"היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף פא, עמוד א).
הדף מאת: ממזרח שמש / בית המדרש ממזרח שמש
הלימוד נסוב סביב השאלה: מה אנו יכולים ללמוד מ"בני עניים", שצמחו בפריפריה הכלכלית-חברתית והגיעו לעמדות מפתח בחברה? מחד, הם מוכיחים לנו ש'מי שרוצה יכול להצליח', מאידך - הדרך הקשה שעברו עשויה ללמד אותנו על המכשולים שהחברה מעמידה בדרך ל'מעלה'. האם האחריות לקדם אוכלוסיות אלה מוטלת על היחיד או על החברה? ננסה להשיב על שאלות אלו באמצעות היכרות עם דמותם של הלל הזקן ורבי עקיבא ממסכת יומא ומאבות דרבי נתן, וכן עם דמותם של יוסי יונה ומני מזוז.
הלל הזקן (1)
רבי עקיבא (2)
הלל הזקן, בכל יום ויום היה מִשְׂתַּכֵּר חצי דינר.
חציו היה נותן לשומר בית המדרש, כדמי כניסה,
וחציו – לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו.
פעם אחת לא מצא עבודה, ולא נתן לו שומר בית המדרש להיכנס.
עלה הלל הזקן על הגג וישב על פי הארובה,
כדי שישמע דברי אלוהים חיים מפי שמעיה ואבטליון.
אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת הייתה, וירד עליו שלג.
כשעלה עמוד השחר התפלאו החכמים שהבית אפל,
הציצו למעלה - וראו דמות אדם בארובה.
עלו ומצאו את הלל מכוסה שלג.
הורידו ממנו את השלג, רחצו אותו והושיבוהו כנגד המדורה.
אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת.
The Gemara raises an objection. It is stated: “And it shall be that when they enter in at the gates of the inner court, they shall be clothed with linen garments; and no wool shall come upon them, while they minister in the gates of the inner court, and within” (Ezekiel 44:17). This verse is referring to the Yom Kippur service, as during the year the High Priest performed the service in eight priestly vestments made partially of wool. Two verses later the prophet says: “And when they go forth into the outer court, into the outer court to the people, they shall remove their garments in which they serve, and lay them in the sacred chambers, and they shall put on other garments, so that they do not sanctify the people with their garments” (Ezekiel 44:19). The Gemara infers: What, doesn’t “other” mean more important than the first set of linen garments? The Gemara rejects this: No, although “other” means different garments, it means garments inferior to them, the first set of linen garments. The High Priest does not don a second set of garments to effect atonement; rather, he dons them in deference to God to remove the spoon and the coal pan from the Holy of Holies. Rav Huna bar Yehuda, and some say Rav Shmuel bar Yehuda, taught: After the public service concluded, a priest whose mother had made him a priestly tunic may wear it and perform an individual service while wearing it, such as removal of the spoon and the coal pan, which is not a service in and of itself, provided he transfers it to the possession of public. All services performed by the priest must be performed while he is wearing sacred garments owned by the public, as all the Temple vessels are. The Gemara asks: This is obvious; once he transfers it to the possession of the public, it is Temple property like any other vessel that an individual donates to the Temple. What is novel in this statement? The Gemara answers: Lest you say that the concern is that since he is the one wearing it perhaps he will intend to retain ownership and will not transfer it wholeheartedly; therefore, it teaches us that if he transfers possession to the public, that is not a concern. Apropos this halakha, the Gemara relates: They said about the High Priest Rabbi Yishmael ben Pabi that his mother made him a tunic worth one hundred maneh. He donned it and performed an individual service and transferred possession of it to the public. And similarly, they said about the High Priest Rabbi Elazar ben Ḥarsum that his mother made him a tunic worth twenty thousand dinars, but his fellow priests did not allow him to wear it because it was transparent and he appeared as one who is naked. The Gemara asks: And could he be seen through a garment made to the specifications of the priestly vestments? Didn’t the Master say: The threads of the priestly vestments were six-fold? Since the clothes were woven from threads that thick, his body could not have been seen through them. Abaye said: It is like wine in a thick glass cup. His flesh could not actually be seen, but since it was very fine linen, it was somewhat translucent and his skin color was discernible. § Apropos