הדף מאת: ליאורה אילון / קולות בנגב
הלימוד יעסוק בשאלת העירוב בין תרבויות, בהשפעות תרבותיות, ובדילמה שבין עיצוב זהות תרבותית ייחודית, לבין עושר תרבותי, הניזון, בין השאר, מהשפעות חיצונות וזרות.
דף הלימוד ינסה לבחון עמדות שונות ביחס לשאלה זו.
(כ) וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, כִּי רַבָּה הִיא; וְכָל-הַנָּשִׁים, יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל, וְעַד-קָטָן. (כא) וַיִּיטַב, הַדָּבָר, בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַשָּׂרִים; וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ, כִּדְבַר מְמוּכָן. (כב) וַיִּשְׁלַח סְפָרִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ--אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ: לִהְיוֹת כָּל-אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ.
And when the king’s decree which he shall make shall be published throughout all his kingdom, great though it be, all the wives will give to their husbands honour, both to great and small.’
דיון
שאלות
מהי גישתו של אחשורוש כלפי מגוון התרבויות הקיים בארצו?
שאלות
(ה) אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי. (ו) אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה--אֲשֶׁר הֶגְלָה, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל. (ז) וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ--כִּי אֵין לָהּ, אָב וָאֵם; וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה, וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת. (ח) וַיְהִי, בְּהִשָּׁמַע דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ, וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל-שׁוּשַׁן הַבִּירָה, אֶל-יַד הֵגָי; וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶל-יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים. (ט) וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו, וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו, וַיְבַהֵל אֶת-תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת-מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ, וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת-לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ; וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת-נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב, בֵּית הַנָּשִׁים. (י) לֹא-הִגִּידָה אֶסְתֵּר, אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ: כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ, אֲשֶׁר לֹא-תַגִּיד.
There was a certain Jew in Shushan the castle, whose name was Mordecai the son of Jair the son of Shimei the son of Kish, a Benjamite, who had been carried away from Jerusalem with the captives that had been carried away with Jeconiah king of Judah, whom Nebuchadnezzar the king of Babylon had carried away. And he brought up Hadassah, that is, Esther, his uncle’s daughter; for she had neither father nor mother, and the maiden was of beautiful form and fair to look on; and when her father and mother were dead, Mordecai took her for his own daughter. So it came to pass, when the king’s commandment and his decree was published, and when many maidens were gathered together unto Shushan the castle, to the custody of Hegai, that Esther was taken into the king’s house, to the custody of Hegai, keeper of the women. And the maiden pleased him, and she obtained kindness of him; and he speedily gave her her ointments, with her portions, and the seven maidens, who were meet to be given her out of the king’s house; and he advanced her and her maidens to the best place in the house of the women. Esther had not made known her people nor her kindred; for Mordecai had charged her that she should not tell it.
(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת-הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי--וַיְנַשְּׂאֵהוּ; וַיָּשֶׂם, אֶת-כִּסְאוֹ, מֵעַל, כָּל-הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ. (ב) וְכָל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן--כִּי-כֵן, צִוָּה-לוֹ הַמֶּלֶךְ; וּמָרְדֳּכַי--לֹא יִכְרַע, וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה. (ג) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר-בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ--לְמָרְדֳּכָי: מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר, אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ. (ד) וַיְהִי, באמרם (כְּאָמְרָם) אֵלָיו יוֹם וָיוֹם, וְלֹא שָׁמַע, אֲלֵיהֶם; וַיַּגִּידוּ לְהָמָן, לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי--כִּי-הִגִּיד לָהֶם, אֲשֶׁר-הוּא יְהוּדִי. (ה) וַיַּרְא הָמָן--כִּי-אֵין מָרְדֳּכַי, כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ; וַיִּמָּלֵא הָמָן, חֵמָה. (ו) וַיִּבֶז בְּעֵינָיו, לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ--כִּי-הִגִּידוּ לוֹ, אֶת-עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--עַם מָרְדֳּכָי. (ז) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר--הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר. (ח) וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם. (ט) אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא, אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.
