'גדולים גדולים רגעי הסוף' (נתן אלתרמן)
הדף מאת: שירה רובינשטיין / מרכז יעקב הרצוג
לימוד זה עוסק בפרידות. מעניינת המילה הזאת, פרידות, ועוד יותר מעניין הוא אילו רגשות היא מעוררת; ואולי יש לכך קשר לצורת המילה: היא פותחת ב'פְּרֵ' (pre) - הברה אחת המסתיימת בשפתיים פשוקות, מילה שבמשמעותה הלועזית היא קְדַם, לפני, כאילו הפרידה היא רק הכנה לקראת משהו גדול יותר שעומד לבוא. אבל מעניין להסתכל דווקא על סופה: 'דוֹת' - תי"ו סגורה, פה שננעל, שיודע, כאן המילה הסתיימה. 'התבוא אחריה אחת חדשה?' דרכים רבות יש לסיים, להיפרד. יש כאלה ש'חותכים' מיד, מוחקים הכול וממשיכים הלאה, ויש כאלה שלא יכולים להיפרד, 'שקשה להם לגמור אז הם מושכים את הסופים..' מעדיפים לתת לדברים להיעלם מעצמם, לדעוך ולהימוג לתוך הערפל. אין כאן עמדה מה טוב ומה רע, אלא בדיקת הדרכים השונות לפרידה. בלימוד זה נבקש לבחון מהי פרידה בשבילנו, וכיצד נכון לנו להיפרד.
א. 'ואמא אומרת שככה אנשים, כשקשה להם לגמור הם מושכים את הסופים' (אתי אנקרי)
לידת משה
פרק א:
(טו) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. (טז) וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל-הָאָבְנָיִם אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה. (יז) וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים.

פרק ב:
(א) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִי. (ב) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. (ג) וְלֹא-יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. (ד) וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ. (ה) וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.
And the king of Egypt spoke to the Hebrew midwives, of whom the name of the one was Shiphrah, and the name of the other Puah;
בת יפתח
(כט) וַתְּהִי עַל-יִפְתָּח רוּחַ ה' וַיַּעֲבֹר אֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-מְנַשֶּׁה; וַיַּעֲבֹר אֶת-מִצְפֵּה גִלְעָד וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד עָבַר בְּנֵי עַמּוֹן. (ל) וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר: אִם-נָתוֹן תִּתֵּן אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי. (לא) וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַה' וְהַעֲלִיתִיהוּ עֹלָה.