the great wealth of Rabbi Elazar ben Ḥarsum, the Gemara cites that which the Sages taught: A poor person, and a wealthy person, and a wicked person come to face judgment before the Heavenly court for their conduct in this world. To the poor person, the members of the court say: Why did you not engage in Torah? If he rationalizes his conduct and says: I was poor and preoccupied with earning enough to pay for my sustenance and that is why I did not engage in Torah study, they say to him: Were you any poorer than Hillel, who was wretchedly poor and nevertheless attempted to study Torah? They said about Hillel the Elder that each and every day he would work and earn a half-dinar, half of which he would give to the guard of the study hall and half of which he spent for his sustenance and the sustenance of the members of his family. One time he did not find employment to earn a wage, and the guard of the study hall did not allow him to enter. He ascended to the roof, suspended himself, and sat at the edge of the skylight in order to hear the words of the Torah of the living God from the mouths of Shemaya and Avtalyon, the spiritual leaders of that generation. The Sages continued and said: That day was Shabbat eve and it was the winter season of Tevet, and snow fell upon him from the sky. When it was dawn, Shemaya said to Avtalyon: Avtalyon, my brother, every day at this hour the study hall is already bright from the sunlight streaming through the skylight, and today it is dark; is it perhaps a cloudy day? They focused their eyes and saw the image of a man in the skylight. They ascended and found him covered with snow three cubits high. They extricated him from the snow, and they washed him and smeared oil on him, and they sat him opposite the bonfire to warm him. They said: This man is worthy for us to desecrate Shabbat for him. Saving a life overrides Shabbat in any case; however, this great man is especially deserving. Clearly, poverty is no excuse for the failure to attempt to study Torah. And if a wealthy man comes before the heavenly court, the members of the court say to him: Why did you not engage in Torah? If he says: I was wealthy and preoccupied with managing my possessions, they say to him: Were you any wealthier than Rabbi Elazar, who was exceedingly wealthy and nevertheless studied Torah? They said about Rabbi Elazar ben Ḥarsum that his father left him an inheritance of one thousand villages on land, and corresponding to them, one thousand ships at sea. And each and every day he takes a leather jug of flour on his shoulder and walks from city to city and from state to state to study Torah from the Torah scholars in each of those places. One time as he passed through the villages in his estate and his servants found him, did not recognize him, and, thinking he was a resident of the town, they pressed him into service [angarya] for the master of the estate. He said to them: I beseech you; let me be and I will go study Torah. They said: We swear by the life of Rabbi Elazar ben Ḥarsum that we will not let you be. The Gemara comments: And in all his days, he never went and saw all his possessions and his property; rather, he would sit and engage in the study of Torah all day and all night. And if a wicked man comes to judgment, the members of the court say to him: Why did you not engage in Torah? If he said: I was handsome and preoccupied with my evil inclination, as I had many temptations, they say to him: Were you any more handsome than Joseph, who did not neglect Torah despite his beauty? They said about Joseph the righteous: Each and every day, the wife of Potiphar seduced him with words. In addition, the clothes that she wore to entice him in the morning, she did not wear to entice him in the evening. The clothes that she wore to entice him in the evening, she did not wear to entice him in the morning of the next day. One day she said to him: Submit to me and have relations with me.
He said to her: No.
She said to him: I will incarcerate you in the prison. He said to her: I do not fear you, as it is stated: “God releases prisoners” (Psalms 146:7).
She said to him: I will cause you to be bent over with suffering.
He said: “God straightens those who are bent over” (Psalms 146:8).
She said I will blind your eyes.
