הדף מאת: מני גל / תמורה – יהדות ישראלית
הסיפור על ר' שמעון בר יוחאי שנחבא עם בנו במערה מפני הרומאים, נכתב ככל הנראה, בגרסתו הראשונה, בתלמוד הירושלמי. התלמוד הבבלי ערך את הסיפור מחדש, והוסיף עליו פרטים רבים.
בלימוד זה נשווה בין שתי גרסאות הסיפור, וננסה לעמוד על משמעות התוספות שהוסיף הבבלי.
אחד ההסברים המעניינים למגמת הסיפור הבבלי, הוא הדמיון שלו לסיפור בריחת אליהו הנביא להר חורב. דמיון זה רומז להבנת מגמת התלמוד הבבלי בהצגת הסיפור בגרסתו זו.
דיון
הסיפור על ר' שמעון בר יוחאי שנחבא עם בנו במערה מפני הרומאים, נכתב ככל הנראה, בגרסתו הראשונה, בתלמוד הירושלמי. התלמוד הבבלי ערך את הסיפור מחדש, והוסיף עליו פרטים רבים.
בלימוד זה נשווה בין שתי גרסאות הסיפור, וננסה לעמוד על משמעות התוספות שהוסיף הבבלי.
אחד ההסברים המעניינים למגמת הסיפור הבבלי הוא הדמיון לסיפור בריחת אליהו הנביא להר חורב. דמיון זה רומז להבנת מגמת התלמוד הבבלי בהצגת הסיפור בגרסתו זו.
הסיפור על ר' שמעון בר יוחאי שנחבא עם בנו במערה מפני הרומאים, נכתב ככל הנראה, בגרסתו הראשונה, בתלמוד הירושלמי. התלמוד הבבלי ערך את הסיפור מחדש, והוסיף עליו פרטים רבים.
בלימוד זה נשווה בין שתי גרסאות הסיפור, וננסה לעמוד על משמעות התוספות שהוסיף הבבלי.
אחד ההסברים המעניינים למגמת הסיפור הבבלי הוא הדמיון לסיפור בריחת אליהו הנביא להר חורב. דמיון זה רומז להבנת מגמת התלמוד הבבלי בהצגת הסיפור בגרסתו זו.
תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית פרק ט, הלכה א, נוסח פליקס, התרגום ע"פ נילי בן ארי, 'אב ובנו המורד והמוסר', פורסם באתר 'דעת'
רבי שמעון בן יוחאי התחבא במערה שלוש עשרה שנה, במערת חרובים של תרומה (כנראה מערה שגדלו לצִדה עצי חרוב, והמילה "תרומה" קשה לפירוש), עד שהעלה גופו חלודה (לקה במחלת עור בגון החלודה). בסוף שלוש עשרה שנה אמר: האין אני יוצא לראות מה קול בעולם? יצא וישב לו על פי המערה. ראה צייד אחד שצד ציפורים, פרס מצודתו (מלכודתו). שמע בת קול אומרת: "דימוס" (משוחררת), וניצלה (הציפור, מליפול בפח). אמר (רשב"י): הציפור מבלעדי שמים לא תאבד, כל שכן בן אדם (מסקנה זו מביאה את רשב"י לצאת מן המערה).
כשראה שהדברים (דברי הגזירה נגדו) נרגעו, אמר: נרד להתרחץ באותם מרחצאות של טבריה. אמר: צריכים אנו לעשות תקנה כמו שעשו אבותינו הראשונים. 'וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר' (בראשית לג, יח, הפועל "ויחן" נדרש משורש "חנן"): שהיו עושים חנויות ומוכרין בשוק (רשב"י רוצה לתקן דבר למען העיר טבריה כמו יעקב אבינו על פי המדרש לבראשית לג, יח). אמר: נטהר את טבריה (מטומאת המתים). והיה לוקח (תרמילי) תורמוסים ומקצץ וזורק, ובכל מקום שהיה מת היה צף ועולה למעלה.
על פי פירושו של פליקס, רשב"י פירק את תרמילי התורמוס כדי להוציא את זרעיהם, ופיזר את הזרעים על פני השדה. ובמקומות שהתורמוס נבט וצמח מהר יכול היה רשב"י לקבוע שנחפר שם קבר, ועל כן האדמה תחוחה, ובמקומות שלא היה קבר הייתה צמיחת התורמוס איטית.
(נראה שיש בסיפור שילוב בין תיאור מעשי איתור מקומות הקבורה בעזרת כושר הנביטה החזק של התורמוסים, ותיאור נִסי עליית גופות המתים ממקומות הקבורה. פליקס מציע, על סמך גרסה מסוימת של בראשית רבה, כי מה שעלה היו זרעי התורמוס שנבטו וצמחו, ולא גופת המת, אך קשה להלום פירוש זה עם הפועל "טייף" (צף) שבגרסת הירושלמי.)
