שופר
הדף מאת: אלישע וולפין
אמר לו [אברהם לקב"ה]: כשם שהיה בלבי מה להשיבך ולומר לך- אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע עכשיו אתה אומר לי העלהו שם לעולה?! וכבשתי את יצרי ולא השבתיך, כך כשיהיו בניו של יצחק חוטאין ונכנסין לצרה תהא נזכר להן עקדתו של יצחק ותחשב לפניך כאלו אפרו צבור על גבי המזבח ותסלח להן ותפדם מצרתן.
אמר לו הקב"ה: אתה אמרת את שלך ואומר אני את שלי. עתידין בניו של יצחק לחטוא לפני ואני דן אותם בראש השנה. אלא, אם מבקשין שאחפש להן זכות ואזכור להן עקידת יצחק יהיו תוקעין לפני בשופר של זה.
אמר לו: ומה הוא השופר?
אמר לו: חזור לאחוריך. מיד "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו"... אמר לו הקב"ה: יהיו תוקעין לפני בקרן איל ואושיעם ואפדם מעונותיהם...".
Thereupon, the Holy One, blessed be He, opened the sky and the cloud (surrounding Him) and said: “By myself have I sworn,” saith the Lord (ibid., v. 16). “You have sworn.” Abraham replied, “and now I swear that I shall not descend from this altar until I say what I wish to say.” “Speak,” He answered. “Did You not tell me,” said Abraham, “Count all the stars, if thou be able to count them; so shall thy seed be (Gen. 15:5)?” “Yes,” He replied. “But from whom shall my seed descend?” queried Abraham. “From Isaac,” the Holy One answered. “It was in my heart, yesterday, to remind You that You told me that Isaac was my seed, when You said to me: Take him for a burnt-offering. But I restrained myself and did not challenge You. Therefore, when Isaac’s descendants sin and are being oppressed, recall the binding of Isaac, reckon it as if his ashes were piled upon the altar, and pardon them and release them from their anguish.” The Holy One, blessed be He, answered: “You have spoken what was in you heart, now I will say what I wish to say. In the future Isaac’s descendants will sin against Me, and I will judge them on Rosh Hashanah. If they want Me to discover something to their credit, and to recall for their advantage the binding of Isaac, let them blow upon this shofar.” Abraham asked: “What shofar?” The Holy One, blessed be He, said: “Turn around. Then it was that Abraham lifted up his eyes, and looked, and behold, behind a ram caught in the thicket by his horns (Gen. 22:13). This was one of the ten things that were created at twilight.17Ten things were created by God in the twilight of Sabbath eve. See Ginzberg, Legends of the Jews 2:83 and 5:169. A ram caught in the thicket by his horns (ibid.). The Holy One, blessed be He, said to Abraham: “Let them blow upon the ram’s horn to Me, and I will save them and redeem them from their sins.” This is what David meant when he sang: My shield and my horn of salvation, my high tower (Ps. 18:3). Then I shall remove the yoke of exile from them and comfort them in the midst of Zion, as it is said: For the Lord hath comforted Zion (Isa. 51:3). Amen.
משנה מסכת ראש השנה פרק ד משנה א
יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין אמר רבי אלעזר לא התקין רבן יוחנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד אמרו לו אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין:
If Yom Tov of Rosh Hashanah fell on Shabbat, they would blow the shofar in the Temple but not in the country. After the destruction of the Temple, Rabban Yohanan ben Zakai decreed that it should be blown [on Shabbat] in every place where there was a court. Rabbi Eliezer said: Rabban Yohanan ben Zakai decreed for Yavneh only. They said to him: both Yavneh and any place where there is a court.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מתוך מאמרי הראי"ה עמ' 146-147
השופר והחצוצרות
שהרי אנחנו חיים בתוך הטבע המקיף אותנו בחוקיו, והננו מצווים להתהלך עמהם, בקשר קדושת התורה והמצוה את חוקותיו תשמרו, חוקים שחקקתי בהם שמים וארץ. אמנם הננו גם כן מאוגדים, עם כל המעשים אשר רוח האדם הולך ומחדש אותם עם כל הטכניקה כולה, וכל הסתעפויותיה. וכשם שאנו מתהלכים עם חוקי הטבע בהתאמה לדבר ה' ואור תורתו, כן אנו מתהלכים עם חוקי הטכניקה, וחייבים אנו ללכת בהם גם כן בהתאמה עם חוקי התורה ויפעת אורה. ונמצא שיש לנו יהדות טבעית ויהדות טכנית, היהדות הטבעית מובעת היא בתקיעת השופר הכלי הטבעי, אמנם היהדות הטכנית היא מובעת בתקיעת החצוצרות כלי המעשה המתוקן במפעלו של האדם, באומנתו הטכנית. השאיפה האמיצה שלנו היא להרים קרן בשני חלקי היהדות הללו הטבעית והטכנית... ובחצוצרות וקול שופר נריע לפני המלך ד' בבית נכון ונשא. ונלמד את עצמנו ואת כל עמי הארץ אשר יראו כי שם ד' נקרא עלינו, כי הטכניקה האנושית נוצרה כדי לשמש את העולם ואת החיים הנועדים על פי דבר ה' להיות חיים תמימים וטהורים כאשר עשה אלקים את האדם ישר והיא צריכה לא לבלע ולהשחית אלא להעשות טפל לקיומו של העולם בטהרת טבעו הבריא והרענן על פי מהלך חוקי הטבע אשר ברא אלקים חיים ומלך עולם להחיות בהם את בריותיו. ונזכור גם וביחוד אז בימי גדולתנו ופארנו כי השופר מאריך וחצוצרות מקצרות, שמצות היום בשופר. ואשרי העם יודעי תרועה ד' באור פניך יהלכו.
