שקט, אבא ישן!
הדף מאת: רני יבין ואורי אורבך / בית מדרש אלול
דף הלימוד מציע היכרות עם גרסה מודרנית של אחד מסיפורי חז"ל, שעובד על ידי הסופר ח"כ אורי אורבך, ביוזמת בית מדרש אלול, ופורסם בספר הילדים 'חכמינו לימינו' הפונה לילדים ולמבוגרים כאחד. בלימוד נשווה את הסיפור למקורו במדרש בראשית רבה, ונתהה על הערכים המופיעים בו ועל הפירוש העכשווי שניתן לו. סיפור זה עוסק במצוות כיבוד אב ומדגים אותה דווקא דרך נוכרי שהקפיד בה, ולימד את חכמים ואותנו עד כמה היא חשובה.
אורי אורבך, שקט, אבא ישן! (חלק ראשון), חכמינו לימינו, הוצאת מגיד: 2010, עמ' 15-18
באשקלון היה גוי אחד ושמו דמה בן נתינה. לדמה ולמשפחתו היו עסקים שונים, אבנים טובות ויהלומים למכירה, עדרי צאן ובקר והם התפרנסו לא רע בכלל.

בתקופה שבית המקדש היה עדיין קיים, לבש הכהן הגדול, שהיה אחראי על עבודת המקדש, בגדים מיוחדים. הוא לבש אפוד, מעין סינר עשוי זהב, ומעליו לבש חושן – בד מרובע ובו משובצות שתים–עשרה אבנים טובות שסימלו את שני- עשר שבטי ישראל. היו אלו אבנים יקרות במיוחד ולכל אחת מהן היה שם אחר, כמו שלכל שבט בישראל יש שם אחר.

והנה, יום אחד התגלה כי באפוד שהכהן הגדול היה עוטה על בגדיו חסרה אבן אחת, אבן היָשְפֵה. חיפשו את אבן הישפֵה ולא מצאו. ביקשו מאנשים שיש להם לתרום אבן לבית המקדש ולא מצאו תורֵם. הציעו לקנות את האבן במחיר גבוה, אבל איש לא הציע את האבן למכירה, כי לאיש לא הייתה אבן כל כך יקרה.

באחד הימים נודע כי אצל הסוחר דמה בן נתינה מאשקלון ישנה האבן הטובה והיקרה, אבן הישפֵה. דמה בן נתינה לא היה יהודי, וכלל לא ידע כי חסרה אבן בחושן של הכהן הגדול. ספק אם ידע מה זה כהן גדול, מה זה חושן, ואיזו אבן חסרה בו. רק שמעו זאת חכמים, ומיד התארגנו למסע. הם אספו כסף רב כדי לרכוש את האבן היקרה ונסעו לאשקלון כדי להציע לדמה בן נתינה סכום נאה. העיקר שתוחזר אבן הישפֵה לחושן של הכהן הגדול.

הגיעו החכמים לביתו של דמה. טוק-טוק-טוק.

"שלום, אדון דמה, אפשר בבקשה להיכנס?"

דמה הזמין את האורחים להיכנס: "בואו בבקשה, שבו בסלון. אבל אנא, דברו בשקט. אבא שלי ישן בחדר הסמוך. במה אוכל לעזור לכם, ידידיי היהודים?"

כחכח ראש המשלחת בגרונו ואמר: "אדוני, באנו אליך בשליחות מיוחדת. אגש ישר לעניין: שמענו שיש באוסף שלך אבן מיוחדת ושמה ישפֵה. בבית המקדש שלנו לובש הכהן הגדול חושן ובו תריסר אבנים, ואבן הישפה נעלמה ואיננה. כבר זמן רב אנו מחפשים אבן כזו, ואני יודע שאני עושה טעות שאני אומר לך את זה, אבל אומר בכל זאת: אנחנו מוכנים לשלם כל מחיר תמורת האבן. ומה שחשוב לנו גם: אנחנו צריכים למהר ולחזור לירושלים כדי שנספיק להגיע עוד לפני כניסת השבת".

האיש התרווח בכורסה וחברו, גזבר המשלחת, הוסיף: "כך שזו הזדמנות עסקית טובה מאוד בשבילך אדוני. אבל כמו שאומרים, זו הצעה למהירי החלטה. משלמים, לוקחים את האבן והולכים, שלום ותודה".

לפני שדמה הספיק להגיד כמה ולמה, הוציא הגזבר מהתיק השחור שבידו שק בד מלא מטבעות כסף והניח אותם על השולחן: "תספור! יש פה שש מאות אלף כסף".

דמה הביט בשק המטבעות, הביט בחכמים ואמר בהיסוס: "מצטער, אבל אני לא יכול".

החכמים הופתעו. מה זאת אומרת לא יכול?