ראה אותו כותי אחד, אמר: האם לא אלך ואהתל בזקן יהודי זה? לקח מת אחד, הלך והחביאו במקום שטיהר (רשב"י). בא אצל רבי שמעון בן יוחאי, אמר לו: לא טיהרת מקום פלוני, בוא ואני אוציא לך מת משם. צפה רבי שמעון בן יוחאי ברוח הקודש שנְתָנוֹ שם (שהכותי שם את גופת המת שם), ואמר: גוזר אני על העליונים שירדו ועל התחתונים שיעלו (הכותי החי על פני האדמה יֵרד לתוכה, והמת שקברו הכותי יעלה למעלה). וכך היה לו (לכותי, שנתקיימה בו גזירת רשב"י).
כשעבר לפני מגדל (עיר השוכנת לא הרחק מטבריה) שמע קולו של סופר שאמר (בלגלוג): הנה בן יוחאי מטהר טבריה. אמר לו (רשב"י לסופר): יבוא עלי (לשון שבועה) אם לא שמעתי שטבריה עתידה להיטהר. אף אם כך היה הדבר, לא היית עמנו במניין! מיד נעשה (הסופר) גל של עצמות.
© כל הזכויות שמורות ל
www.daat.ac.il
רבי שמעון בן יוחאי התחבא במערה שלוש עשרה שנה, במערת חרובים של תרומה (כנראה מערה שגדלו לצִדה עצי חרוב, והמילה "תרומה" קשה לפירוש), עד שהעלה גופו חלודה (לקה במחלת עור בגון החלודה). בסוף שלוש עשרה שנה אמר: האין אני יוצא לראות מה קול בעולם? יצא וישב לו על פי המערה. ראה צייד אחד שצד ציפורים, פרס מצודתו (מלכודתו). שמע בת קול אומרת: "דימוס" (משוחררת), וניצלה (הציפור, מליפול בפח). אמר (רשב"י): הציפור מבלעדי שמים לא תאבד, כל שכן בן אדם (מסקנה זו מביאה את רשב"י לצאת מן המערה).
כשראה שהדברים (דברי הגזירה נגדו) נרגעו, אמר: נרד להתרחץ באותם מרחצאות של טבריה. אמר: צריכים אנו לעשות תקנה כמו שעשו אבותינו הראשונים. 'וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר' (בראשית לג, יח, הפועל "ויחן" נדרש משורש "חנן"): שהיו עושים חנויות ומוכרין בשוק (רשב"י רוצה לתקן דבר למען העיר טבריה כמו יעקב אבינו על פי המדרש לבראשית לג, יח). אמר: נטהר את טבריה (מטומאת המתים). והיה לוקח (תרמילי) תורמוסים ומקצץ וזורק, ובכל מקום שהיה מת היה צף ועולה למעלה.
על פי פירושו של פליקס, רשב"י פירק את תרמילי התורמוס כדי להוציא את זרעיהם, ופיזר את הזרעים על פני השדה. ובמקומות שהתורמוס נבט וצמח מהר יכול היה רשב"י לקבוע שנחפר שם קבר, ועל כן האדמה תחוחה, ובמקומות שלא היה קבר הייתה צמיחת התורמוס איטית.
(נראה שיש בסיפור שילוב בין תיאור מעשי איתור מקומות הקבורה בעזרת כושר הנביטה החזק של התורמוסים, ותיאור נִסי עליית גופות המתים ממקומות הקבורה. פליקס מציע, על סמך גרסה מסוימת של בראשית רבה, כי מה שעלה היו זרעי התורמוס שנבטו וצמחו, ולא גופת המת, אך קשה להלום פירוש זה עם הפועל "טייף" (צף) שבגרסת הירושלמי.)
ראה אותו כותי אחד, אמר: האם לא אלך ואהתל בזקן יהודי זה? לקח מת אחד, הלך והחביאו במקום שטיהר (רשב"י). בא אצל רבי שמעון בן יוחאי, אמר לו: לא טיהרת מקום פלוני, בוא ואני אוציא לך מת משם. צפה רבי שמעון בן יוחאי ברוח הקודש שנְתָנוֹ שם (שהכותי שם את גופת המת שם), ואמר: גוזר אני על העליונים שירדו ועל התחתונים שיעלו (הכותי החי על פני האדמה יֵרד לתוכה, והמת שקברו הכותי יעלה למעלה). וכך היה לו (לכותי, שנתקיימה בו גזירת רשב"י).
