פיוט - על מילים ומנגינה

לימוד מבוא לנושא הפיוט - מדוע נתחברו פיוטים, מדוע התנגדו לסוגה, באילו לחנים משתמשים...

תפילת טל, סידור התפילה
תפילת טל
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ:
טַל תֵּן לִרְצּוֹת אַרְצָךְ / שִׁיתֵנוּ בְרָכָה בְּדִיצָךְ / רוֹב דָגָן וְתִירוֹשׁ בְּהַפְרִיצָךְ / קוֹמֵם עִיר בָּהּ חֶפְצָךְ. בְּטַל:
טַל צַוֵּה שָׁנָה טוֹבָה וּמְעֻטֶרֶת / פְּרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת / עִיר כְּסֻּכָּה נוֹתֶרֶת / שִׂימָהּ בְּיָדְךָ עֲטֶרֶת. בְּטַל:
טַל נוֹפֵף עֲלֵי אֶרֶץ בְּרוּכָה / מִמֶּגֶד שָׁמַיִם שַׂבְּעֵנוּ בְרָכָה / לְהָאִיר מִתּוֹךְ חֲשֵׁכָה / כַּנָה אַחֲרֶיךָ מְשׁוּכָה. בְּטַל:
טַל יַעֲסִיס צוּף הָרִים / טְעֵם בִּמְאוֹדֶךָ מֻבְחָרִים / חֲנוּנֶיךָ חַלֵץ מִמַסְגֵרִים / זִמְרָה נַנְעִים וְקוֹל נָרִים. בְּטַל:
טַל וָשׂוֹבַע מַלֵּא אֲסָמֵינוּ / הֲכָעֵת תְּחַדֵּשׁ יָמֵינוּ / דוֹד כְּעֶרְכְּךָ הַעֲמֵד שְׁמֵנוּ / גַּן רָוֶה שִׂימֵנוּ. בְּטַל:
טַל בּוֹ תְבָרֵךְ מָזוֹן / בְּמַשְׁמַנֵּינוּ אַל יְהִי רָזוֹן / אֲיֻמָה אֲשֶׁר הִסַּעְתָּ כַצֹּאן / אָנָא תָּפֵק לָהּ רָצוֹן. בְּטַל:

שָׁאַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַטָּל:
לִבְרָכָה וְלֹא לִקְלָלָה. אמן:
לְחַיִּים וְלֹא לַמָּוֶת. אמן:
לְשׂוֹבַע וְלֹא לְרָזוֹן. אמן:

להסבר על הפיוט ולשמיעת לחניו באתר 'הזמנה לפיוט'

מושגים

• רבי אלעזר הקליר - רבי אלעזר בירבי קליר, או אלעזר הקליר (המאה ה-6 – המאה ה-7), פייטן ארץ ישראלי בן התקופה הביזנטית. חיבר פיוטים רבים, שחלקם נכנסו למחזורי התפילה של יהודי אשכנז, צרפת, איטליה ויוון.
• תפילת טל - נאמרת בתפילת מוסף ביום הראשון של פסח

חיים סבתו, כעפעפי שחר, הוצאת ידיעות אחרונות, עמוד 74-75, 2005
כשהיה מעיין בפיוטי הסליחות של הסַלָח או בקדושות של הלוי היו האותיות מתערפלות בעיניו ועלו בו זכרונות ילדות רחוקים מיום הכיפורים בעירו תרף אשר ליד חלב. נזכר הוא בבית הכנסת העתיק העומד שם מימי בית שני. היכל אחד מימי עזרא הסופר יש שם, שבו נשבעים ונודרים, ולידו מחרימים הקהל. וכשבית הכנסת מופיע בדמיונו כך מצפצפים באוזניו קולות הילדים הלבושים לבן ושרים בקולם הגבוה:

