הדף מאת: דני יעקובי / תמורה – יהדות ישראלית
מתוך המבוא לדף הלימוד:
"אך היו מי שאמרו שירמיהו הוא "סמולן", תבוסתן המוריד את מורל העם עם הנבואות השמאלניות שלו . בעיר מגוריו ענתות סלקו אותו, ובירושלים כועסים עליו מאוד, גדליהו בן פשחור עוד יביא לזה שיכלאו אותו ואולי עוד יהרגו . רוב העם חושב שצריך להתעלם מירמיהו ומחולדה הרי שניהם צאצאים לילדי רחב*."
מבוא לירמיהו פרקי ו' – ט' "השנה היא 3138 לבריאת העולם ואני גמריהו בן שפן, אמנם ילד, אבל רואה כי אבי, שפן, נסער. אבי הוא סופר המלך יאשיהו, אשר החליט להכניס תיקונים בבית המקדש שהוזנח בימי אביו ובעיקר בימי סבו מנשה. המלך שלח את אבי אל חלקיהו בן שלום הכוהן הגדול למנות את הכסף שנאסף מהעם לצורך השיפוץ. אך הכהן הגדול והפתיע את אבי ומסר לו ספר תורה קדום, שנמצא בהיכל ה'. אבי קרא את הספר וסיפר ליאשיהו את הכתוב בו, המלך נחרד כי הבין שאי קיום מצוות הספר הן הסיבה לתוכחות של ירמיהו הנביא. חיפשנו את ירמיהו אך נאמר לנו שהוא הלך לחפש את עשרת השבטים ובצר לנו פנינו לחולדה הנביאה והיא אשרה בפנינו שאכן צרה גדולה תבוא עלינו. אך היו מי שאמרו שירמיהו הוא "סמולן", תבוסתן המוריד את מורל העם עם הנבואות השמאלניות שלו . בעיר מגוריו ענתות סלקו אותו, ובירושלים כועסים עליו מאוד, גדליהו בן פשחור עוד יביא לזה שיכלאו אותו ואולי עוד יהרגו . רוב העם חושב שצריך להתעלם מירמיהו ומחולדה הרי שניהם צאצאים לילדי רחב*. הממלכה גדלה מאוד כי אשור חלשים עד מאוד, יש אומרים שהיא בגודל של ממלכת שלמה, מלפני 300 שנה. הכלכלה בסדר גמור, אם כי מסי המלך קצת כבדים בגלל בדק הבית של בית המקדש. מסביבנו האווירה לא משהו, הבבלים מאיימים על המצרים וירמיהו טוען כי פרעה נכה עוד יעלה לכווננו, אבל המלך דאג לבצר את הממלכה, הקים מצודה על גבול ארץ פלישתים, פיתח משק חקלאי מלכותי באזור, יישב בו איכרים – חיילים מיהודה, ובעונות השנה שבהן נזקק לתוספת ידיים עובדות משלים את החסר ע"י הבאת אנשי מס עובד לאותם מקומות.[להרחבה ראה: https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8067 ] אז מה רוצה ירמיהו, מה אשם יאשיהו שהסבא שלו מנשה חטא, המלך דואג שלא תהיה עבודה זרה מגבע עד באר שבע ואנחנו חזקים מאוד. אמנם יש אנשים שלא מתנהגים יפה עם יתום ואלמנה ויש שופטים שמטים משפט, אבל חוסלו כל הבמות ואין עבודה זרה." *[ "רבי יהודה היה אומר: שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה, אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה הייתה", (בבלי, מגילה, י"ד ע"ב), "אמר הקב"ה לישראל אני אמרתי לכם כי החרם תחרימם החתי והאמורי וגו' (דברים, כ', י"ז) ואתם לא עשיתם כן אלא ואת רחב הזונה ואת בית אביה ואת כל אשר לה החיה יהושע (יהושע, ו', כ"ה) הרי ירמיה בא שהוא מבני בניה של רחב הזונה ועושה לכם דברים לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם" (מדרש זוטא איכה פרשה א לד) ועוד בילקוט שמעוני ופסיקתא דרב כהנא.] הקטע מבוסס על התנ"ך ועל מקורות חז"ל. מקור 1. ירמיהו פרק ז' "ד אַל-תִּבְטְחוּ לָכֶם, אֶל-דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר: הֵיכַל יְהוָה הֵיכַל יְהוָה, הֵיכַל יְהוָה הֵמָּה. ה כִּי אִם-הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ, אֶת-דַּרְכֵיכֶם וְאֶת-מַעַלְלֵיכֶם: אִם-עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט, בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ. ו גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה, לֹא תַעֲשֹׁקוּ, וְדָם נָקִי, אַל-תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ, לְרַע לָכֶם. ז וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם, בַּמָּקוֹם