דף דילמה לתלמידי שנתון ט' בנושא לחץ חברתי ו"אני מאמין"
הדף מאת: יוליה ארגמן / פרויקט זוג
אחת הדילמות המרכזיות שמעסיקות את תלמידי שנתון ט' היא האם אני לומד במקום הנכון ? האם החברה שסביבי מתאימה לי? האם לקראת מהעבר לכתה יוד כדאי לי לעזוב את המוכר והידוע ולבחון מסגרות לימודיות אחרות ? אפשר לתמצת זאת לשאלה אחת : האם אני יודע לעשות בחירה מושכלת בבואי לבחון את המשך לימודיי בבית הספר ?
ל"מ מונטגומרי, האסופית- אן מהחווה הירוקה, הוצאת כתר, עמ' 28
...מה שמך?
הילדה היססה לרגע.
"התוכלי בבקשה לקרוא לי קורדיליה?" שאלה בלהיטות.
"לקרוא לך קורדיליה! האם זהו שמך?"
לא-א-א, אין זה בדיוק שמי, אבל מאוד הייתי רוצה להיקרא קורדיליה. זהו שם אלגנטי בצורה מושלמת כל כך".
"איני מבינה מה בשם אלוהים את מתכוונת לומר. אם קורדיליה איננו שמך, מהו שמך?"
"אן שרלי", פלטה הילדה באי רצון, "אבל, אנא, קראו לי קורדיליה. אחת היא לכם באיזה שם תקראו לי אם אשאר פה רק לזמן קצר, לא כן? ואן הוא שם כל כך לא רומנטי".
"לא רומנטי! הבלים!" אמרה מרילה בחוסר אהדה. "אן הוא באמת שם פשוט, טוב והגיוני. אין לך מה להתבייש בו".
"או, איני מתביישת בו", הסבירה אן. "אלא שאני אוהבת את השם קורדיליה יותר. תמיד דמיינתי לעצמי ששמי קורדיליה לפחות בשנים האחרונות. כשהייתי צעירה דמיינתי לעצמי ששמי ג'רלדין, אבל עכשיו אני אוהבת יותר את השם קורדיליה. אם בכל זאת תקראו לי בשמי האמיתי, אז אנא קראו לי אַן, בפתח, ולא אֶן (בסגול)".
"מה זה משנה איך הוא מנוקד?" שאלה מרילה בחיוך 'חלוד' נוסף והרימה את הקומקום.
"או, זה משנה ועוד איך. זה נשמע יפה יותר. כשאת שומעת שם כלשהו, האינך יכולה לראות אותו בעיני רוחך, כאילו היה כתוב? אני יכולה: אֶ-א-ן נראה נורא, אבל אַן נראה כל כך מכובד יותר. אילו רק קראתם לי אַן בפתח, הייתי מנסה לפצות את עצמי על שאיני נקראת קורדיליה".
מעמד הר סיני
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל-הָאֱלֹהִים [... ]
וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם. וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל-הָעָם עַל-הַר סִינָי. וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ: כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת. לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה - אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ לֹא יִחְיֶה; בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר. וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר אֶל-הָעָם וַיְקַדֵּש אֶת-הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. וַיֹּאמֶר אֶל-הָעָם, הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל-תִּגְּשׁוּ אֶל-אִשָּׁה. וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן-הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד. וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹקים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. וַיֵּרֶד ה' עַל-הַר סִינַי אֶל-רֹאשׁ הָהָר [...]
וַיְדַבֵּר אֱלֹהים אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: אָנֹכִי ה' אֱלֹהיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים....
In the third month after the children of Israel were gone forth out of the land of Egypt, the same day came they into the wilderness of Sinai. And when they were departed from Rephidim, and were come to the wilderness of Sinai, they encamped in the wilderness; and there Israel encamped before the mount. And Moses went up unto God, and the LORD called unto him out of the mountain, saying: ‘Thus shalt thou say to the house of Jacob, and tell the children of Israel: Ye have seen what I did unto the Egyptians, and how I bore you on eagles’wings, and brought you unto Myself. Now therefore, if ye will hearken unto My voice indeed, and keep My covenant, then ye shall be Mine own treasure from among all peoples; for all the earth is Mine; and ye shall be unto Me a kingdom of priests, and a holy nation. These are the words which thou shalt speak unto the children of Israel.’ And Moses came and called for the elders of the people, and set before them all these words which the LORD commanded him. And all the people answered together, and said: ‘All that the LORD hath spoken we will do.’ And Moses reported the words of the people unto the LORD. And the LORD said unto Moses: ‘Lo, I come unto thee in a thick cloud, that the people may hear when I speak with thee, and may also believe thee for ever.’ And Moses told the words of the people unto the LORD. And the LORD said unto Moses: ‘Go unto the people, and sanctify them to-day and to-morrow, and let them wash their garments, and be ready against the third day; for the third day the LORD will come down in the sight of all the people upon mount Sinai. And thou shalt set bounds unto the people round about, saying: Take heed to yourselves, that ye go not up into the mount, or touch the border of it; whosoever toucheth the mount shall be surely put to death; no hand shall touch him, but he shall surely be stoned, or shot through; whether it be beast or man, it shall not live; when the ram’s horn soundeth long, they shall come up to the mount.’ And Moses went down from the mount unto the people, and sanctified the people; and they washed their garments. And he said unto the people: ‘Be ready against the third day; come not near a woman.’ And it came to pass on the third day, when it was morning, that there were thunders and lightnings and a thick cloud upon the mount, and the voice of a horn exceeding loud; and all the people that were in the camp trembled. And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the nether part of the mount. Now mount Sinai was altogether on smoke, because the LORD descended upon it in fire; and the smoke thereof ascended as the smoke of a furnace, and the whole mount quaked greatly. And when the voice of the horn waxed louder and louder, Moses spoke, and God answered him by a voice. And the LORD came down upon mount Sinai, to the top of the mount; and the LORD called Moses to the top of the mount; and Moses went up. And the LORD said unto Moses: ‘Go down, charge the people, lest they break through unto the LORD to gaze, and many of them perish. And let the priests also, that come near to the LORD, sanctify themselves, lest the LORD break forth upon them.’ And Moses said unto the LORD: ‘The people cannot come up to mount Sinai; for thou didst charge us, saying: Set bounds about the mount, and sanctify it.’ And the LORD said unto him: ‘Go, get thee down, and thou shalt come up, thou, and Aaron with thee; but let not the priests and the people break through to come up unto the LORD, lest He break forth upon them.’ So Moses went down unto the people, and told them. And God spoke all these words, saying: I am the LORD thy God, who brought thee out of the land of Egypt, out of the house of bondage.
אריך פרום, בעלנות או מימוש עצמי. שושנה ציגל (תרגום). א. רובינשטיין, ירושלים (1983) עמ' 62

