניס בשנת 1929, מוכר ומושר עד היום. עיון במילות השיר המקוריות חושף את מקורות ההשראה לכתיבה (תיאור טקס הבאת הביכורים במשנה), ובעיקר את המאבק החברתי-פוליטי על צביון החברה העברית המתהווה ביישוב החדש בארץ בשנות העשרים.
1.סלינו על כתפינו - אני טקסט פוליטי!
קיפניס לוין, מחרוזת. תל אביב, טברסקי, 1953. ציור: נחום גוטמן, באדיבות הספרייה הלאומית ירושלים

© כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית ירושלים
web.nli.org.il
דיון
חמש עובדות מעניינות על השיר 'סלינו על כתפינו'
א. השיר נכתב על ידי לוין קיפניס בשנת 1929, בעקבות החלטת משרד החינוך, הוועד הלאומי והקרן הקיימת לישראל לחדש את מנהג הבאת הביכורים בחג השבועות.
ב. במקור נכתב לשיר בית אחד בלבד, אך לימים הוסיף לו לוין קיפניס שני בתים נוספים.
ג. במקור נכתב 'הך בתוף והך בחליל', אך לימים הוא שינה זאת ל-'הך בתוף חלל בחליל'.
ד. ההשראה למילות השיר מתוך המשנה, מסכת ביכורים, פרק ג משניות ב-ד.
ה. אף שהשיר נראה תמים, הוא נכתב כחלק ממאבק פוליטי שהתקיים בארץ בשנות העשרים והשלושים!
2. הפולמוס על התחדשות מנהג הביכורים בארץ ישראל
דיון
א. מקור מצוות הביכורים בתורה
התורה ניתנה לבני ישראל בתקופת הנדודים במדבר, אך היא מתארת חוקים במציאות שעתידה לבוא:
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ
The choicest first-fruits of thy land thou shalt bring into the house of the LORD thy God. Thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk.
תפילתו של מביא הביכורים
(א) וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: (ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: (ג) וּבָאתָ אֶל-הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לה' אֱלֹהֶיךָ כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ: (ד) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ: (ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי-שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: (ו) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: (ז) וַנִּצְעַק אֶל-ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת-קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ: (ח) וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: (ט) וַיְבִאֵנוּ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: (י) וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: (יא) וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.
And it shall be, when thou art come in unto the land which the LORD thy God giveth thee for an inheritance, and dost possess it, and dwell therein; that thou shalt take of the first of all the fruit of the ground, which thou shalt bring in from thy land that the LORD thy God giveth thee; and thou shalt put it in a basket and shalt go unto the place which the LORD thy God shall choose to cause His name to dwell there. And thou shalt come unto the priest that shall be in those days, and say unto him: ‘I profess this day unto the LORD thy God, that I am come unto the land which the LORD swore unto our fathers to give us.’ And the priest shall take the basket out of thy hand, and set it down before the altar of the LORD thy God. And thou shalt speak and say before the LORD thy God: ‘A wandering Aramean was my father, and he went down into Egypt, and sojourned there, few in number; and he became there a nation, great, mighty, and populous. And the Egyptians dealt ill with us, and afflicted us, and laid upon us hard bondage. And we cried unto the LORD, the God of our fathers, and the LORD heard our voice, and saw our affliction, and our toil, and our oppression. And the LORD brought us forth out of Egypt with a mighty hand, and with an outstretched arm, and with great terribleness, and with signs, and with wonders. And He hath brought us into this place, and hath given us this land, a land flowing with milk and honey. And now, behold, I have brought the first of the fruit of the land, which Thou, O LORD, hast given me.’ And thou shalt set it down before the LORD thy God, and worship before the LORD thy God. And thou shalt rejoice in all the good which the LORD thy God hath given unto thee, and unto thy house, thou, and the Levite, and the stranger that is in the midst of thee.
(ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: (י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: (יא) וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: (יב) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה
Seven weeks shalt thou number unto thee; from the time the sickle is first put to the standing corn shalt thou begin to number seven weeks. And thou shalt keep the feast of weeks unto the LORD thy God after the measure of the freewill-offering of thy hand, which thou shalt give, according as the LORD thy God blesseth thee. And thou shalt rejoice before the LORD thy God, thou, and thy son, and thy daughter, and thy man-servant, and thy maid-servant, and the Levite that is within they gates, and the stranger, and the fatherless, and the widow, that are in the midst of thee, in the place which the LORD thy God shall choose to cause His name to dwell there. And thou shalt remember that thou wast a bondman in Egypt; and thou shalt observe and do these statutes.
דיון
  • בהתחשב בכך שהמצווה ניתנה לבני ישראל בטרם התיישבו בארץ ובטרם נטעו עצים וכרמים איזה אידיאל מבקשת מצווה זו להחדיר בבני ישראל עוד בטרם ייכנסו לארץ?
דיון
ב. תיאור מצוות הביכורים בתקופת המשנה
בניגוד לתורה, המשנה במסכת ביכורים מתארת מציאות קיימת שבה בית המקדש פעל ועם ישראל עלה אליו שלוש פעמים בשנה כפי שצווה. המשנה מנחה כיצד מתנהל טקס הבאת הביכורים, מה מביאים לבית המקדש ומהו הטקסט שאותו יש לומר.
אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינים; לא מתמרים שבהרים, ולא מפירות שבעמקים, ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר
Bikkurim are brought only from the seven species. Not from dates grown on hills, nor from [the other species] grown in the valley, nor from olives that are not choice. Bikkurim are not to be brought before Shavuot. The people from Mt. Zevoim brought bikkurim prior to Atzeret (Shavuot), but they did not accept from them, on for it is written in the Torah: “And the festival of the harvest, the first-fruits of your labors, which you have sown in the field” (Exodus 23:16).
משנה, מסכת ביכורים, פרק ג' משניות א-ד
תיאור הבאת הביכורים לירושלים, לבית המקדש, במאה ה1 לספירה
כיצב מעלים את הביכורים (לבית המקדש)?

