האב הבן והגשם

לימוד חורפי במיוחד - דף לימוד על אב-ובן והיחס ביניהם. נעיין בניגודיות שבין השיר של פוליקר לגמרא בתענית ונסיים בתרגיל כתיבה יוצרת. שנזכה להבין בשכל ואח"כ להוריד על הלב שאנחנו ממש כבן שמתחטא על אביו. בהצלחה רבה וחורף גשום ומבורך...

מילים: יעקב גלעד, לחן וביצוע: יהודה פוליקר, מתוך האלבום 'הילד שבך' 1995
נָמֵס בַּגֶּשֶׁם / יהודה פוליקר
גשם יורד בחוץ, הוא לבד וקר לו.
בטלפון הציבורי שומע קול שמוכּר לו.
זאת אמא שלו מהבית,
אוטומטית, בקצרה:
שלום, תשאירו הודעה ואתקשר בחזרה.

זה דחוף לו נורא
אבל היא, מה היא יודעת?
היא רואה "פופוליטיקה"
והיא בקושי שומעת.
היא אמרה לו: אל תגור פה.
גם אבא שלו אמר.
אחד כמוך לא אצלנו,
לא ביקשנו עוף מוזר.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il

ספר האגדה, ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי עורכים, עמ' קנו. (על פי תלמוד בבלי, מסכת תענית, דפים- יט, עמוד א; כג, עמוד א)
חוני המעגל (נוסח ספר האגדה)
שנו רבותינו: פעם אחת יצא רב אדר ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל: התפלל וירדו גשמים. אמר להם: צאו והכניסו תנורי פסחים, בשביל שלא ימקו. התפלל ולא ירדו גשמים. מה עשה? עג עוגה ועמד בתוכה, כדרך שעשה חבקוק הנביא. אמר לפני [הקדוש ברוך הוא]: ריבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול, שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפים. אמרו לו תלמידיו: רבי, ראינוך ולא נמות: כמדומים אנו, שאין הגשמים יורדים אלא להתיר שבועתך. אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף, עד שכל טיפה וטיפה כמלא פי חבית: ושערו חכמים שאין טיפה פחותה מלוג. אמרו לו תלמידיו: רבי, ראינוך ולא נמות: כמדומים אנו, שאין הגשמים יורדים אלא לאבד העולם. אמר לפניו: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה. ירדו כתקנם, עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים. באו ואמרו לו: רבי, כשם שהתפללת עליהם שירדו, כך התפלל עליהם וילכו להם. אמר להם: כך מקובלני, שאין מתפללין על רב הטובה. אף על פי כן הביאו לי פר הודאה. הביאו לו פר הודאה. סמך שתי ידיו עליו, אמר לפני [הקדוש ברוך הוא]: ריבונו של עולם! עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינם יכולים לעמוד לא ברב טובה ולא ברב פורענות. כעסת עליהם- אינם יכולים לעמוד: השפעת עליהם לטובה- אינם יכולים לעמוד. יהי רצון מלפניך, שיפסקו הגשמים ויהא רוח בעולם. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה. יצאו העם לשדה והביאו להן כמהים ופטריות.

הרב שג"ר (שמעון גרשון רוזנברג),מתוך קונטרס חנוכה תשס"ה, ישיבת שיח יצחק.
אנחנו, שהמים שלנו אינם אלא מי הברז הזורמים בבתים, מים שלא פעם איבדו את רעננותם וראשוניותם ושאותם ננסה לשחזר באמצעות מי עדן שבמיכלי הפלסטיק, איבדנו הרבה מהבלתי אמצעיות של המגע עם הטבע, וודאי שקשה לנו לחוות באמצעותו את הזיקה לאל. אמנם, יכולים אנחנו עדיין להיאחז בעקבות קמאיות שעדיין נשארו בתשתית הנפש כדי לחזור לחויות אלו. את אלו נוכל למצוא למשל אצל הילדים הרצים לרחוב, למגינת ליבם של האמהות, בכדי להירטב ולרקוד בגשם הראשון, והמחפשים את השלוליות כדי לטבול בהם. לא בכדי מפלס הכנרת והקו האדום הפכו לאובססיה לאומית; בשכבות העמוקות שלנו שקועות החרדות הקמאיות של האיכר המצפה לגשם. נראה שגם התופעה ההולכת ונפוצה של הצטיידות ולגימה בכל הזדמנות מבקבוקוני מים, 'בשבתך בביתך ובלכתך בדרך', תגובת הנגד לקוקה קולה המערבי, הינה חזרה לינקות העורגת לשוב ולמצוץ ממימי בראשית חיים. הצירוף של לגימה ומים חיים מכונן אפקט של ראשית שאליו אנו נכספים.
© כל הזכויות שמורות לישיבת שיח יצחק
www.siach.org.il

דיון
כותבים תפילה
תרגיל כתיבה:
לאחר הלימוד, מוזמנים לקחת את המילים הבאות וליצור תפילה אישית:

"אבא", "בן", "גשם", "ציפייה", "שפע", "מתחטא", "געגועים".