צחוק עשה לי אלוהים
הדף מאת: ליאורה אילון / קולות בנגב
דף המקורות עוסק בשאלת תפקידיו השונים של הצחוק בחיינו. מתי הצחוק יפה לבריאות, ומתי הוא מרפה ידיים.
צחוקו של אברהם
(טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם, שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ. (טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן, וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ. (יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם שָׂרָה, הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד.

מילים
  • המתגייר לשם אהבה - אדם המתגייר בגלל אהבת אדם שאמר לו להתגייר, והוא אינו רוצה להמרות את פיו.
  • שמא אינן של קיימא - אולי ימותו לפניו, טרם זמנם
And God said unto Abraham: ‘As for Sarai thy wife, thou shalt not call her name Sarai, but Sarah shall her name be. And I will bless her, and moreover I will give thee a son of her; yea, I will bless her, and she shall be a mother of nations; kings of peoples shall be of her.’ Then Abraham fell upon his face, and laughed, and said in his heart: ‘Shall a child be born unto him that is a hundred years old? and shall Sarah, that is ninety years old, bear?’
דיון
שאלות
  • מה פשר צחוקו של אברהם?
  • מתוך איזה הלך נפש הוא נובע?
  • צחוקה של שרה
    (ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ, וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל. (י) וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ. וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו. (יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים. (יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן. (יג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי. (יד) הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר? לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה - וּלְשָׂרָה בֵן. (טו) וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ.
    And they said unto him: ‘Where is Sarah thy wife?’ And he said: ‘Behold, in the tent.’ And He said: ‘I will certainly return unto thee when the season cometh round; and, lo, Sarah thy wife shall have a son.’ And Sarah heard in the tent door, which was behind him.— Now Abraham and Sarah were old, and well stricken in age; it had ceased to be with Sarah after the manner of women.— And Sarah laughed within herself, saying: ‘After I am waxed old shall I have pleasure, my lord being old also?’ And the LORD said unto Abraham: ‘Wherefore did Sarah laugh, saying: Shall I of a surety bear a child, who am old? Is any thing too hard for the LORD. At the set time I will return unto thee, when the season cometh round, and Sarah shall have a son.’ Then Sarah denied, saying: ‘I laughed not’; for she was afraid. And He said: ‘Nay; but thou didst laugh.’
    דיון
    שאלות
  • מה פשר צחוקה של שרה?
  • מתוך איזה הלוך נפש הוא נובע?
  • מדוע הכחישה שרה את צחוקה?
  • איזה צחוק אתם מכחישים לעיתים? מתוך איזה הלוך נפש נובע צחוק זה?
  • בתוך: רותי רביצקי (עורכת), קוראות מבראשית: נשים ישראליות כותבות על נשות ספר בראשית, ידיעות אחרונות 2002, עמ' 138
    צחוק עשה לי אלוהים/ רבקה מרים
    שרה עקרה הייתה מפני שלא ידעה לצחוק.
    אחרי גבו הרחב של אברהם נמשכה והלכה, והוא נמשך והלך אחרי גבו הרחב של הציווי. והציווי צלול הוא וישר, חסר פניות, אין בו אובדן-שיווי-משקל – ומכאן שאין בו גם צחוק. אין בו אובדן-שיווי-משקל – ומכאן שאין בו גם טלטלה, פריצת גבולין, שרק ממנה נובעת יכולת ההולדה.
    שרה ואברהם התקשו להוליד. פסל ומסכה הסירו מעל עצמם, ועם הפסל והמסכה הוסר מעימם, אולי, גם המשחק. והמשחק, השחוק, הצחוק, שמתוכם נובעות האהבה והמיניות, הם המקלקלים את השורה.
    ורק מתוך קלקול השורה ניתן להוליד יש חדש לעולם.
    כדי להביא ילד, היה עליהם ללמוד לצחוק.
    אולי לשם כך היה עליהם ללבוש מסכה, לשחק בתפקידי אח ואחות לפני פרעה, עד שלאט, מתוך המשחק, יתעורר בהם השחוק מחדש. ואולי דרך הגר וישמעאל בנה, שנולד עם יכולת לצחק, יגאה בהם הצחוק עוד. בהדרכה יגביר הצחוק נוכחותו ביניהם ויקרום דמות, עד שיבוא עימם כשותף מלא למפגש עם המלאכים, אותו המפגש המבשר את הולדת בנום.