After these things did king Ahasuerus promote Haman the son of Hammedatha the Agagite, and advanced him, and set his seat above all the princes that were with him. And all the king’s servants, that were in the king’s gate, bowed down, and prostrated themselves before Haman; for the king had so commanded concerning him. But Mordecai bowed not down, nor prostrated himself before him. Then the king’s servants, that were in the king’s gate, said unto Mordecai: ‘Why transgressest thou the king’s commandment?’ Now it came to pass, when they spoke daily unto him, and he hearkened not unto them, that they told Haman, to see whether Mordecai’s words would stand; for he had told them that he was a Jew. And when Haman saw that Mordecai bowed not down, nor prostrated himself before him, then was Haman full of wrath. But it seemed contemptible in his eyes to lay hands on Mordecai alone; for they had made known to him the people of Mordecai; wherefore Haman sought to destroy all the Jews that were throughout the whole kingdom of Ahasuerus, even the people of Mordecai. In the first month, which is the month Nisan, in the twelfth year of king Ahasuerus, they cast pur, that is, the lot, before Haman from day to day, and from month to month, to the twelfth month, which is the month Adar. And Haman said unto king Ahasuerus: ‘There is a certain people scattered abroad and dispersed among the peoples in all the provinces of thy kingdom; and their laws are diverse from those of every people; neither keep they the king’s laws; therefore it profiteth not the king to suffer them. If it please the king, let it be written that they be destroyed; and I will pay ten thousand talents of silver into the hands of those that have the charge of the king’s business, to bring it into the king’s treasuries.’
דיון
שאלות
מדוע שולח מרדכי את אסתר לארמון? לאור סיום הפרק הקודם, האם נשקפה לעם היהודי היושב בפרס סכנה? מה, לדעתכם, הייתה המוטיבציה שלו? לאור הכתוב בפרק א', מדוע מצווה מרדכי על אסתר לבל תגיד עמה ומולדתה? מתוך הכתוב בפרקים ב' ו-ג' עולה כי מרדכי נוהג בדואליות מול התרבות הפרסית. מצד אחד הוא שולח את אסתר לגור בארמון, ומצד שני הוא איננו כורע כמצווה על כלל האוכלוסייה במקום. מהי הדילמה העולה מתוך התנהגות זו של מרדכי?
שאלות
ישבו רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, וישב איתם יהודה בן גרים. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתיקנו - לא תיקנו אלא לצורך עצמם: תיקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס.
הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יגלה לציפורי, שמעון שגינה - ייהרג.
הלכו רשב"י ובנו התחבאו בבית המדרש. כל יום הייתה אשתו מביאה להם לחם ומים. כאשר הגזירה החריפה והסכנה גדלה, אמר לבנו: נשים דעתן קלה, אם יענו אותה היא עלולה לגלות את מחבואנו.
הלכו והתחבאו במערה. התרחש נס ונברא להם עץ חרוב ומעיין. והיו פושטים את בגדיהם ויושבים עד צווארם בתוך החול. כל היום למדו תורה. בזמן התפילה התלבשו והתפללו, ואחר כך חזרו ופשטו בגדיהם. ישבו 12 שנה במערה. בא אליהו ועמד על פתח המערה. אמר: מי יודיע לרשב"י שמת הקיסר ובטלה הגזרה? י
צאו וראו אנשים חורשים וזורעים. אמר מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה? כל מקום שנותנים עיניהם בו - מיד נשרף. יצאה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם.
חזרו. ישבו 12 חודש. אמרו: משפט רשעים בגיהינום 12 חודש יצאה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם. יצאו. כל מקום ששרף רבי אלעזר, ריפא ר' שמעון. אמר לו בני, די לעולם אני ואתה.
בערב שבת בין השמשות ראו זקן שרץ ואוחז בשני ענפי הדס. אמרו לו: בשביל מה הענפים? אמר להם: לכבוד שבת. שאלוהו: והלא מספיק לך הדס אחד? ענה להם: אחד כנגד 'זכור' ואחד כנגד 'שמור'. אמר ר' שמעון לבנו: ראה כמה חביבין מצוות על ישראל. נתיישבה דעתם.
