בית מדרש- אהבת הארץ והסביבתה

אמ

הדף מאת: טל בר דוד

איש צדיק היה, שמחה רז, הוצאת ש.זק ושות', ירושלים תש"מ. עמ' 74
סיפר הרב אריה לוין: זכרתי ימים מקדם, משנת תרס"ה שזכיתי בחסדי העליון יתברך שמו, לעלות על אדמת הקודש ביפו. שחרתי בראשונה את פני רבי הרב קוק זצוק"ל, קיבלני בסבר פנים יפות כדרכו בקודש לכל אחד, שוחחנו בדברי תורה. אחרי תפילת מנחה יצא רבינו, כדרכו בקודש, לשוח בשדה לצמצם מחשבותיו, ואני התלוויתי אתו. בדרך קטפתי איזה עשב או פרח, הזדעזע רבנו ואמר לי בנחת כי הוא נזהר מאד לבלתי קטף בלי תועלת עשב או פרח שיכול לגדול או לצמוח, כי אין עשב מלמטה, שאין לו מזל מלמעלה ואומר לו גדל. כל ציץ אומר דבר, כל אבן לוחשת איזה סוד, כל הבריאה אומרת שירה

נתן זך, עץ השדה, מתוך: כי האדם עץ השדה, הוצאת תמוז, 1999, עמ' 16
עץ השדה

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה:
כְּמוֹ הָאָדָם גַּם הָעֵץ צוֹמֵחַ
כְּמוֹ הָעֵץ הָאָדָם נִגְדַּע
וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ
אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהֱיֶה
כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה. כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה:
כְּמוֹ הָעֵץ הוּא שׁוֹאֵף לְמַעְלָה
כְּמוֹ הָאָדָם הוּא נִשְׂרַף בָּאֵשׁ
וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ
אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהֱיֶה
כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה.

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה:
כְּמוֹ הָאָדָם גַּם הָעֵץ צוֹמֵחַ
כְּמוֹ הָעֵץ הָאָדָם נִגְדַּע
וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ
אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהֱיֶה
כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה. אָהַבְתִּי וְגַם שָׂנֵאתִי
טָעַמְתִּי מִזֶּה וּמִזֶּה
קָבְרוּ אוֹתִי בְּחֶלְקָה שֶׁל עָפָר
וּמַר לִי, מַר לִי בַּפֶּה
כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה,
כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה.

דיון
א. מה יכולות להיות ההשלכות של הגישה הרב אריה לוין לארץ ולמצב סביבתה?
ב. איזה משמעות ישנה לפרח ולצמחים באופן כללי בסביבת הארץ וחיינו

דיון
א. המשורר ממשווה את האדם לעץ, האם אתם מסכימים על ההקבלה?
ב. האם היחס שלנו ל"עץ"(סביבה) דומה ליחס שלנו לבני האדם שסביביינו?

מדרש תנחומא, פרק ח סימן ח
אלא הוו זהירין בנטיעות, שנאמר, 'ונטעתם כל עץ מאכל'.
כשם שנכנסתם [כשהגעתם מהמדבר לארץ ישראל] ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים,
אף אתם היו נוטעים לבניכם.

דיון
במדרש זה ה' אומר לבנ"י שינטעו עצים וצמחים כמו שהיו לפניהם כדי שהסביבה היפה והצרכים שהיא מספקת לא יעלמו.
א. איך הדבר קשור לאהבת הסביבה והארץ?
ב. האם גישה זו ממשיכה איתנו עד היום?