    הוא הבן שהציווי והצחוק בלולים בשמו: יצחק.

    שנים אחר כך, כמטחווי מלכות ממנה, תעמוד מיכל בת שאול, אשת דוד.
    גם היא לצחוק איננה יודעת. בצאת דוד למולה והוא שוחק, מכרכר ומפזז – תסב פניה ממנו, ותיבז לו בליבה.
    וילד לא היה לה עד יום מותה.
    © כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
    www.acum.org.il
    דיון
    שאלות
  • מה דעתכם על ההנחה של טקסט זה, שלפיה באין יכולת לצחוק אי אפשר להוליד?
  • האם ניתן להציע קריאה נוספת לצחוקה של שרה?
  • ולשמחה מה זו עושה?
    אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו - מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה [...]
    ומאי דבריו סותרין זה את זה? - כתיב (קהלת ז) 'טוב כעס משחוק', וכתיב (קהלת ב) 'לשחוק אמרתי מהוֹלָל'. כתיב (קהלת ח) 'ושבחתי אני את השמחה' וכתיב (קהלת ב) 'ולשמחה מה זֹה עושָה'.
    לא קשיא [=לא קשה, אין סתירה]: 'טוב כעס משחוק' - טוב כעס שכועס הקדוש ברוך הוא על הצדיקים בעולם הזה, משחוק שמשחק הקדוש ברוך הוא על הרשעים בעולם הזה. 'ולשחוק אמרתי מהולל' - זה שחוק שמשחק הקדוש ברוך הוא עם הצדיקים בעולם הבא. 'ושבחתי אני את השמחה' - שמחה של מצוה, 'ולשמחה מה זֹה עֹשָה' - זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר (מלכים ב' ג): 'ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה''.
    Since contradictions in Ecclesiastes were mentioned, the Gemara cites additional relevant sources. Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said in the name of Rav: The Sages sought to suppress the book of Ecclesiastes and declare it apocryphal because its statements contradict each other and it is liable to confuse its readers. And why did they not suppress it? Because its beginning consists of matters of Torah and its end consists of matters of Torah. The ostensibly contradictory details are secondary to the essence of the book, which is Torah. The Gemara elaborates: Its beginning consists of matters of Torah, as it is written: “What profit has man of all his labor which he labors under the sun?” (Ecclesiastes 1:3), and the Sages of the school of Rabbi Yannai said: By inference: Under the sun is where man has no profit from his labor; however, before the sun, i.e., when engaged in the study of Torah, which preceded the sun, he does have profit. Its ending consists of matters of Torah, as it is written: “The end of the matter, all having been heard: Fear God, and keep His mitzvot; for this is the whole man” (Ecclesiastes 12:13). With regard to this verse, the Gemara asks: What is the meaning of the phrase: For this is the whole man? Rabbi Eliezer said: The entire world was only created for this person. Rabbi Abba bar Kahana said: This person is equivalent to the entire world. Shimon ben Azzai says and some say that Shimon ben Zoma says: The entire world was only created as companion to this man, so that he will not be alone. And to the essence of the matter, the Gemara asks: What is the meaning of: Its statements that contradict each other? It is written: “Vexation is better than laughter” (Ecclesiastes 7:3), and it is written: “I said of laughter: It is praiseworthy” (Ecclesiastes 2:2), which is understood to mean that laughter is commendable. Likewise in one verse it is written: “So I commended mirth” (Ecclesiastes 8:15), and in another verse it is written: “And of mirth: What does it accomplish?” (Ecclesiastes 2:2). The Gemara answers: This is not difficult, as the contradiction can be resolved. Vexation is better than laughter means: The vexation of the Holy One, Blessed be He, toward the righteous in this world is preferable to the laughter which the Holy One, Blessed be He, laughs with the wicked in this world by showering them with goodness. I said of laughter: It is praiseworthy, that is the laughter which the Holy One, Blessed be He, laughs with the righteous in the World-to-Come. Similarly, “So I commended mirth,” that is the joy of a mitzva. “And of mirth: What does it accomplish?” that is joy that is not the joy of a mitzva. The praise of joy mentioned here is to teach you that the Divine Presence rests upon an individual neither from an atmosphere of sadness, nor from an atmosphere of laziness, nor from an atmosphere of laughter, nor from an atmosphere of frivolity, nor from an atmosphere of idle conversation, nor from an atmosphere of idle chatter, but rather from an atmosphere imbued with the joy of a mitzva. As it was stated with regard to Elisha that after he became angry at the king of Israel, his prophetic spirit left him until he requested: “But now bring me a minstrel; and it came to pass, when the minstrel played, that the hand of the Lord came upon him” (II Kings 3:15). Rav Yehuda said: And, so too, one should be joyful before stating a matter of halakha. Rava said: And, so too, one should be joyful before going to sleep in order to have a good dream.