"אולי תצחקו, אולי זה יישמע לכם מוזר, ההצעה שלכם באמת מאוד מפתה, אבל אני לא יכול. לפחות לא כרגע".

החכמים לא הבינו: "רוצה שבע מאות אלף?

לא יכול.

שמונה מאות אלף?

לא מסוגל.

מיליון?

אין על מה לדבר.

"תראה, דמה", אמרו החכמים " אנחנו לא יכולים להכריח אותך, אבל אתה צריך להסביר לנו מה הבעיה".

דמה לא ענה. הוא קם ממקומו, פתח דלת צדדית, הציץ פנימה וחזר. "מצטער אבל אני לא יכול. האבן אכן נמצאת בכספת האבנים הטובות שברשותי. ההצעה הכספית שהצעתם נדיבה מאוד, וגם אין לי שום התנגדות למכור לכם אותה במחיר שהצעתם..."

חייכו החכמים: "נו, אז מה הבעיה. הבא את האבן, קח את הכסף ושיהיה במזל וברכה".

אמר דמה בן נתינה: "הבעיה היא שאבא שלי ישן".

עכשיו החכמים באמת לא הבינו את דבריו של האיש המוזר הזה. בהתחלה הוא אמר להם לדבר בשקט, אחר-כך הוא אמר שהוא לא יכול למכור להם את האבן, ואז שינה את דעתו ואמר שישמח למכור להם, אבל לא עכשיו. וכעת הוא אומר שאבא שלו ישן – איך זה קשור לעניין?
אורי אורבך, שקט אבא ישן! (חלק שני), חכמינו לימינו, הוצאת מגיד: 2010, עמ' 18-21
דמה הבחין בחילופי המבטים של חבורת האנשים מולו, ולא נתן להם שהות ארוכה להרהר. "אני אסביר לכם בדיוק: המפתח של הכספת נמצא בתוך ארנק מיוחד. הארנק נמצא מתחת לכרית, על הכרית מונח הראש של אבא שלי ואבא שלי ישן שינה עמוקה. אם אוציא את המפתח - אבא שלי יתעורר ו...הוא לא אוהב שמעירים אותו באמצע השלאף-שטונדה שלו - שנת הצהריים שלו. יותר מזה: הוא לא פעם אמר לי: דמהל'ה, שנת הצהריים שלי זה הדבר היקר לי ביותר. אני לא מוכן שיעירו אותי בעד שום הון שבעולם. אם מעירים אותי אני פשוט נהיה עצבני ורעב, בלתי נסבל וקרצייה. אנחנו משפחה שאוהבת לעשות עסקים, אבל אצלנו סגור תמיד בין שתיים לארבע".

"ומתי הוא יתעורר, אבא שלך?" שאלו החכמים.

"אוהו, זו שאלה טובה. גם אני הייתי שמח לדעת. הוא יכול לקום בכל רגע, אבל זה יכול לקחת לו גם חצי יום או יום שלם. לאבא שלי יש הפרעת שינה. הוא מתקשה להירדם, אבל כשהוא נרדם - הוא מתקשה להתעורר, כך שאני לא יכול להגיד לכם מתי, ואני מבין שאתם די ממהרים.... קצת חבל לי להפסיד את העסקה, אבל אבא זה אבא, כבוד זה כבוד ושינה זו שינה."

"כן, האמת היא שאנחנו מאוד ממהרים, ולא נוכל לחכות יותר", אמר ראש המשלחת, "אבל זה מאוד יפה שאתה לא מעיר את אבא שלך. אנחנו מאוד מעריכים את זה."

"כן", אמר דמה, "אצלנו באשקלון ובמשפחה שלנו, הכבוד להורים חשוב יותר מכל דבר אחר. אנחנו מכבדים את הורינו, וילדינו מכבדים אותנו. אולי בזכות זה אנחנו מצליחים גם בעסקים שלנו. לפעמים אולי מפסידים עסקה בגלל זה, אבל הרבה פעמים בזכות הכבוד שאנחנו נוהגים בהורינו, אנחנו נמנעים ממריבות וכך מצליחים בעסקינו".

יצאו חכמי ישראל בשתיקה מביתו של דמה בן נתינה. עלו על הכרכרה ונסעו לירושלים. הגזבר היה הראשון שהפר את השתיקה: "כזה דבר עוד לא ראיתי. איזה כבוד הוא נוהג באביו. האמת. חשבתי שברגע האחרון הוא יעיר אותו, ושהוא עושה זאת רק כדי להעלות את המחיר..."

ואחד החכמים אמר: "היה שווה לנסוע עד אשקלון כדי לראות איך אדם שלא למד תורה ולא מכיר את עשרת הדיברות ואפילו לא את הפסוק "כבד את אביך ואת אמך", שומר כל כך על כבוד אביו. אנחנו יכולים ללמוד ממנו עד כמה חשובה היא מצוות כיבוד הורים".

