הדף מאת: גילי ושירה זיוון / מרכז יעקב הרצוג
דף הלימוד עוסק במושגים 'זהות אישית' ו'זהות לאומית' כפי שהם באים לידי ביטוי בכתביהם של חוקרי חברה, פילוסופים וסופרים. חלקו הראשון של הלימוד מוקדש לזהות האישית. ננסה לרדת לעומקה של המילה 'זהות' תוך בחינת שאלות פילוסופיות כגון: מה בין זהות אישית identity)) לזהות לאחר (identical)? מה בין אחדות לאחידות? ומה חלקה של הסביבה, הנורמות והמוסכמות החברתיות, ביצירת הזהות האישית של האדם?
דיון
דף הלימוד עוסק במושגים 'זהות אישית' ו'זהות לאומית' כפי שהם באים לידי ביטוי בכתביהם של חוקרי חברה, פילוסופים וסופרים. הלימוד יתחלק לשניים: בחלקו הראשון נידרש למושג הזהות האישית ובחלקו השני נבחן את סוגית הזהות הלאומית.
דף הלימוד עוסק במושגים 'זהות אישית' ו'זהות לאומית' כפי שהם באים לידי ביטוי בכתביהם של חוקרי חברה, פילוסופים וסופרים. הלימוד יתחלק לשניים: בחלקו הראשון נידרש למושג הזהות האישית ובחלקו השני נבחן את סוגית הזהות הלאומית.
א. היווצרות האינדיבידואל: בין זהותי שלי לזהותי לאחר
דיון
אחד מסיפורי בראשית המפורסמים הוא סיפור מגדל בבל:
אחד מסיפורי בראשית המפורסמים הוא סיפור מגדל בבל:
(א) וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים. (ב) וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. (ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. (ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. (ה) וַיֵּרֶד יה', לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם. (ו) וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. (ז) הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. (ח) וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר. (ט) עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל ה', שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה', עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.
And the whole earth was of one language and of one speech. And it came to pass, as they journeyed east, that they found a plain in the land of Shinar; and they dwelt there. And they said one to another: ‘Come, let us make brick, and burn them thoroughly.’ And they had brick for stone, and slime had they for mortar. And they said: ‘Come, let us build us a city, and a tower, with its top in heaven, and let us make us a name; lest we be scattered abroad upon the face of the whole earth.’ And the LORD came down to see the city and the tower, which the children of men builded. And the LORD said: ‘Behold, they are one people, and they have all one language; and this is what they begin to do; and now nothing will be withholden from them, which they purpose to do. Come, let us go down, and there confound their language, that they may not understand one another’s speech.’ So the LORD scattered them abroad from thence upon the face of all the earth; and they left off to build the city. Therefore was the name of it called Babel; because the LORD did there aconfound the language of all the earth; and from thence did the LORD scatter them abroad upon the face of all the earth.
דיון
- כיצד אתם מפרשים את התערבותו של האל בהליך בנית המגדל? (מדוע "בלל" האל את שפתם של בוני המגדל)?
דיון
כך מסביר זאת הוגה הדעות ישעיהו ליבוביץ':
כך מסביר זאת הוגה הדעות ישעיהו ליבוביץ':
ישעיהו ליבוביץ', הערות לפרשיות השבוע, אקדמון, 1988. עמ' 15.
"שפה אחת ודברים אחדים, בתודעתם של תמימים רבים בימינו, מצטיירת בצורה אידיאלית: האנושות כולה גוש אחד, בלי דיפרנציאציה וממילא בלי קונפליקטים, אבל המבין יבין שאין דבר איום יותר מאשר הקונפורמיזם המלאכותי הזה: עיר ומגדל כסמל לריכוז האנושות כולה מסביב לדבר אחד, עד שלא יהיו חילוקי דעות ולא יהיה מאבק על תפיסות עולם שונות ועל ערכים שונים. אין להעלות על הדעת עריצות גדולה מזה, אין להעלות על הדעת עקרות רעיונית וערכית יותר מזה [...] הקב"ה ברחמיו ובחסדיו על האנושות מנע את הדבר הזה ויצר את אותה אנושות אשר בה לא תיתכן טוטאליטריות של אחידות כוללת, אלא שקיימים בה הבדלים וניגודים, דיפרנציאציה רעיונית וערכית, ושבה מוטל על בני האדם להאבק על ערכיהם, על מגמותיהם ושאיפותיהם השונות זו מזו.