    דיון
    שאלות
  • מפני מה ביקשו חכמים לגנוז את ספר קהלת? מדוע קשה להם להתייחס באופן אמביוולנטי אל השחוק?
  • כיצד ניתן להבין את הביטוי "ולשמחה מה זֹה עושָה"?
  • מהי השמחה המותרת על פי קטע זה?
  • מהי השמחה המותרת בעבורכם? מה משמח אתכם?
  • מה מצחיק אתכם?
  • HE dir=rtl style="FONT-SIZE: 12pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: David; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'; mso-ascii-font-family: ResponsaTTF; mso-hansi-font-family: 'Times New Roman'; mso-ansi-language: EN-US; mso-fareast-language: EN-US; mso-bidi-language: HE">אמר רבי אילעאי: בשלשה דברים אדם ניכר: בכוסו ובכיסו ובכעסו. ואמרי ליה: אף בשחקו
    Rabbi Elai said: In three matters a person’s true character is ascertained; in his cup, i.e., his behavior when he drinks; in his pocket, i.e., his conduct in his financial dealings with other people; and in his anger. And some say: A person also reveals his real nature in his laughter.
    דיון
    שאלות
  • כיצד מעיד על האדם שחוקו? האם תוכלו להיזכר במקרה שבו שחוקו או צחוקו של אדם העיד עליו?
  • כיצד מעיד צחוקכם עליכם?
  • מילן קונדרה, ספר הצחוק והשכחה, הוצאת זמורה ביתן, 1981 עמ' 67 - 68
    ספר הצחוק והשכחה/ מילן קונדרה
    בכיתה ישבו באותה העת כשלושים תלמידים, ושלחו מבטים לעבר מיכאלה וגבריאלה, שעמדו נרגשות ליד הלוח. הן הכינו את שיעורי הבית כפי שהמורה ביקשה, וכעת רצו להציג את שיעורי הבית שהכינו לפני כל הכיתה.
    הן עמדו ליד הלוח, בידיהן המחברות עם שיעורי הבית, וכמו כן, חפץ מוזר, עשוי קרטון, וגומייה מודבקת אליו.
    "אנחנו נדבר עכשיו על הסיפור שקראנו בבית, ושמו 'הקרנפים'". אמרה מיכאלה, והרכינה את ראשה כדי להרכיב על אפה את גליל הקרטון המכוסה ניירות צבעוניים ולהצמידו לראשה בעזרת הגומייה. גבריאלה עשתה בדיוק כמוה. שתי הנערות הביטו זו בזו והוציאו מפיהן צליל קצר, גבוה ומקוטע.
    הכיתה הבינה בלי קושי מה שביקשו שתי הנערות להביע. ראשית, שלקרנף יש קרן במקום אף, ושנית, שהסיפור אמור להיות מצחיק. הן החליטו להביע את זאת לא רק במילים, אלא גם באמצעות גופן.
    הגלילים הארוכים ריקדו על פניהן, ותחושה של מבוכה ורחמים נפלה על הכיתה, כאילו חשף מישהו זרוע קטועה מול כולם.
    רק המורה שמחה על הרעיון של שתי התלמידות החרוצות שלה, והגיבה על הצליל שהשמיעו התלמידות, בצליל דומה משלה.
    שתי הנערות נענעו באפיהן הארוכים לאות שביעות רצון, ומיכאלה החלה לקרוא את שיעורי הבית מהמחברת. בין התלמידים הייתה גם צעירה יהודיה ושמה שרה. ימים ספורים קודם לכן, ביקשה ממיכאלה וגבריאלה שיתנו לעיין ברשימותיהן (היה ידוע שהן אינן מאבדות אף מילה מפי הפרופסור), אך הן סירבו. אילו לא הלכת לחוף הים, לא היית מפסידה שיעורים. מאז שנאה אותן בכל לב, ועתה, שמחה למראה כסילותן.