כשעבר לפני מגדל (עיר השוכנת לא הרחק מטבריה) שמע קולו של סופר שאמר (בלגלוג): הנה בן יוחאי מטהר טבריה. אמר לו (רשב"י לסופר): יבוא עלי (לשון שבועה) אם לא שמעתי שטבריה עתידה להיטהר. אף אם כך היה הדבר, לא היית עמנו במניין! מיד נעשה (הסופר) גל של עצמות.
© כל הזכויות שמורות ל
www.daat.ac.il
דיון
א. האם נרמז בקטע מדוע התחבא רשב"י במערה זמן כה ממושך?
ב. מדוע, לדעתכם, יורד רשב"י לטבול בחמי טבריה?
ג. כיצד משתמש רשב"י בכוחותיו העל-טבעיים, לטוב ולרע, על פי קטע זה?
ד. כיצד קושר קטע זה את חיי רשב"י עם אזור הגליל?
ה. שערו מה החשיבות של טיהור אדמת טבריה מטומאת המתים?
א. האם נרמז בקטע מדוע התחבא רשב"י במערה זמן כה ממושך?
ב. מדוע, לדעתכם, יורד רשב"י לטבול בחמי טבריה?
ג. כיצד משתמש רשב"י בכוחותיו העל-טבעיים, לטוב ולרע, על פי קטע זה?
ד. כיצד קושר קטע זה את חיי רשב"י עם אזור הגליל?
ה. שערו מה החשיבות של טיהור אדמת טבריה מטומאת המתים?
ישבו רבי יהודה (בן אלעאי) ורבי יוסי ורבי שמעון (בר יוחאי), וישב יהודה בן גרים עמהם. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו - תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתיקנו, לא תיקנו אלא לצורך עצמן - תיקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס.
הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעִלָּה - יתעלה. יוסי ששתק, יגלה לציפורי. שמעון שגִּנָּה - ייהרג.
הלך הוא (רשב"י) ובנו ונחבאו בבית המדרש. כל יום הייתה מביאה להם אשתו לחם, ואכלו. כאשר חזקה הגזירה אמר לו לבנו: יודע אני כי נשים דעתן קלה עליהן. שמא יענו אותה (הרומאים את אשתו של רשב"י) ותגלה אותנו. הלכו והתחבאו במערה. התרחש להם נס, ונברא עבורם חרוב ומעיין מים. היו יושבים עד צוואריהם בחול כל היום ולמדו (תורה). בזמן התפילה היו מתלבשים, מתכסים ומתפללים, ולאחר התפילה היו פושטים את בגדיהם כדי שלא יתבלו. (כך) ישבו שתים עשרה שנים במערה.
בא אליהו (הנביא) ועמד בפתח המערה. אמר (אליהו): מי יודיע לבן יוחאי שהקיסר מת ובטלה הגזירה ? יצאו (רשב"י ובנו מן המערה), ראו אנשים חורשים וזורעים. אמרו: מניחין חיי עולם (לימוד תורה) ועוסקין בחיי שעה (ענייני פרנסה). כל מקום שנתנו עיניהם (רשב"י ובנו) נשרף. יצתה בת קול ואמרה להן: להחריב עולמי יצאתם? חִזְרו למערתכם!
חזרו והלכו, וישבו שנים עשר חדשי שנה במערה. (מקץ שנים עשר חודשים) אמרו: 'משפט רשעים בגיהינום שנים עשר חדש' (משנה עדויות ב, י). יצתה בת קול ואמרה להם: צאו ממערתכם. יצאו. כל מקום שהיה מכה רבי אלעזר (בנו של רשב"י, שהיה שורף במבטו כפי שעשו ביציאתם הראשונה מן המערה) היה מרפא רבי שמעון. אמר לו (רשב"י לאלעזר): בני, דיו לעולם אני ואתה. ראו איש זקן שהיה אוחז בידו שני צרורות הדסים. אמרו לו: אלו (ההדסים) למה לך? אמר להם (הזקן): לכבוד שבת. אמרו לו: ו(מדוע לא) יספיק (צרור) אחד? אמר להם: (צרור) אחד כנגד זכור (שמות כ, ז) ואחד כנגד שמור (דברים ה, יא). אמר (רשב"י) לו לבנו: אתה רואה כמה חביבה מצוה על ישראל. נתיישבה דעתם.