יָה שְמַע אֶבְיוֹנֶיךָ

הַמְחַלִּים פָּנֶיךָ

אָבִינוּ לְבָנֶיךָ

אַל תַעַלְםֵ אָזְנֶךָ

והקהל כולו ישוב סביב סביב על כריות-עור מצופות משי אדום וירוק המכסות מושבי עץ מגולף, וגונח בקול נמוך: אָבִינוּ לְבָנֶיךָ, אַל תַעַלְםֵ אָזְנֶךָ... אחר החזרה והקדיש היו יושבים לשיר את הפיוטים ליום הכיפורים. ילד קטן היה אז יהודה טוויל, ולא הבין לא ברז החרוז ולא בסוד המשקל, ואף-על-פי-כן הרגיש בנפשו איך נמנות ההברות בפי הקהל כמרגליות:

נִיצוֹצִים נִקְבָצִים, לְךָ יַחַד יְרַנֵנוּ,

בְּעַד עֲמוּסִים הַחֲמוּסִים, לְעֻמָּתְךָ יְחוֹנֵנוּ,

בְּאֵימָתְךָ וְיִרְאָתְךָ, רַגְלֵיהֶם יְכוֹנֵנוּ,

בְּקוֹל חָזָק כְמוֹ בָזָק, קְדֻשָּׁתְךָ יְשַּׁנֵּנוּ.

כל מילה כמו חצובה מסנפירינון.

מושגים

• חיים סבתו - רב. ממייסדי ישיבת ההסדר ברכת משה. סופר תורני וכללי, הזוכה הראשון בפרס ספיר, וזוכה פרס ניומן לספרות עברית לשנת 2009.
  עפ"י ויקיפדיה

דיון
הקטע מסופר מנקודת מבטו של יהודה טוויל, שבבגרותו נהיה חוקר הפיוט באוניברסיטה.

• אילו מאפיינים של הפיוט קסמו ליהודה טוויל הילד, ובאילו התמקד יהודה טוויל החוקר?
• כיצד מתואר ההקשר (מבחינת הזמן, המקום, הנוכחים) של זיכרון הילדות של יהודה טוויל?

מעוז צור ישועתי, סידור התפילה
מעוז צור

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ. תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ. לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ. אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ: רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה: דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי כִּי זָרִים עָבַדְתִּי וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי:

כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ: יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים: חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה:

מושגים

• מעוז צור - פיוט המושר בחנוכה, בזמן הדלקת הנרות. נכתב בגרמניה, בזמן מסעי הצלב

אריאל הירשפלד, רישומים של התגלות, עמ' 48 בהוצאת חרגול ועם עובד
... שיר שהיה באוזני היפה בין כל שירי העולם, היפה והקדוש מכולם, המסתורי והמוזר, הבלתי מובן למעשה - "מעוז צור ישועתי". את כל מלותיו ידעתי בעל-פה, אך שרתי אותן הברות-הברות לא מובנות: "מה-עוזצוריֶה-שוע-תי" ואבא שר אותו יפה להפליא ואחותי שרה את הקול השני, וכשמגיעה המילה "יֶה-שוע" עולה צמרמורת מרוב יופי הבא מצירוף הצלילים. זו המנגינה החגיגית באמת, הגבוהה מכל המנגינות, והיא כמו צועדת על פני ההרים עד שהיא מתרוממת מעט ב"לְכָנָה-אֶלֵה-שַׁבֵּחַ", אבל זו אינה אלא התכוננות אל הרגע המרטיט, שבו כולם כמעט צועקים במקהלה וכל החדר מלא אותם - "לְעֵתָ-כינמַט-בֵּ-אַח", ואחרי הנסיקה הזאת היא יורדת כציפור נהדרה המסתובבת במעופה סביב עצמה "מי-צר-הַמְנַה-בֵּהֵהֵהֵאַח" וכולם מאושרים שהיא נחתה, ושרים יחד את המלים האחרונות, המובנות סוף-סוף, הנכונות כל כך - "אז אגמור בשיר מזמור", והחרוז היפה הזה "מור" ו"מור" מתהדהד הלאה הלאה, עוד "מור" ועוד "מור", ונדמה שמאחוריו יש עמודים רבים החוזרים באמונה על המלים "אגמור" ו"מזמור". כל כך מובנות ובהירות היו המלים האחרונות אחרי המבוך המפותל של "תיכּונבּיתֵה-פִילָתִי" ו"דָנֶזָהבֵּחַ". והן הוחשו כמו גמול נפלא על שהעפלנו יחד בארצות הלא נודעות של המלים ויצאנו מהן גיבורים בשלום. המילה "אגמור" מילאה אותי אכזבה וצער של הרף עין: למה לגמור? אבל אז באה מיד "בשיר מזמור" וניחמה את כולם על המילה "לגמור", וכמו עטפה אותה כליל וקראה לה לחזור שוב ושוב..

