מזמור תהלים או חידת היגיון?
הדף מאת: מני גל / תמורה – יהדות ישראלית
מזמור ס"ח בתהלים הוא מהמזמורים הפחות מוכרים, בין השאר בשל שפתו הקשה וריבוי המילים היחידאיות בו, שמשמעותן עמומה בלשוננו. פרופ' ישראל קנוהל מציע בספרו 'הַשֵּׁם' ניתוח מבריק לפענוח המזמור, המפצח אותו כ'חידת חמיצר'. בדף לימוד זה נלך בעקבותיו, נחקור את המזמור על פי שיטתו, ואגב כך נתוודע לתאוריה שלו בחקר המקרא.
דיון
מזמור ס"ח בתהלים הוא מהמזמורים הפחות מוכרים, בין השאר בשל שפתו הקשה וריבוי המילים היחידאיות בו, שמשמעותן עמומה בלשוננו.
פרופ' ישראל קנוהל מציע בספרו 'הַשֵּׁם' ניתוח מבריק לפענוח המזמור, המפצח אותו כחידת חמיצר. בדף לימוד זה נלך בעקבותיו, נחקור את המזמור על פי שיטתו, ואגב כך נתוודע לתאוריה שלו בחקר המקרא.
שיטתו יוצאת דופן, אך היא נוגעת בשאלות שככל הנראה לעולם לא תיפתרנה בפשטות, והיא מרתקת!
תהלים ס"ח
(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר. (ב) יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו. (ג) כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי-אֵשׁ יֹאבְדוּ רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹהִים. (ד) וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה. (ה) שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו. (ו) אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ. (ז) אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרְרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה. (ח) אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה. (ט) אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף-שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (י) גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ. (יא) חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ-בָהּ תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים. (יב) אֲדֹנָי יִתֶּן-אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב. (יג) מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וּנְוַת-בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל. (יד) אִם-תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ. (טו) בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן. (טז) הַר-אֱלֹהִים הַר-בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר-בָּשָׁן. (יז) לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף-ה' יִשְׁכֹּן לָנֶצַח. (יח) רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ. (יט) עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים. (כ) בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס-לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה. (כא) הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת וְלֵה' אֲדֹנָי לַמָּוֶת תֹּצָאוֹת. (כב) אַךְ-אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו. (כג) אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם. (כד) לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ. (כה) רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ. (כו) קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת. (כז) בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים אֲדֹנָי מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל. (כח) שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי. (כט) צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ. (ל) מֵהֵיכָלֶךָ עַל-יְרוּשָׁלִָם לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי. (לא) גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי-כָסֶף בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ. (לב) יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים. (לג) מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ אֲדֹנָי סֶלָה. (לד) לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי-קֶדֶם הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עֹז. (לה) תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל-יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים. (לו) נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים.