כל העיירות... מתכנסות [=באות] לעיר... ו[האנשים] לנים ברחובה של עיר...

הקרובים [=האנשים שגרים קרוב לירושלים] מביאים תאנים וענבים,

והרחוקים [מירושלים] מביאים גרוגרות [תאנים מיובשות] וצימוקים [ענבים מיובשים]

והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות הב, ועטרה [=זר] של זית בראשו.

החליל מכה [=מנגן] לפניהם- עד שמגיעים קרוב לירושלים.

הגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהם [=שליחים, להודיע על בואם]

ועיטרו את ביכוריהם [=שמו את הפירות היפים למעלה כדי לקשט].

הפחות, הסגנים והגזברים [של בית המקדש] יצאו לקראתם...

וכל בעלי אומניות [=בעלי מלאכה] שבירושלים עומדים לפניהם ושואלים בשלומם:

'אחינו אנשי מקום פלוני, באתם לשלום'.

החליל מכה לפניהם, עד שמגיעים להר הבית.

הגיעו להר הבית- אפילו אגריפס המלך נוטל הסל [בעצמו] על כתפו ונכנס,

עד שמגיע לעזרה [=לחצר המקדש].

ודיברו הלווים בשיר...

הסברים
  • גרוגרות = תאנים מיובשות
דיון
  • נסו לתאר בדמיונכם את התהלוכה. מוזמנים לצייר או להציג את התהלוכה.
  • האם התיאור של הבאת הביכורים בפועל דומה לזה המופיע כציווי עתידי בתורה? עמדו על נקודות הדמיון והשוני.
דיון
ג. הביכורים לפי הרמב"ם
כאשר הרמב"ם כינס את ספרו המונמנטלי משנה תורה מתוך שלל ההלכות המפוזרות במשנה ובגמרא, הוא לא ישב בארץ ישראל ובית המקדש כבר היה חרב (הרמב"ם חי ופעל במאה השתים-עשרה בספרד ובמצרים).
הרמב"ם, משנה תורה, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכות א-ב
א. מצות עשה להביא ביכורים למקדש; ואין הביכורים נוהגין אלא בפני הבית ובארץ ישראל בלבד, שנאמר 'ראשית, ביכורי אדמתך, תביא, בית ה' אלוהיך' (שמות כג,יט; שמות לד,כו).
ב. אין מביאין ביכורים אלא משבעת המינין האמורים בשבח הארץ, והם החיטים והשעורים והענבים והתאנים והרימונים והזיתים והתמרים; ואם הביא חוץ משבעת המינין, לא נתקדשו.
דיון
  • כיצד מתמודד הרמב"ם עם מציאות שבה אין בית מקדש וכיצד הוא רואה את המצוות הקשורות במקדש בימיו?
3. הביכורים בראשית הציונות בארץ ישראל
דיון
בשנת 1924 ביקשו שלושה יישובים שזה אך נוסדו במזרח עמק יזרעאל (עין חרוד, כפר יחזקאל וגבע) לחגוג במשותף את 'חג הביכורים' ולהפכו לחג הטבע וההצלחה החקלאית. משנה לשנה הפך הטקס לאירוע המוני של העמק כולו ואף מעבר לכך, והשרה מרוחו על חגיגות ביכורים דומות ברחבי ההתיישבות העובדת במוסדות החינוך. סמלי החג היו תהלוכה חגיגית שבה נישאה תוצרת חקלאית למיניה, תוך כדי שירה וריקודים שחוברו במיוחד לאירוע, עד מקום ההתכנסות שבו נישאים דברים מעניינו של היום. חילונו הנועז של החג בא לידי ביטוי באנלוגיה שנוצרה בין הבאת הביכורים לבית המקדש לבין הבאתם אל "הקרן הקיימת לישראל" שעסקה ב"גאולת הקרקע" ובהבטחת בסיסו הטריטוריאלי של המפעל הציוני.
שולמית וולקוב, ירמיהו יובל, יאיר צבן, דוד שחם ומורטון ויינפלד (עורכים), האנציקלופדיה זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני, כרך רביעי : יהודים ולא-יהודים בזמן החדש; חיים יהודים מודרניים בתפוצות; מדינת ישראל כמפעל יהודי מודרני, ירושלים: כתר, 2007, עמ' 417–418