צדקה עשה הקב"ה עימנו, שמנע את הריכוזיות הטוטאליטרית והניח לבני אדם ואף הטיל עליהם, להיאבק על תכנים ועל ערכים, גם אם המאבק הזה קשור בקרבנות כבדים, אבל קרבנות אלה הם משמעותיים".
מילים
"שפה אחת ודברים אחדים, בתודעתם של תמימים רבים בימינו, מצטיירת בצורה אידיאלית: האנושות כולה גוש אחד, בלי דיפרנציאציה וממילא בלי קונפליקטים, אבל המבין יבין שאין דבר איום יותר מאשר הקונפורמיזם המלאכותי הזה: עיר ומגדל כסמל לריכוז האנושות כולה מסביב לדבר אחד, עד שלא יהיו חילוקי דעות ולא יהיה מאבק על תפיסות עולם שונות ועל ערכים שונים. אין להעלות על הדעת עריצות גדולה מזה, אין להעלות על הדעת עקרות רעיונית וערכית יותר מזה [...] הקב"ה ברחמיו ובחסדיו על האנושות מנע את הדבר הזה ויצר את אותה אנושות אשר בה לא תיתכן טוטאליטריות של אחידות כוללת, אלא שקיימים בה הבדלים וניגודים, דיפרנציאציה רעיונית וערכית, ושבה מוטל על בני האדם להאבק על ערכיהם, על מגמותיהם ושאיפותיהם השונות זו מזו.
צדקה עשה הקב"ה עימנו, שמנע את הריכוזיות הטוטאליטרית והניח לבני אדם ואף הטיל עליהם, להיאבק על תכנים ועל ערכים, גם אם המאבק הזה קשור בקרבנות כבדים, אבל קרבנות אלה הם משמעותיים".
מילים
- דיפרנציאציה - הבדלים
- קונפורמיזם - צייתנות
- טוטליטריות - עמדה או מצב נתון שבו יש ריכוז כוחות ומשאבים בידי אדם אחד או בידי קבוצה מצומצמת של אנשים
דיון
- כיצד מפרש ישעיהו ליבוביץ' את הביטוי "שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים"?
- מה ההבדל, לפי ליבוביץ', בין בלילת השפה ומניעת ריכוזיות טוטליטרית?
- מה משמעות דבריו של ליבוביץ' על יצירת זהות עצמית? האם זהות עצמית יכולה להיבנות בחברה של "שפה אחת ודברים אחדים"?
דיון
האנתרופולוג קליפורד גירץ כותב בספרו "פרשנות של תרבות" את הדברים הבאים:
האנתרופולוג קליפורד גירץ כותב בספרו "פרשנות של תרבות" את הדברים הבאים:
קליפורד גירץ, פרשנות של תרבויות, יואש מייזלר (תרגום), כתר. 1990. עמ' 60
להיעשות אנושי משמע להיעשות אינדיווידואלי, ואנו נעשים אינדיווידואליים בהדרכתם של דפוסי התרבות של מערכות משמעות הנוצרות באופן היסטורי, שבאמצעותן אנו מקנים לחיינו צורה וסדר, טעם וכיוון
להיעשות אנושי משמע להיעשות אינדיווידואלי, ואנו נעשים אינדיווידואליים בהדרכתם של דפוסי התרבות של מערכות משמעות הנוצרות באופן היסטורי, שבאמצעותן אנו מקנים לחיינו צורה וסדר, טעם וכיוון
דיון
• מה בין זהות אישית לדפוסי תרבות והיסטוריה?
הסופר והמשורר מואיז (משה) בן הראש כותב על נושא הזהות:
• מה בין זהות אישית לדפוסי תרבות והיסטוריה?
הסופר והמשורר מואיז (משה) בן הראש כותב על נושא הזהות:
מואיז (משה) בן הראש: 'זהות ... זיהוי, זהה IDENTITY', בתוך האתר האישי של מואיז בן הראש: http://www.notes.co.il/benarroch/8247.asp
בעיית הזהות מעסיקה אותי מזה זמן רב [...]. יום אחד עמדתי מול המילה וראיתי בה את המילה זהה, זהות, תעודת זהות, מנסה לעשותך לא דומה, לא קרוב, אלא זהה לאיש השני ברחוב. גם בכל השפות שאני מכיר, המילים אידנטיטי, אידנטידד, אידנטיטה, כולן מדברות על זהות בין האנשים. והרי מה יכול להיות מפחיד יותר מאשר להיות זהה לאיש שזר לך. הזדהות היא מילה מספיק קשה, אבל זהות זה כבר מעבר לכוחותיי [...] לכן אני מעדיף לדבר על המילה שייכות, אולי היה צריך תעודת שייכות. [...]
