מחופש לשגרה
הדף מאת: נעם פריג'ה / נאמני תורה ועבודה
ציטוט מדרש בפירוש "הכותב" על בן יעקב
מדרש

בן זומא אומר מצינו פסוק כולל והוא 'שמע ישראל וגו'. בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא 'ואהבת לרעך כמוך'. שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא 'את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו'. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי
מהר"ל, נתיבות עולם ב - נתיב אהבת ריע - פרק א
דברי המהר"ל
"...ומה שאמר בן פזי את הכבש האחד תעשה בבקר הוא כלל גדול בתורה יותר, רצה לומר מה שהאדם עובד הש"י בתמידות הגמור והוא עבדו, וכמו שהעבד לא סר עבודתו מן אדון שלו רק הוא עובדו תמידי, ולכך אמר את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו' שזה נאמר על קרבן תמיד שחר וערב דבר זה הכלל בתורה, שתכלית המכוון שיהיה האדם עבד להקב"ה וכל שאר התורה פירושא שע"י המצות הוא עובד את בוראו לגמרי."
HE dir=rtl style="FONT-SIZE: 12pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: David; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'; mso-ascii-font-family: ResponsaTTF; mso-hansi-font-family: 'Times New Roman'; mso-ansi-language: EN-US; mso-fareast-language: EN-US; mso-bidi-language: HE">אמר רבי אילעאי: בשלשה דברים אדם ניכר: בכוסו ובכיסו ובכעסו. ואמרי ליה: אף בשחקו

הסברים
  • במאמר זה של ר' יהודה אנו רואים שאת האדם מכירים על פי התהגותו במצבי קיצון. כאשר הוא שותה ומשתכר, כאשר מתעסקים בממונו, וכאשר הוא כועס.
    נשאלת השאלה אם כן, מתי האדם נמדד ומה יותר חשוב. מצבי קיצון או השגרה היומיומית?
Rabbi Elai said: In three matters a person’s true character is ascertained; in his cup, i.e., his behavior when he drinks; in his pocket, i.e., his conduct in his financial dealings with other people; and in his anger. And some say: A person also reveals his real nature in his laughter.
ראינו מקורות המראים ומייחסים את חשיבות השגרה, את קדימות התדיר. מנגד- ראינו שאדם ניכר במצבי קיצון שבהם מעמידים אותו. לדעתכם, כיצד ניתן להכיר אדם באמת ומה משנה לנו בהתנהלותו, ומדוע?
דיון
שאלה למחשבה
האם החופש הגדול- הוא שגרה או מצב קיצון? ושנת הלימודים? אחד לעומת השני?