הדף מאת: בית הלל באוניברסיטה העברית, המרכז לחיים יהודים בקמפוס / הלל ישראל
נבחן את הצורך לפרגן ואת המהמורות העומדות בדרך למתן חיזוק חיובי לאדם אחר, בראי הפסיכולוגיה ובראי היהדות. נושא הפרגון חשוב לכולנו בהיותנו יצורים חברתיים, ובמיוחד למנהיגים הנדרשים לתת משוב. נושא הקנאה מעניין בהיותו רגש אנושי שטורד את האנושות מימי המקרא ועד ימינו אנו.
(כ). וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. (כא). וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב
...
(לא). ויַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי.
...
(לא). ויַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי.
And God said: ‘Let the waters swarm with swarms of living creatures, and let fowl fly above the earth in the open firmament of heaven.’ And God created the great sea-monsters, and every living creature that creepeth, wherewith the waters swarmed, after its kind, and every winged fowl after its kind; and God saw that it was good.
אמנות האהבה, אריך פרום, דביר הוצאה לאור. תל-אביב, 2000. עמ' 48
האהבה האימהית...מספקת אישור בלתי מותנה לחיי הילד ולצרכיו... לאישור לחיי הילד יש שני היבטים: האחד הוא הדאגה והאחריות הנחוצות באופן מוחלט לשמירה על חיי הילד ולגידולו. ההיבט השני חורג בהרבה מתחום הקיום גרידא. זהו היחס הנוטע בילד את האהבה לחיים ומקנה לו את ההרגשה: טוב לחיות! טוב להיות ילד או ילדה, טוב להימצא על פני האדמה הזאת! שני ההיבטים של האהבה האימהית מקבלים ביטוי תמציתי מאוד בסיפור הבריאה המקראי. אלוהים בורא את העולם, ואת האדם. זה תואם את הדאגה הפשוטה ואת אישור הקיום. אבל אלוהים חורג מעבר לדרישה המזערית הזאת. בכל יום, לאחר יצירת הטבע והאדם, אלוהים אומר: "כי טוב". האהבה האימהית, בשלב השני הזה, מעוררת בילד את ההרגשה: כמה טוב להיוולד; זה נוסך בילד אהבה לחיים, ולא רק את הרצון להישאר בחיים.
מושגים
האהבה האימהית...מספקת אישור בלתי מותנה לחיי הילד ולצרכיו... לאישור לחיי הילד יש שני היבטים: האחד הוא הדאגה והאחריות הנחוצות באופן מוחלט לשמירה על חיי הילד ולגידולו. ההיבט השני חורג בהרבה מתחום הקיום גרידא. זהו היחס הנוטע בילד את האהבה לחיים ומקנה לו את ההרגשה: טוב לחיות! טוב להיות ילד או ילדה, טוב להימצא על פני האדמה הזאת! שני ההיבטים של האהבה האימהית מקבלים ביטוי תמציתי מאוד בסיפור הבריאה המקראי. אלוהים בורא את העולם, ואת האדם. זה תואם את הדאגה הפשוטה ואת אישור הקיום. אבל אלוהים חורג מעבר לדרישה המזערית הזאת. בכל יום, לאחר יצירת הטבע והאדם, אלוהים אומר: "כי טוב". האהבה האימהית, בשלב השני הזה, מעוררת בילד את ההרגשה: כמה טוב להיוולד; זה נוסך בילד אהבה לחיים, ולא רק את הרצון להישאר בחיים.
מושגים
- אריך פרום - (גרמניה, 1900 – ארה"ב 1980) - פסיכואנליטיקאי, פילוסוף, וסופר יהודי ממוצא גרמני. היגר לארה"ב עם עליית הנאצים לשלטון. כתביו עוסקים בחירות ומשמעותה לאדם המודרני, בהיבטים חברתיים, מוסריים ותרבותיים של הפסיכולוגיה, ובאומנות האהבה
- ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן - (1883–1931). משורר, סופר ואמן נוצרי ממוצא לבנוני. מפורסם במיוחד בשל ספרו "הנביא" שתורגם לשפות רבות.