חיפשו חכמים אבן ישפֵה במקום אחר ולבסוף מצאו. אבל כעבור שנה היו צריכים למצוא פרה אדומה. פרה אדומה זו פרה מיוחדת ונדירה שהתורה מצווה להקריב כדי לטהר את מי שנטמא. רוב הפרות, אתם ודאי יודעים, אינן אדומות ולכן פרה אדומה היא מאוד יקרה.

שוב חיפשו ולא מצאו, ושוב שמעו שבאשקלון, אצל גוי אחד, דמה בן נתינה שמו, יש פרה שכזאת. שוב באה המשלחת, שוב טוק-טוק-טוק. הפעם, כדאי לציין, הפרה האדומה לא הוחבאה מתחת לראשו של נתינה והחכמים סיפרו לדמה על מבוקשם.

"ידעתי שתחזרו" – אמר דמה – "אני מבין שאבן ישפה כבר מצאתם, ואת הפרה אשמח למכור לכם. אם לא איכפת לכם, תנו לי תמורת הפרה את הסכום שהצעתם לי על אבן הישפה. אז הפסדתי בגלל הכבוד לאבא שש מאות אלף כסף - תנו לי כעת אותו הסכום, והפרה האדומה שלכם".

שילמו חכמים את הכסף בלי להתמקח ונטלו עמם את הפרה. הם שמחו לראות שבזכות כיבוד הורים, זכה דמה עכשיו שיקנו דווקא ממנו את הפרה האדומה. ואחד החכמים אמר: דווקא מוצאת חן בעיני העובדה שפרה שגדלה בסביבה שבה מכבדים כך את ההורים, תגיע לבית המקדש. כולם יראו אותה ויספרו את הסיפור על דמה ואבא שלו".

ודמה נפרד מהם בלחיצת יד ואמר: "אולי באמת הגיע הזמן לספר לאבא שלי איך בזכות כיבוד הורים גם הפסדנו כסף, וגם הרווחנו אותו בחזרה. אני אלך לראות אם הוא כבר התעורר".
הסיפור המקורי
אמר רב יהודה אמר שמואל: שאלו את ר' אליעזר - עד היכן כיבוד אב ואם?

אמר להם: צאו וראו מה עשה עובד כוכבים [=גוי] אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו. בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר, ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו.

לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו.

נכנסו חכמי ישראל אצלו. אמר להם: יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי, אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא.