For the Leader. A Psalm of David, a Song. Let God arise, let His enemies be scattered; And let them that hate Him flee before Him. As smoke is driven away, so drive them away; As wax melteth before the fire, So let the wicked perish at the presence of God. But let the righteous be glad, let them exult before God; Yea, let them rejoice with gladness. Sing unto God, sing praises to His name; Extol Him that rideth upon the skies, whose name is the LORD; And exult ye before Him. A father of the fatherless, and a judge of the widows, Is God in His holy habitation. God maketh the solitary to dwell in a house; He bringeth out the prisoners into prosperity; The rebellious dwell but in a parched land. O God, when Thou wentest forth before Thy people, When Thou didst march through the wilderness; Selah The earth trembled, the heavens also dropped at the presence of God; Even yon Sinai trembled at the presence of God, the God of Israel. A bounteous rain didst Thou pour down, O God; When Thine inheritance was weary, Thou didst confirm it. Thy flock settled therein; Thou didst prepare in Thy goodness for the poor, O God. The Lord giveth the word; The women that proclaim the tidings are a great host. Kings of armies flee, they flee; And she that tarrieth at home divideth the spoil. When ye lie among the sheepfolds, The wings of the dove are covered with silver, And her pinions with the shimmer of gold. . When the Almighty scattereth kings therein, It snoweth in Zalmon. A mountain of God is the mountain of Bashan; A mountain of peaks is the mountain of Bashan. Why look ye askance, ye mountains of peaks, At the mountain which God hath desired for His abode? Yea, the LORD will dwell therein for ever. The chariots of God are myriads, even thousands upon thousands; The Lord is among them, as in Sinai, in holiness. Thou hast ascended on high, Thou hast led captivity captive; Thou hast received gifts among men, Yea, among the rebellious also, that the LORD God might dwell there. Blessed be the Lord, day by day He beareth our burden, Even the God who is our salvation. Selah God is unto us a God of deliverances; And unto GOD the Lord belong the issues of death. Surely God will smite through the head of His enemies, The hairy scalp of him that goeth about in his guiltiness. The Lord said: 'I will bring back from Bashan, I will bring them back from the depths of the sea; That thy foot may wade through blood, That the tongue of thy dogs may have its portion from thine enemies.' They see Thy goings, O God, Even the goings of my God, my King, in holiness. The singers go before, the minstrels follow after, In the midst of damsels playing upon timbrels. 'Bless ye God in full assemblies, Even the Lord, ye that are from the fountain of Israel.' There is Benjamin, the youngest, ruling them, The princes of Judah their council, The princes of Zebulun, the princes of Naphtali. Thy God hath commanded thy strength; Be strong, O God, Thou that hast wrought for us Out of Thy temple at Jerusalem, Whither kings shall bring presents unto Thee. Rebuke the wild beast of the reeds, The multitude of the bulls, with the calves of the peoples, Every one submitting himself with pieces of silver; He hath scattered the peoples that delight in war! Nobles shall come out of Egypt; Ethiopia shall hasten to stretch out her hands unto God. Sing unto God, ye kingdoms of the earth; O sing praises unto the Lord; Selah To Him that rideth upon the heavens of heavens, which are of old; Lo, He uttereth His voice, a mighty voice. Ascribe ye strength unto God; His majesty is over Israel, And His strength is in the skies. Awful is God out of thy holy places; The God of Israel, He giveth strength and power unto the people; Blessed be God.
דיון
א. האם יש במזמור רמזים לזיכרון היסטורי כלשהו המשוקע בו?
ב. ערכו רשימה של שמות וכינויים לאל המופיעים במזמור. האם מדובר באלים שונים, או בכינויים שונים של אותו אל?
ג. בפסוקים ט' ו-י"ח מופיעה המילה 'סיני'. בהנחה שזהו אחד משמותיו של האל ולא שמו של הר או מדבר - כיצד יש לחלק את פסוק ט'?
ד. חפשו במזמור שמות של הרים. אם מדובר בהרים הסמוכים זה לזה, על איזה אזור גיאוגרפי מספר המזמור?
ה. חפשו את זהותו של האויב בפסוקים ל"א-ל"ב
גליה סמו, פולחן הבעל, אתר מקראנט
מיהו 'רוכב ערבות'?
בתפקידו כאל הסערה נחשב בַּעַל למשיב הרוח ומוריד הגשם, ולפיכך היה אחראי לפריונם של בני האדם, בעלי החיים, הצמחים והעולם בכללו. מפאת שלטונו על הגשם והטל נתכנה בַּעַל גם 'רוכב ערבות' - כלומר, רוכב עננים ו-אַלְאִיַן (=אדיר). בתבליטים שונים שנמצאו באוגרית בעל מתואר כלוחם גיבור: בידו האחת הוא אוחז ברק, ובידו השנייה אַלָּה או מגן; על ראשו קרניים, סמל הפריון, ותחת רגליו מים, שהוא דורך עליהם.
© כל הזכויות שמורות למטח
mikranet.cet.ac.il
טלה בא, אלי שמש, אלות לבנה ולהפך, מתוך אתר: ויקה ישראל
בשומר ובבל, היה אל ירח בשם סין או ננאר; הוא נחשב כאביו של אל השמש שמאש והיה חבר בשלישיית השמים שכללה את השמש ואת אישתר, שסמלה הוא כוכב ונוס. האל סין תואר כאיש זקן עם זקן ארוך השט בשמי הלילה בסירתו המגלית והיה אויבם של שדי הלילה.
© כל הזכויות שמורות ל
www.wicca-israel.com


