Save "אשת לוט"
אשת לוט
הדף מאת: מני גל / תמורה – יהדות ישראלית
'אשת לוט' - נושא מרתק, שאפשר להקדיש לו מספר מפגשי לימוד. דף קטן זה מוקדש לויסלבה שימבורסקה, המשוררת הפולניה הדגולה, אשר נפטרה לא מכבר (חורף תשע"ב). שימובורסקה כתבה מספר שירים יפים מאד בהשראת סיפורי התנ"ך. נתחיל בקריאת הסיפור המקראי על לוט, מהפכת סדום ואשת לוט, נתרשם מהתייחסות מדרשית המזדהה עם אשת-לוט בניגוד למדרשים מקובלים אחרים הטוענים כי נענשה בצדק, ונעבור לשירה של שימבורסקה, המדבר בגוף ראשון בשמה של אשת לוט.
דיון
לזכרה של משוררת דגולה
הדף מוקדש לזכרה של ויסלבה שימבורסקה שנפטרה בחורף תשע"ב.
שימבורסקה כתבה מספר שירים בהשראת סיפורי התנ"ך, ו'אשת לוט' הוא אחד מהם.
(א) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה. (ב) וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין. (ג) וַיִּפְצַר-בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו, וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּיתוֹ; וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. (ד) טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן: כָּל-הָעָם, מִקָּצֶה. (ה)וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם. (ו) וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט, הַפֶּתְחָה; וְהַדֶּלֶת, סָגַר אַחֲרָיו. (ז) וַיֹּאמַר: אַל-נָא אַחַי, תָּרֵעוּ. (ח) הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ, בְּצֵל קֹרָתִי. (ט) וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ-הָלְאָה, וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא-לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה, נָרַע לְךָ מֵהֶם; וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד, וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת. (י) וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת-יָדָם, וַיָּבִיאוּ אֶת-לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה; וְאֶת-הַדֶּלֶת, סָגָרוּ. (יא) וְאֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-פֶּתַח הַבַּיִת, הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים, מִקָּטֹן, וְעַד-גָּדוֹל; וַיִּלְאוּ, לִמְצֹא הַפָּתַח. (יב) וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל-לוֹט, עֹד מִי-לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ בָּעִיר: הוֹצֵא, מִן-הַמָּקוֹם. (יג) כִּי-מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ, אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה: כִּי-גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת-פְּנֵי ה', וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ. (יד) וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי-מַשְׁחִית ה', אֶת-הָעִיר; וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו. (טו) וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר: קוּם קַח אֶת-אִשְׁתְּךָ וְאֶת-שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה, בַּעֲוֹן הָעִיר. (טז) וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו; וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר. (יז) וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר: הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן-תִּסָּפֶה. (יח) וַיֹּאמֶר לוֹט, אֲלֵהֶם: אַל-נָא אֲדֹנָי. (יט) הִנֵּה-נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן, בְּעֵינֶיךָ, וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת אֶת-נַפְשִׁי; וְאָנֹכִי, לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן-תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה, וָמַתִּי. (כ) הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה, לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי. (כא) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ, גַּם לַדָּבָר הַזֶּה: לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת-הָעִיר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. (כב) מַהֵר, הִמָּלֵט שָׁמָּה, כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר, עַד-בֹּאֲךָ שָׁמָּה; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הָעִיר, צוֹעַר. (כג) הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל-הָאָרֶץ; וְלוֹט, בָּא צֹעֲרָה. (כד) וַה', הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה', מִן-הַשָּׁמָיִם. (כה) וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל, וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים, וְצֶמַח הָאֲדָמָה. (כו) וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.