שמע רבי פנחס בן יאיר חתנו ויצא לקבל את פניו. נכנסו לבית המרחץ- לרחוץ, היה- רבי פנחס- מסייע לרבי שמעון לתקן ולסדר את בשר גופו, ראה שיש בעורו בקעים וסדקים עמוקים התחיל רבי פנחס לבכות, והיו נושרות דמעותיו על עורו של רבי שמעון, ומכאיבות לו מאוד. אמר לו: אוי לי שראיתיך בכך! אמר לו: אשריך שראיתני בכך, שאילו לא ראיתני בכך - לא מצאת בי כך.
שבתחילה כשהיה מקשה רבי שמעון בן יוחאי קושיה, היה מיישב אותה רבי פנחס בן יאיר בתריסר תשובות, לבסוף כשהיה מקשה רבי פנחס בן יאיר קושיה, היה מתרץ לו רבי שמעון בן יוחאי עשרין וארבעה יישובים.
הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יגלה לציפורי, שמעון שגינה - ייהרג.
הלכו רשב"י ובנו התחבאו בבית המדרש. כל יום הייתה אשתו מביאה להם לחם ומים. כאשר הגזירה החריפה והסכנה גדלה, אמר לבנו: נשים דעתן קלה, אם יענו אותה היא עלולה לגלות את מחבואנו.
הלכו והתחבאו במערה. התרחש נס ונברא להם עץ חרוב ומעיין. והיו פושטים את בגדיהם ויושבים עד צווארם בתוך החול. כל היום למדו תורה. בזמן התפילה התלבשו והתפללו, ואחר כך חזרו ופשטו בגדיהם. ישבו 12 שנה במערה. בא אליהו ועמד על פתח המערה. אמר: מי יודיע לרשב"י שמת הקיסר ובטלה הגזרה? י
צאו וראו אנשים חורשים וזורעים. אמר מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה? כל מקום שנותנים עיניהם בו - מיד נשרף. יצאה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם.
חזרו. ישבו 12 חודש. אמרו: משפט רשעים בגיהינום 12 חודש יצאה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם. יצאו. כל מקום ששרף רבי אלעזר, ריפא ר' שמעון. אמר לו בני, די לעולם אני ואתה.
בערב שבת בין השמשות ראו זקן שרץ ואוחז בשני ענפי הדס. אמרו לו: בשביל מה הענפים? אמר להם: לכבוד שבת. שאלוהו: והלא מספיק לך הדס אחד? ענה להם: אחד כנגד 'זכור' ואחד כנגד 'שמור'. אמר ר' שמעון לבנו: ראה כמה חביבין מצוות על ישראל. נתיישבה דעתם.
שמע רבי פנחס בן יאיר חתנו ויצא לקבל את פניו. נכנסו לבית המרחץ- לרחוץ, היה- רבי פנחס- מסייע לרבי שמעון לתקן ולסדר את בשר גופו, ראה שיש בעורו בקעים וסדקים עמוקים התחיל רבי פנחס לבכות, והיו נושרות דמעותיו על עורו של רבי שמעון, ומכאיבות לו מאוד. אמר לו: אוי לי שראיתיך בכך! אמר לו: אשריך שראיתני בכך, שאילו לא ראיתני בכך - לא מצאת בי כך.
שבתחילה כשהיה מקשה רבי שמעון בן יוחאי קושיה, היה מיישב אותה רבי פנחס בן יאיר בתריסר תשובות, לבסוף כשהיה מקשה רבי פנחס בן יאיר קושיה, היה מתרץ לו רבי שמעון בן יוחאי עשרין וארבעה יישובים.