דיון
הצעה לשאלות מנחות:
קראו את הפסוקים מספר בראשית - מדוע התגובה של ה' לפרי יצירתו היא "כי טוב" או "טוב מאד"? כיצד אנו מבינים את האמירה "כי טוב" לצד אירועים אחרים בפרשה, המתארים רוע וחטאים אנושיים? מה אפשר ללמוד מכך על ה' כהורה לבריאתו? האם אפשר ללמוד מכך דבר מה על חשיבות הפרגון במובן של "לראות בעין טובה"? קראו את הפסקה מ"אמנות האהבה" – ננסה להקביל את היחסים שבין הורה - ילד לבין ה'- בריאה. כיצד מסביר פרום את הפסוק הנידון? מה בין היות האהבה רגש להיות הפרגון מעשה? האם אתם מסכימים עם הסבר זה? לפי פרום, מהו הדבר המהותי להתפתחות האנושית? אפשרות לפתיחת דיון אישי: היזכרו בפעמים שהורים או דמויות בעלות סמכות פרגנו לכם. כיצד הרגשתם? האם היו פעמים שפרגנו לכם אף על פי שחשבתם שלא נהגתם בצורה הטובה ביותר? באילו מקרים נזקקתם למשוב חיובי מצד דמות סמכותית? מי היו הדמויות האלה?
הצעה לשאלות מנחות:
(ג) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'. (ד) וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. (ה) וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. (ו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. (ז) הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ. (ח) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.
And in process of time it came to pass, that Cain brought of the fruit of the ground an offering unto the LORD. And Abel, he also brought of the firstlings of his flock and of the fat thereof. And the LORD had respect unto Abel and to his offering; but unto Cain and to his offering He had not respect. And Cain was very wroth, and his countenance fell. And the LORD said unto Cain: ‘Why art thou wroth? and why is thy countenance fallen? If thou doest well, shall it not be lifted up? and if thou doest not well, sin coucheth at the door; and unto thee is its desire, but thou mayest rule over it.’ And Cain spoke unto Abel his brother. And it came to pass, when they were in the field, that Cain rose up against Abel his brother, and slew him.
דיון
שאלה:
שאלה:
- קראו את סיפור קין והבל - מדוע רוצה קין לחבל בהבל? מה הוא משיג בפעולה זז? האם זו פעולה רציונלית? מה יכול היה לענות קין לשאלה האלוקית "למה חרה לך"? איזה רגש רובץ בפתח החטא? שימו לב להשתלשלות העניינים בסיפור: האם קין הוא הקנאי היחיד? איזה שימוש חיובי אפשר לעשות ברגש הקנאה לפי הכתוב?
הדרמה של הילד המחונן, אליס מילר, מחברות לספרות, הוצאת זמורה, 2001, עמ' 62-64 .
האדם הגרנדיוזי זוכה בכל מקום להתפעלות, הוא זקוק להתפעלות זו וכלל אינו יכול לחיות בלעדיה. כל מה שהוא לוקח על עצמו חייב להתבצע בצורה מרשימה והוא אכן יודע כיצד להשיג זאת. .. אוי לו אם מישהו מתוך כל אלה לא מביא את התוצאה המיוחלת, שהרי בפתח עורב דיכאון כבד... התמוטטותה של הרגשת הערך העצמי אצל אנשים "גרנדיוזיים" מראה בבהירות כיצד הערך העצמי שלהם תלוי באוויר כמו כדור פורח. הכדור הפורח מתרומם אמנם לגביהם כשהרוח טובה, אך לפתע הוא ננקב- ועכשיו הוא מונח על האדמה כמו מטלית קטנטנה... האחרים קיימים כדי להעריץ אותו והוא כל הזמן טרוד כול-כולו במאמץ להשיג את ההערצה. בכך מתבטאת תלותו המצערת. טראומת הילדות חוזרת על עצמה: הוא עודנו הילד הנערץ של אימא, ועם זאת הוא חש, כי כל עוד תכונותיו וסגולותיו הן הזוכות ליחס הערצה והתפעלות, הרי שהאהבה שהוא מקבל איננה מיועדת לו עצמו. בעמדתם הרגשית של הורים כלפי ילד, בקרבה מסוכנת מדי לגאוותם בו, מסתתרת הבושה המתעוררת כל אימת שהילד אינו עומד בציפיות המוצגות בפניו. האדם הגרנדיוזי אינו מסוגל להתיר את הקשר הטרגי בבין ההערצה לאהבה. הוא תר כל חייו אחר הערצה אף שזו אינה מספקת אותו, שכן אין ההערצה זהה לאהבה. קנאתם בולטת בעצמתה. אנשים אלו מתקנאים בכל, אפילו ביחסי האובייקט של האחרים.