אני מוצא את עצמי בפני חברה שמנסה בכל כוחה לקטלג אותי, אתה מזרחי, אתה ספרדי, אתה מרוקאי, אבל יכול באותו יום אני דווקא אמריקאי יותר מכל דבר אחר [...] אבל אז אני מגלה שאני לא רק שייך לקבוצות שאני בוחר, אלא שיש קבוצות שבוחרים לגבי.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
מושגים
בעיית הזהות מעסיקה אותי מזה זמן רב [...]. יום אחד עמדתי מול המילה וראיתי בה את המילה זהה, זהות, תעודת זהות, מנסה לעשותך לא דומה, לא קרוב, אלא זהה לאיש השני ברחוב. גם בכל השפות שאני מכיר, המילים אידנטיטי, אידנטידד, אידנטיטה, כולן מדברות על זהות בין האנשים. והרי מה יכול להיות מפחיד יותר מאשר להיות זהה לאיש שזר לך. הזדהות היא מילה מספיק קשה, אבל זהות זה כבר מעבר לכוחותיי [...] לכן אני מעדיף לדבר על המילה שייכות, אולי היה צריך תעודת שייכות. [...]
אני מוצא את עצמי בפני חברה שמנסה בכל כוחה לקטלג אותי, אתה מזרחי, אתה ספרדי, אתה מרוקאי, אבל יכול באותו יום אני דווקא אמריקאי יותר מכל דבר אחר [...] אבל אז אני מגלה שאני לא רק שייך לקבוצות שאני בוחר, אלא שיש קבוצות שבוחרים לגבי.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
מושגים
- מואיז (משה) בן הראש - סופר, משורר ומתרגם. נולד ב-1959 בתטואן אשר במרוקו, ועלה לארץ בגיל 13. פרסם עשרות ספרי פרוזה ושירה בעברית, באנגלית ובספרדית (שפת אמו). בנוסף תרגם יצירות שירה ופרוזה. בן הראש עוסק רבות בזיקה שבין עולי מרוקו לחברה הישראלית.
דיון
- על איזה קונפליקט מדבר מואיז בן הראש ביחס לזהות?
- מהו היחס שבין 'זהות' ו'השתייכות'?
- האם זהות היא תלוית יום, מקום או שעה, או שהיא דבר קבוע ומתמשך? מה משתמע מדבריו של מואיז בן הראש?
- מה דעתכם על אמירתו של מואיז בן הראש: "אני מגלה כי אני לא רק שייך לקבוצות שאני בוחר, אלא שיש קבוצות שבוחרים לגבי"? כיצד אמירה זו מתחברת לדבריו של קליפורד גירץ על עיצוב האינדיבידואל?
דיון
הפילוסוף צ'רלס טיילור כתב גם כן בנוגע לבניית זהות עצמית:
הפילוסוף צ'רלס טיילור כתב גם כן בנוגע לבניית זהות עצמית:
צ'רלס טיילור_אוסף ציטוטים על זהות
- "הייחוד האנושי מתבטא בדיאלוג ולא במונולוג" (Charles Taylor, The Ethics of Authenticity, 1991, pp. 33-34 )
- "זהותי העצמית תלויה ביחסים הדיאלוגיים שלי עם אחרים משמעותיים" (Charles Taylor, `Politics of Recognition`, in Amy Guttman (ed.), Multiculturalism , 1994, p.34)
- "אין אנו לומדים, סתם כך, עוד שפות בעזרת הדיאלוג, ואז ממשיכים הלאה ומשתמשים במה שלמדנו למטרותינו. אנחנו, כמובן, מעוניינים להעשיר את דעתנו.... אך לא זה העניין המרכזי. העניין המרכזי הוא הגדרת זהותנו העצמית. אנחנו מגדירים את זהותנו תמיד בדיאלוג עם, ולפעמים במאבק נגד, הדברים שאחרים משמעותיים רואים בנו. העיצוב הדיאלוגי נמשך כל עוד אנו חיים" (שם, עמ' 33-32 ).