הסברים
  • אחד המרכזים החשובים והעתיקים של פולחן האל סין היה בחרן.
דיון
שני המקורות שלעיל עוסקים באלים בבלים וכנענים. העלו השערות שונות להופעת 'סיני-סין 'ו'רוכב ערבות-בעל' במזמור.
ירמיהו מ"ו
(יג) הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל-יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לָבוֹא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְהַכּוֹת אֶת-אֶרֶץ מִצְרָיִם. (יד) הַגִּידוּ בְמִצְרַיִם וְהַשְׁמִיעוּ בְמִגְדּוֹל וְהַשְׁמִיעוּ בְנֹף וּבְתַחְפַּנְחֵס אִמְרוּ הִתְיַצֵּב וְהָכֵן לָךְ כִּי-אָכְלָה חֶרֶב סְבִיבֶיךָ. (טו) מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ לֹא עָמַד כִּי ה' הֲדָפוֹ. (טז) הִרְבָּה כּוֹשֵׁל גַּם-נָפַל אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל-עַמֵּנוּ וְאֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה. (יז) קָרְאוּ שָׁם פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם שָׁאוֹן הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד. (יח) חַי-אָנִי נְאֻם-הַמֶּלֶךְ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא. (יט) כְּלֵי גוֹלָה עֲשִׂי לָךְ יוֹשֶׁבֶת בַּת-מִצְרָיִם כִּי-נֹף לְשַׁמָּה תִהְיֶה וְנִצְּתָה מֵאֵין יוֹשֵׁב. (כ) עֶגְלָה יְפֵה-פִיָּה מִצְרָיִם קֶרֶץ מִצָּפוֹן בָּא בָא. (כא) גַּם-שְׂכִרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק כִּי-גַם-הֵמָּה הִפְנוּ נָסוּ יַחְדָּיו לֹא עָמָדוּ כִּי יוֹם אֵידָם בָּא עֲלֵיהֶם עֵת פְּקֻדָּתָם.
Why is thy strong one overthrown? He stood not, because the LORD did thrust him down.
דיון
מצאו בקטע מירמיהו ביטויים זהים או דומים המיוחסים למצרים.
האם ידוע לכם קשר כלשהו בין אחד הביטויים האלה לתיאולוגיה המצרית?
ישראל קנוהל, מלחמת ישראל-מצרים הראשונה: פרק עלום בהסטוריה המקראית, תכלת 39, אביב התש"ע / 2010
האם יש לנו עדות למלחמה שערכה מצרים בתקופה זו נגד מורדים מארץ כנען - והישראלים בתוכם?
מצבת הניצחון של מרנפתח היא עדות כזו בדיוק. היא הוקמה כדי לציין מערכה צבאית מוצלחת שניהל המלך המצרי בשנה החמישית לשלטונו (1208 לפנה"ס) נגד קואליציה שהורכבה משכניו הלובים ומ"גויי הים" - קבוצה של עמים שהטילו אז את חיתתם על האגן המזרחי של הים התיכון. בכתובת על גבי מצבה זו מספר מרנפתח גם על מסע מלחמה שערך קודם לכן בכנען, במועד שאינו ידוע לנו. הכתובת אינה מסבירה באילו נסיבות יצא מרנפתח צפונה, אך אפשר לשער בסבירות גבוהה כי הוא התכוון להשליט מחדש את מרותו על בני חסות שסירבו להעלות לו מס. אם להאמין להצהרותיו, המורדים במלכות למדו לקח מר:
נבוזה כנען בכל רע
נשבתה אשקלון ונתפשה גזר
ינועם היתה לאין
ישראל חרב אין לו זרע
מרנפתח מתגאה כי כבש שלוש ערים כנעניות - אשקלון, גזר וינועם - וכי פגע אנושות ב"ישראל". בכתב ההירוגליפים המצרי נהוג השימוש במגדירים לצורך הבהרת משמעותן של מילים שונות. המגדיר המופיע לצד השם "ישראל" מציין שבט או עם. מהקשר הדברים בכתובת עולה אפוא בבירור כי במסע המלחמה שערך מרנפתח בכנען התעמת צבאו עם קבוצה שבטית שישבה בארץ, העונה לשם "ישראל". השליט המצרי טוען כי עלה בידו להכרית קבוצה זו מעל פני האדמה ולמנוע ממנה להעמיד צאצאים
© כל הזכויות שמורות ל
tchelet.org.il
דיון
אנו מתקרבים לפענוח החידה של מזמור ס"ח. פרופ' קנוהל מציע שהוא מתייחס לאירוע היסטורי מסוים, שיש לו סימוכין מהתיעוד המצרי.
האם לפנינו שרידי 'תיעוד' של אותו אירוע, מהצד הישראלי?
נסו למצות מפסוקי המזמור את אותם פרטים מועטים המתארים את האירוע מנקודת מבטו של מחבר המזמור:
א. רמזים לניצחון או להישגים של הצד הישראלי
ב. השפעת תופעות טבע על הקרב
ג. התארגנות של קואליציית ממלכות או שבטים אלה נגד אלה
ד. חגיגות ניצחון
ה. השתתפות שבטים מסוימים מבני ישראל בקרב
ו. עול המיסים המצרי שנגדו מרדו בני ישראל
ישראל קנוהל, מלחמת ישראל-מצרים הראשונה: פרק עלום בהסטוריה המקראית, תכלת 39, אביב התש"ע / 2010
קטע מדברי הסיכום של פרופ' קנוהל
קשה להפריז בהערכת חשיבותו של מזמור סח, שיר הניצחון על מרנפתח, להבנת ראשית ישראל ואמונתו. מזמור זה - ככל הנראה, אחד הטקסטים העתיקים במקרא - הוא תעודה היסטורית נדירה ומסמך תיאולוגי חדשני גם יחד. הוא מספק לנו פירורי מידע יקרי-ערך על אודות קורות בני ישראל בתחילת תהליך התיישבותם בארץ ישראל, ובצד זאת מאפשר לנו להציץ אל כור ההיתוך של אמונת הייחוד הישראלית. מן הקריאה במזמור עולה כי אמונה זו לא התגבשה במהלך ממושך, בן מאות שנים, של רימום אל שבטי ולאומי אחד, ה', על פני אלים אחרים. אדרבה, מתברר שכבר בתחילת תקופת ההתנחלות, כאשר ישראל רק החל בדרכו כעם, חלה בתודעתו הדתית מהפכה של ממש. מהפכה זו התבטאה באיחודן של ישויות על-טבעיות שונות, שמקורן בתרבויות הסביבה, לאלוהות אחת, בעלת שמות רבים. האל שלו מקדיש בעל המזמור את שיר הניצחון על מרנפתח הוא בעת ובעונה אחת פטרונו השמימי של עם ישראל, וגם הריבון האוניברסלי, שכל העמים נקראים להכיר בו ולזמר לכבוד תהילתו: "ממלכות הארץ שירו לאלֹהים".
© כל הזכויות שמורות ל
tchelet.org.il
דיון
בקטע שלעיל מסכם קנוהל את ניתוח משמעותו התיאולוגית המרתקת של המזמור.
בספרו 'השם' מרחיב קנוהל את התיאוריה ומגיע לכמה מסקנות שאינן מוזכרות במאמר זה.

