הדף מאת: גליה קסלסי / המדרשה באורנים
שאול ובעלת האוב
(ז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו בַּקְּשׁוּ-לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת-אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה-בָּהּ וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת-אוֹב בְּעֵין דּוֹר. (ח) וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל-הָאִשָּׁה לָיְלָה וַיֹּאמֶר קסומי (קָסֳמִי-) נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר-אֹמַר אֵלָיִךְ. (ט) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת-הָאֹבוֹת וְאֶת-הַיִּדְּעֹנִי מִן-הָאָרֶץ וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי. (י) וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּה' לֵאמֹר חַי-ה' אִם-יִקְּרֵךְ עָו ֹן בַּדָּבָר הַזֶּה. (יא) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת-מִי אַעֲלֶה-לָּךְ וַיֹּאמֶר אֶת-שְׁמוּאֵל הַעֲלִי-לִי. (יב) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת-שְׁמוּאֵל וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל. (יג) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל-תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן-הָאָרֶץ. (יד) וַיֹּאמֶר לָהּ מַה-תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי-שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ
(ז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו בַּקְּשׁוּ-לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת-אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה-בָּהּ וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת-אוֹב בְּעֵין דּוֹר. (ח) וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל-הָאִשָּׁה לָיְלָה וַיֹּאמֶר קסומי (קָסֳמִי-) נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר-אֹמַר אֵלָיִךְ. (ט) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת-הָאֹבוֹת וְאֶת-הַיִּדְּעֹנִי מִן-הָאָרֶץ וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי. (י) וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּה' לֵאמֹר חַי-ה' אִם-יִקְּרֵךְ עָו ֹן בַּדָּבָר הַזֶּה. (יא) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת-מִי אַעֲלֶה-לָּךְ וַיֹּאמֶר אֶת-שְׁמוּאֵל הַעֲלִי-לִי. (יב) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת-שְׁמוּאֵל וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל. (יג) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל-תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן-הָאָרֶץ. (יד) וַיֹּאמֶר לָהּ מַה-תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי-שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ
Then said Sha᾽ul to his servants, Seek me a woman who is a medium, that I may go to her, and inquire of her. And his servants said to him, Behold, there is a medium at ῾En-dor. And Sha᾽ul disguised himself, and put on other clothes, and he went, and two men with him, and they came to the woman by night: and he said, I pray thee, divine for me by means of the familiar spirit, and bring him up for me, whom I shall name to thee. And the woman said to him, Behold, thou knowst what Sha᾽ul has done, how he has cut off the diviners, and the wizards, out of the land: why then layest thou a snare for my life, to cause me to die? And Sha᾽ul swore to her by the Lord, saying, As the Lord lives, no punishment shall befall thee for this thing. Then said the woman, Whom shall I bring up to thee? And he said, Bring me up Shemu᾽el. And when the woman saw Shemu᾽el, she cried with a loud voice: and the woman spoke to Sha᾽ul, saying, Why hast thou deceived me? for thou art Sha᾽ul. And the king said to her, Be not afraid: for what sawest thou? And the woman said to Sha᾽ul, I saw a godlike man ascending out of the earth. And he said to her, What form is he of? And she said, An old man comes up; and he is covered with a mantle. And Sha᾽ul knew that it was Shemu᾽el, and he stooped with his face to the ground, and bowed himself.
שירונט
בעין דור
בעין דור
מילים: שאול טשרניחובסקי
לחן: יצחק בן צבי
קיים ביצוע לשיר זה
ובחשכת הליל בלי קשת ושלח
על סוס קל עין דורה בא שאול המלך.
ובאחד הבתים אור כהה הופיע:
"פה תגור" הנער לו חרש הביע.
"את בעלת האוב? כן, אדוני הנני"
"נא קסמי באוב, צל הראה הראיני!"
עלטה... אש זוועות... בפינה קלחת.
ושמות כל השדים ובליל רותחת...
וכנחש יתפתל בין עשבי הבשן
יזחלו, יתאבכו כל תימרות העשן.
ובמעגל הקסמים, בגופרית משוח,
שם יעמוד המלך, לא לבו ינוח.
ויצורי ערפל וצלמים נשערים...
אגלי הזיעה על לחיו נגרים.
אף רוחו בו רפתה, גם נפשו דואבת.
מה ימס בו לבו וינבא המוות!
חייו במחזה יעברו, יאתיו...
הנח לי, הנח לי! שפתיו יבעיו.
עלטה... אש זוועות... דממת השחת...
מעגל הקסמים ועשן הקלחת...
ויזכר המלך את גבע ועלומיו,
אביב חלדו, טרם יקדרו עוד שמיו.
ותמונות מרהיבות עיניו תחזינה:
כר נרחב יופיע, ופרות תרעינה.
ותכלת רום שחק, גם ריחות עדנים.
אל תחת צל אלה, חסן כאלונים.