- צ'רלס טיילור - (1931, קנדה). הוגה דעות, פעיל חברתי ופילוסוף בתחום מדע המדינה. הוא קורא ליצור פרשנות באמצעות דיאלוג, ולהימנע מ'תודעה מונולוגית'(monological consciousness) . משויך לזרם הקהילתני (Communitarianism).
- דיאלקטיקה - מתודה פילוסופית להבניית עמדה, מחשבה ואף זהות, באמצעות הצבת עמדה מסוימת (תזה) ועמדה מנוגדת לה (אנטיתזה). מתודה זו התפרסמה כבר בימי יוון העתיקה בכתביו של אפלטון, שבהם עשה סוקרטס שימוש בדיאלקטיקה כדי להציג את משנתו.
- אחר משמעותי - (significant other), מונח במדעי החברה המתאר את הסביבה האנושית הקרובה או המשפיעה ביותר על האינדיבידואל. האחרים המשמעותיים יכולים להיות לדוגמה - ההורים, המשפחה הקרובה, בני הזוג, חברים קרובים וכיוצא בזה.
דיון
- מהי כוונת טיילור בטענתו "הייחוד האנושי מתבטא בדיאלוג ולא במונולוג"? כיצד דברים אלו מתקשרים לדבריהם של קליפורד גירץ ומואיז בן הראש?
- האם לדעתכם קיים יתרון ביצירת זהות אישית על רקע מאבק או התנגדות לאופן שבו האחרים המשמעותיים רואים אותנו?
חלק ב: זהות לאומית: אחידה? מורכבת? מפורקת?
דיון
אסף ענברי כותב על מהותה של מורשת עם:
אסף ענברי כותב על מהותה של מורשת עם:
אסף ענברי, 'נחוץ כור היתוך, אבל הפעם יהודי', מעריב, 15.9.04
במונחים של מורשה, לא חשובה האבחנה הפלגנית, ההרסנית, בין "חילונים" ל"דתיים", אלא האבחנה בין מטפחים למזניחים.
המטפחים הם דתיים וחילונים מורַשתיים התופסים את ההווה כהמשכו של רצף חי. הזמן, לדידם, הוא נהר, לא שלולית. הם חותרים בנהר ונהנים מעיקוליו. מים עומדים הם מים מעופשים, ולמטפחי היהדות אין עניין בעיפוש. יש להם עניין בחתירה, בהתקדמות, ובעיקר בחתירה האתגרית, המסוכנת, בקטעיו הסוערים של הנהר היהודי. [...]
היחסים האישיים ויחסי העבודה בין ביאליק, י"ח ברנר ועגנון הצעיר (יחסים שתוארו בידי חיים באר בספרו המרתק "גם אהבתם גם שנאתם"), מדגימים את עוצמתם התרבותית של יהודים שחתרו, כל אחד בקיאק משלו, על-פני אותו נהר עצמו, ובאותה תנופת משוט. שלושתם קיבלו חינוך דומה, תלמודי-ישיבתי, ואף אחד משלושתם לא נשאר בישיבה. ברנר התפקר כאסיר שנמלט: הוא מרד בבית-אביו והתחשבן איתו בזעם. ביאליק, שהתייתם מאביו בגיל שבע, התפקר ללא שום זעם אדיפלי-מרדני; בניגוד גמור לברנר, הוא פעל מגעגוע אל האב ואל הבית החם שאבד לו: געגוע שהזין את רוב שיריו ומסותיו, את "ספר האגדה" ואת מפעל ה"כינוס". עגנון, בנו של רב, העריץ את אביו. "ממנו", כתב כשהיה בן 40, "קיבלתי את רוב תורתי המועטת, והוא הִשרה עלי גם רוח השירה". אביו היה מורו הפרטי לתלמוד, לכתבי הרמב"ם ולספרות האירופית. לא תמרוד באב כזה אלא תודה לו כל חייך ותשאף לגרום לו נחת גם הרבה אחרי מותו. עגנון לא התפקר ולא נזקק להתפקרות כדי לכתוב ספרות מודרנית, חילונית למהדרין.
הרי לכם, אם כן, חילוני מרדני, חילוני תלמודי ודתי אוטונומי, שניסו ליצור יחד תרבות לאומית בלי לתייג את עצמם, ובוודאי לא זה את זה. הם התווכחו ביניהם תוך כדי חתירה, אך מעולם לא התווכחו על חשיבות החתירה, ולא שקלו לנסות נהרות אחרים. הם פיתחו שלוש צורות שונות של שייט בַנהר, ואין מקום לשאלה מי משלושתם שט "טוב יותר". הם עיצבו ביחד דגם של תרבות רב-ממדית, לא חילונית-מנוכרת, לא דתית-מפוחלצת. הם חתרו לאחדוּת. הם לא חתרו לאחידות.