פרשת אוגרי המן הייתה רק התפרצותו הראשונית של יצר החמדנות. [...] הם [=בני ישראל] נושאים בתוכם את אהבת הבצע; וכשהגיעה שעת הייאוש, חוזר על עצמו שנית מבנה קיומם הבעלני. אהרון יוצר למענם עגל מזהבם [=בפרשת חטא העגל], והעם אומרים: "אלה אלהיך ישראל, אשר בעלוך מארץ מצרים" (שמות לב,ד)
מתוך ראיון עם יוסי יונה, חדשות ה.ל.ה, גיליון מס 54, פברואר 1995
נולדתי בקרית-אתא בתחילת שנות החמישים, להורים ממוצא עיראקי. בילדותי גרנו במעברה ולמדתי בבית-הספר היסודי "סוקולוב". רוב התלמידים שלמדו בבית ספר זה גרו במעברות. לאחר סיום היסודי הפנו אותי, יחד עם כל חבריי, ללמוד בבית-ספר תיכון מקצועי, במגמת מסגרות מכאנית. הועידו אותי לצאת עם מקצוע ביד: מסגר מכאני. לא בחרתי בזה, זו היתה המלצתה של היועצת החינוכית, למרות שעברתי את מבחני הסקר בהצלחה ולמרות שהייתי טוב במקצועות העיוניים ולא רציתי להיות מסגר. מבחינת הניכור העצום שחוויתי שם, זה היה איום ונורא. בקושי סיימתי 12 שנות לימוד בבית הספר המקצועי. עם חלוף השנים הבנתי שאני מעוניין בהשכלה עיונית. אז התחלתי ללמוד במסלול לבגרות בבית ספר אקסטרני. עבדתי ב"סולל בונה" ובערב למדתי. היה קשה לצאת מוקדם בבוקר ולהגיע הביתה בלילה. אחרי שהשתחררתי מהצבא, המשכתי את לימודי הערב באותו בית-ספר אקסטרני בחיפה. בשעות היום עבדתי, כמו כל עיראקי טוב, בניהול חשבונות. תוך שנה וחצי סיימתי את הבגרות ומיד אחר-כך התחלתי את לימודי האקדמאיים באוניברסיטת חיפה. המשכתי בארצות-הברית, שם למדתי לתואר שני ושלישי. אחי, הצעיר ממני, עבר מסלול דומה, בבית-חרושת ליציקה בוולקן, לאחר מכן למד בבית-ספר אקסטרני, וסיים תואר ראשון במזרח התיכון. בן-דודי עבר איתי את אותו מסלול מהיסודי עד לאוניברסיטה והיום הוא בעל תואר שני בפילוסופיה. חברי מהשכונה למד עמי בבית-ספר מקצועי, נסע לארה"ב, והיום הוא מהנדס ובעל מפעל. עוד חברים אחרים מהשכונה עברו תהליך דומה. חלק מחברי "המנותבים", בעלי תעצומות הנפש, בטחון עצמי והערכה עצמית ביכולתם, באמת התעשתו, קראו תיגר על הניתוב ועל תפיסתה של מערכת החינוך, ואם אפשר לומר "מרדו בגורלם", למדו והצליחו. צר לי על האחרים שקיבלו את הדימוי הנחות שהמערכת הדביקה להם ורבים - אינטליגנטים, בעלי יכולת אינטלקטואלית לא מבוטלת - לא הצליחו. מישהו אחר החליט עבורם כיצד ייראה עתידם. אני השקעתי הרבה כדי להחליט בעצמי כיצד ייראה העתיד שלי. בוודאי שיש לאנשים, כמוני, תחושת סיפוק הנובעת מהצלחה בפרויקט של "כנגד כל הסיכויים". במקרה כמו שלי תחושת הסיפוק מתעצמת, משום שהמאמץ הוא גדול, אבל הייתי מוכן לוותר על המאמץ הגדול. במצב אידיאלי זה לא אמור להיות הישג, אלא דבר טבעי.
© כל הזכויות שמורות לעמותת הל"ה - למען החינוך בשכונות ובעיירות הפיתוח
www.hila-equal-edu.org.il
אהוד בנאי, הדף הלבן, יום כדור הארץ 12/07/2007
אהוד בנאי I יום כדור הארץ
מדברים עכשיו לא מעט על מצבו העגום של כדור הארץ ואני שומע,כולם אומרים,חייבים בדחיפות לעשות משהו כמו: יום ללא מכוניות, יום ללא רכבות, יום ללא מטוסים, יום ללא אוטובוסים ואופנועים, יום ללא עישון, יום ללא עשן, יום ללא מכונות כביסה, יום ללא מיבשי כביסה ,יום ללא מדיחי כלים, יום ללא טלפונים, יום חיסכון באנרגיה, יום ללא בישול, יום ירוק, יום כחול, יום סגול, יום ללא תאונות, יום ללא עבודה, יום ללא לחץ, יום עגול.

ואני אומר: יש לנו יום כזה מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו כעם.

יש לנו יום כזה מאז ומתמיד. מאז שנברא העולם.

יש לנו את השבת, כן, שבת, רבותי, שבת!

שבת זה הרי היום הטוטאלי למען כדור הארץ.

זה טוב לאויר, זה טוב לאדמה, זה טוב לכביש, לים, למים,ולרוח לנשימה ולנשמה,

זה זמן איכות לסביבה, זמן איכות למשפחה, זמן איכות למנוחה...

"ויברך אלוהים את היום השביעי ויקדש אותוכי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות"

שבת שלום
© כל הזכויות שמורות למחבר
www.ehudbanai.co.il