האדם הגרנדיוזי זוכה בכל מקום להתפעלות, הוא זקוק להתפעלות זו וכלל אינו יכול לחיות בלעדיה. כל מה שהוא לוקח על עצמו חייב להתבצע בצורה מרשימה והוא אכן יודע כיצד להשיג זאת. .. אוי לו אם מישהו מתוך כל אלה לא מביא את התוצאה המיוחלת, שהרי בפתח עורב דיכאון כבד... התמוטטותה של הרגשת הערך העצמי אצל אנשים "גרנדיוזיים" מראה בבהירות כיצד הערך העצמי שלהם תלוי באוויר כמו כדור פורח. הכדור הפורח מתרומם אמנם לגביהם כשהרוח טובה, אך לפתע הוא ננקב- ועכשיו הוא מונח על האדמה כמו מטלית קטנטנה... האחרים קיימים כדי להעריץ אותו והוא כל הזמן טרוד כול-כולו במאמץ להשיג את ההערצה. בכך מתבטאת תלותו המצערת. טראומת הילדות חוזרת על עצמה: הוא עודנו הילד הנערץ של אימא, ועם זאת הוא חש, כי כל עוד תכונותיו וסגולותיו הן הזוכות ליחס הערצה והתפעלות, הרי שהאהבה שהוא מקבל איננה מיועדת לו עצמו. בעמדתם הרגשית של הורים כלפי ילד, בקרבה מסוכנת מדי לגאוותם בו, מסתתרת הבושה המתעוררת כל אימת שהילד אינו עומד בציפיות המוצגות בפניו. האדם הגרנדיוזי אינו מסוגל להתיר את הקשר הטרגי בבין ההערצה לאהבה. הוא תר כל חייו אחר הערצה אף שזו אינה מספקת אותו, שכן אין ההערצה זהה לאהבה. קנאתם בולטת בעצמתה. אנשים אלו מתקנאים בכל, אפילו ביחסי האובייקט של האחרים.
דיון
שאלה:
שאלה:
- קראו את הפסקה מ"הדרמה של הילד המחונן" – כיצד אפשר להבין את מעשהו של קין ואת רגשותיו לפי תיאור ההפרעה הנרקיסיסטית? הביעו דעתכם על פרשנות שכזו; האם נכון, לדעתכם, שאנשים הסובלים מקנאה מתקשים לפרגן?
Envy in Everyday Life, Betty Joseph, pp. 13-22.Psychoanalytic Psychotherapy, Vol. 2, 1986
Envy often seems to be connected with greed, and yet it is different from greed. The person who is greedy wants to get something, disregarding the cost to the person from whom he wants it, and recognizes there is something good to be obtained; but the envious person is not so much interested in getting something for himself and enjoying it, even greedily; but rather in taking something away from the other person, which he may then make over to himself, so that it becomes part of himself…The envious person can spoil literally by mud-slinging, hurting another person's attributes or achievements in his own mind, in his thinking, or externally by criticism, mockery or provocation…An excessively envious person, therefore, may find it so hard to tolerate that another person has something to give him that he cannot recognize or use the other person constructively. It may be seen emerging as real inability to take information or help.
Envy often seems to be connected with greed, and yet it is different from greed. The person who is greedy wants to get something, disregarding the cost to the person from whom he wants it, and recognizes there is something good to be obtained; but the envious person is not so much interested in getting something for himself and enjoying it, even greedily; but rather in taking something away from the other person, which he may then make over to himself, so that it becomes part of himself…The envious person can spoil literally by mud-slinging, hurting another person's attributes or achievements in his own mind, in his thinking, or externally by criticism, mockery or provocation…An excessively envious person, therefore, may find it so hard to tolerate that another person has something to give him that he cannot recognize or use the other person constructively. It may be seen emerging as real inability to take information or help.