(לד) וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל-בֵּיתוֹ וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת: וְרַק הִיא יְחִידָה אֵין-לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ-בַת. (לה) וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי וְאַתְּ הָיִית בְּעֹכְרָי; וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל ה' וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב. (לו) וַתֹּאמֶר אֵלָיו אָבִי פָּצִיתָה אֶת-פִּיךָ אֶל- ה' עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ: אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ ה' נְקָמוֹת מֵאֹיְבֶיךָ מִבְּנֵי עַמּוֹן. (לז) וַתֹּאמֶר אֶל-אָבִיהָ יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה: הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל-הֶהָרִים וְאֶבְכֶּה עַל-בְּתוּלַי אָנֹכִי ורעיתי (וְרֵעוֹתָי). (לח) וַיֹּאמֶר לֵכִי וַיִּשְׁלַח אוֹתָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים; וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ וַתֵּבְךְּ עַל-בְּתוּלֶיהָ עַל-הֶהָרִים. (לט) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב אֶל-אָבִיהָ וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת-נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר; וְהִיא לֹא-יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי-חֹק בְּיִשְׂרָאֵל. (מ) מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת-יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה.
Then the spirit of the Lord came upon Yiftaĥ and he passed over Gil῾ad, and Menashshe, and passed over Miżpe of Gil῾ad, and from Miżpe of Gil῾ad he passed over to the children of ῾Ammon. And Yiftaĥ vowed a vow to the Lord, and said, If Thou shalt deliver the children of ῾Ammon into my hands, then whatever comes out of the doors of my house to meet me, when I return in peace from the children of ῾Ammon, shall surely be the Lord’s, and I will offer it up for a burnt offering. So Yiftaĥ passed over to the children of ῾Ammon to fight against them: and the Lord delivered them into his hands. And he smote them from ῾Aro῾er, as far as Minnit, twenty cities, and as far as Avel-keramim, with a very great slaughter. Thus the children of ῾Ammon were subdued before the children of Yisra᾽el. And Yiftaĥ came to Miżpe to his house, and, behold, his daughter came out to meet him with timbrels and with dances: and she was his only child; beside her he had neither son nor daughter. And it came to pass, when he saw her, that he rent his clothes, and said, Alas, my daughter! thou hast brought me very low, and thou hast become the cause of trouble to me: for I have opened my mouth to the Lord, and I cannot go back. And she said to him, My father, if thou hast opened thy mouth to the Lord, do to me according to that which has proceeded out of thy mouth; seeing that the Lord has taken vengeance for thee of thy enemies, of the children of ῾Ammon. And she said to her father, Let this thing be done for me: let me alone two months, that I may go and wander down the mountain sides, and bewail my virginity, I and my friends. And he said, Go. And he sent her away for two months: and she went with her companions, and wept for her virginity upon the mountains. And it came to pass at the end of two months, that she returned to her father, who did with her according to his vow which he had vowed: and she knew no man. And it was a custom in Yisra᾽el, that the daughters of Yisra᾽el went yearly to lament the daughter of Yiftaĥ, the Gil῾adite four days in the year.
דיון
בשני המקורות שלפניכם מבקשות הדמויות לדחות את רגע הפרידה.
  • מהן נקודות הדמיון והשוני בין שתי הפרידות הללו?
  • מדוע לדעתכם אנשים מנסים לדחות את רגע הפרידה? האם יש בכך תועלת?
  • האם אתם זוכרים מקרה שבו התמהמתם מלהיפרד? מה גרם לכם לעשות זאת ומה הייתה התוצאה?
ב. "נפרדנו כך.." (לאה גולדברג)
יציאת מצרים
(לא) וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי--גַּם-אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם. (לב) גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם, גַּם-אֹתִי. (לג) וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם, לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ: כִּי אָמְרוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים. (לד) וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת-בְּצֵקוֹ, טֶרֶם יֶחְמָץ; מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם, עַל-שִׁכְמָם. (לה) וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת. (לו) וַיהוָה נָתַן אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם--וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם. (לז) וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס, סֻכֹּתָה, כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים, לְבַד מִטָּף. (לח) וְגַם-עֵרֶב רַב, עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר, מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד. (לט) וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, עֻגֹת מַצּוֹת--כִּי לֹא חָמֵץ: כִּי-גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַם-צֵדָה, לֹא-עָשׂוּ לָהֶם.
And he called for Moses and Aaron by night and said: ‘Rise up, get you forth from among my people, both ye and the children of Israel; and go, serve the LORD, as ye have said. Take both your flocks and your herds, as ye have said, and be gone; and bless me also.’ And the Egyptians were urgent upon the people, to send them out of the land in haste; for they said: ‘We are all dead men.’ And the people took their dough before it was leavened, their kneading-troughs being bound up in their clothes upon their shoulders. And the children of Israel did according to the word of Moses; and they asked of the Egyptians jewels of silver, and jewels of gold, and raiment. And the LORD gave the people favour in the sight of the Egyptians, so that they let them have what they asked. And they despoiled the Egyptians. And the children of Israel journeyed from Rameses to Succoth, about six hundred thousand men on foot, beside children. And a mixed multitude went up also with them; and flocks, and herds, even very much cattle. And they baked unleavened cakes of the dough which they brought forth out of Egypt, for it was not leavened; because they were thrust out of Egypt, and could not tarry, neither had they prepared for themselves any victual.
דיון
  • איזה רעיון עומד לדעתכם מאחורי העזיבה בחופזה של בני ישראל?
  • מהן ההשלכות שיש לעזיבה כזאת?
  • האם גם לכם קרה שעזבתם בחופזה ומבלי להיפרד? מה גרם לכם לעשות זאת?
נתן זך, נגד פרידה, מתוך: כל החלב והדבש: שירים, הוצאת עם עובד
נגד פרידה/ נתן זך
הַחַיָּט שֶׁלִּי הוּא נֶגֶד פְּרֵדָה.