הַזֶּה--בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם: לְמִן-עוֹלָם, וְעַד-עוֹלָם. ח הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם, עַל-דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר--לְבִלְתִּי, הוֹעִיל. ט הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף, וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל; וְהָלֹךְ, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם. י וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי, בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו, וַאֲמַרְתֶּם, נִצַּלְנוּ--לְמַעַן עֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה." מהי לדעתך תפיסת הנביא לגבי פולחן דתי לעומת התנהגות מוסרית? למען תזכור כי היית חלש | מיכה גודמן פורסם במוסף ,'שבת' מקור ראשון, כ"ו תשרי תשע"ו, 9.10.2015 "האתגר שהציונות הדתית צריכה לשים על השולחן התרבותי הישראלי הוא השילוב שבין חשדנות פוליטית כלפי אויבינו לבין רגישות חברתית כלפי המיעוטים שבתוכנו אחד המיתוסים המסוכנים ביותר שאנשים דתיים מאמינים בו לא פעם הוא המיתוס שלפיו הדת מגוננת על מי שמקיים אותה. על פי אמונה זו, השתתפות בטקסים דתיים מעניקה הגנה לאנשים הנוטלים חלק בפולחן. האמונה הזאת הייתה קיימת בעבר והיא קיימת גם היום. אחד הראשונים שניסה לנפץ אותה היה הנביא ירמיהו. העם חשוף כל העת לתעמולה שהממסד הדתי והפוליטי מפיצים: "היכל ה' היכל ה' היכל ה'". הנוכחות של אלוהים במקדש, כך על פי התעמולה הבלתי פוסקת, היא הערובה להמשך קיומה ושגשוגה של החברה. העם, על פי ירמיהו, מאמין לתעמולה הזאת. העם מאמין שהמקדש מגונן עליו ושהפולחן הדתי מעניק לו חסינות. האמונות הללו הסירו מהעם את הפחד מפני חורבן, ולכן אפשרו את התפתחותה של חברה שאננה שהפכה במרוצת הזמנים לרקובה ומושחתת, חברה שצריכה להיחרב. על פי ירמיהו, בית המקדש לא חרב משום שלא האמינו בו, הוא חרב בגלל שהאמינו בו. זהו עיקרו של הפרדוקס שהציג ירמיהו: הבית לא חרב משום שלא לקחו אותו ברצינות; הבית חרב משום שהתייחסו אליו יותר מדי ברצינות..." מה דעתך על תפיסתו של ד"ר מיכה גודמן? ספר התורה נמצא בבית המקדש, קרוב לוודאי זה היה ספר דברים, בלבד. יאשיהו קרא אותו וקרע את בגדיו כשהבין שישראל חטא וצפוי לחורבן. מה מן הכתוב בתורה כל כך חמור, המצדיק עונש חורבן? האם החוקים ומשפטים רבים על היחס ליתום, לאלמנה ולגר, על צדקה ומשפט. יאשיהו מחליט כי אבן הבוחן לשיפוט המלך וישראל ולשיפוט העם, אינו מוסרי, אינו חברתי אלא הוא פולחני ועל כן פועל למיגור העבודה הזרה, הרס הבמות וריכוז הפולחן בבית המקדש בירושלים. זה הסיפור של ספר מלכים, אך אין זה הסיפור של ירמיהו, אבן הבוחן של העם הוא צדק ומשפט. יתר על כן, "מורעלות" יתר דתית זה מה שהאל חפץ בו. פרופ' צבי אדר כותב: "כנגד הדת של בית המקדש מעמיד כאן ירמיהו את הדת של עשרת הדברות... קל יותר לעבוד את אלוהים בחגיגיות דרך הקרבת קורבנות ותפילות מאשר להיות טוב ולעשות את הטוב; משעובדים את אלוהים היטב בבית-המקדש מקבלים איזה ביטחון וזיכוי עד שאפשר שלא לעשות את הטוב, ואפשר אף לעשות את הרע..." (צבי אדר: "ירמיהו הנביא". הוצאת גומא, תל-אביב, תשל"ב, עמ' 42) מה דעתך על דעתו של פרופ' צבי אדר? האם התפיסה של ד"ר גודמן ופרופ' אדר זהות? מקור 2. לב לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְלֹא-יֵאָמֵר עוֹד הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן-הִנֹּם, כִּי אִם-גֵּיא הַהֲרֵגָה; וְקָבְרוּ בְתֹפֶת, מֵאֵין מָקוֹם. לג וְהָיְתָה נִבְלַת הָעָם הַזֶּה, לְמַאֲכָל, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ; וְאֵין, מַחֲרִיד. לד וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה, וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה: כִּי לְחָרְבָּה, תִּהְיֶה הָאָרֶץ. מהי לדעתכם הזיקה בין ההנהגה לבין התנהגות העם? האם יכולה להיות השפעה של המנהיגים על התנהגות העם? האם האיום על כל העם מוצדק? מקור 3. ירמיהו פרק ט " ד: וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ. ה: שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה בְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי נְאֻם יְהוָה. " בחברה מעין זו לא ניתן לחיות. אדם נאלץ לחיות בפחד בכל עת, לא ניתן לבטוח כי אין מדברים בך סרה בחדרי חדרים, פניהם של אנשים מולבנים בראש חוצות, והתרבות היא תרבות של שקר. אווירה זו מחלחלת לכל תחומי החיים – מהחיים המדיניים בהם לא ניתן להיות שליח ציבור בלי להיות חשוף ללשונות רעות אף אם אין בהן ממש, ועד החיים המשפחתיים בו החשד וחוסר האמון מחלחלים למערכת הקשרים שבין איש ואשתו. נקבע להלכה שאלה הם הנושאים החמורים ביותר, והרמב"ם אף כתב "אמרו חכמים: שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא - עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם...". האם יש הקבלה למצבים בימינו? שבעת הפסוקים המסיימים את דברים יז (פס' 14-20) מכונים "חוק המלך". הפסוקים האלה הם חלק מסדרת חוקים הדנים באישי ציבור (דברים טז 18 – יח 22). פרשת מינוי המלך באה לאחר חוקים העוסקים בעקרונות בסיסיים של המשפט, בארגון מערכת המשפט (טז 18-20, יז 2-13). מקור 4. חוק המלך הפסקה הקצרה בדברים יז' 14-20 היא המקום היחיד במקרא העוסק בחוקי התורה לגבי מלך. נאמר בה שהמלך אינו יכול להיות נכרי אלא רק מישראל, אסור שיהיו לו הרבה נשים, הרבה כסף וזהב והרבה סוסים. עליו לכתוב את "מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזּאֹת מִלִּפְנֵי הכוהנים והלויים" (דברים יז' 19) ולקרוא בה (מניסוח הדברים לא ברור אם על המלך לקרוא את פרשת המלך בלבד, או את ספר דברים כולו או אולי חלקים נרחבים ממנו). יש חוקרים שסבורים שפסוקים אלה נכתבו אחרי שיאשיהו מצא את ספר דברים בהיכל (-622 לספירה). "האירוע המרכזי הנקשר לפרסומו של ספר דברים הוא הרפורמה של יאשיהו וריכוז הפולחן ב"מקום אשר-יבחר" בשנת 622 לפנה"ס: ריכוז הפולחן וביטול הבמות גרמו לריכוז מוקדי הכוח הפוליטיים, הדתיים והשיפוטיים במקום אחד - "המקום אשר-יבחר" - הוא ירושלים. חוק המלך מהווה במידה רבה איזון למגמה זו של ריכוזיות ומשמש מעין מנגנון של ריסון ובלימה של המלך." דוד כהן-צמח – מט"ח. המצב המוסרי רעוע עושקים יתום, אלמנה וגר, לשון הרע פשטה בקרב שכבות רחבות, הנביא ירמיהו מוכיח את המלך והעם ומנבא גלות והמלך במה עסוק? בניתוץ הבמות וריכוז הפולחן בירושלים. חוקרים חושבים שהסיבה אינה דתית אלא פוליטית, אם הפולחן מתבצע רק בירושלים, השיפוט הוא בירושלים, הקרבנות הם רק בירושלים זה מחזק את שלטונו של יאשיהו. מה דעתך? סיכום מקור 5. השתולים והדגולים מאיר שלו • 18.12.15 "אני תוהה, מה היה קורה לו היו חיים בינינו היום יוחנן בן זכאי וירמיהו הנביא? הראשון היה מוקע על ידי "אם תרצו" כשתול של הרומאים, כמשתף פעולה עם המצביא הנאלח שלהם אספסינוס, וכבוגד באידיאלים הלאומיים כמו שרואים אותם הקנאים. אני מניח שכניסתו למחנות צה"ל היתה נאסרת, אבל את רבי עקיבא היו מזמינים, כדי שיעודד את הלוחמים. אשר לירמיהו, נפתלי בנט היה אוסר עליו את הכניסה לבתי הספר וערוץ 20 היה מפרסם עליו פוסט פטריוטי לאמור: הטפותיו של הנביא התבוסתן להיכנע לבבלים מעידות על כך שאיבד את הבושה, ונבואות החורבן שלו הן חצייה של קו אדום..." מה דעתכם על הקטע? האם אכן מקביל לימינו?