מושגים

• אריאל הירשפלד - חוקר ספרות ותרבות ישראלי.

הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחווה דעת, (חלק ב, סימן ה)
הרב עובדיה יוסף על הפיוט והמוזיקה הערבית
וידוע מה שכתב רבינו הגדול הרמב"ם שהשמחה בעבודת השם יתברך ובאהבתו בעשיית מצותיו עבודה גדולה היא... ועל זה סמכו גדולי הדורות של עדות המזרח לחבר שירים ופזמונים בלחן של שירי ערבים לשורר ולזמר להשם יתברך במסיבות של חתן ובר מצוה ובמילה, ובשבתות וימים טובים, בשירים המיוסדים על פי לחן של שירים ערביים. ויש להמליץ על זה: על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו.

מושגים

• הרב עובדיה יוסף - נולד בבגדד בשנת התר"פ (1920), עלה לארץ-ישראל בגיל ארבע, למד בישיבות בעיר העתיקה שבירושלים. שימש רב ואב-בית-הדין בקהיר, והיה הראשון לציון מ-1973 עד 1983. סדרות השו"תים שלו יביע אומר ויחווה דעת, מכסים כל נושא הלכתי מודרני.

אלמוג בהר, חוט מושך מן הלשון, עמוד 113-114 הוצאת עם עובד, 2009
שבִיתת קוֹל המוּאַזִין בִּשכוּנתִי החדשָה

הותירה את אוזנַי

בְּציפייה בלתי משתלמת

עד שהתחלתי הולך יום יום לְבית-הכנסת

ערְבִית, שחְרִית וּמִנחָה. למה לנו

רק שלוש תפילות בְּיום, שאלתי את הרב,

למה אנחנו לא קוראים בְּעוז ממגדלים.

הוא סיפר לי על אברהם בן הרמב"ם

שבבית-הכנסת שלו היו מתפללים על שטיחים

בכריעה מוסלמית, ואני סיפרתי לו

על אַנְוַר שאול, שקרא לעצמו אִבְּן אַל-סַּמַוְאַל,

בן משורר הגַ'אהֶלִיָה הערבי-יהודי, והספיד בְּמסגד

בְּבגדאד את ראש-ממשלת עירק בקַצִידָה מפוארת.

ערב שבת אחד כששליח הציבור ירד לפני התיבה

וקרא את הקדיש באחד מסולמות המַקַאם

הצלחתי סוף סוף לשמוע שוב את המואזין

קורא לַמאמינים לְעבודת האלוהים.

אם לא זימרו הלוויים בבית-המקדש בירושלים

בְּמַוַאלִים ערביים בעודם מנצחים ומרננים

בִּנְגִינוֹת, במזמורים, בשירים עַל הַגִּתִּית,

על עֲלָמוֹת שִיר, על יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים,

וודאי זימרו בהם המתפללים בְּבית-הכנסת

של רבי יהודה הלוי כשהתכוננו

לשיר את פיוטיו, וודאי נטלו את הפסוק

עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָה תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ

ופירקו כל הברה להרבה צלילים בכוונה גדולה.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il

מושגים

• אלמוג בהר - משורר ומבקר ספרות. "אנא מן אל-יהוד", סיפור קצר של בהר, זכה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" לשנת 2005. הסיפור עוסק בצעיר ישראלי יהודי ממוצא עיראקי המתחיל לדבר במבטא הערבי של סבו, ובמהפכה תרבותית שחלה בעקבות כך בחברה בישראל. הסיפור זכה להדים רבים בארץ ובעולם.