He said to her “God opens the eyes of the blind” (Psalms 146:8).
She gave him a thousand talents of silver to submit to her, “to lie with her and be with her” (Genesis 39:10), and he refused. The Gemara elaborates: Had he submitted to her to lie with her in this world, it would have been decreed in Heaven that he would be with her in the World-to-Come. Therefore, he refused. Consequently, Hillel obligates the poor to study Torah, Rabbi Elazar ben Ḥarsum obligates the wealthy, and Joseph obligates the wicked. For each category of people, there is a role model who overcame his preoccupations and temptations to study Torah. MISHNA: The High Priest comes and stands next to his bull, and his bull was standing between the Entrance Hall and the altar with its head facing to the south and its face to the west. And the priest stands to the east of the bull, and his face points to the west. And the priest places his two hands on the bull and confesses. And this is what he would say in his confession: Please, God, I have sinned, I have done wrong, and I have rebelled before You, I and my family. Please, God, grant atonement, please, for the sins, and for the wrongs, and for the rebellions that I have sinned, and done wrong, and rebelled before You, I and my family, as it is written in the Torah of Moses your servant: “For on this day atonement shall be made for you to cleanse you of all your sins; you shall be clean before the Lord” (Leviticus 16:30). And the priests and the people who were in the courtyard respond after he recites the name of God: Blessed be the name of His glorious kingdom forever and all time.
אבות דרבי נתן, פרק ו, משנה ב
מַה הָיְתָה תְּחִלָּתוֹ שֶׁל רַבֵּי עֲקִיבָא?
בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה, וְלֹא שָנָה [= לא למד] דָּבָר.
פַּעַם אַחַת הָיָה עוֹמֵד עַל פִּי הַבְּאֵר וְרָאָה כִּי הָאֶבֶן שֶׁבּוֹ קְעוּרָה,
שָׁאַל עֲקִיבָא: מִי חָקַק אֶבֶן זוֹ ?
אָמְרוּ לוֹ: הַמַּיִם, שֶׁנּוֹפְלִים עָלֶיהָ תָּדִיר בְּכָל יוֹם.
אָמַר ר' עֲקִיבָא: וְכִי לִבִּי קָשֶׁה מֵהָאֶבֶן?
אֵלֵךְ וְאֶלְמַד פָּרָשָׁה אַחַת בְּכָל יוֹם.
הָלַךְ לוֹ אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְהִתְחִיל לוֹמֵד עִם תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן,
כָּתַב לוֹ הַמְּלַמֵּד א' - וּלְמָדָהּ .
כָּתַב לוֹ ב' וּלְמָדָהּ,
וְכֵן הָלְאָה וְכֵן הָלְאָה כָּל הָאוֹתִיּוֹת כֻּלָּן,
וְכָךְ הָיָה הוֹלֵךְ וְלוֹמֵד עַד שֶׁלָּמַד אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.

מילים
  • ולא שנה - לא למד
  • מי חקק אבן זו? - מי שחק את האבן וחרט עליה צורות שונות?
דיון
  • מהם החסמים והקשיים שנתקלו בהם הלל ורבי עקיבא בבואם להגשים את שאיפותיהם?
  • בסופו של דבר הלל התמנה לנשיא הסנהדרין ולמנהיג ופוסק הלכות ורבי עקיבא הפך לאחד מגדולי התנאים ומגדולי חכמי ישראל בכל הדורות. מה איפשר להם בכל זאת לפרוץ דרך ולנוע בסולם החברתי?
  • האם אתם מכירים אנשים שיש להם סיפור דומה?