דיון
שאלות:
קראו את הקטע מתוך "קנאה בחיי היום-יום"- איזה פן נוסף מוסיף קטע זה להבנת המעשה של קין לעומת המעשה של הבל? מה ההבדל בין קנאה לחמדנות? אפשרות לפתיחת דיון אישי: היזכרו בפעמים שקינאתם במישהו - אילו מחשבות ורצונות עלו בכם באותם רגעים? האם הרצון להרוס ליווה את תחושותיכם?
שאלות:
"קרא את יהושע" (דברים פרק ל"א , פסוק י"ד) – אמר (משה) לפניו: רבונו של עולם, יטול יהושע ארכי (=מנהיגות) שלי, ואהא חי. אמר הקדוש ברוך הוא: עשה לו כדרך שהוא עושה לך. מיד השכים משה, והלך לביתו של יהושע. נתיירא יהושע ואמר, משה רבי, בוא אצלי. יצאו להלוך. הלך משה לשמאלו של יהושע. נכנסו לאוהל מועד, ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם. משנסתלק עמוד הענן הלך משה אצל יהושע ואמר: מה אמר לך הדיבור? אמר לו יהושע, כשהיה הדיבור נגלה עליך, יודע הייתי מה מדבר עמך?! אותה שעה צעק משה ואמר, מאה מיתות ולא קנאה אחת"
דיון
שאלה:
שאלה:
- קראו את המדרש מתוך דברים רבה - האם ניתן להשוות את המקור הזה לסיפורם של קין והבל? מה קשה כל כך למשה בהעברת המנהיגות? מדוע משה כה חושש מרגש הקנאה?
הלכות לשון הרע, ישראל מאיר הכהן מראדין (החפץ חיים), כלל ט, סעיפים ב-ג
וכל זה אם אינו משבחו ברבים. אבל לשבחו ברבים אסור בכל צורה. כי בכל מקום יש אנשים מקנאים, ויבואו לספר בגנותו. ואם יחפוץ לשבח אדם אשר הוחזק ברבים ונודע לצדיק וכשר, גם על פני שונא ומקנא אפשר לשבחו כי לא יוכלו לגנותו.ואם יגנוהו, כולם יידעו שהם מדברים דברי שווא.
יש לו לאדם להיזהר לשבח את חבירו בשבח הבא לידי הפסד כמו אורח שייצא לרחוב ויספר לכולם איך בעל הבית גמל עמו טובה ואירח אותו. שעל ידי זה יתלקטו לבעל הבית אנשים רעים וינצלו אותו ויכלו את ממונו. ועל ענין כזה נאמר (משלי כ"ז י"ד) "מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם – קללה תחשב לו". ומזה יש ללמוד שהוא הדין אם אחד השיג הלואה מאת חבירו, ומפרסם לכולם את גודל טובתו. כי על ידי זה יתקבצו אליו אנשים רעים, ולא יצליח להתחמק מהם. וחייב האדם לשמור פיו ולשונו שלא ייחשד בדבריו וייראה כמספר לשון הרע. ואם הביא את עצמו לידי חשד, נחשב אבק לשון הרע.
וכל זה אם אינו משבחו ברבים. אבל לשבחו ברבים אסור בכל צורה. כי בכל מקום יש אנשים מקנאים, ויבואו לספר בגנותו. ואם יחפוץ לשבח אדם אשר הוחזק ברבים ונודע לצדיק וכשר, גם על פני שונא ומקנא אפשר לשבחו כי לא יוכלו לגנותו.ואם יגנוהו, כולם יידעו שהם מדברים דברי שווא.
יש לו לאדם להיזהר לשבח את חבירו בשבח הבא לידי הפסד כמו אורח שייצא לרחוב ויספר לכולם איך בעל הבית גמל עמו טובה ואירח אותו. שעל ידי זה יתלקטו לבעל הבית אנשים רעים וינצלו אותו ויכלו את ממונו. ועל ענין כזה נאמר (משלי כ"ז י"ד) "מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם – קללה תחשב לו". ומזה יש ללמוד שהוא הדין אם אחד השיג הלואה מאת חבירו, ומפרסם לכולם את גודל טובתו. כי על ידי זה יתקבצו אליו אנשים רעים, ולא יצליח להתחמק מהם. וחייב האדם לשמור פיו ולשונו שלא ייחשד בדבריו וייראה כמספר לשון הרע. ואם הביא את עצמו לידי חשד, נחשב אבק לשון הרע.