In this baraita Rabbi Yehuda is described as head of the speakers in every place. The Gemara asks: And why did they call him head of the speakers in every place? The Gemara relates that this resulted due to an incident that took place when Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei and Rabbi Shimon were sitting, and Yehuda, son of converts,sat beside them. Rabbi Yehuda opened and said: How pleasant are the actions of this nation, the Romans, as they established marketplaces, established bridges, and established bathhouses. Rabbi Yosei was silent. Rabbi Shimon ben Yoḥai responded and said: Everything that they established, they established only for their own purposes. They established marketplaces, to place prostitutes in them; bathhouses, to pamper themselves; and bridges, to collect taxes from all who pass over them. Yehuda, son of converts, went and related their statements to his household, and those statements continued to spread until they were heard by the monarchy. They ruled and said: Yehuda, who elevated the Roman regime, shall be elevated and appointed as head of the Sages, the head of the speakers in every place. Yosei, who remained silent, shall be exiled from his home in Judea as punishment, and sent to the city of Tzippori in the Galilee. And Shimon, who denounced the government, shall be killed. Rabbi Shimon bar Yoḥai and his son, Rabbi Elazar, went and hid in the study hall. Every day Rabbi Shimon’s wife would bring them bread and a jug of water and they would eat. When the decree intensified, Rabbi Shimon said to his son: Women are easily impressionable and, therefore, there is room for concern lest the authorities torture her and she reveal our whereabouts. They went and they hid in a cave. A miracle occurred and a carob tree was created for them as well as a spring of water. They would remove their clothes and sit covered in sand up to their necks. They would study Torah all day in that manner. At the time of prayer, they would dress, cover themselves, and pray, and they would again remove their clothes afterward so that they would not become tattered. They sat in the cave for twelve years. Elijah the Prophet came and stood at the entrance to the cave and said: Who will inform bar Yoḥai that the emperor died and his decree has been abrogated? They emerged from the cave, and saw people who were plowing and sowing. Rabbi Shimon bar Yoḥai said: These people abandon eternal life of Torah study and engage in temporal life for their own sustenance. The Gemara relates that every place that Rabbi Shimon and his son Rabbi Elazar directed their eyes was immediately burned. A Divine Voice emerged and said to them: Did you emerge from the cave in order to destroy My world? Return to your cave. They again went and sat there for twelve months. They said: The judgment of the wicked in Gehenna lasts for twelve months. Surely their sin was atoned in that time. A Divine Voice emerged and said to them: Emerge from your cave. They emerged. Everywhere that Rabbi Elazar would strike, Rabbi Shimon would heal. Rabbi Shimon said to Rabbi Elazar: My son, you and I suffice for the entire world, as the two of us are engaged in the proper study of Torah. As the sun was setting on Shabbat eve, they saw an elderly man who was holding two bundles of myrtle branches and running at twilight. They said to him: Why do you have these? He said to them: In honor of Shabbat. They said to him: And let one suffice. He answered them: One is corresponding to: “Remember the Shabbat day, to keep it holy” (Exodus 20:8), and one is corresponding to: “Observe the Shabbat day, to keep it holy” (Deuteronomy 5:12). Rabbi Shimon said to his son: See how beloved the mitzvot are to Israel. Their minds were put at ease and they were no longer as upset that people were not engaged in Torah study. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir, Rabbi Shimon’s son-in-law, heard and went out to greet him. He brought him into the bathhouse and began tending to his flesh. He saw that Rabbi Shimon had cracks in the skin on his body. He was crying, and the tears fell from his eyes and caused Rabbi Shimon pain. Rabbi Pineḥas said to Rabbi Shimon, his father-in-law: Woe is me, that I have seen you like this. Rabbi Shimon said to him: Happy are you that you have seen me like this, as had you not seen me like this, you would not have found in me this prominence in Torah, as the Gemara relates: At first, when Rabbi Shimon ben Yoḥai would raise a difficulty, Rabbi Pineḥas ben Ya’ir would respond to his question with twelve answers. Ultimately, when Rabbi Pineḥas ben Ya’ir would raise a difficulty, Rabbi Shimon ben Yoḥai would respond with twenty-four answers.
דיון
שאלות
הטקסט שלפנינו מעלה באופן חריף ביותר את הדילמה שבין התבדלות תרבותית לבין השפעה תרבותית. מהי עמדתו של כל אחד מהדוברים בחלק הראשון של הסיפור? מהו מחיר ההתבדלות, עבור רשבי ובנו? מהו, לדעתכם, המסר העולה מתוך הסיפור, לגבי השפעות תרבותיות?
שאלות
טובה אילן, בתוך: המחלקה לחינוך יהודי ציוני, עורכים מחשבות ישראל, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003
האם אני יהודי או אוניברסאלי?