© כל הזכויות שמורות למחבר
במונחים של מורשה, לא חשובה האבחנה הפלגנית, ההרסנית, בין "חילונים" ל"דתיים", אלא האבחנה בין מטפחים למזניחים.
המטפחים הם דתיים וחילונים מורַשתיים התופסים את ההווה כהמשכו של רצף חי. הזמן, לדידם, הוא נהר, לא שלולית. הם חותרים בנהר ונהנים מעיקוליו. מים עומדים הם מים מעופשים, ולמטפחי היהדות אין עניין בעיפוש. יש להם עניין בחתירה, בהתקדמות, ובעיקר בחתירה האתגרית, המסוכנת, בקטעיו הסוערים של הנהר היהודי. [...]
היחסים האישיים ויחסי העבודה בין ביאליק, י"ח ברנר ועגנון הצעיר (יחסים שתוארו בידי חיים באר בספרו המרתק "גם אהבתם גם שנאתם"), מדגימים את עוצמתם התרבותית של יהודים שחתרו, כל אחד בקיאק משלו, על-פני אותו נהר עצמו, ובאותה תנופת משוט. שלושתם קיבלו חינוך דומה, תלמודי-ישיבתי, ואף אחד משלושתם לא נשאר בישיבה. ברנר התפקר כאסיר שנמלט: הוא מרד בבית-אביו והתחשבן איתו בזעם. ביאליק, שהתייתם מאביו בגיל שבע, התפקר ללא שום זעם אדיפלי-מרדני; בניגוד גמור לברנר, הוא פעל מגעגוע אל האב ואל הבית החם שאבד לו: געגוע שהזין את רוב שיריו ומסותיו, את "ספר האגדה" ואת מפעל ה"כינוס". עגנון, בנו של רב, העריץ את אביו. "ממנו", כתב כשהיה בן 40, "קיבלתי את רוב תורתי המועטת, והוא הִשרה עלי גם רוח השירה". אביו היה מורו הפרטי לתלמוד, לכתבי הרמב"ם ולספרות האירופית. לא תמרוד באב כזה אלא תודה לו כל חייך ותשאף לגרום לו נחת גם הרבה אחרי מותו. עגנון לא התפקר ולא נזקק להתפקרות כדי לכתוב ספרות מודרנית, חילונית למהדרין.
הרי לכם, אם כן, חילוני מרדני, חילוני תלמודי ודתי אוטונומי, שניסו ליצור יחד תרבות לאומית בלי לתייג את עצמם, ובוודאי לא זה את זה. הם התווכחו ביניהם תוך כדי חתירה, אך מעולם לא התווכחו על חשיבות החתירה, ולא שקלו לנסות נהרות אחרים. הם פיתחו שלוש צורות שונות של שייט בַנהר, ואין מקום לשאלה מי משלושתם שט "טוב יותר". הם עיצבו ביחד דגם של תרבות רב-ממדית, לא חילונית-מנוכרת, לא דתית-מפוחלצת. הם חתרו לאחדוּת. הם לא חתרו לאחידות.
© כל הזכויות שמורות למחבר
דיון
- נסו לחשוב על דוגמאות של "מטפחים"/"חותרים" נוספים בדורנו?
- האם יש משמעות לכך ששלושת הסופרים שבחר ענברי כדוגמה לעיצוב "תרבות רב ממדית" היו כולם בעלי שורשים דתיים "תלמודיים-ישיבתיים"?
- האם לדעתכם ניתן ליצור תרבות לאומית ללא תיוג?
דיון
אליעזר גולדמן מעלה את שאלת גבולות הפלורליזם:
אליעזר גולדמן מעלה את שאלת גבולות הפלורליזם:
אליעזר גולדמן (מכתב אישי). מופיע בתוך: גילי זיוון, דת ללא אשליה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 2005. נספח 4
"שהשקפותיי פותחות פתח לפלורליזם דתי אין להכחיש – במיוחד תפיסת האמונה כבחירה בין אלטרנטיבות שההכרעה ביניהן אינה ניתנת על ידי שיקולים חיצוניים. אף על פי כן רואה אני סיטואציה זו כפרובלמטית. אותי מעניינת השאלה: מהם גבולות הפלורליזם? כאשר חברות בעלות תרבויות שונות, במקרה המעניין אותנו תרבויות דתיות שונות, חיות במעורב – לא במצב של הפרדה – שאלת הקונסנסוס הדרוש לחיים משותפים מוכרחה להעסיק אותנו".