And the two angels came to Sodom at even; and Lot sat in the gate of Sodom; and Lot saw them, and rose up to meet them; and he fell down on his face to the earth; and he said: ‘Behold now, my lords, turn aside, I pray you, into your servant’s house, and tarry all night, and wash your feet, and ye shall rise up early, and go on your way.’ And they said: ‘Nay; but we will abide in the broad place all night.’ And he urged them greatly; and they turned in unto him, and entered into his house; and he made them a feast, and did bake unleavened bread, and they did eat. But before they lay down, the men of the city, even the men of Sodom, compassed the house round, both young and old, all the people from every quarter. And they called unto Lot, and said unto him: ‘Where are the men that came in to thee this night? bring them out unto us, that we may know them.’ And Lot went out unto them to the door, and shut the door after him. And he said: ‘I pray you, my brethren, do not so wickedly. Behold now, I have two daughters that have not known man; let me, I pray you, bring them out unto you, and do ye to them as is good in your eyes; only unto these men do nothing; forasmuch as they are come under the shadow of my roof.’ And they said: ‘Stand back.’ And they said: ‘This one fellow came in to sojourn, and he will needs play the judge; now will we deal worse with thee, than with them.’ And they pressed sore upon the man, even Lot, and drew near to break the door. But the men put forth their hand, and brought Lot into the house to them, and the door they shut. And they smote the men that were at the door of the house with blindness, both small and great; so that they wearied themselves to find the door. And the men said unto Lot: ‘Hast thou here any besides? son-in-law, and thy sons, and thy daughters, and whomsoever thou hast in the city; bring them out of the place; for we will destroy this place, because the cry of them is waxed great before the LORD; and the LORD hath sent us to destroy it.’ And Lot went out, and spoke unto his sons-in-law, who married his daughters, and said: ‘Up, get you out of this place; for the LORD will destroy the city.’ But he seemed unto his sons-in-law as one that jested. And when the morning arose, then the angels hastened Lot, saying: ‘Arise, take thy wife, and thy two daughters that are here; lest thou be swept away in the iniquity of the city.’ But he lingered; and the men laid hold upon his hand, and upon the hand of his wife, and upon the hand of his two daughters; the LORD being merciful unto him. And they brought him forth, and set him without the city. And it came to pass, when they had brought them forth abroad, that he said: ‘Escape for thy life; look not behind thee, neither stay thou in all the Plain; escape to the mountain, lest thou be swept away.’ And Lot said unto them: ‘Oh, not so, my lord; behold now, thy servant hath found grace in thy sight, and thou hast magnified thy mercy, which thou hast shown unto me in saving my life; and I cannot escape to the mountain, lest the evil overtake me, and I die. Behold now, this city is near to flee unto, and it is a little one; oh, let me escape thither—is it not a little one?—and my soul shall live.’ And he said unto him: ‘See, I have accepted thee concerning this thing also, that I will not overthrow the city of which thou hast spoken. Hasten thou, escape thither; for I cannot do any thing till thou be come thither.’—Therefore the name of the city was called Zoar.— The sun was risen upon the earth when Lot came unto Zoar. Then the LORD caused to rain upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the LORD out of heaven; and He overthrow those cities, and all the Plain, and all the inhabitants of the cities, and that which grew upon the ground. But his wife looked back from behind him, and she became a pillar of salt.
דיון
האם הסיפור המקראי מספק לנו הסבר?
א. האם מספק הסיפור המקראי הסבר לעונשה של סדום כולה?
ב. האם מספק הסיפור המקראי הסבר לעונשה של אשת לוט? האם ה'הסבר' מספק אותנו?
ג. איזו משמעות מטאפורית יכולה להיות להבטה לאחור?
רבקה לוביץ , מדרש אשת לוט, פורסם בדרשוני, מדרשי נשים, נחמה וינגרטן-מינץ ותמר ביאלה (עורכות), הוצאת ידיעות אחרונות והסוכנות היהודית 2009, עמ' 33
ותהי נציב מלח - רבקה לוביץ'
"ותהי נציב מלח" (בראשית יט, כו)
שאלו בבית מדרשה של ברוריה: למה נעשתה אשת לוט לנציב מלח?
ובמקום אחר שאלו: נשים כיצד שומעות את דבר ה'?
ואמרו: יש שבעליהן מספרים עמן בלילה מה ששמעו מפי הגבורה, ויש שמקשיבות פתח האוהל לשמוע בעצמן את דבר ה'? אלא שכולן ננזפות ולוקות כאילו הן היו שם, כאילו הן שמעו וכאילו דיבר ה' אליהן ממש, שהרי כבר אמרו: "אשתו כגופו".
ועל עלבון זה הנשים בוכות, ודמעותיהן מתגלגלות ונאספות על אשת לוט, שגם שם אין לה, אך היא יציבה ועומדת, וטעמה עמה כל הדורות עד עצם היום הזה.
ועוד אמרו בבית המדרש: לעתיד לבוא יימס נציב המלח.
יש אומרות מפני שיבואו מים אמיתיים של תורה וימסו אותו.
ויש אומרות שלא יהיו עוד נשים שדמעותיהן יתגלגלו על אשת לוט.
ויש אומרות שני הדברים חד הם.
© כל הזכויות שמורות למחברת
דיון
על עלבונן של נשים
א. מהו אותו עלבון של נשים, עליו כותבת רבקה לוביץ'?
ב. האם ההבחנה המדייקת בין מי שנאמר לו ישירות לעזוב את סדום מבלי להפנות מבטו לאחור לבין מי שהיתה שם, אך לא שמעה באוזניה את דבר ה' - האם הבחנה זו נראית בעיניכם משמעותית?
ויסלבה שימבורסקה, אשת לוט, תרגום לעברית, רפי וייכרט, מתוך הספר: "בשבח החלומות" , הוצאת קשב לשירה, 2004
אשת לוט - ויסלבה שימבורסקה
נִרְאֶה שֶׁהִבַּטְתִּי לְאָחוֹר מִתּוֹך סַקְרָנוּת.