יוסי יונה (3)
דיון
יוסי יונה, פרופסור באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, וממקימי "הקשת הדמוקרטית המזרחית" מספר על הדרך הארוכה שעבר:
מתוך ראיון עם יוסי יונה, חדשות ה.ל.ה, גיליון מס 54, פברואר 1995
נולדתי בקרית-אתא בתחילת שנות החמישים, להורים ממוצא עיראקי. בילדותי גרנו במעברה ולמדתי בבית-הספר היסודי "סוקולוב". רוב התלמידים שלמדו בבית ספר זה גרו במעברות. לאחר סיום היסודי הפנו אותי, יחד עם כל חבריי, ללמוד בבית-ספר תיכון מקצועי, במגמת מסגרות מכאנית. הועידו אותי לצאת עם מקצוע ביד: מסגר מכאני. לא בחרתי בזה, זו היתה המלצתה של היועצת החינוכית, למרות שעברתי את מבחני הסקר בהצלחה ולמרות שהייתי טוב במקצועות העיוניים ולא רציתי להיות מסגר. מבחינת הניכור העצום שחוויתי שם, זה היה איום ונורא. בקושי סיימתי 12 שנות לימוד בבית הספר המקצועי. עם חלוף השנים הבנתי שאני מעוניין בהשכלה עיונית. אז התחלתי ללמוד במסלול לבגרות בבית ספר אקסטרני. עבדתי ב"סולל בונה" ובערב למדתי. היה קשה לצאת מוקדם בבוקר ולהגיע הביתה בלילה. אחרי שהשתחררתי מהצבא, המשכתי את לימודי הערב באותו בית-ספר אקסטרני בחיפה. בשעות היום עבדתי, כמו כל עיראקי טוב, בניהול חשבונות. תוך שנה וחצי סיימתי את הבגרות ומיד אחר-כך התחלתי את לימודי האקדמאיים באוניברסיטת חיפה. המשכתי בארצות-הברית, שם למדתי לתואר שני ושלישי. אחי, הצעיר ממני, עבר מסלול דומה, בבית-חרושת ליציקה בוולקן, לאחר מכן למד בבית-ספר אקסטרני, וסיים תואר ראשון במזרח התיכון. בן-דודי עבר איתי את אותו מסלול מהיסודי עד לאוניברסיטה והיום הוא בעל תואר שני בפילוסופיה. חברי מהשכונה למד עמי בבית-ספר מקצועי, נסע לארה"ב, והיום הוא מהנדס ובעל מפעל. עוד חברים אחרים מהשכונה עברו תהליך דומה. חלק מחברי "המנותבים", בעלי תעצומות הנפש, בטחון עצמי והערכה עצמית ביכולתם, באמת התעשתו, קראו תיגר על הניתוב ועל תפיסתה של מערכת החינוך, ואם אפשר לומר "מרדו בגורלם", למדו והצליחו. צר לי על האחרים שקיבלו את הדימוי הנחות שהמערכת הדביקה להם ורבים - אינטליגנטים, בעלי יכולת אינטלקטואלית לא מבוטלת - לא הצליחו. מישהו אחר החליט עבורם כיצד ייראה עתידם. אני השקעתי הרבה כדי להחליט בעצמי כיצד ייראה העתיד שלי. בוודאי שיש לאנשים, כמוני, תחושת סיפוק הנובעת מהצלחה בפרויקט של "כנגד כל הסיכויים". במקרה כמו שלי תחושת הסיפוק מתעצמת, משום שהמאמץ הוא גדול, אבל הייתי מוכן לוותר על המאמץ הגדול. במצב אידיאלי זה לא אמור להיות הישג, אלא דבר טבעי.
© כל הזכויות שמורות לעמותת הל"ה - למען החינוך בשכונות ובעיירות הפיתוח
www.hila-equal-edu.org.il
דיון
  • מהם החסמים והקשיים בהם נתקל יוסי יונה בבואו להגשים את שאיפותיו?
  • מה איפשר לו בכל זאת לפרוץ דרך ולנוע בסולם החברתי?
  • האם לדעת יוסי יונה כל מי שרוצה יכול להצליח להיחלץ מן העוני?