... דבקותם של החלוצים במסורת היהודית הכתיבה להם את קיומו של הטקס ביום החג עצמו, אך מה שבעיניהם נתפס כקידושו של היום נתפס בעיני החוגים הדתיים כחילולו בנסיעה אסורה ובשאר עברות על חוקי הדת. מההתנגשות פרשנית זו נוצר עימות ציבורי נרחב בין הרבנות הראשית, [...] לבין חלוצי העמק ותנועת העבודה על פלגיה. עימות זה [...] נגע בעצמה רבה בלב לבה של המחלוקת הפנים יהודית: האם זכותם של היהודים שבחרו באורח חיים חילוני לפרש מסורות הדורות הקודמים, לפעול בתוכם כראות עיניהם ולעשות כן בתוך המסגרת הלאומית המתחדשת בלי קבלת רשות משאר השותפים למסגרת זו?
© כל הזכויות שמורות לכתר ספרים
ww.keter-books.co.il
דיון
  • הסבירו את טיעוניו של כל צד בוויכוח?
  • אילו הייתם צריכים לנקוט עמדה עם מי הייתם מזדהים? נמקו.
4. ארבע עמדות שונות לחגיגת ה"ביכורים" בחג שבועות
דיון
קראו את ארבע העמדות השונות ביחד לסוגיה ונסו להבין לגבי כל עמדה, מהם הנימוקים ומהי דעת הכותב ביחס לחידוש המנהג של הבאת ביכורים:
שבועון "התור", יח בסיוון תרצ"ב, 22.6.32
א. עיתון 'התור', תנועת המזרחי:
מתוך נקודה זאת עלינו להתייחס בשלילה גמורה אל "חגיגת הביכורים", החג אשר בדו מלבם עסקנים ידועים לפני זמן, והוא הולך ומשתרש בתוכנו. אין עיננו רעה באנשי חיפה אשר מצאו לנכון להכין איזו מסיבה של שעשועים ביום אחרי חג השבועות ולהביא על ידי זה מאות ואלפי איש ואישה לעירם היפה והמקסימה. יש רק מקום לחשוש כי אם יעשה למנהג קבוע, אשר כל עיר בארץ ישראל תייחד לה חג מיוחד [...] הסכנה כרוכה באותה המסורת המזויפת שיש בה גם "עם-ארצות" וחסרון ידיעה וגם משום הרס הדת וחסרון הטעם הטוב, אותה "מסורת" של "הבאת ביכורים" ביום שאחרי שבועות. [...] אותם התלמידים והתלמידות בהם משתמשים לפאר ולרומם את "החג" הזה, חושבים בוודאי שבחג השבועות הביאו ביכורים בימים מלפנים, והדבר לאמתו כי בין חג השבועות - יום הביכורים הכתוב בתורה והבאת הביכורים אל המקדש בפאר ובהדר, בברכה ותפילה ובין החג שבדו מלבם, אין ולא כלום.
מתוך נאום מנחם אוסישקין בחגיגת הביכורים בחיפה, תרצ"ב 1932
ב. מנחם אוסישקין, יו"ר קק"ל:
אתם, ילדי ישראל, הבאתם את ראשית ביכורי פרי אדמתכם, פרי עבודתכם למוסד הלאומי העליון לגאולת אדמת אבות. אבל היודעים אתם, שהצורה של הבאת הביכורים היום אינה אותה הצורה הנכונה שהייתה נהוגה אצל אבותינו לפני אלפיים שנה? הם היו מביאים את הביכורים לא לחיפה עיר העתיד, אלא לירושלים העיר הנצחית. לא להר הכרמל אלא להר המוריה. ואת הפירות היו מוסרים לא לקרן הקיימת לישראל, אלא לבית המקדש.
ואף על פי כן, הסכמתי לקבל מכם את הביכורים שלכם בצורה שהבאתם אותם היום, מפני טעם זה: אותה צורה הייתה נהוגה באותה תקופה, שעמנו חי כעם חופשי החי בארצו. תקופתנו אנו כיום אינה עוד אותה התקופה, שאנו שואפים אליה, שאנו מקווים להגיע אליה, שאנו מתגעגעים לה. ....