התרבות הישראלית הופכת היום יותר ויותר, בעקבות מה שקרוי "הכפר הגלובלי" להיות אוניברסליסטית. זו צומחת בשל אמצעי התקשורת, אך גם בשל ביקורת רבה על התרבות הפרטיקולארית, בייחוד בלבושה הדתי. לא בהכרח אתוס אוניברסאלי נוגד אתוס פרטיקולרי. בתפישה היהודית קיים גם רעיון "תיקון עולם בממלכת שדי". קיימים מוטיבים כלל אנושיים רבים. הצד החיובי בתהליך זה הוא ההיפתחות לעולם, ההפרייה ההדדית בין תרבויות לאומיות שונות. פעמים רבות גולשת תרבות לאומית ללאומנות, ויש בכך סכנות מוסריות עמוקות, המולידות, בין היתר, שוביניזם ומלחמות. מבחינה זאת ניתן לראות בחיוב התפתחות המבטלת גבולות. עם זה, כדי שלאדם תהיה אוריינטציה אל הזולת, צריך שיהיה "אני". איני מאמינה בהסרת גבולות ללא ביטויים של זהות ישראלית אותנטית, ללא שונות של שפה. זה נכון גם במישור האישי וגם במישור הלאומי. העושר התרבותי מאפשר פתיחות, אם אתה תופש כל בן אדם כשונה. כך גם ביצירה, וכך בכל תרבות.
האם אני יהודי או אוניברסאלי?
התרבות הישראלית הופכת היום יותר ויותר, בעקבות מה שקרוי "הכפר הגלובלי" להיות אוניברסליסטית. זו צומחת בשל אמצעי התקשורת, אך גם בשל ביקורת רבה על התרבות הפרטיקולארית, בייחוד בלבושה הדתי. לא בהכרח אתוס אוניברסאלי נוגד אתוס פרטיקולרי. בתפישה היהודית קיים גם רעיון "תיקון עולם בממלכת שדי". קיימים מוטיבים כלל אנושיים רבים. הצד החיובי בתהליך זה הוא ההיפתחות לעולם, ההפרייה ההדדית בין תרבויות לאומיות שונות. פעמים רבות גולשת תרבות לאומית ללאומנות, ויש בכך סכנות מוסריות עמוקות, המולידות, בין היתר, שוביניזם ומלחמות. מבחינה זאת ניתן לראות בחיוב התפתחות המבטלת גבולות. עם זה, כדי שלאדם תהיה אוריינטציה אל הזולת, צריך שיהיה "אני". איני מאמינה בהסרת גבולות ללא ביטויים של זהות ישראלית אותנטית, ללא שונות של שפה. זה נכון גם במישור האישי וגם במישור הלאומי. העושר התרבותי מאפשר פתיחות, אם אתה תופש כל בן אדם כשונה. כך גם ביצירה, וכך בכל תרבות.
אליעזר שבייד, בתוך: המחלקה לחינוך יהודי ציוני, עורכים מחשבות ישראל, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003
אחד הנושאים המטרידים ביותר מבחינה זו, לדעתי היא התמודדות עם התפישות הכלכליות, הפוליטיות, החברתיות והתרבותיות, שבהן החברה הישראלית מחקה מתוך התבוללות את החברה האמריקנית. לדעתי זהו המקור הראשי לתהליכי השחתה, התפוררות וריקבון במדינת ישראל, ובעיני זוהי סכנה קיומית. תרבות ישראל כיום היא בעיקר תוצאת יישום עקרונות כלכלת השפע האמריקנית בהתלהבות גדולה מזו של האמריקאים.
אחד הנושאים המטרידים ביותר מבחינה זו, לדעתי היא התמודדות עם התפישות הכלכליות, הפוליטיות, החברתיות והתרבותיות, שבהן החברה הישראלית מחקה מתוך התבוללות את החברה האמריקנית. לדעתי זהו המקור הראשי לתהליכי השחתה, התפוררות וריקבון במדינת ישראל, ובעיני זוהי סכנה קיומית. תרבות ישראל כיום היא בעיקר תוצאת יישום עקרונות כלכלת השפע האמריקנית בהתלהבות גדולה מזו של האמריקאים.
דיון
שאלות
שני הקטעים שלעיל מציעים שתי דעות בנושא השפעות תרבותיות על תרבותנו אנו. מהן שתי דעות אלו? מהי עמדתכם בנושא? עם מי אתם מסכימים?
שאלות
דף הנחיות למנחה:
תרבותי זה אני הצעת הנחייה 6.doc
תרבותי זה אני הצעת הנחייה 6.doc