מורשת של סמכות ומוסר
הדף מאת: חבורת הכותבים / השומר החדש
בלימוד זה נעמוד על מקומה וחשיבותה של המורשת בחברה ואת השפעתה הישירה על חיינו כאן בישראל
דיון
רקע לשיעור
מורשת היא הידע העובר מדור לדור ומשפיע הן על הפרט ועל תפיסות עולמו והם על קהילות וחברות שלמות.
מקורות המורשת רבים ולעיתים נוצרים חילוקי דעות ואף סכסוכים בעקבות ההבדלים הקיימים - למרות שלפעמים כולם מדברים על אותו הדבר בדיוק- מכירים את זה?
עניין של גישה או של תפיסה.

בלימוד זה נעמוד על מקומה וחשיבותה של המורשת בחברה ואת השפעתה הישירה על חיינו כאן בישראל
כך נראים ימי משיח?
בעקבות משיחא חוצפא יסגא (תִרבה),
ויוקר יאמיר (יגדל מאוד): הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות (כפירה),
ואין תוכחת,
בית וועד (מקום כינוס של בני אדם) יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן (הגולן) יישום (יהיה ריק מאדם), ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו,
וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו,
והאמת תהא נעדרת.
נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו.
ועל מה יש לנו להשען? על אבינו שבשמים.
When Rabbi Meir died, the composers of fables ceased. When Ben Azzai died, the diligent students [of Torah] ceased. When Ben Zoma died, the expounders ceased. When Rabbi Joshua died, goodness ceased from the world. When Rabban Shimon ben Gamaliel died, locusts come and troubles multiplied. When Rabbi Elazar ben Azaryah died, the sages ceased to be wealthy. When Rabbi Akiba died, the glory of the Torah ceased. When Rabbi Hanina ben Dosa died, men of wondrous deeds ceased. When Rabbi Yose Katnuta died, the pious men (hasidim) ceased and why was his name called Katnuta? Because he was the youngest of the pious men. When Rabban Yohanan ben Zakkai died, the splendor of wisdom ceased. When Rabban Gamaliel the elder died, the glory of the torah ceased, and purity and separateness perished. When Rabbi Ishmael ben Fabi died, the splendor of the priesthood ceased. When Rabbi died, humility and fear of sin ceased. Rabbi Phineas ben Yair says: when Temple was destroyed, scholars and freemen were ashamed and covered their head, men of wondrous deeds were disregarded, and violent men and big talkers grew powerful. And nobody expounds, nobody seeks, and nobody asks. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven. Rabbi Eliezer the Great says: from the day the Temple was destroyed, the sages began to be like scribes, scribes like synagogue-attendants, synagogue-attendants like common people, and the common people became more and more debased. And nobody seeks. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven. In the footsteps of the messiah insolence (hutzpah) will increase and the cost of living will go up greatly; the vine will yield its fruit, but wine will be expensive; the government will turn to heresy, and there will be no one to rebuke; the meeting-place [of scholars] will be used for licentiousness; the Galilee will be destroyed, the Gablan will be desolated, and the dwellers on the frontier will go about [begging] from place to place without anyone to take pity on them; the wisdom of the learned will rot, fearers of sin will be despised, and the truth will be lacking; youths will put old men to shame, the old will stand up in the presence of the young, “For son spurns father, daughter rises up against mother, daughter-in-law against mother-in-law a man’s own household are his enemies” (Micah 7:6). The face of the generation will be like the face of a dog, a son will not feel ashamed before his father. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven. Rabbi Pinchas ben Yair says, “Heedfulness leads to cleanliness, cleanliness leads to purity, purity leads to separation, separation leads to holiness, holiness leads to modesty, modesty leads to fear of sin, fear of sin leads to piety, piety leads to the Holy Spirit, The Holy Spirit leads to the resurrection of the dead, and the resurrection of the dead comes from Elijah, blessed be his memory, Amen.”
דיון
O איך המשנה מתארת את ימי המשיח?

O איזו תמונה עולה מתוך התיאור?

O מדוע לדעתכם בחרו בתיאור זה וכיצד זה מסתדר עם העובדה שמשיח מסמל מצב טוב אליו שואפים?

O מה משותף לחלק גדול מהתיאורים?

