דבר עברית

האם כמורים מוטלת עלינו אחריות לדבר בלשון תקינה וגבוהה או שהיא עלולה דווקא להרחיק אותנו מתלמידינו? דף לימוד זה, של חלד, נכתב על מנת לעורר דיון בחדר המורים ויכול לשמש צוותים חינוכיים שונים.

דיון
בלימוד זה נבחן את עצמנו באשר לאופן שבו אנו משוחחים עם תלמידינו: האם אנו מדברים בלשון צחה וגבוהה? האם אנו משתמשים בסלנג ובביטויים שבהם משתמשים הילדים? באיזה מִשְלָב נכון וטוב לדבר בכיתה?

שר החינוך והתרבות לשעבר אהרן ידלין, מתוך דיון בכנסת, כ"ג סיון תשל"ו, 21/6/1976
אני סבור שכל מאמץ ציבורי לתקנת הלשון העברית מחייב כי יקום חבר של אנשים נאמנים, משכילים, כואבים, שיראו את עצמם כשליחי מצווה, אותה מצווה של שמירה על כבוד הלשון העברית, ושיהיו חדורי הכרה שבכל עת ובכל מקום חייב דיבורם לשמש מופת לזולת... נראה לי כי... המורים בישראל, ראוי להם ליטול על עצמם, יחד עם אחרים, את העול הזה. מורי ישראל היו מאז ומכבר ראשוני הכואבים את כאב הלשון, חלוצי העושים, מופת לחניכים ולהורים. אין שום ספק שגם היום הזה ראוי שיעמסו על עצמם את המשימה הזאת.

רפאל ניר, לשון של תרבות ותרבות של לשון, מתוך: ספר איתי זמרן– אסופת מאמרים של מרצים במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין, בעריכת רות בורשטיין, תשס"ה, עמ' 412-403
בימינו לשון ההוראה של המורים בישראל אינה שונה במידה רבה מן העברית הנשמעת בשיח הציבורי שמחוץ לחדר הכיתה, ומזו שבפי אנשי ציבור בראיונות ברדיו ובטלוויזיה, ושבה מדברים בישיבות של הכנסת ושל גופים ציבוריים ופוליטיים. השימוש בסגנון כזה אינו מעורר תחושת זרוּת, ולכן אינו יוצר חיץ לשוני-תרבותי בין מורים לתלמידים.

דיון
בחינה אישית
רצוי או מצוי? סמנו עד כמה מה שנכתב במשפטים שלפניכם רצוי בעיניכם, ועד כמה הוא מצוי אצלכם:
(1 - לא רצוי או לא מצוי כלל; 5 - רצוי או מצוי מאוד)

רצוי מצוי

1-2-3-4-5	אני מקפיד/ה לתקן את התלמידים המדברים בצורה לא נכונה בכיתה	1-2-3-4-5
1-2-3-4-5	לא אחת קורה בכיתה שאני משתמש/ת בסלנג	1-2-3-4-5
1-2-3-4-5	גם כשאני מדבר/ת עם תלמיד בארבע עיניים אני מדבר/ת בלשון גבוהה במיוחד	1-2-3-4-5
1-2-3-4-5	אני מעיר/ה לתלמידים המשתמשים בסלנג במהלך השיעור	1-2-3-4-5
1-2-3-4-5	כשאני מכתיב/ה לתלמידים אני מקפיד/ה להשתמש בלשון גבוהה במיוחד	1-2-3-4-5