    מיכאלה וגבריאלה הקריאו לסירוגין מהמחברת את שיעורי הבית, וגלילי הקרטון שעל אפן נעו הזדקרו על פניהן כקריאת שווא. שרה הבינה שנפלה לידיה הזדמנות שאין להחמיצה. כאשר מיכאלה הפסיקה לרגע קט את דיבורה ורמזה לגבריאלה שעתה עליה להמשיך, קמה שרה ממקומה וצעדה לעבר שתי הנערות. גבריאלה, שהייתה אמורה להמשיך לקרוא את שיעורי הבית, הפנתה את פתח אפה העשוי קרטון אל שרה המתקרבת, ושתקה. שרה ניגשה אל שתי התלמידות, הקיפה אותן (האף המלאכותי כמו הכביד על ראשן יתר על המידה, ושתי התלמידות לא היו מסוגלות להסתובב ולהביט אל מה שנעשה מאחורי גבן), ובעטה בתנופה בעכוזה של מיכאלה, ושוב, בזה של גבריאלה. לאחר מכן, פנתה ושבה בשקט ובקומה זקופה אל מושבה.
    ברגע הראשון השתרר בכיתה שקט מוחלט.
    אחר כך החלו הדמעות זולגות מעיני מיכאלה, ומיד נתמלאו גם עיני גבריאלה.
    אחר כך פרצה הכיתה בצחוק אדיר.
    אחר כך התיישבה שרה במקומה.
    אחר כך הבינה גברת רפאל, שהייתה תחילה מופתעת ומזועזעת, שהמעשה של שרה היה חלק מתוך הלצת סטודנטים מתוכננת היטב, שנועדה להבהיר ביתר שאת את החומר הנלמד (נחוץ לפרש יצירה אמנותית לא רק להלכה, כמנהג העבר, אלא גם למעשה, בדרך מודרנית, בפעילות, בהפנינג!) וכיוון שלא הבחינה בדמעות של שתי התלמידות האהובות, פניהן היו מופנות לכיתה, כלומר, הן עמדו בגבן אליה) היא הנהנה בראשה, והצטרפה בהסכמה עליזה לצחוק הכללי.
    מיכאלה וגבריאלה, ששמעו מאחורי גבן את צחוק מורתן האהובה, הרגישו נבגדות. הדמעות שטפו מעיניהן כמו מתוך ברז. תחושת ההשפלה גרמה להן עינויים, עד שהתכווצו בעווית.
    גברת רפאל חשבה את עוויתות תלמידותיה האהובות לריקוד, וכוח כלשהו, שהיה חזק יותר מרצינותה הפרופסורית, הקפיץ אותה בבת אחת מהכיסא. היא צחקה עד דמעות, פשטה את זרועותיה לצדדים, גופה רעד וראשה התנדנד על צווארה קדימה ואחורה, כמו פעמון הפוך בידו של שמש הכנסייה, המצלצל בו בכל כוחו. היא ניגשה אל הנערות המתפתלות, ואחזה בידה של מיכאלה. עתה עמדו שלושתן והתפתלו מול הספסלים, ומעיני שלושתן זלגו הדמעות. גברת רפאל דרכה שני צעדים במקום, אחר כך הרימה את רגל שמאל לצד אחד, רגל ימין לצד שני, והנערות הבוכות החלו לחקות את צעדיה בהיסוס. הדמעות זלגו להן לאורך אפי הקרטון, בעודן מתפתלות וקופצות במקום. פרופסור רפאל אחזה כעת גם בידה של גבריאלה, כך שנוצר מעגל מול הספסלים. הן עשו צעדי ריקוד במקום ולצדדים, וחגו במעגל על רצפת העץ של הכיתה. תחילה הרימו רגל ימין, אחר כך רגל שמאל, ועל פניהן של שתי הנערות המעוותות מבכי, התפשט אט אט הצחוק.
    שלוש הנשים רקדו וצחקו. אפי הקרטון התנדנדו. הכיתה הביטה במתרחש באימה אילמת. אך הנשים הרוקדות כבר לא שמו לב לאחרים. הן היו מרוכזות בעצמן ובהנאתן.
    דיון
    שאלות
  • מהם תפקידיו השונים של הצחוק בקטע זה?
  • מתוך אילו הלכי נפש נבעו סוגי הצחוק והבכי?
  • האם תוכלו להיזכר במקרים שבהם התערבבו גם אצלכם הצחוק והבכי ויצרו שינויים משמעותיים בהלוך הנפש שלכם?
  • דף מספר 2 בסדרה "משלוח מנות - יין וצחוק", דפים נוספים בסדרה:
    1