"יעקב אבינו לא מת" - על משמעותו של מדרש
הדף מאת: חמי רמיאל / עלמא
דרך מדרש מפתיע המופיע בתלמוד הבבלי ננסה לפתוח לדיון בדף זה את שאלת מקומו ומשמעותו של המדרש החז"לי. האם המדרש טוען לאמת? איזה מעמד יש למדרש? איזה יחס לתורה מסמל המדרש החז"לי ועוד.
רב נחמן ור' יצחק הוו יתבי בסעודתא. אמר ליה רב נחמן לר' יצחק: לימא מר מילתא. אמר ליה: הכי אמר ר' יוחנן: אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה. בתר דסעוד אמר ליה: הכי אמר ר' יוחנן: יעקב אבינו לא מת. אמר ליה: וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא. אמר ליה: מקרא אני דורש שנאמר: "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים" (ירמיה ל), מקיש הוא לזרעו. מה זרעו בחיים אף הוא בחיים.

הסברים
  • הדיאלוג הזה בין רב נחמן (אמורא בבלי) ובין רבי יצחק (אמורא ארץ ישראלי, שהגיע לבבל) מגיע לאחר סדרה ארוכה של דיאלוגים בהם רב נחמן שואל את רבי יצחק על משמעותו של פסוק או על מקורו של עניין ורבי יצחק מפליא בדרשות הפסוקים מהמקרא.
§ In continuation of Rav Naḥman’s questions of Rabbi Yitzḥak, the Gemara relates: Rav Naḥman and Rabbi Yitzḥak were sitting and eating together at a meal. Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: Let the Master say a matter, i.e., share a Torah idea with me. Rabbi Yitzḥak said to Rav Naḥman that Rabbi Yoḥanan said: One may not speak during a meal, lest the trachea will precede the esophagus. Food is meant to enter the esophagus, and when one speaks his trachea opens and the food might enter there. And therefore, one should not speak during a meal, as he might come into the danger of choking. After they had eaten, Rabbi Yitzḥak said to Rav Naḥman that Rabbi Yoḥanan said as follows: Our patriarch Jacob did not die. Rav Naḥman asked him in surprise: And was it for naught that the eulogizers eulogized him and the embalmers embalmed him and the buriers buried him? Rabbi Yitzḥak replied to Rav Naḥman: I am interpreting a verse, as it is stated: “Therefore do not fear, Jacob My servant, says the Lord, neither be dismayed, Israel, for I will save you from afar, and your seed from the land of their captivity” (Jeremiah 30:10). This verse juxtaposes Jacob to his seed: Just as his seed is alive when redeemed, so too, Jacob himself is alive.
דיון
מה פשר המדרש יוצא הדופן של רבי יצחק?
האם רבי יצחק באמת מתכוון שיעקב לא מת?
מה טוען כנגדו רב נחמן? וכיצד עונה רבי יצחק לשאלתו של רב נחמן?
רמב"ן על בראשית פרק נ, פסוק א, ד"ה ויגוע ויאסף
פרשנות הראשונים
ויגוע ויאסף ומיתה לא נאמרה בו, ואמרו רבותינו יעקב אבינו לא מת, לשון רש"י. ולדעת רבותינו הרי יעקב הזכיר מיתה בעצמו: ". הנה אנכי מת והיה אלהים עמהם". ואולי לא ידע הוא בנפשו, או שלא רצה לתת כבוד לשמו. וכן: "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם", כי להם מת הוא, או שלא ידעו הם בזה כלל. וענין המדרש הזה: כי נפשות הצדיקים צרורות בצרור החיים וזו תחופף עליו כל היום, לובשת לבושת השני שלא יפשטנה עירומה, כיעקב, או תתלבש לעיתים מזומנות, ויובן העניין הזה במסכת שבת ובמסכת כתובות.
דיון
מה ההבדל בין פרשנותו של רש"י לפרשנותו של הרמב"ן?
כיצד כל אחד מהם מתמודד עם המדרש יוצא הדופן של רבי יצחק?
זהו המשך של סוגיית הגמרא
אמר ר' יצחק: כל האומר 'רחב רחב' מיד נקרי. אמר ליה רב נחמן: אנא אמינא ולא איכפת לי. אמר ליה כי קאמינא ביודעה ובמכירה [ובמזכיר שמה]. כי הוו מיפטרי מהדדי אמר ליה: ליברכן מר. אמר ליה: אמשול לך משל למה הדבר דומה. לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו, וכשביקש לילך אמר: אילן אילן במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין - הרי פירותיך מתוקין. שיהא צילך נאה - הרי צילך נאה. שתהא אמת המים עוברת תחתיך - הרי אמת המים עוברת תחתיך. אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך. אף אתה במה אברכך: אם בתורה - הרי תורה, אם בעושר - הרי עושר, אם בבנים - הרי בנים, אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך.

הסברים
  • מיד נקרי - מיד מקבל קרי (מוציא שכבת זרע). אנא אמינא - אני אומר. כי הוו מיפטרי מהדדי - כאשר נפרדו זה מזה.
Rabbi Yitzḥak said: Anyone who says: Rahab Rahab, immediately experiences a seminal emission, due to the arousal of desire caused by Rahab’s great beauty. Rav Naḥman said to him: I say Rahab and it does not affect me. Rabbi Yitzḥak said to Rav Naḥman: When I said this I was specifically referring to a man who knew her and to one who recognized her. With regard to anyone who had met Rahab in person, the mere mention of her name would arouse his lust. The Gemara relates: When they were taking leave of one another, Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: Master, give me a blessing. Rabbi Yitzḥak said to him: I will tell you a parable. To what is this matter comparable? It is comparable to one who was walking through a desert and who was hungry, tired, and thirsty. And he found a tree whose fruits were sweet and whose shade was pleasant, and a stream of water flowed beneath it. He ate from the fruits of the tree, drank from the water in the stream, and sat in the shade of the tree. And when he wished to leave, he said: Tree, tree, with what shall I bless you? If I say to you that your fruits should be sweet, your fruits are already sweet; if I say that your shade should be pleasant, your shade is already pleasant; if I say that a stream of water should flow beneath you, a stream of water already flows beneath you. Rather, I will bless you as follows: May it be God’s will that all saplings which they plant from you be like you. So it is with you. With what shall I bless you? If I bless you with Torah, you already have Torah; if I bless you with wealth, you already have wealth; if I bless you with children, you already have children. Rather, may it be God’s will that your offspring shall be like you.
דיון
בהמשך הסוגייה רבי יצחק שוב מפתיע במימרא מפתיעה המעוררת התנגדות אצל רב נחמן.
באמצעות הדיון על רחב והשפעתה עולה השאלה של מקומו של הסיפור המקראי בחיי החכמים ומכאן גם בשאלת מקומו של המדרש במערכת היחסים שבין החכם/הלומד והמקרא.
אלו שתי תפיסות מייצגים רב נחמן ורבי יצחק במהלך הדיון הנ"ל?
מה באה לסמל הברכה המיוחדת של רבי יצחק את רב נחמן?