אבל אל נא תשכחו דבר אחד עיקרי! והוא: כי השרשרת הלאומית של האומה מתחילה בחג שאנו חוגגים היום: חג השבועות. חג זה לא היה רק חג הטבע, חג הביכורים של פרי האדמה והעבודה: זהו יום מתן תורה, ובו היינו לעם. ואין להפריד בין שני החגים האלה. ביום אחד נוצרנו כאומה ונעשינו עם העובד אדמתו בזיעת אפיו. פירוד זה יכול להעמיד אותנו בפני מכשולים, שעמדו בפנינו במשך הדור האחרון, ועלינו להימנע מהם.
יצחק מיכאלי, עין חרוד, שבועות תרפ"ו 1926
ג. יצחק מיכאלי, עין חרוד:
פדיון הביכורים קודש לקרן הקיימת. הנה כי כן, למען העם והמולדת המתחדשים בארצם העתיקה. [...] הנה, זוהי מהפכה אמִתית, כך פרצנו פרץ ונחוג את החג בצורה שונה שחגגו אבותינו בגולה; עתה חזרנו אל השדה. בגולה היה זה חג של בית, מלא תוכן רוחני, עם זמירות ותפילות וסמלי חג לשרידי הפאר הפיזי שהיה בעבר. וכשם שעבודת האדמה כיום הזה, שאנו קודחים בארות ונוקבים בסלע, עד להגיענו למי התהום הזכים, כך מצווים אנחנו לחתור ולחדור אל מקור חגינו ולהעלותם מתהומות חיי העם היהודי בעבר את "מי התהום" הזכים ביותר של תרבותנו העתיקה כדי לשוב ולהזרימם בצינורות ההשפעה שנסתתמו במשך השנים של תקופת הגולה.
הרב יהודה זולדן, מתוך: מועדי יהודה וישראל, עמ' 526-507
ד. הראי"ה קוק:
הראי"ה קוק, (שו"ת משפט כהן סי' נז) שנשאל כיצד יש להתייחס למנהגם של המתיישבים המביאים ביכורים לטובת הקרן הקיימת, האם יש בזה איסור של הקדשת ביכורים. מסקנתו הסופית היא שאין קדושה בפירות אלו אף בדיעבד, מאחר שידוע שפירות אלו הם לשם הקק"ל ולגאולת הארץ, אם כי הוא קורא להמנע מלקרוא לפירות הללו ביכורים. בדבריו שם הוא מלמד זכות על נוהג זה, מאחר שממילא לא חל שם ביכורים על הפירות הללו, מפני שלא מדובר בפירות הראוים לביכורים. הפירות שהובאו לטקסי הביכורים הללו לא היו בהכרח משבעת המינים.
© כל הזכויות שמורות למחבר
5. סוף דבר: סלינו על כתפינו
דיון
משנת 1929 נכנעו הקיבוצים ללחץ של הרבנות:
שולמית וולקוב, ירמיהו יובל, יאיר צבן, דוד שחם ומורטון ויינפלד (עורכים), האנציקלופדיה זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני, כרך רביעי : יהודים ולא-יהודים בזמן החדש; חיים יהודים מודרניים בתפוצות; מדינת ישראל כמפעל יהודי מודרני, ירושלים: כתר, 2007, עמ' 333
בשבועות, בקיבוצי עמק יזרעאל, בשלהי שנות ה-20, הרבנות הראשית מחתה על שהחגיגה התקיימה בחג עצמו ואף על שהחוגגים נמנעו מלציין את החג כ"חג מתן תורה". הדרישה הייתה חד משמעית - לדחות את החגיגה ליום שלמחרת החג... הרבנות באמצעות הנהגת ההסתדרות, הפעילו לחצים מלווים באיומים בדבר סנקציות כלכליות, הכניעו את הקיבוצים. ב 1929 חגגו קיבוצי העמק את חג הביכורים לא בחג עצמו כמנהגם, אלא באסרו חג של שבועות.
© כל הזכויות שמורות לכתר ספרים
ww.keter-books.co.il
דיון
באותה שנה, 1929, כתב לוין קיפניס את השיר "סלינו על כתפינו".
מתוך ד"ר ציפי פליישר, התפתחותו ההסטורית של שיר העם העברי, עמ' 391, חיפה 1964/2009