דיון
שאלה:
שאלה:
- קראו את הסעיפים מתוך "הלכות לשון הרע"- מתי מציע החפץ חיים לא לפרגן לאחרים ומדוע? מה הסכנות הטמונות בפרגון?
אמנות האהבה, אריך פרום, הוצאת ,דביר, 2000, עמ' 103 – 104
התנאי העיקרי להשגת אהבה הוא ההתגברות על הנרקיסיסטיות שלנו. הנטייה הנרקיסיסטית מתבטאת בכך שאנו מרגישים כממשי רק את מה שקיים בתוכנו, ואילו תופעות העולם שמחוץ לנו אין להן שום ממשות כשלעצמן, והן נחוות רק מבחינת התועלת או הסכנה שיש בהן בשבילנו. הקוטב המנוגד לנרקיסיסטיות הוא האובייקטיביות. זו היכולת לראות בני אדם ודברים כמו שהם, באובייקטיביות, והכושר להפריד את התמונה האובייקטיבית הזאת מהתמונה המצטיירת על ידי משאלותינו ופחדינו...היכולת לחשוב באובייקטיביות היא השכל; הגישה הנפשית מאחורי השכל היא הענווה. להיות אובייקטיבי, להשתמש בשכל, יכול רק מי שהגיע לכלל ענווה, מי שהתנער מחלום הילדות להיות כל יודע וכל יכול.
מושגים
התנאי העיקרי להשגת אהבה הוא ההתגברות על הנרקיסיסטיות שלנו. הנטייה הנרקיסיסטית מתבטאת בכך שאנו מרגישים כממשי רק את מה שקיים בתוכנו, ואילו תופעות העולם שמחוץ לנו אין להן שום ממשות כשלעצמן, והן נחוות רק מבחינת התועלת או הסכנה שיש בהן בשבילנו. הקוטב המנוגד לנרקיסיסטיות הוא האובייקטיביות. זו היכולת לראות בני אדם ודברים כמו שהם, באובייקטיביות, והכושר להפריד את התמונה האובייקטיבית הזאת מהתמונה המצטיירת על ידי משאלותינו ופחדינו...היכולת לחשוב באובייקטיביות היא השכל; הגישה הנפשית מאחורי השכל היא הענווה. להיות אובייקטיבי, להשתמש בשכל, יכול רק מי שהגיע לכלל ענווה, מי שהתנער מחלום הילדות להיות כל יודע וכל יכול.
מושגים
- אריך פרום - (גרמניה, 1900 – ארה"ב 1980) - פסיכואנליטיקאי, פילוסוף, וסופר יהודי ממוצא גרמני. היגר לארה"ב עם עליית הנאצים לשלטון. כתביו עוסקים בחירות ומשמעותה לאדם המודרני, בהיבטים חברתיים, מוסריים ותרבותיים של הפסיכולוגיה, ובאומנות האהבה
דיון
שאלות:
קראו קטע נוסף מ"אמנות האהבה"- בקטע זה אריך פרום מציע "מתכון" לאהבה. מה יכול ללמד "מתכון" זה על הדרך לטפל בקנאה? ועל הדרך לפתח את כושר הפרגון? האם הצעה זו ישימה? האם קל יותר לפרגן למישהו שאוהבים? האם, לפי פרום, אפשר לפרגן למישהו גם כאשר הוא מעורר בנו רגשות שליליים - כגון קנאה? עד כמה קשה להגיע ל"אובייקטיביות" מסוג זה בחיי היום-יום? מדוע? נסו לבאר את מושג ה"ענווה" של פרום באמצעות מושג ה"אדם הגרניוזי" של אליס מילר.
שאלות:
דף הנחיות למנחה:
פרגון - עזר למנחה.rtf
פרגון - עזר למנחה.rtf