לָכֵן, כָּךְ אַָמַר, לֹא יִסַּע עוֹד, אֵינוֹ

רוֹצֶה לְהִפָּרֵד מִבִּתּוֹ הַיְּחִידָה. הוּא

בְּהֶחְלֵט

נֶגֶד פְרֵדָה.

פַּעַם נִפְרַד מֵאִשְתוֹ וְאוֹתָה

שוּב לֹא רָאָה (אוֹשְוֵיץ). נִפְרַד

מִשָּׁלֹשׁ אַחֲיוֹתָיו וְאַף אוֹתָן

לֹא רָאָה (בּוּכֶנְוַאלְד). פַּעַם

נִפְרַד מֵאִמּוֹ (אָבִיו מֵת בְּשֵׂיבָה

טוֹבָה). עַכְשָׁיו הוּא

נֶגֶד פְּרֵדָה.

בְּבֶּרְלִין הוּא הָיָה

מוֹדָעוֹ שֶׁל אָבִי. הֵם בִּלּוּ בַּנְּעִימִים

בְּבֶּרְלִין הַהִיא. אוֹתָהּ תְּקוּפָה

חָלְפָה, אֲרוּרָה. מֵעַתָּה

לְעוֹלָם לֹא יִסַּע. הוּא

בְּהֶחְלֵט

(אָבִי מֵת בֵּינְתַיִם)

נֶגֶד פְּרֵדָה.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
מה מסמלת הפרידה בעיני נתן זך?
מדוע אנשים אינם רוצים להיפרד?
מהן תוצאות הפרידה?
רונה קינן, מה שהלך לי לאיבוד
מה שהלך לי לאיבוד
עכשיו אולי אפשר כבר להגיד את זה ברור
מה שהלך לי לאיבוד לא יחזור אלי יותר
לא יחזור אלי שלם
לא יחזור אלי חסר
אולי יחזור לי בחלום מתגרה ומתחמק
ישאיר אותי עם לב עצום למחצה
מה שהלך לי לאיבוד לא לימד אותי שיעור
טיפטף את הנגיף אבל לא את החיסון
בזבז לי את האור וחיכה בחשכה
וטרק לי את הדלת אבל השאיר אותה פתוחה

מה שהלך לי לאיבוד נערם במרחקים
מכתיב לי הדופק בתופים בלתי נראים
מונה את השעות החלולות הנעולות
מתחפר במצולות העמוקות של הדמעות

מה שהלך לי לאיבוד יש לו טעם מתכתי
מערכת חיסונית שתוקפת את עצמה
זורה חול בעיני שלא אוכל לראות
את כל מה שממילא לא יכול היה לקרות

מה שהלך לי לאיבוד נמצא בקצות הזכרון
וחוזר בחזרה אל ממלכת השינה
נצמד אלי תמיד בדקות כבדות שתיקה
ומשאיר אותי תלויה על סף הנשיקה
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
מילים: יונה וולך, לחן: אביתר בנאי
גם הים נסוג
גם הים נסוג
ויש לו אולי
רגשי אשמה
כמו לי
פתאום
והכל חוף
ויש צדפים לאסוף
וחיות
וצריך לחזור
מהנסיגה
ולאסוף
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
לפניכם שני שירים המתמודדים עם תחושות שיכולות להתעורר בעקבות פרידה;

כיצד כל שיר מתייחס לפרידה?
עם איזה שיר אתם מזדהים יותר? מדוע?
האם השיר מתאר תחושות שחוויתם בעצמכם בפרידות?
כיצד התמודדתם עם תחושות אלו?
ג. "אני בן יומי ובן התמול. אך יש בי דבר שהוא בן מחר ומחרתיים ובן העתיד" (פרידריך ניטשה)
יהושע קנז, מחזיר אהבות קדומות
"יבוא רגע ואחד מהשניים ישאל: מתי ניפגש שוב? וזה יהיה הסימן שמשהו נגמר ומתחיל משהו אחר..."
אנטואן דה סנט אכזופרי, הנסיך הקטן, פרק 26
הנסיך הקטן- הפרידה
"- אף אני עומד לשוב היום למקומי...
אחר הוסיף ואמר בעצב:
- זה רחוק יותר... וקשה שבעתיים...