O האם אתם מוצאים מכנה משותף להם?
יהודה עמיחי
אבי היה אלוהים
אבי היה אלוהים ולא ידע.
הוא נתן לי את עשרת הדיברות לא ברעם ולא בזעם, לא באש ולא בענן
אלא ברכות ובאהבה.
והוסיף ליטופים והוסיף מילים טובות,
והוסיף "אנא" והוסיף "בבקשה".
וזמר זכור ושמור בניגון אחד והתחנן ובכה בשקט בין דבר לדבר,
לא תשא שם אלוהיך לשוא, לא תשא, לא לשוא,
אנא, אל תענה ברעך עד שקר.
וחבק אותי חזק ולחש באוזני, לא תגנב, לא תנאף, לא תרצח.
ושם את כפות ידיו הפתוחות על ראשי בברכת יום כפור.
כבד, אהב, למען יאריכון ימיך על פני האדמה.
וקול אבי לבן כמו שער ראשו.
אחר כך הפנה את פניו אלי בפעם האחרונה כמו ביום שבו מת בזרועותיי,
ואמר: אני רוצה להוסיף שנים לעשרת הדברות:
הדבר האחד-עשר, "לא תשתנה"
והדבר השנים-עשר, "השתנה, תשתנה"
כך אמר אבי ופנה ממני והלך ונעלם במרחקיו המוזרים.
דיון
O איך עוברת המורשת מאב לבן בימינו לפי יהודה עמיחי?

O מה הן שתי הדיברות שאביו מוסיף, ואיך אפשר לחיות עם שתיהן יחד?
אסף ענברי, מעריב 15.9.04
ג. חילוניים דתיים – OuT מטפחים מזניחים - iN
במונחים של מורשה, לא חשובה האבחנה הפלגנית, ההרסנית, בין "חילונים" ל"דתיים", אלא האבחנה בין מטפחים למזניחים.
המטפחים הם דתיים וחילונים מורַשתיים התופסים את ההווה כהמשכו של רצף חי. הזמן, לדידם, הוא נהר, לא שלולית. הם חותרים בנהר ונהנים מעיקוליו. מים עומדים הם מים מעופשים, ולמטפחי היהדות אין עניין בעיפוש. יש להם עניין בחתירה, בהתקדמות, ובעיקר בחתירה האתגרית, המסוכנת, בקטעיו הסוערים של הנהר היהודי. [...]

היחסים האישיים ויחסי העבודה בין ביאליק, י"ח ברנר ועגנון הצעיר (יחסים שתוארו בידי חיים באר בספרו המרתק "גם אהבתם גם שנאתם"), מדגימים את עוצמתם התרבותית של יהודים שחתרו, כל אחד בקיאק משלו, על-פני אותו נהר עצמו, ובאותה תנופת משוט. שלושתם קיבלו חינוך דומה, תלמודי-ישיבתי, ואף אחד משלושתם לא נשאר בישיבה. ברנר התפקר כאסיר שנמלט: הוא מרד בבית-אביו והתחשבן איתו בזעם. ביאליק, שהתייתם מאביו בגיל שבע, התפקר ללא שום זעם אדיפלי-מרדני; בניגוד גמור לברנר, הוא פעל מגעגוע אל האב ואל הבית החם שאבד לו: געגוע שהזין את רוב שיריו ומסותיו, את "ספר האגדה" ואת מפעל ה"כינוס". עגנון, בנו של רב, העריץ את אביו. "ממנו", כתב כשהיה בן 40, "קיבלתי את רוב תורתי המועטת, והוא הִשרה עלי גם רוח השירה". אביו היה מורו הפרטי לתלמוד, לכתבי הרמב"ם ולספרות האירופית. לא תמרוד באב כזה אלא תודה לו כל חייך ותשאף לגרום לו נחת גם הרבה אחרי מותו. עגנון לא התפקר ולא נזקק להתפקרות כדי לכתוב ספרות מודרנית, חילונית למהדרין.

הרי לכם, אם כן, חילוני מרדני, חילוני תלמודי ודתי אוטונומי, שניסו ליצור יחד תרבות לאומית בלי לתייג את עצמם, ובוודאי לא זה את זה. הם התווכחו ביניהם תוך כדי חתירה, אך מעולם לא התווכחו על חשיבות החתירה, ולא שקלו לנסות נהרות אחרים. הם פיתחו שלוש צורות שונות של שייט בַנהר, ואין מקום לשאלה מי משלושתם שט "טוב יותר". הם עיצבו ביחד דגם של תרבות רב-ממדית, לא חילונית-מנוכרת, לא דתית-מפוחלצת. הם חתרו לאחדוּת. הם לא חתרו לאחידות.
דיון
לסיכום
O מה האבחנה החדשה שעושה אסף ענברי?

O לאיזו צורה של שיט בנהר אתה באופן אישי מתחבר?

O אם לדעתכם צריכה להיות חתירה מסוג אחד בלבד?

O מה המחיר אותו אנו משלמים על העדר סמכות אחת שתכונן לנו דרך? ומה אנו מרוויחים מכך ?