שמע רבי פנחס בן יאיר חתנו (שרשב"י חזר), יצא לקראתו. הכניס אותו (את רשב"י) לבית המרחץ ורחץ אותו. היה (רבי פנחס) משפשף את בשרו (של רשב"י), ראה שהיו לו סדקים בגבו, היה בוכה ודמעות נושרות (מעיניו) ומכאיבות לו (לרשב"י), משום שמתייבשות בתוך הסדקים. אמר (רבי פנחס): אוי לי שראיתיך בכך. אמר לו (רשב"י): אשריך שראיתני בכך. שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאתי בי כך. (והגמרא מבארת:) כי לפני כן, כאשר היה מקשה רבי שמעון בן יוחאי קושיה, היה מתרץ לו רבי פנחס בן יאיר בשנים עשר תירוצים, ולבסוף (לאחר שיצא רשב"י מן המערה), כאשר היה מקשה רבי פנחס בן יאיר קושיה, היה מתרץ לו רבי שמעון בן יוחאי בעשרים וארבעה תירוצים.
אמר (רשב"י): הואיל והתרחש לי נס אתקן דבר (למען בני העיר), שכתוב: 'וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם' (בראשית לג, יח). אמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. 'וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר' (המשך הפסוק שם. תיבת "ויחן" נדרשת כאן משורש "חנן"). אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, רבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם.
אמר (רשב"י לאנשי המקום): יש דבר שאתקן? אמרו לו: יש מקום שיש בו ספק טומאה (יש חשש שקבורים שם מתים, אך אין הדבר ודאי, או שאין יודעים היכן בדיוק נקברו), ויש להם צער לכוהנים להקיפו. אמר (רשב"י): האם יש (אדם) היודע שמקום זה היה מוחזק פעם טהור? יאמר. אמר זקן אחד: כאן קצץ בן זכאי תורמוסי תרומה. עשה אף הוא (רשב"י) כך (קיצץ תורמוסים). כל מקום שהיה רפה ציין אותו, שהיה לוקח... ונועץ, וכל מקום שהיה קשה טיהר אותו (רשב"י נעץ את התורמוסים באדמה כדי לבדוק אם היא קשה או רכה. אדמה רכה מעידה על כך שנחפרה, ויכול להיות בה קבר של מת, ועל כן צוינה כטמאה, אדמה קשה הוכרזה כטהורה. כעת יכלו הכהנים לעבור במקום, ולעקוף רק את המקומות שסימן רשב"י כמקום קבר).
אמר אותו זקן (דבריו הבאים נאמרו בלעג, שלא בפניו של רשב"י): טיהר בן יוחאי בית הקברות. שלח לו (רשב"י שלח להביא את הזקן לפניו) ואמר לו: אילו לא היית עמנו, ואו גם אילו היית עמנו, ולא נמנית עמנו, יפה היית אומר. אבל עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו, יאמרו (הבריות): זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים על אחת כמה וכמה (זונות אף על פי שמתחרות ביניהן, עוזרות זו לזו להתייפות, תלמידי חכמים קל וחומר שצריכים לנהוג כבוד זה בזה). נתן בו עיניו (רשב"י בזקן) ומת. יצא לשוק (רשב"י), ראה את יהודה בן גרים, אמר: עדיין ישנו לזה בעולם? נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.
© כל הזכויות שמורות ל
www.daat.ac.il
הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעִלָּה - יתעלה. יוסי ששתק, יגלה לציפורי. שמעון שגִּנָּה - ייהרג.
הלך הוא (רשב"י) ובנו ונחבאו בבית המדרש. כל יום הייתה מביאה להם אשתו לחם, ואכלו. כאשר חזקה הגזירה אמר לו לבנו: יודע אני כי נשים דעתן קלה עליהן. שמא יענו אותה (הרומאים את אשתו של רשב"י) ותגלה אותנו. הלכו והתחבאו במערה. התרחש להם נס, ונברא עבורם חרוב ומעיין מים. היו יושבים עד צוואריהם בחול כל היום ולמדו (תורה). בזמן התפילה היו מתלבשים, מתכסים ומתפללים, ולאחר התפילה היו פושטים את בגדיהם כדי שלא יתבלו. (כך) ישבו שתים עשרה שנים במערה.
בא אליהו (הנביא) ועמד בפתח המערה. אמר (אליהו): מי יודיע לבן יוחאי שהקיסר מת ובטלה הגזירה ? יצאו (רשב"י ובנו מן המערה), ראו אנשים חורשים וזורעים. אמרו: מניחין חיי עולם (לימוד תורה) ועוסקין בחיי שעה (ענייני פרנסה). כל מקום שנתנו עיניהם (רשב"י ובנו) נשרף. יצתה בת קול ואמרה להן: להחריב עולמי יצאתם? חִזְרו למערתכם!
חזרו והלכו, וישבו שנים עשר חדשי שנה במערה. (מקץ שנים עשר חודשים) אמרו: 'משפט רשעים בגיהינום שנים עשר חדש' (משנה עדויות ב, י). יצתה בת קול ואמרה להם: צאו ממערתכם. יצאו. כל מקום שהיה מכה רבי אלעזר (בנו של רשב"י, שהיה שורף במבטו כפי שעשו ביציאתם הראשונה מן המערה) היה מרפא רבי שמעון. אמר לו (רשב"י לאלעזר): בני, דיו לעולם אני ואתה. ראו איש זקן שהיה אוחז בידו שני צרורות הדסים. אמרו לו: אלו (ההדסים) למה לך? אמר להם (הזקן): לכבוד שבת. אמרו לו: ו(מדוע לא) יספיק (צרור) אחד? אמר להם: (צרור) אחד כנגד זכור (שמות כ, ז) ואחד כנגד שמור (דברים ה, יא). אמר (רשב"י) לו לבנו: אתה רואה כמה חביבה מצוה על ישראל. נתיישבה דעתם.
שמע רבי פנחס בן יאיר חתנו (שרשב"י חזר), יצא לקראתו. הכניס אותו (את רשב"י) לבית המרחץ ורחץ אותו. היה (רבי פנחס) משפשף את בשרו (של רשב"י), ראה שהיו לו סדקים בגבו, היה בוכה ודמעות נושרות (מעיניו) ומכאיבות לו (לרשב"י), משום שמתייבשות בתוך הסדקים. אמר (רבי פנחס): אוי לי שראיתיך בכך. אמר לו (רשב"י): אשריך שראיתני בכך. שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאתי בי כך. (והגמרא מבארת:) כי לפני כן, כאשר היה מקשה רבי שמעון בן יוחאי קושיה, היה מתרץ לו רבי פנחס בן יאיר בשנים עשר תירוצים, ולבסוף (לאחר שיצא רשב"י מן המערה), כאשר היה מקשה רבי פנחס בן יאיר קושיה, היה מתרץ לו רבי שמעון בן יוחאי בעשרים וארבעה תירוצים.
אמר (רשב"י): הואיל והתרחש לי נס אתקן דבר (למען בני העיר), שכתוב: 'וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם' (בראשית לג, יח). אמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. 'וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר' (המשך הפסוק שם. תיבת "ויחן" נדרשת כאן משורש "חנן"). אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, רבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם.
אמר (רשב"י לאנשי המקום): יש דבר שאתקן? אמרו לו: יש מקום שיש בו ספק טומאה (יש חשש שקבורים שם מתים, אך אין הדבר ודאי, או שאין יודעים היכן בדיוק נקברו), ויש להם צער לכוהנים להקיפו. אמר (רשב"י): האם יש (אדם) היודע שמקום זה היה מוחזק פעם טהור? יאמר. אמר זקן אחד: כאן קצץ בן זכאי תורמוסי תרומה. עשה אף הוא (רשב"י) כך (קיצץ תורמוסים). כל מקום שהיה רפה ציין אותו, שהיה לוקח... ונועץ, וכל מקום שהיה קשה טיהר אותו (רשב"י נעץ את התורמוסים באדמה כדי לבדוק אם היא קשה או רכה. אדמה רכה מעידה על כך שנחפרה, ויכול להיות בה קבר של מת, ועל כן צוינה כטמאה, אדמה קשה הוכרזה כטהורה. כעת יכלו הכהנים לעבור במקום, ולעקוף רק את המקומות שסימן רשב"י כמקום קבר).
אמר אותו זקן (דבריו הבאים נאמרו בלעג, שלא בפניו של רשב"י): טיהר בן יוחאי בית הקברות. שלח לו (רשב"י שלח להביא את הזקן לפניו) ואמר לו: אילו לא היית עמנו, ואו גם אילו היית עמנו, ולא נמנית עמנו, יפה היית אומר. אבל עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו, יאמרו (הבריות): זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים על אחת כמה וכמה (זונות אף על פי שמתחרות ביניהן, עוזרות זו לזו להתייפות, תלמידי חכמים קל וחומר שצריכים לנהוג כבוד זה בזה). נתן בו עיניו (רשב"י בזקן) ומת. יצא לשוק (רשב"י), ראה את יהודה בן גרים, אמר: עדיין ישנו לזה בעולם? נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.
© כל הזכויות שמורות ל
www.daat.ac.il
In this baraita Rabbi Yehuda is described as head of the speakers in every place. The Gemara asks: And why did they call him head of the speakers in every place? The Gemara relates that this resulted due to an incident that took place when Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei and Rabbi Shimon were sitting, and Yehuda, son of converts,sat beside them. Rabbi Yehuda opened and said: How pleasant are the actions of this nation, the Romans, as they established marketplaces, established bridges, and established bathhouses. Rabbi Yosei was silent. Rabbi Shimon ben Yoḥai responded and said: Everything that they established, they established only for their own purposes. They established marketplaces, to place prostitutes in them; bathhouses, to pamper themselves; and bridges, to collect taxes from all who pass over them. Yehuda, son of converts, went and related their statements to his household, and those statements continued to spread until they were heard by the monarchy. They ruled and said: Yehuda, who elevated the Roman regime, shall be elevated and appointed as head of the Sages, the head of the speakers in every place. Yosei, who remained silent, shall be exiled from his home in Judea as punishment, and sent to the city of Tzippori in the Galilee. And Shimon, who denounced the government, shall be killed. Rabbi Shimon bar Yoḥai and his son, Rabbi Elazar, went and hid in the study hall. Every day Rabbi Shimon’s wife would bring them bread and a jug of water and they would eat. When the decree intensified, Rabbi Shimon said to his son: Women are easily impressionable and, therefore, there is room for concern lest the authorities torture her and she reveal our whereabouts. They went and they hid in a cave. A miracle occurred and a carob tree was created for them as well as a spring of water. They would remove their clothes and sit covered in sand up to their necks. They would study Torah all day in that manner. At the time of prayer, they would dress, cover themselves, and pray, and they would again remove their clothes afterward so that they would not become tattered. They sat in the cave for twelve years. Elijah the Prophet came and stood at the entrance to the cave and said: Who will inform bar Yoḥai that the emperor died and his decree has been abrogated? They emerged from the cave, and saw people who were plowing and sowing. Rabbi Shimon bar Yoḥai said: These people abandon eternal life of Torah study and engage in temporal life for their own sustenance. The Gemara relates that every place that Rabbi Shimon and his son Rabbi Elazar directed their eyes was immediately burned. A Divine Voice emerged and said to them: Did you emerge from the cave in order to destroy My world? Return to your cave. They again went and sat there for twelve months. They said: The judgment of the wicked in Gehenna lasts for twelve months. Surely their sin was atoned in that time. A Divine Voice emerged and said to them: Emerge from your cave. They emerged. Everywhere that Rabbi Elazar would strike, Rabbi Shimon would heal. Rabbi Shimon said to Rabbi Elazar: My son, you and I suffice for the entire world, as the two of us are engaged in the proper study of Torah. As the sun was setting on Shabbat eve, they saw an elderly man who was holding two bundles of myrtle branches and running at twilight. They said to him: Why do you have these? He said to them: In honor of Shabbat. They said to him: And let one suffice. He answered them: One is corresponding to: “Remember the Shabbat day, to keep it holy” (Exodus 20:8), and one is corresponding to: “Observe the Shabbat day, to keep it holy” (Deuteronomy 5:12). Rabbi Shimon said to his son: See how beloved the mitzvot are to Israel. Their minds were put at ease and they were no longer as upset that people were not engaged in Torah study. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir, Rabbi Shimon’s son-in-law, heard and went out to greet him. He brought him into the bathhouse and began tending to his flesh. He saw that Rabbi Shimon had cracks in the skin on his body. He was crying, and the tears fell from his eyes and caused Rabbi Shimon pain. Rabbi Pineḥas said to Rabbi Shimon, his father-in-law: Woe is me, that I have seen you like this. Rabbi Shimon said to him: Happy are you that you have seen me like this, as had you not seen me like this, you would not have found in me this prominence in Torah, as the Gemara relates: At first, when Rabbi Shimon ben Yoḥai would raise a difficulty, Rabbi Pineḥas ben Ya’ir would respond to his question with twelve answers. Ultimately, when Rabbi Pineḥas ben Ya’ir would raise a difficulty, Rabbi Shimon ben Yoḥai would respond with twenty-four answers. Rabbi Shimon said: Since a miracle transpired for me, I will go and repair something for the sake of others in gratitude for God’s kindness, as it is written: “And Jacob came whole to the city of Shechem, which is in the land of Canaan, when he came from Paddan-aram; and he graced the countenance of the city” (Genesis 33:18). Rav said, the meaning of: And Jacob came whole, is: Whole in his body, whole in his money, whole in his Torah. And what did he do? And he graced the countenance of the city; he performed gracious acts to benefit the city. Rav said: Jacob established a currency for them. And Shmuel said: He established marketplaces for them. And Rabbi Yoḥanan said: He established bathhouses for them. In any event, clearly one for whom a miracle transpires should perform an act of kindness for his neighbors as a sign of gratitude. He said: Is there something that needs repair? They said to him: There is a place where there is uncertainty with regard to ritual impurity and the priests are troubled by being forced to circumvent it, as it is prohibited for them to become ritually impure from contact with a corpse. There was suspicion, but no certainty, that a corpse was buried there. Therefore, they were unable to definitively determine its status. Rabbi Shimon said: Is there a person who knows that there was a presumption of ritual purity here? Is there anyone who remembers a time when this place was not considered ritually impure, or that at least part of it was considered to be ritually pure? An Elder said to him: Here ben Zakkai planted and cut the teruma of lupines. In this marketplace Rabbi Yoḥanan ben Zakkai, who himself was a priest, once planted lupines that were given to him as teruma. On that basis, the conclusion can be drawn that it was definitely ritually pure. Rabbi Shimon, like Jacob, also did so and took steps to improve the city and examined the ground (Tosafot). Everywhere that the ground was hard, he pronounced it ritually pure as there was certainly no corpse there, and every place that the ground was soft, he marked it indicating that perhaps a corpse was buried there. In that way, he purified the marketplace so that even priests could walk through it. A certain Elder said in ridicule and surprise: Ben Yoḥai purified the cemetery. Rabbi Shimon got angry and said to him: Had you not been with us, and even had you been with us and were not counted with us in rendering this ruling, what you say is fine. You could have said that you were unaware of my intention or that you did not agree or participate in this decision. Now that you were with us and were counted with us in rendering this ruling, you will cause people to say that Sages are unwilling to cooperate with one another. They will say: If competing prostitutes still apply makeup to each other to help one another look beautiful, all the more so that Torah scholars should cooperate with each other. He directed his eyes toward him and the Elder died. Rabbi Shimon went out to the marketplace and he saw Yehuda, son of converts,who was the cause of this entire incident. Rabbi Shimon, said: This one still has a place in the world? He directed his eyes toward him and turned him into a pile of bones.
דיון
א. מה מוסיפה הפסקה הראשונה בבבלי להבנת השתלשלות העניינים של הסיפור כולו?
ב. כיצד מוסיף תיאור הישיבה והלמידה בחול, יום-יום במשך תריסר שנים, להבנת האירועים ביציאת רשב"י ובנו לעולם?
ג. עם איזו גישה לעולם התורה והמלאכה יוצאים השניים לאחר אותן תריסר שנים?
ד. איזה לקח מקנה להם השנה הנוספת שבה חויבו לשבת במערה משמים?
ה. איזה לקח מלמדת אותם הפגישה עם הזקן המחזיק שני צרורות הדסים?
ו. רשבי" אומר לבנו: 'דיו לעולם אני ואתה'. כיצד ניתן להסביר אמירה זו?
ז. רב, שמואל ור' יוחנן משערים במה גמל רשב"י לאנשי העיר (אולי העיר טבריה, שבמעיינותיה נרפא רשב"י ממחלת העור שלו). כשאנו נזכרים בדבריו של רשב"י בתחילת הסיפור, אלה שהביאו עליו את הגזירה של הרומאים, כיצד ניתן להסביר את מעשיו של רשב"י כעת?
ח. העיר (טבריה?) נבנתה, ככל הנראה, כמו ערים רבות אחרות, על חורבותיה של עיר קודמת. האם עובדה זו מסבירה את הצורך לטהר אותה מטומאת המתים?
א. מה מוסיפה הפסקה הראשונה בבבלי להבנת השתלשלות העניינים של הסיפור כולו?
ב. כיצד מוסיף תיאור הישיבה והלמידה בחול, יום-יום במשך תריסר שנים, להבנת האירועים ביציאת רשב"י ובנו לעולם?
ג. עם איזו גישה לעולם התורה והמלאכה יוצאים השניים לאחר אותן תריסר שנים?
ד. איזה לקח מקנה להם השנה הנוספת שבה חויבו לשבת במערה משמים?
ה. איזה לקח מלמדת אותם הפגישה עם הזקן המחזיק שני צרורות הדסים?
ו. רשבי" אומר לבנו: 'דיו לעולם אני ואתה'. כיצד ניתן להסביר אמירה זו?
ז. רב, שמואל ור' יוחנן משערים במה גמל רשב"י לאנשי העיר (אולי העיר טבריה, שבמעיינותיה נרפא רשב"י ממחלת העור שלו). כשאנו נזכרים בדבריו של רשב"י בתחילת הסיפור, אלה שהביאו עליו את הגזירה של הרומאים, כיצד ניתן להסביר את מעשיו של רשב"י כעת?
ח. העיר (טבריה?) נבנתה, ככל הנראה, כמו ערים רבות אחרות, על חורבותיה של עיר קודמת. האם עובדה זו מסבירה את הצורך לטהר אותה מטומאת המתים?
רונית שושני, רשב"י במערה ואליהו במדבר: אנלוגיה בין סיפור תלמודי לסיפור מקראי
עורכי הבבלי בנו את הסיפור על פי המקורות הארץ-ישראליים המקבילים, ובהתאם למגמתם שינו, צמצמו או הרחיבו את הנוסח הארץ-ישראלי. התוספת העיקרית מצויה בפתיחה לסיפור (הוויכוח על מעשי רומי, שאינו מצוי כלל במקורות הארץ-ישראליים), ובתיאור הנרחב של ההתחבאות בבית המדרש ובמערה (במקורות הארץ-ישראליים מוזכרת השהות במערה בלבד, ובמשפט אחד). אני סבורה כי העורכים הבבליים בנו את מרכיבי העלילה שהוסיפו על פי הדגם של סיפור אליהו במלכים א יט.
© כל הזכויות שמורות ל
www.biu.ac.il
עורכי הבבלי בנו את הסיפור על פי המקורות הארץ-ישראליים המקבילים, ובהתאם למגמתם שינו, צמצמו או הרחיבו את הנוסח הארץ-ישראלי. התוספת העיקרית מצויה בפתיחה לסיפור (הוויכוח על מעשי רומי, שאינו מצוי כלל במקורות הארץ-ישראליים), ובתיאור הנרחב של ההתחבאות בבית המדרש ובמערה (במקורות הארץ-ישראליים מוזכרת השהות במערה בלבד, ובמשפט אחד). אני סבורה כי העורכים הבבליים בנו את מרכיבי העלילה שהוסיפו על פי הדגם של סיפור אליהו במלכים א יט.
© כל הזכויות שמורות ל
www.biu.ac.il
דיון
קראו את הקטע במלכים א' י"ט והצביעו על נקודות הדמיון בין שני הסיפורים: פרטי הסיפור, מוטיבים משותפים, ואולי אפילו לקחים משותפים או דומים.
קראו את הקטע במלכים א' י"ט והצביעו על נקודות הדמיון בין שני הסיפורים: פרטי הסיפור, מוטיבים משותפים, ואולי אפילו לקחים משותפים או דומים.
(א) וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר הָרַג אֶת-כָּל-הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב. (ב) וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל-אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה-יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי-כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת-נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם. (ג) וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-נַפְשׁוֹ וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּנַּח אֶת-נַעֲרוֹ שָׁם. (ד) וְהוּא-הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אחת (אֶחָד) וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי כִּי-לֹא-טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי. (ה) וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וְהִנֵּה-זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל. (ו) וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב. (ז) וַיָּשָׁב מַלְאַךְ ה' שֵׁנִית וַיִּגַּע-בּוֹ וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ. (ח) וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב. (ט) וַיָּבֹא-שָׁם אֶל-הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם וְהִנֵּה דְבַר-ה' אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ. (י) וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. (יא) וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה' וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה' לֹא בָרוּחַ ה' וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה'. (יב) וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה' וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. (יג) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ. (יד) וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. (טו) וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ...
And Ahab told Jezebel all that Elijah had done, and withal how he had slain all the prophets with the sword.
דיון
א. באיזו גרסה תלמודית נתקלנו בדמותו של אליהו הנביא? מה היה תפקידו בסיפור?
ב. על פי הסיפור המקראי אליהו שהה במערה בחורב לבדו. על פי הסיפור התלמודי, רשב"י שהה במערה עם בנו. כיצד משרתת נוכחות הבן את מטרת הסיפור התלמודי?
ג. מי הן הדמויות האלוהיות המתווכות בין ה' לאליהו ולרשב"י?
ד. מי מהם מפנים את הלקח המוצע לו משמים?
ה. דמותו של אליהו הקנאי עברה בפולקלור היהודי העממי המאוחר יותר מטמורפוזה שהפכה אותו לדמות חביבה. היש קשר בין עובדה זו לשאלת הפנמת הלקח האלוהי?
א. באיזו גרסה תלמודית נתקלנו בדמותו של אליהו הנביא? מה היה תפקידו בסיפור?
ב. על פי הסיפור המקראי אליהו שהה במערה בחורב לבדו. על פי הסיפור התלמודי, רשב"י שהה במערה עם בנו. כיצד משרתת נוכחות הבן את מטרת הסיפור התלמודי?
ג. מי הן הדמויות האלוהיות המתווכות בין ה' לאליהו ולרשב"י?
ד. מי מהם מפנים את הלקח המוצע לו משמים?
ה. דמותו של אליהו הקנאי עברה בפולקלור היהודי העממי המאוחר יותר מטמורפוזה שהפכה אותו לדמות חביבה. היש קשר בין עובדה זו לשאלת הפנמת הלקח האלוהי?
דף הנחיות למנחה:
דף_הנחיות_למנחה_הלימוד.doc
דף_הנחיות_למנחה_הלימוד.doc