הדף מאת: נירה נחליאל והדס רון זריז / המדרשה באורנים
במה מועילה אבוקה לאדם המגשש דרכו בחושך תמידי, לעיוור? בשאלה זו עוסק דף הלימוד. נבחן את היחסים שבין הנעזר לעוזר, נשאל מה תפקיד הקהילה בתשומת הלב למי שנזקק לסיוע בתוכה, וכיצד הוא מסייע לה.
דיון
שיחת פתיחה
הקשיבו לשיר.
ספר/י על מקרה שבו היית זקוקה לתמיכה או שתמכת במישהו שנזקק לעזרה.
מה למדת מהמקרה?
מה היה מקומה של הקהילה?
שיחת פתיחה
הקשיבו לשיר.
ספר/י על מקרה שבו היית זקוקה לתמיכה או שתמכת במישהו שנזקק לעזרה.
מה למדת מהמקרה?
מה היה מקומה של הקהילה?
מילים: אריק איינשטיין לחן: יצחק קלפטר
פנים טובות בתוך החשיכה
כְּשֶׁפָּקַחְנוּ הָעֵינַיִם
הֵם הָיוּ שָׁם, כָּל הַחֲבֵרִים
פָּנִים טוֹבוֹת בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה
פָּנִים טוֹבוֹת בַּחֲשֵׁכָה
כְּשֶׁעָצַמְנוּ הָעֵינַיִם
נִשְׁאֲרוּ שָׁם כָּל הַחֲבֵרִים
פָּנִים טוֹבוֹת בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה
פָּנִים טוֹבוֹת בַּחֲשֵׁכָה
סַעֲדוּנִי וְרִפְּאוּנִי וְחִזְּקוּנִי לַיְלָה וְיוֹם
וַאֲנַחְנוּ שֶׁכּוֹאֲבִים הָיִינוּ רָאִינוּ אוֹתָם
פָּנִים טוֹבוֹת בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה
וַאֲנַחְנוּ שֶׁכּוֹאֲבִים הָיִינוּ רָאִינוּ אוֹתָם
פָּנִים טוֹבוֹת בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה
פָּנִים טוֹבוֹת בַּחֲשֵׁכָה
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
פנים טובות בתוך החשיכה
כְּשֶׁפָּקַחְנוּ הָעֵינַיִם
הֵם הָיוּ שָׁם, כָּל הַחֲבֵרִים
פָּנִים טוֹבוֹת בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה
פָּנִים טוֹבוֹת בַּחֲשֵׁכָה
כְּשֶׁעָצַמְנוּ הָעֵינַיִם
נִשְׁאֲרוּ שָׁם כָּל הַחֲבֵרִים
פָּנִים טוֹבוֹת בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה
פָּנִים טוֹבוֹת בַּחֲשֵׁכָה
סַעֲדוּנִי וְרִפְּאוּנִי וְחִזְּקוּנִי לַיְלָה וְיוֹם
וַאֲנַחְנוּ שֶׁכּוֹאֲבִים הָיִינוּ רָאִינוּ אוֹתָם
פָּנִים טוֹבוֹת בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה
וַאֲנַחְנוּ שֶׁכּוֹאֲבִים הָיִינוּ רָאִינוּ אוֹתָם
פָּנִים טוֹבוֹת בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה
פָּנִים טוֹבוֹת בַּחֲשֵׁכָה
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
הסומא והאבוקה
אמר רבי יוסי: כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה "וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה" (דברים כח, כט)
וכי מה אכפת לו לעיוור בין אפילה לאוֹרה?
עד שבא מעשה לידי:
פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפילה,
וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו.
אמרתי לו: בנִי, אבוקה זו למה לך?
אמר לי: כל זמן שאבוקה בידי - בני אדם רואין אותי
ומצילין אותי מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין.
אמר רבי יוסי: כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה "וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה" (דברים כח, כט)
וכי מה אכפת לו לעיוור בין אפילה לאוֹרה?
עד שבא מעשה לידי:
פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפילה,
וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו.
אמרתי לו: בנִי, אבוקה זו למה לך?
אמר לי: כל זמן שאבוקה בידי - בני אדם רואין אותי
ומצילין אותי מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין.
And the Rabbis maintain that even a blind man derives benefit from the luminaries, in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei said: All of my life I was troubled by this verse, which I did not understand: “And you shall grope at noon as the blind man gropes in the darkness” (Deuteronomy 28:29). I was perplexed: What does it matter to a blind person whether it is dark or light? He cannot see in any event, so why does the verse speak about a blind man in the darkness? I continued to ponder the matter until the following incident occurred to me. I was once walking in the absolute darkness of the night, and I saw a blind man who was walking on his way with a torch in his hands. I said to him: My son, why do you need this torch if you are blind? He said to me: As long as I have a torch in my hand, people see me and save me from the pits and the thorns and the thistles. Even a blind man derives at least indirect benefit from the light, and therefore he may recite the blessing over the heavenly luminaries.