.. לבני אדם כוכבים ומזלות, אך הם רואים אותם איש, איש בצורה אחרת. לאל ה היוצאים למסעות ישמשו הכוכבים מורי דרך, ואילו בעיני האחרים אין הם אלא אוּרים זעירים. המלומדים יראו אותם כבעיות מדעיות בלבד כל הכוכבים הללו דוממים, אולם אתה תזכה לכוכבים שלא נפלו בחלקו של שום אדם בעולם...
- למה אתה מתכון?
- כי תסתכל בשמי הלילה שעה שאדור על אחד הכוכבים ואשמיע את צחוקי משם- דמה תדמה בנפשך, כי הצחוק בא מכל הכוכים כולם. יהיו לך אפוא כוכבים היודעים לצחוק!
ושוב צחק הנסיך הקטן ואמר:
- " כאשר יונח לך מצערך (שהרי תמיד ימצא האדם נחמה לנפשו), שמח תשמח על כי נפגשת בי והתוודעת אלי. לעולם תהיה ידידי ותשתוקק לצחוק עמדי. תפתח לעיתים את חלונך לשם הנאה... וידידיך יתמהו מאוד בראותם שאתה צוחק כשעיניך נשואות אל על. אז תפנה אליהם ותאמר: "אכן, הכוכבים מצחיקים אותי תמיד!" והם יחשבו כי אינך שפוי בדעתך. זו תהיה אפוא הלצה אכזרית מצדי...

..לא אעזבך! - קראתי

..הוא תפס את ידי, אולם חששותיו הציקו לו עדין:
- הרעות לעשות בבואך הנה. הדבר יגרום לך צער. אראה כמת, אך דבר זה לא יהא נכון...
שתקתי.
-הלא תבין,- אמר - המקום מרוחק מידי. לא אוכל לשאת גופי זה עמדי. כבד הוא מידי...
הוספתי לשתוק.
- היא תהיה כקליפה ישנה ועזובה. קליפות ישנות אין בהן כדי לגרום צער...

..הוא הסס קמעה, אחר קם על רגליו ופסע פסיעה אחת. לא יכולתי למוש ממקומי. רק בזק צהוב נראה סמוך לארכובתו. רגע ניצב בלי נוע. הוא לא צעק. הוא נפל חרש כאשר יפול האילן. וקול נפילתו לא נשמע בגלל החול הרך..."
עמוס עוז, מתוך: סיפור על אהבה וחושך, כתר, ירושלים, 2002. עמ' 741
שום דבר אינו הולך לאיבוד. לעולם. עצם המילה 'איבוד' מניחה שהיקום הוא כביכול סופי ושאפשר להסתלק ממנו. אבל "שו-ם דבר" (הוא האריך בכוונה רבה במילה שום), "שו-ם דבר לעולמי-עד לא יצא מהיקום. גם לא יכנס אליו. אף גרגר אבק אחד לא יאבד ולא יתווסף. החומר יתגלגל באנרגיה, האנרגיה- בחומר, האטומים יתקבצו ושוב יתפורדו, הכול ישתנה ויתגלגל, אבל שו-ם דבר לא יוכל להפוך מיש לאין. אף לא השערה הקטנה שאולי צומחת בקצה זנבו של איזה וירוס. מושג האינסוף הוא אכן פתוח לגמרי, פתוח עד אינסוף, אבל בה בעת הוא גם סגור ומוגף הרמטית: אין יוצא ואין בא.
דיון
לפניכם מספר מקורות המתארים רגעים של סיום
  • עם איזה מקור אתם מזדהים יותר? מדוע?
  • נסו לחשוב מה עוזר לכם להתמודד עם רגע של פרידה.