איפה אני בכל זה?

הרב עדין שטיינזלץ, הפרט והכלל ביהדות, רשפים 1956
מפרט וכלל
...למן המקרא ואילך עוסקת הספרות היהודית בעיקרה בַּכְּלָל, בעם ישראל. למרות תיאורם המפורט של אישים רבים הרי למקרא, בעצם, גיבור מרכזי אחד: עם ישראל. הדימויים הנבואיים (ובעקבותיהם הספרות המדרשית לדורותיה) רואים את תולדות ישראל כסיפור אהבה רב תהפוכות ועלילות בין שניים: הקדוש ברוךהוא ועם ישראל... הפנייה בלשון יחיד במצוות "עשה" ו"לא תעשה", היא לא התייחסות אל הפרט אלא היא חלק מן המכלול הגדול של הלאום, של הכלל היהודי. והדבר בולט עוד יותר בספרי הנבואה, שם הפנייה היא, כרגיל, אל העם, אל העדה, אל הציבור.... אף המניין, כיחידה בעלת משמעות, יכול ללמדנו הרבה: תשעה אנשים גדולים ומיוחדים אינם יוצרים מניין; המניין נוצר על-ידי עשרה, יהיו אשר יהיו. וכאשר הם מצויים יחד, הרי מקום שיש בו עשרה-שכינה שרויה בו. משמע, אין הדבר תלוי במהותם, בהוויתם הייחודית של הפרטים, אלא בהצטרפותם לכלל ציבור..
© כל הזכויות שמורות למחבר ולהוצאה
www.hashefa.co.il

חיליק ויצמן, סולידריות יהודית לפני ואחרי השואה - לשאלת מושג היחיד והיחד ביהדות, אתר יד ושם
איש האמונה הבודד
הבדידות הקיומית הזו (של האדם) מציבה את האדם כאישיות ייחודית השואפת למימוש עצמי. כל אדם הוא יחיד במינו, אין לו תחליף והוא מהווה עולם בפני עצמו, וכך, אומר סולובייצי'ק, יש לפרש את האמרה: "כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא.
© כל הזכויות שמורות למחבר
www.yadvashem.org

עמנואל לוינס
"רק האחר באופן מוחלט - האדם האחר - יש ביכולתו לשחרר אותי מקיומי שלי, מכליאותי בגבולות הצרים של ה"כאן" וה"עכשיו". רק הזולת מסוגל לפתוח לפניי "מעבר"