הנה תמצית של התיאוריה של קנוהל:

א. מזמור ס"ח הוא, ככל הנראה, הטקסט הקדום ביותר בתנ"ך.
ב. המזמור משקע בתוכו זיכרונות של אירועים היסטוריים.
ג. המזמור מספר על מלחמתם של שבטים מבני-ישראל בצבאו של המלך המצרי מרנפתח, ששלטונו על ארץ ישראל הלך ונחלש.
ד. המקום - גולן ובשן, ממזרח לירדן, בצפון ארץ ישראל.
ה. התקופה - המאה ה-13 לפנה"ס, ערב פלישת בני ישראל לארץ ישראל המערבית.
ו. סיני הוא סין, האל שמוצאו בחרן, משם הגיעו בני ישראל.
ז. הישימון המוזכר במזמור הוא המדבר הסורי, אותו חצו העברים בדרכם מארם נהריים לארץ ישראל.
ח. ייתכן מאד שסיפור זה הוא הגרעין הקדום של סיפור יציאת-מצרים, שהלך ונבנה במהלך הדורות הבאים.


ועדיין נותרות פתוחות כמה שאלות מעניינות, כמו:


א. האם 'מצולות ים', הנזכרות במזמור, מרמזות על גוף מים כלשהו בצפון הארץ?
ב. היכן משתלבת יציאת מצרים בסיפור שלנו?
ג. אילו עדויות טקסטואליות נוספות מהעמים השכנים (מצרים? כנען?) יכולות לאשש תיאוריה זו? מה בנוגע לעדויות ארכיאולוגיות?


אתם מוזמנים להרחיב בלימוד באמצעות שלושת המקורות הבאים:

* מלחמת ישראל-מצרים הראשונה: פרק עלום בהיסטוריה המקראית - המאמר השלם של פרופ' ישראל קנוהל, המצוי באינטרנט בכתובת:
https://tchelet.org.il/article.php?id=481

* הספר 'השם' של ישראל קנוהל, ובו עוד תוספות מרתקות, כמו חילוץ שם ה' מהמזמור (וממזמורים מקראיים אחרים) באמצעות מניית מילים ו'תיבות-מילים', או תיאוריה לגבי גיבושו ההדרגתי של סיפור יציאת מצרים, שעל פי קנוהל אולי לא הייתה ולא נבראה...

* 'מוצא השבטים' - עבודתו של יאיר קורן, המעידה על כך שפרופ' קנוהל אינו יחידי בהצגת רעיונות יצירתיים אודות תולדותיו של עם ישראל, וכי האפשרות למקם מאורעות היסטוריים בתולדות עם-ישראל בארץ ישראל ובתקופת השלטון המצרי על ארץ ישראל - אפשרות זו נחקרת ברצינות רבה ע"י חוקרי מקרא נוספים. העבודה של יאיר קורן נמצא באתר שכתובתו:
https://sites.google.com/site/israeloriginsite/home