שם שלו ינוח הרועה העלם,
ולנגדו ירקדו הבקרים בתלם.
אך שלווה ונעם, אך יפעה והדר...
מה נעמו צלצלי פעמון העדר!
אנכי, מאשר, גם בריא, גם רענן.
מי יתן אוכלה וכאז אהי שאנן!
ועצבת נוראה סגור לבו לחצה,
וכמו שפעת דמעה אל גרונו פרצה.
ופתאום וירעם קול גדול וחזק,
ואשון העלטה האיר הבזק.
אנכי הראה למלך משחך,
מאחרי הבקר היכל הושיבך;
ממחלות רקבון על מה הרגזתני
ולארצות החיים מה העליתני?
מדוע מאחר הצאן לקחתני
ולנגיד על עמך כיום זה שמתני?
כליתי כל כחי בסערות מלחמה.
ואשרי בבית כבר לשממה.
עם פלשת סבוני, בעותי צלמות
הרוח הרעה תדכאני עד מות.
איש האלוהים! מה אל יענני?
כי סר מעלי, מה אעשה? ענני!
מדוע, הה. מלך על עמך משחתני,
מדוע מאחרי הצאן לקחתני?
על מריך, גאון ליבך, אלוהים יזעמך!
מחר את עמי, גם אתה, גם עמך!
באשמרת הבקר בלי קשת ושלח
על סוס קל המחנה שב שאול המלך.
ופניו חורו, אך בלבו אין מורא,
ובעיניו מתנוצצות היאוש הנורא.
למקור השלם
מושגים
בעין דור
בעין דור
מילים: שאול טשרניחובסקי
לחן: יצחק בן צבי
קיים ביצוע לשיר זה
ובחשכת הליל בלי קשת ושלח
על סוס קל עין דורה בא שאול המלך.
ובאחד הבתים אור כהה הופיע:
"פה תגור" הנער לו חרש הביע.
"את בעלת האוב? כן, אדוני הנני"
"נא קסמי באוב, צל הראה הראיני!"
עלטה... אש זוועות... בפינה קלחת.
ושמות כל השדים ובליל רותחת...
וכנחש יתפתל בין עשבי הבשן
יזחלו, יתאבכו כל תימרות העשן.
ובמעגל הקסמים, בגופרית משוח,
שם יעמוד המלך, לא לבו ינוח.
ויצורי ערפל וצלמים נשערים...
אגלי הזיעה על לחיו נגרים.
אף רוחו בו רפתה, גם נפשו דואבת.
מה ימס בו לבו וינבא המוות!
חייו במחזה יעברו, יאתיו...
הנח לי, הנח לי! שפתיו יבעיו.
עלטה... אש זוועות... דממת השחת...
מעגל הקסמים ועשן הקלחת...
ויזכר המלך את גבע ועלומיו,
אביב חלדו, טרם יקדרו עוד שמיו.
ותמונות מרהיבות עיניו תחזינה:
כר נרחב יופיע, ופרות תרעינה.
ותכלת רום שחק, גם ריחות עדנים.
אל תחת צל אלה, חסן כאלונים.
שם שלו ינוח הרועה העלם,
ולנגדו ירקדו הבקרים בתלם.
אך שלווה ונעם, אך יפעה והדר...
מה נעמו צלצלי פעמון העדר!
אנכי, מאשר, גם בריא, גם רענן.
מי יתן אוכלה וכאז אהי שאנן!
ועצבת נוראה סגור לבו לחצה,
וכמו שפעת דמעה אל גרונו פרצה.
ופתאום וירעם קול גדול וחזק,
ואשון העלטה האיר הבזק.
אנכי הראה למלך משחך,
מאחרי הבקר היכל הושיבך;
ממחלות רקבון על מה הרגזתני
ולארצות החיים מה העליתני?
מדוע מאחר הצאן לקחתני
ולנגיד על עמך כיום זה שמתני?
כליתי כל כחי בסערות מלחמה.
ואשרי בבית כבר לשממה.
עם פלשת סבוני, בעותי צלמות
הרוח הרעה תדכאני עד מות.
איש האלוהים! מה אל יענני?
כי סר מעלי, מה אעשה? ענני!
מדוע, הה. מלך על עמך משחתני,
מדוע מאחרי הצאן לקחתני?
על מריך, גאון ליבך, אלוהים יזעמך!
מחר את עמי, גם אתה, גם עמך!
באשמרת הבקר בלי קשת ושלח
על סוס קל המחנה שב שאול המלך.
ופניו חורו, אך בלבו אין מורא,
ובעיניו מתנוצצות היאוש הנורא.
למקור השלם
מושגים
- שאול טשרנחובסקי - שאול טשרניחובסקי (1875 - 1943) היה רופא, משורר עברי ומתרגם נודע [האיליאדה והאודיסיאה להומרוס]. מגדולי המשוררים העבריים - מזוהה עם שירת הטבע, הושפע רבות מתרבות יוון העתיקה. הזדהה עמוקות עם גורל עמו. נפטר ונטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.