מני מזוז (4)
דיון
מני מזוז עלה לארץ מתוניס בהיותו בן שנה וגדל בנתיבות במשפחה בת עשר נפשות. בגיל 13 עזב מזוז את נתיבות לטובת קריית הנוער בירושלים. לאחר מכן למד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. מזוז מספר על הדרך שעבר:
קטע מדברים שנשא מני מזוז באוקטובר 2006 בטקס הענקת אזרחות כבוד בנתיבות
"נתיבות נוסדה תחילה כמעברה, "מעברת עזתה". כמו שאר המשפחות הראשונות גרנו בפחונים שהיו פזורים בשטח פתוח, בלי מים, בלי חשמל וכמובן ללא שירותי סניטציה בסיסיים. כעבור כשנה עברנו לדירת קבע, שהייתה ביתנו שנים ארוכות. בהשוואה להיום, ובמידה רבה גם בהשוואה לאז - והמדובר בשנות ה-60 - היינו חברה ענייה. דירות קטנות וצפופות, שאכלסו משפחות ברוכות ילדים, שירותים בחוץ, מפרנס אחד בבית, בשכר נמוך. לא היו בבתים טלפונים, טלוויזיות או כל מוצר צריכה או מותרות, למעט מקלט רדיו. אפילו אופניים היו מוצר נדיר, שלא לדבר על מכוניות. אך למרות זאת לא חשנו עניים ומקופחים. הייתה זו חברה שוויונית בעניותה, וסולידארית, ולא זכורה לי תחושת קיפוח, כי לא היה למי להשוות. אני מרגיש צורך עמוק להזכיר כאן את הורי. את אבי, זכרו לברכה, הרב שלמה מזוז, שהיה רב ודיין בג'רבה, ועם עלייתו לארץ סירב לעסוק ברבנות והתעקש להתפרנס רק מיגיע כפיו. אבי היה רב, אך גם איש תרבות ובעל תפיסה ליברלית-סובלנית, לפיה כל אדם אחראי למעשיו, וכל אדם, לרבות ילדיו, זכאי לבחור את דרכו ולעצב את השקפת עולמו לפי הבנתו הוא. אבי הקרין לי, כמו לכל בני המשפחה, את המסר שידע ולימוד, חינוך ודרך-ארץ הם העיקר. כל השאר הוא טפל. אמי, רבקה (מעיתקה), תיבדל לחיים ארוכים, כמו שאר האמהות באותה תקופה, הייתה עקרת-בית, שהשקיעה את כל זמנה ומרצה בניהול משק הבית, ובגידול הילדים וחינוכם. בעיניי יש שלושה דברים שהם החשובים ביותר: חינוך, חינוך, חינוך. במורשת היהודית, בכל הדורות, החינוך עמד תמיד במרכז, בראש סדר העדיפויות. יש לחנך לכך, כי חלומות מתגשמים דרך עבודה קשה, פיתוח יכולות וכישרונות והתמדה, ללא קיצורי דרך. בפרפראזה על מאמר חז"ל "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה", אומר כי מי שצריך להוביל את מהפיכת החינוך הם דווקא יישובי הפריפריה. לא צריך להמתין לשלטון המרכזי. אתם, יישובי הפריפריה, יכולים לעשות זאת בעצמכם. הפריפריה לא יכולה להתחרות במטרופולין כמרכז כלכלי-עסקי, או כמרכז של מוסדות תרבות ופנאי, אך היא בהחלט יכולה לשמש דוגמא ומופת בתחום החינוך, על-ידי הצבת החינוך בראש סולם העדיפויות".
דיון
  • מהם החסמים בהם נתקל מני מזוז בבואו להגשים את שאיפותיו?
  • מה איפשר לו בכל זאת לפרוץ דרך ולנוע בסולם החברתי?
  • כיצד לדעת מני מזוז ניתן להיחלץ מן העוני ולהצליח?
דף הנחיות למנחה:
בני עניים - הצעת הנחיה.rtf