בְּקוֹל שׁוֹפָר
(א) לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר. (ב) כָּל-הָעַמִּים, תִּקְעוּ כָף; הָרִיעוּ לֵאלֹהִים, בְּקוֹל רִנָּה. (ג) כִּי ה' עֶלְיוֹן נוֹרָא; מֶלֶךְ גָּדוֹל, עַל כָּל הָאָרֶץ. (ד) יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ; וּלְאֻמִּים, תַּחַת רַגְלֵינוּ. (ה) יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ; אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה. (ו) עָלָה אֱלֹהִים, בִּתְרוּעָה; ה', בְּקוֹל שׁוֹפָר. (ז) זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ; זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ. (ח) כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלֹהִים זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל. (ט) מָלַךְ אֱלֹהִים, עַל גּוֹיִם; אֱלֹהִים, יָשַׁב עַל כִּסֵּא קָדְשׁוֹ. (י) נְדִיבֵי עַמִּים, נֶאֱסָפוּ עַם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם: כִּי לֵאלֹהִים, מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה.
For the Leader; a Psalm for the sons of Korah. O clap your hands, all ye peoples; shout unto God with the voice of triumph. . For the LORD is most high, awful; a great King over all the earth. He subdueth peoples under us, and nations under our feet. He chooseth our inheritance for us, the pride of Jacob whom He loveth. Selah God is gone up amidst shouting, the LORD amidst the sound of the horn. Sing praises to God, sing praises; sing praises unto our King, sing praises. For God is the King of all the earth; sing ye praises in a skilful song. God reigneth over the nations; God sitteth upon His holy throne. The princes of the peoples are gathered together, the people of the God of Abraham; for unto God belong the shields of the earth; He is greatly exalted.
מתוך "זכרונות", תפילת מוסף של ראש השנה
מִי לא נִפְקַד כְּהַיּום הַזֶּה
וְעַל הַמְּדִינות בּו יֵאָמֵר אֵיזו לַחֶרֶב, וְאֵיזו לַשָּׁלום, אֵיזו לָרָעָב, וְאֵיזו לָשּבַע, וּבְרִיּות בּו יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לְחַיִּים וְלַמָּוֶת. מִי לא נִפְקַד כְּהַיּום הַזֶּה. כִּי זֵכֶר כָּל הַיְצוּר לְפָנֶיךָ בָּא. מַעֲשֵׂה אִישׁ וּפְקֻדָּתו וַעֲלִילות מִצְעֲדֵי גָבֶר. מַחְשְׁבות אָדָם וְתַחְבּוּלותָיו וְיִצְרֵי מַעַלְלֵי אִישׁ. אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁלּא יִשְׁכָּחֶךָּ, וּבֶן אָדָם יִתְאַמֶּץ בָּךְ, כִּי דורְשֶׁיךָ לְעולָם לא יִכָּשֵׁלוּ, וְלא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוסִים בָּךְ. כִּי זֵכֶר כָּל הַמַּעֲשִׂים לְפָנֶיךָ בָּא וְאַתָּה דורֵשׁ מַעֲשֵׂה כֻּלָּם.
הרב שלמה קרליבך, מתוך: אורות שלמה, תורגם ונערך ע"י יחד ויט, עמ' 12
מצאתי!
ידוע לכולם שבראש השנה, אנחנו תוקעים בשופר ובורא עולם תוקע בשופר. מדוע אני תוקע בשופר? כי אני קורא: עם ישראל, איבדתי את ליבי, איבדתי את נשמתי, ואיבדתי כל כך הרבה זמן, הצילו!
ובורא עולם גם הוא תוקע בשופר, הוא משיב לי: מצאתי כל כך הרבה חלקים מנשמתך, מצאתי את הזמן האבוד שלך, בבקשה, בוא, קח אותם.
בראש השנה כשאנחנו תוקעים בשופר, אנחנו אוספים את כל מה שאיבדנו.
אסתר אטינגר, מ"ח איזקסון, א' קוסמן (עורכים), שירה חדשה, אפיריון, רמת השרון 1996, עמ' 175
לִשְׁמֹעַ שׁוֹפָרוֹת
הַצְּלִיל בַּשְּׁפוֹפֶרֶת
כִּתְקִיעַת שׁוֹפָר בְּיוֹם הַדִּין.
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אִם יֵשׁ שָׁם דִּין
אוֹ גַּם רַחֲמִים.
צִלְצוּל הַטֶּלֶפוֹן
בַּבַּיִת הָרֵיק, שָׁם
וַדַּאי מְשַׁסֵּעַ אֶת הַכְּתָלִים
מַכְמִיר אֶת הָרָהִיטִים.

אֵינֶנִּי רוֹצָה לְצַלְצֵל
וַאֲנִי מְצַלְצֶלֶת
אוּלַי כְּדֵי לִשְׁמֹעַ
שׁוֹפָרוֹת.

לִהְיוֹת סָמוּי מִן הָאֹזֶן
לְלֹא תְּשׁוּבָה.
אֵין בּוֹ בְּרָכָה
רַק הֵד קָשֶׁה מִן הַחַלּוֹנוֹת.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il