ואמר ר' חנינא: ומה מי שאינו מצוּוֶה ועושה, כך מצוּוֶה ועושה על אחת כמה וכמה, דאמר ר' חנינא, גדול מצוּוֶה ועושה ממי שאינו מצוּוֶה ועושה.
she persuades him with many statements of encouragement and does not treat him harshly. Therefore, in the mitzva of: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:11), the Holy One, Blessed be He, preceded the mention of the honor due one’s father before mentioning the honor due one’s mother. The verse emphasizes the duty that does not come naturally. Similarly, it is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that a son fears his father more than his mother, because his father teaches him Torah, and consequently he is strict with him. Therefore, in the verse: “A man shall fear his mother and his father” (Leviticus 19:3), the Holy One, Blessed be He, preceded the mention of fear of the mother before the mention of fear of the father. A tanna taught a baraita before Rav Naḥman: When a person causes his father and mother suffering, the Holy One, Blessed be He, says: I did well in not dwelling among them, for if I had dwelled among them they would have caused Me suffering as well, as it were. Rabbi Yitzḥak says: Anyone who transgresses in private, it is considered as though he is pushing away the feet of the Divine Presence, i.e., he distances God from him, so to speak. As it is stated: “So says the Lord: The heaven is My throne and the earth is My footstool” (Isaiah 66:1). When someone sins in secret, he demonstrates that he thinks God is absent from that place, and it is as though he pushes His feet away from the earth. With regard to the same issue, Rabbi Yehoshua ben Levi says: It is prohibited for a person to walk even four cubits with an upright posture, which is considered an arrogant manner, as it is stated: “The entire world is full of His glory” (Isaiah 6:3). One who walks in an arrogant manner indicates a lack of regard for the glory and honor of God that is surrounding him, and thereby chases God from that place, as it were. The Gemara relates: Rav Huna, son of Rav Yehoshua, would not walk four cubits with an uncovered head. He said: The Divine Presence is above my head, and I must act respectfully. The son of one widow asked Rabbi Eliezer: If my father says to me: Give me water to drink, and my mother also says to me: Give me water to drink, which of them should I honor first? Rabbi Eliezer said to him: Set aside the honor of your mother, and perform the honor of your father, as you and your mother are both obligated in the honor of your father. He came before Rabbi Yehoshua and asked him the same question, and Rabbi Yehoshua said this same answer to him. The man said to him: My teacher, if one’s mother is divorced, what is the halakha? Rabbi Yehoshua said to him: From your eyelashes, which are filled with tears, it is evident that you are the son of a widow, and you have no father. Why, then, are you asking this question as though it were relevant for you? Consequently, Rabbi Yehoshua answered him sarcastically: Pour water for them into a pitcher and squawk at them as one does to summon chickens. In other words, if one’s mother is divorced, the same honor is due to both parents, and neither takes precedence. § Ulla the Great interpreted a verse homiletically at the entrance to the house of the Nasi. What is the meaning of that which is written: “All the kings of the earth shall give You thanks, O Lord, for they have heard the words of Your mouth” (Psalms 138:4)? It is not stated: The word of Your mouth, in the singular. Rather, the verse uses the expression: “The words of Your mouth,” in the plural. To what is this phrase referring? When the Holy One, Blessed be He, said: “I am the Lord your God” (Exodus 20:2), and, in the same verse: “You shall have no other gods before Me,” the nations of the world said: He teaches this for His own honor, as both statements entail respect for God. Once He said: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:11), they returned and conceded the truth of the first statements, which is why the verse uses the plural expression: “Words of Your mouth,” i.e., all the words of God’s mouth. Rava said: This can be derived from here: “The beginning of Your word is truth” (Psalms 119:160). Is the beginning of Your word truth but not the end of Your word? Rather, from the end of Your word it is apparent to everyone that the beginning of Your word is truth. The Sages raised a dilemma before Rav Ulla: How far must one go to fulfill the mitzva of honoring one’s father and mother? Rav Ulla said to them: Go and see what one gentile did in Ashkelon, and his name was Dama ben Netina. Once the Sages sought to purchase merchandise [perakmatya] from him for six hundred thousand gold dinars’ profit, but the key for the container in which the merchandise was kept was placed under his father’s head, and he was sleeping at the time. And Dama ben Netina would not disturb his father by waking him, although he could have made a substantial profit. Rav Yehuda says that Shmuel says: They asked Rabbi Eliezer: How far must one go to fulfill the mitzva of honoring one’s father and mother? Rabbi Eliezer said to them: Go and see what one gentile did for his father in Ashkelon, and the name of the son was Dama ben Netina. Once the Sages wished to purchase precious stones from him for the ephod of the High Priest for six hundred thousand gold dinars’ profit, and Rav Kahana taught that it was eight hundred thousand gold dinars’ profit. And the key to the chest holding the jewels was placed under his father’s head, and he would not disturb him. The next year the Holy One, Blessed be He, gave Dama ben Netina his reward, as a red heifer was born in his herd, and the Jews needed it. When the Sages of Israel came to him he said to them: I know, concerning you, that if I were to ask for all the money in the world you would give it to me. But I ask only that money that I lost due to the honor of Father. And Rabbi Ḥanina says: And if this is related about one who is not commanded by the Torah to honor his father, as Dama was a gentile, and nevertheless when he performs the mitzva he is given this great reward, all the more so is one rewarded who is commanded to fulfill a mitzva and performs it. As Rabbi Ḥanina says: Greater is one who is commanded to do a mitzva and performs it than one who is not commanded to do a mitzva and performs it. Rav Yosef, who was blind, said: At first I would say: If someone would tell me that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: A blind person is exempt from fulfilling the mitzvot, I would make a festive day for the rabbis, as I am not commanded and yet I perform the mitzvot. This means my reward is very great. Now that I have heard that which Rabbi Ḥanina says: Greater is one who is commanded to do a mitzva and performs it than one who is not commanded to do a mitzva and performs it, on the contrary: If someone would tell me that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and a blind person is obligated in mitzvot, I would make a festive day for the rabbis. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: Once Dama ben Netina was wearing a fine cloak [sirkon] of gold, and was sitting among the nobles of Rome. And his mother came to him and tore his garment from him and smacked him on the head and spat in his face, and yet he did not embarrass her. Avimi, son of Rabbi Abbahu, taught: There is a type of son who feeds his father pheasant [pasyonei] and yet this behavior causes him to be removed from the World, i.e., the World-to-Come; and there is one who makes him grind with a millstone, which is difficult work,
דיון
  • כיצד נסביר את העובדה שהערך של כיבוד הורים - אחד מעשרת הדיברות - נלמד דווקא מגוי המכבד את אביו?
  • מה דעתכם על הפרשנות המודרנית שניתנה לסיפור בעיבוד החדש שלו?
  • דף מספר 1 בסדרה חכמינו לימינו, דפים נוספים בסדרה:
    2 3