אַך מִלְּבַד סַקְרָנוּת יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ לִי סִבּוֹת אֲחֵרוֹת.
הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר בְּצַעַר עַל קַעֲרַת הַכֶּסֶף.
שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן אֲגַב קְשִׁירַת הַסַּנְדָּל.
שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף לְהַבִּיט בְּעָרְפּוֹ הַצַּדִּיק
שֶׁל אִישִׁי, לוֹט.
בְּוַדָּאוּת פִּתְאוֹמִית, כִּי לוּ מַתִּי,
אֲפִלּוּ לֹא הָיָה עוֹצֵר.
בְּסַרְבָנוּתָם שֶׁל עֲנָוִים.
בְּאֹזֶן כְּרוּיָה לְקוֹלוֹת הַמִּרְדָּף.
הֲלוּמַת דּוּמִיָּה, בְּתִקְוָה שֶׁהָאֵל יַחֲזֹר בּוֹ.
שְׁתֵּי בְּנוֹתֵינוּ נֶעֶלְמוּ מֵעֵבֶר לָרֶכֶס.
חַשְׁתִּי בְּקִרְבִּי זִקְנָה. רִחוּק.
רֵיקוּת נְדוּדִים. תַּרְדֵּמָה.
הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר בְּהַנִּיחִי אֶת צְרוֹר חֲפָצַי.
הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר בַּחֲרָדָה לְאָן אֶצְעַד.
עַל הַשְּׁבִיל הוֹפִיעוּ נְחָשִׁים,
עַכְבִישִׁים, עַכְבְּרֵי-שָׂדֶה וְגוֹזְלֵי בַּז.
כְּבָר לֹא טוֹבִים וְלֹא רָעִים פָּשׁוּט כָּל מַה שֶּׁחַי
זָחַל וְדִלֵּג בַּמְּהוּמָה הַמְּשֻתֶּפֶת.
הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר מֵחֲמַת בְּדִידוּת.
מִבּוֹשָׁה שֶׁאֲנִי נִמְלֶטֶת בִּגְנֵבָה.
מֵרָצוֹן לִצְעֹק, לָשׁוּב.
רַק אָז, כְּשֶׁרוּחַ קָם,
הִתִּיר שְׂעָרִי וְהֵנִיף שִׂמְלָתִי.
דִּמִּיתִי שֶׁרוֹאִים זֹאת מֵחוֹמוֹת סְדוֹם
וּפוֹרְצִים בִּצְחוֹק רָם, פַּעַם וְעוֹד פַּעַם.
הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר בְּזַעַם.
לְהַשְׂבִּיעַ עַצְמִי בְּאָבְדָּנָם הַגָּדוֹל.
הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר מִכָּל הַסִּבּוֹת שֶׁצֻּיּנוּ לְעֵיל.
הִבַּטְּתִּי שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנִי.
זֶה רַק הַסֶּלַע פָּנָה אָחוֹר, נוֹהֵם מִתַּחְתַּי.
הַנָּקִיק קָטַע לְפֶתַע אֶת דַּרְכִּי.
עַל שְׂפַת הַצּוּק דִּדָּה אוֹגֵר, זָקוּף עַל כַּפּוֹתָיו הַזְּעִירוֹת.
שְׁנֵינוּ הִבַּטְנוּ אָז לְאָחוֹר.
לֹא, לֹא, אֲנִי רַצְתִּי הָלְאָה,
זָחַלְתִּי, נָסַקְתִּי,
עַד שֶׁחֲשֵׁכָה צָנְחָה מִשָּׁמַיִם
וְעִמָּהּ חָצָץ חַם וְצִפֳּרִים מֵתוֹת.
מִקֹצֶר נְשִׁימָה סָבַבְתִּי סְחוֹר-סְחוֹר.
אִלּוֹ רָאוּנִי, וַדַּאי הָיוּ חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי רוֹקֶדֶת.
לֹא מִן הַנִּמְנָע שֶׁעֵינַי הָיוּ פְּקוּחוֹת.
אָפְשָׁר שֶׁנָּפַלְתִּי וּפָנַי אֶל הָעִיר.


© כל הזכויות שמורות למתרגם והוצאת קשב לשירה
www.poetry.org.il
יקום תרבות, הזירה המקוונת לתרבות עברית
ויסלבה שימבורסקה
© כל הזכויות שמורות ל
www.yekum.org
דיון
בין שיר למדרש
האם ניתן לראות בשיר מעין מדרש? במה הוא דומה למדרש, ובמה שונה?
מה מצאתם בשירה של שימבורסקה, המוסיף ומעשיר את חוויית הסיפור המקראי, או המעמיק את המסר הרעיוני שלו?
דף הנחיות למנחה:
אשת לוט - דף למנחה.docx
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור