יהושע יד-יח: אל המנוחה ואל הנחלה - על מהות הבית
הדף מאת: שלומית קליין / מדרשת תורה ועבודה
חמשת הפרקים שלפנינו עוסקים בפרטי הפרטים של חלוקת הארץ לנחלות ולשבטים. הלימוד יעסוק במהות שמאחורי חלוקת הנחלות - מהי המשמעות של התיישבות העם היהודי בארצו? מה המחיר או הסכנה שיכולים להיות לכך ומה החובה שההתיישבות בבית מטילה על האדם ועל העם? פרנץ רוזנצווייג רואה בכמיהה של העם לארצו מצב תמידי ורצוי. עצם הנדודים והגעגוע התמידי לארץ לא ממומשת, הפכו את העם לעם המבוסס על 'קהילת דם'.נעמת רעיון זה מול טקסטים בתורה ובמשנה המעמידים את החיוב במעורבות חברתית ומוסרית בקהילה הישראלית. נסיים בשירו של אברהם שלונסקי ונשאל על מהות הנחלה, הבית הישראלי בתוך החברה הישראלית בת ימינו.
יהושע, פרק כו, פסוקים כ- מד
הצורך בבית, הצורך בעם
כ זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי-יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם. כא וַיִּהְיוּ הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי-יְהוּדָה אֶל-גְּבוּל אֱדוֹם, בַּנֶּגְבָּה- קַבְצְאֵל וְעֵדֶר וְיָגוּר. כב וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה. כג וְקֶדֶשׁ וְחָצוֹר וְיִתְנָן. כד זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת. כה וְחָצוֹר חֲדַתָּה וּקְרִיּוֹת, חֶצְרוֹן הִיא חָצוֹר. כו אֲמָם וּשְׁמַע וּמוֹלָדָה. כז וַחֲצַר גַּדָּה וְחֶשְׁמוֹן וּבֵית פָּלֶט. כח וַחֲצַר שׁוּעָל וּבְאֵר שֶׁבַע וּבִזְיוֹתְיָה. כט בַּעֲלָה וְעִיִּים וָעָצֶם. ל וְאֶלְתּוֹלַד וּכְסִיל וְחָרְמָה. לא וְצִקְלַג וּמַדְמַנָּה וְסַנְסַנָּה. לב וּלְבָאוֹת וְשִׁלְחִים וְעַיִן וְרִמּוֹן: כָּל-עָרִים עֶשְׂרִים וָתֵשַׁע וְחַצְרֵיהֶן. לג בַּשְּׁפֵלָה - אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה וְאַשְׁנָה. לד וְזָנוֹחַ וְעֵין גַּנִּים תַּפּוּחַ וְהָעֵינָם. לה יַרְמוּת וַעֲדֻלָּם, שׂוֹכֹה וַעֲזֵקָה. לו וְשַׁעֲרַיִם וַעֲדִיתַיִם וְהַגְּדֵרָה וּגְדֵרֹתָיִם: עָרִים אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן. לז צְנָן וַחֲדָשָׁה וּמִגְדַּל-גָּד. לח וְדִלְעָן וְהַמִּצְפֶּה וְיָקְתְאֵל. לט לָכִישׁ וּבָצְקַת וְעֶגְלוֹן. מ וְכַבּוֹן וְלַחְמָס וְכִתְלִישׁ. מא וּגְדֵרוֹת בֵּית-דָּגוֹן וְנַעֲמָה וּמַקֵּדָה: עָרִים שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן. מב לִבְנָה וָעֶתֶר וְעָשָׁן. מג וְיִפְתָּח וְאַשְׁנָה וּנְצִיב. מד וּקְעִילָה וְאַכְזִיב וּמָרֵאשָׁה: עָרִים תֵּשַׁע וְחַצְרֵיהֶן. מה עֶקְרוֹן וּבְנֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ. מו מֵעֶקְרוֹן וָיָמָּה כֹּל אֲשֶׁר עַל-יַד אַשְׁדּוֹד וְחַצְרֵיהֶן.
דיון
נסו למנות את הערים הכלולות בנחלת יהודה המוזכרות בפסוקים.
מדוע לדעתכם יש צורך בפירוט מדוקדק? את מה הוא משרת?
כוכב הגאולה, פרנץ רוזנצוויג, מתורגם ומקוצר על פי Great Twentieth Century Jewish Philosophers Edited and with introductions by Bernard Martin The Macmillan Company, 1970, עמ' 177-176
לעם הזה, בית איננו בית במובן של אדמה, לעומת מה שנהוג אצל עמי העולם החורשים את האדמה וחיים ומשגשגים עליה עד שכמעט שוכחים כי להיות עם משמעו משהו אחר מלהיות מושרש באדמה. עם הנצח לא הורשה לבלות זמן רב בבית כלשהו. עם זה לא איבד לעולם את החופש-ללא-כבלים של הנווד, כמו האביר אשר נאמן לארצו כשהוא נודד מחוצה לה, מחפש הרפתקאות ומתגעגע למה שהשאיר אחריו, יותר מאשר כשהוא חי בה. במובן העמוק ביותר, לעם זה יש ארץ משלו רק במידה שיש לו ארץ אליה הוא כמה- ארץ הקודש. ולכן גם כשיש לו בית, לא הותר לו לתבוע בעלות מלאה עליו. רק "גר ותושב" יהיה. האל אומר לו: "כי לי כל הארץ". קדושת הארץ מרחיקה אותה מהישג ידו של העם ומעצימה את הערגה למה שאבד, עד נצח, כך שהעם לא יוכל לעולם להרגיש בבית בשום ארץ אחרת. ערגה זו מכריחה את העם לרכז את רצונו במשהו אשר עבור עמים אחרים הוא רק דבר אחד מני רבים אך לעם הנצח הוא חיוני- קהילת הדם. ובעשותו כך, הרצון להיות עם לא ישען על שום אמצעי מכני אלא יתגשם אך ורק דרך העם עצמו.
© כל הזכויות שמורות למחבר
דיון
מהי נקודת המוצא של רוזנצווייג?
מהי הסכנה העולה מדברי רוזנצווייג, של התיישבות בארץ באופן קבוע?
לפי גישה זו, מה יש לעשות על מנת לשמור על ייחודיות העם?
בית, דלת, שער
(א) כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. (ב) וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל. (ג) וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל. (ד) וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל. (ה) וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע. (ו) וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. (ז) וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ. (ח) כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם. (ט) וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'.
If one be found slain in the land which the LORD thy God giveth thee to possess it, lying in the field, and it be not known who hath smitten him; then thy elders and thy judges shall come forth, and they shall measure unto the cities which are round about him that is slain. And it shall be, that the city which is nearest unto the slain man, even the elders of that city shall take a heifer of the herd, which hath not been wrought with, and which hath not drawn in the yoke. And the elders of that city shall bring down the heifer unto a rough valley, which may neither be plowed nor sown, and shall break the heifer’s neck there in the valley. And the priests the sons of Levi shall come near—for them the LORD thy God hath chosen to minister unto Him, and to bless in the name of the LORD; and according to their word shall every controversy and every stroke be. And all the elders of that city, who are nearest unto the slain man, shall wash their hands over the heifer whose neck was broken in the valley. And they shall speak and say: ‘Our hands have not shed this blood, neither have our eyes seen it. Forgive, O LORD, Thy people Israel, whom Thou hast redeemed, and suffer not innocent blood to remain in the midst of Thy people Israel.’ And the blood shall be forgiven them. So shalt thou put away the innocent blood from the midst of thee, when thou shalt do that which is right in the eyes of the LORD.
דיון
מדוע לדעתכם מחויבים מנהיגי העיר לקחת אחריות על גופה שנמצאה בשטח הטריטוריאלי שלהם?
מהי הזיקה בין מגורים במקום מסוים לאחריות מוסרית לנעשה באותו שטח, על פי התורה? מה אתם חושבים על כך?
כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת בֵּית שַׁעַר וְדֶלֶת לֶחָצֵר.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
לֹא כָל הַחֲצֵרוֹת רְאוּיוֹת לְבֵית שָׁעַר.
כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת לָעִיר חוֹמָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
לֹא כָל הָעֲיָרוֹת רְאוּיוֹת לַחוֹמָה.
כַּמָּה יְהֵא בָעִיר וִיהֵא כְאַנְשֵׁי הָעִיר?
שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
קָנָה בָהּ בֵּית דִּירָה, הֲרֵי הוּא כְאַנְשֵׁי הָעִיר מִיָּד.
They compel [a partner in a courtyard to contribute to] the building of a gate-house and a door for the courtyard. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “Not all courtyards are fit for a gate-house.” They compel [a resident of the town to contribute to] the building of a wall for the town and double doors and a bolt. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “Not every town is fit for a wall.” How long must a man dwell in a town to count as one of the men of the town? Twelve months. If he has purchased a dwelling place he immediately counts as one of the men of the town.
דיון
המשנה קובעת כי אדם הבונה בית מחויב לבנות לו שער ודלת לחצר.
לְמה נועדו אותם פריטים?
מדוע הם כה חשובים עד כדי כך ש'כופין אותו'?
מהם השער והדלת שלכם?
אברהם שלונסקי, כתלי ביתי, בתוך "שירים" כרך ה', ספריית פועלים, 1971, עמ' 114
בין כתלי ביתי
כתלי ביתי/ אברהם שלונסקי
כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם, -
יֵשׁ חֶסֶד הַצְמִיחָה, הַמַקְשִׁיבָה אַךְ פְּנִימָה,
כִּי הַמַקְשִׁיב לַכֹּל אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כְּלוּם,
רַק הַמַחְרִישׁ הֲמֻלוֹתָיו לְשֶׁמַע הַדְמָמָה
שׁוֹמֵעַ אֶת הַכֹּל וְאֶת כֻּלָם.
כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם, -
הֵם עֲצִימַת-עֵינָיו שֶׁל הָרוֹאֶה דָבָר עַד תֹם;
כִּי הָרוֹאֶה הַכֹּל אֵינוֹ רוֹאֶה מְאוּמָה,
רַק הַצוֹפֶה אֶל הָאֶחָד-וְאֵין-בִּלְתוֹ
זוֹכֶה לִרְאוֹת כָּל הַדְבָרִים כֻּלָם.

כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם, -
הֵם סוֹד הַהִתְגַלוּת לוֹמַר בְּאֵין מַכְלִים;
כִּי הַדוֹבֵר בַּשַׁעַר אֵינוֹ דוֹבֵר לְאִישׁ,
וְהַסָחִים טַנְדוּ סָחִים אַךְ זֶה לָזֶה,
רַק הַמֵסִיחַ עִם נַפְשׁוֹ מֵסִיחַ עִם כֻּלָם.

כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם. -
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
מהי עמדתו של שלונסקי על הקשר שבין האדם שקיבל את נחלתו, שיושב בביתו, לסביבתו?
האם בית, על פי שיר זה, מהווה גורם מפריע או מקדם בקשר הזה?
מה היה עונה שלונסקי לרוזנצווייג על הטענה כי ישיבת העם בביתו מחלישה את התלות בקהילת הדם שאליה הוא משתייך, מתוקף היותו נווד?
ומה לדעתכם המציאות הישראלית מספרת על זה?
האם כותלי ביתכם הם חיץ לעולם? הגנה ממנו? או כמו שלונסקי, אינם מפריעים לקשר עם החוץ?
דף הנחיות למנחה:
יהושע יד-יח למנחה.docx