למקור השלם
לוין קיפניס, סלינו על כתפינו, תרפ"ט. מתוך אתר זמרשת
סַלֵּינוּ עַל כְּתֵפֵינוּ,
רָאשֵׁינוּ עֲטוּרִים;
מִקְּצוֹת הָאָרֶץ בָּאנוּ,
הֵבֵאנוּ בִּכּוּרִים.
מִיהוּדָה, מִיהוּדָה, מִשּׁוֹמְרוֹן,
מִן הָעֵמֶק, מִן הָעֵמֶק וְהַגָּלִיל
פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,
בִּכּוּרִים אִתָּנוּ,
הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף, חַלֵּל בֶּחָלִיל!

שָׂדֵינוּ וְגַנֵּינוּ
הִבְשִׁילוּ יְבוּלִים,
כְּרָמֵינוּ, מִקְשׁוֹתֵינוּ
בִּכְּרוּ פְּרִי הִלּוּלִים.

תְּאֵנִים, תְּאֵנִים, תַּפּוּחִים,
עֲנָבִים, עֲנָבִים וּשְׁקֵדִים
פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,
בִּכּוּרִים אִתָּנוּ,
הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף, חַלֵּל בֶּחָלִיל!

מַה טֹּבוּ מַעְגָּלֵינוּ,
מַה יָּפוּ הַטּוּרִים!
זִמְרַת הָאָרֶץ לָנוּ,
הֵבֵאנוּ בִּכּוּרִים.

מִגּוֹלָן, מִגּוֹלָן מִבָּשָׁן,
מִן הַנֶּגֶב, מִן הַנֶּגֶב וְהַיַּרְדֵּן!
פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,
בִּכּוּרִים אִתָּנוּ,
הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף, חַלֵּל בֶּחָלִיל!
למקור השלם
דיון
  • איזו מציאות מתוארת לדעתכם בשיר?
  • קראו את השיר בצד התיאור לעיל מהמשנה - האם אתם חושבים שקיפניס השתמש במשנה כמקור השראה? כמקור לגיטימציה? אולי כמרד?
  • עד כמה אקטואלי לדעתכם הוויכוח משנות העשרים והשלושים בימינו? האם מותר לדעתכם לחדש טקסים ומנהגים עתיקים ולצקת בהם תכנים חדשים? הציעו דוגמאות לכך. מה הסכנות שביוזמות אלה ומה התועלות?