© כל הזכויות שמורות למחבר ולקיבוץ המאוחד
מושגים
"שהשקפותיי פותחות פתח לפלורליזם דתי אין להכחיש – במיוחד תפיסת האמונה כבחירה בין אלטרנטיבות שההכרעה ביניהן אינה ניתנת על ידי שיקולים חיצוניים. אף על פי כן רואה אני סיטואציה זו כפרובלמטית. אותי מעניינת השאלה: מהם גבולות הפלורליזם? כאשר חברות בעלות תרבויות שונות, במקרה המעניין אותנו תרבויות דתיות שונות, חיות במעורב – לא במצב של הפרדה – שאלת הקונסנסוס הדרוש לחיים משותפים מוכרחה להעסיק אותנו".
© כל הזכויות שמורות למחבר ולקיבוץ המאוחד
מושגים
- אליעזר גולדמן - (1918 - 2002) הוגה דעות ציוני דתי אשר פיתח הגות דתית פלורליסטית. נולד בניו יורק למשפחה יהודית דתית. מראשוני הקיבוץ הדתי שדה אליהו. מחקריו עוסקים בפרשנות על הרמב"ם, רב סעדיה גאון, הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב יוסף דוב סולובייצ'יק. הושפע מהגותו של ישעיהו ליבוביץ'.
- פלורליזם - נובע מהמילה היוונית "פְּלוּרליס", שפירושה ריבוי, מרובה. בתחום מדעי החברה המשמעות היא השאיפה לריבוי דעות, עמדות, השקפות עולם וכו', מתוך הכרה בחשיבותו של הגיוון, ומתוך הבנת המורכבות התרבותית, הפוליטית והבין-אישית הקיימת בחברה האנושית.
דיון
בעניין זה כותבת גילי זיוון:
בעניין זה כותבת גילי זיוון:
גילי זיוון, דת ללא אשליה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 2005. עמ' 289
האתגר העומד לפתחנו במדינת ישראל הוא אפוא מורכב ובעל כפל פנים: הפן האחד, הפנמת הרעיון של לגיטימיות הריבוי והגיוון. הכרה בלגיטימיות של נרטיבים יהודיים שונים, בחיוניותה של כל תרבות עבור 'מאמיניה' ובאוטונומיה של כל אחד ממשחקי השפה.
הפן השני, שמירה על מצע תרבותי משותף אשר יקדם את הסולידריות של העם היהודי על תרבויותיו השונות ויאפשר דיאלוג בין קהילות שונות ובין יחידים מקבוצות תרבותיות שונות.
מילים
האתגר העומד לפתחנו במדינת ישראל הוא אפוא מורכב ובעל כפל פנים: הפן האחד, הפנמת הרעיון של לגיטימיות הריבוי והגיוון. הכרה בלגיטימיות של נרטיבים יהודיים שונים, בחיוניותה של כל תרבות עבור 'מאמיניה' ובאוטונומיה של כל אחד ממשחקי השפה.
הפן השני, שמירה על מצע תרבותי משותף אשר יקדם את הסולידריות של העם היהודי על תרבויותיו השונות ויאפשר דיאלוג בין קהילות שונות ובין יחידים מקבוצות תרבותיות שונות.
מילים
- נרטיב - סיפור, פרשנות
- סולידריות - לכידות
דיון
- מהם "גבולות הפּלוּרליזם" שלכם?
- היכן לדעתכם תתקיים יותר סולידריות חברתית: בחברה הומוגנית שבה "שפה אחת ודברים אחדים", או בחברה פּלוּרליסטית בעלת ריבוי דעות ועמדות?
- כיצד ניתן לשמר את אותו בסיס משותף של החברה שיאפשר את השיח הבין יהודי, ועם זאת להכיר בשונות שבתוכה?
דף הנחיות למנחה:
זהות_בין ריבוי לאחדות.rtf
זהות_בין ריבוי לאחדות.rtf
דף מספר 1 בסדרה אני והקהילה: דיון במושגי זהות אישית וזהות קהילתית, דפים נוספים בסדרה:
2
2