זיכרון ושכחה

דף הלימוד מוקדש לשתי בחינות משלימות של נושא הזיכרון והשכחה: הזיכרון הקולקטיבי מזה, והממד האישי מזה. נשאל את עצמנו עד כמה, אם בכלל, שזור הזיכרון האישי בתוך הזיכרון הקולקטיבי.

יונתן רטוש, שיחה עם אהוד בן עזר, מתוך: אין שאננים בציון, הוצאת עם עובד, 1986
באחד מסיפורי "סינבד המלח" מסופר על זקן המבקש מן הבחור הצעיר להעבירו את הנהר. הבחור מרכיב את הזקן על כתפיו, חוצה במים ומגיע לגדה השנייה. אך בעלותו לחוף - אין הזקן מרפה ממנו, אלא מהדק את אחיזתו בצווארו, וממשיך לרכב עליו ככל שתחפץ נפשו. אם החלטת להרכיב על כתפיך את היהדות והציונות - מה אוכל לעזור לך. אתה עצמך בוחר בגורלך. פרוק מעליך את ציונות ואת היהדות - ולא עוד תיחנק בהן.

מושגים

• יונתן רטוש - (18 בנובמבר 1908 - 25 במרץ 1981) שמו הספרותי של אוריאל הלפרין. היה משורר, מתרגם, ומקים תנועת העברים הצעירים. קרא ליצירת עם חדש, עברי ולא יהודי, בארץ ישראל.

ברל כצנלסון, מתוך: "חורבן ותלישות", שנות המחנות העולים א', הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמוד 426, 1975.
דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות, הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב, ויש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה, ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחייה מסורת קדומה, שיש בה כדי להזין את נפש הדור המחדש, אם יש בחיי העם משהו קדום מאוד ועמוק מאוד, שיש בו כדי לחנך את האדם ולחסן אותו לקראת הבאות, האם יהא בזה ממידת המהפכה להתנכר לו?

ג'ונתן ספרן-פויר, "הכול מואר", תרגום: אסף גברון, עמ' 230 בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן
ליהודים יש שישה חושים מישוש, טעם, ראייה, ריח, שמיעה... זיכרון. בעוד שהגויים חווים ומעבדים את העולם באמצעות החושים המסורתיים, ומשתמשים בזיכרון רק כאמצעי נחות להסביר אירועים, עבור היהודים, הזיכרון הוא לא פחות בסיסי מדקירת מחט, או נצנוצה הכסוף, או טעם הדם שהיא שולפת מן האצבע. היהודי נדקר על-ידי סיכה ונזכר בסיכות אחרות. רק בכך שדקירת הסיכה מחזירה אותו אחורה אל דקירות סיכה קודמות - כשאמו ניסתה לתקן את שרוול חולצתו כשזרועו עוד הייתה בפנים, כשאצבעותיו של סבו נרדמו מרוב שליטפו את מצחה הלח של אם-סבו, כשאברהם בחן את חוד הסכין כדי להיות בטוח שיצחק לא יחוש כאב - היהודי יכול להבין למה זה כואב. כשיהודי נתקל בסיכה, הוא שואל: כמו מה זה נזכר?