דיון
שאלות לעיון
שאלות לעיון
- מה מלמד אותנו הסיפור על הנזקק?
- מה הוא מלמד על התומך ועל תמיכה?
- מה הוא מלמד על קהילה?
אירנה בלייר לוינהוף, מתוך: שפת אם – מבחר שירים 2003-1970 (מספרדית: טל ניצן), הוצאת פרדס, עמ' 30, תשע"ב
אני רוצה שוב
אֲנִי רוֹצָה שׁוּב
לְהַבִּיט בְּרֹךְ
בִּבְנֵי אָדָם
אֲבָל מִנַּיִן יוֹצֵא
מַבָּט שֶׁל רֹךְ?
אֵלּוּ תְּנָאִים צְרִיכוֹת
לְמַלֵּא הָעֵינַיִם,
אֵיזֶה עִוָּרוֹן,
אֵילוּ מַעֲמַקִּים?
עַל אֵילוּ דֵּעוֹת לְוַתֵּר,
עַל אֵיזוֹ נֻקְשׁוּת?
עַל אֵילוּ פְּחָדִים
יֵשׁ לְהַצְלִיחַ לְוַתֵּר
וְעַל אֵילוּ גְּבוּרוֹת
וְאֵילוּ סִכּוּנִים
וּבְעִקָּר
בְּמָה עָלַי לְהִצְטַיֵּד
אֶת מָה לִּנְטֹשׁ
מִנַּיִן צָרִיךְ לָצֵאת
מַבָּט שֶׁל רֹךְ?
© כל הזכויות שמורות למתרגם ולאקו"ם
www.acum.org.il
אני רוצה שוב
אֲנִי רוֹצָה שׁוּב
לְהַבִּיט בְּרֹךְ
בִּבְנֵי אָדָם
אֲבָל מִנַּיִן יוֹצֵא
מַבָּט שֶׁל רֹךְ?
אֵלּוּ תְּנָאִים צְרִיכוֹת
לְמַלֵּא הָעֵינַיִם,
אֵיזֶה עִוָּרוֹן,
אֵילוּ מַעֲמַקִּים?
עַל אֵילוּ דֵּעוֹת לְוַתֵּר,
עַל אֵיזוֹ נֻקְשׁוּת?
עַל אֵילוּ פְּחָדִים
יֵשׁ לְהַצְלִיחַ לְוַתֵּר
וְעַל אֵילוּ גְּבוּרוֹת
וְאֵילוּ סִכּוּנִים
וּבְעִקָּר
בְּמָה עָלַי לְהִצְטַיֵּד
אֶת מָה לִּנְטֹשׁ
מִנַּיִן צָרִיךְ לָצֵאת
מַבָּט שֶׁל רֹךְ?
© כל הזכויות שמורות למתרגם ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
- בחר/י שורה מהשיר שמאירה לך דרך / מאירה את הקוצים.
- הסבר/י את בחירתך.
נל נודינגס, מתוך: דאגה אכפתית בחינוך: הלכה ומעשה, הד החינוך, עמ' 58-66, מאנגלית: יניב פרקש, אפריל 2008
גישת הדאגה האכפתית
גישת הדאגה האכפתית מושתתת על גיבושם של יחסי דאגה אכפתית. יחסים דורשים שני צדדים, לא רק יחיד ש"דואג" לאחר. לפיכך בחקירת טבעם של יחסי הדאגה האכפתית אנחנו שואלים מה מאפיין את הכרתו והתנהגותו של זה שאכפת לו (the carer) וכמו כן מה מאפיין את הכרתו והתנהגותו של זה שאכפת ממנו (for the cared).
בחינתם של יחסי דאגה אכפתית רבים מעלה מאפיינים מסוימים המשותפים לכולם. מאפיין ראשון הוא שזו שאכפת לה מקדישה תשומת לב; כלומר היא מאמצת גישה פתוחה ומתעניינת כלפי זה שאכפת ממנו. במילותיה של סימון וייל, היא שואלת במפורש או במובלע את זה שאכפת ממנו: "מה עובר עליך?" שאלה זו היא הבסיס לחיים המוסריים. [...]
נוסף על כך זו שאכפת לה חווה התקה הנעתית ;(motivational displacement) כלומר אנרגיית ההנעה שלה זורמת באופן זמני לפחות אל עבר הצרכים שמבטא זה שאכפת ממנו. [...]
מאפיין שלישי הוא שזו שאכפת לה צריכה לפעול. היא פועלת למילוי הצורך המובע או לשינויו, מתוך שימוש במידע שסופק לה בידי זה שאכפת ממנו ובמשאבים העומדים לרשותו. בנקודה זו (או לפניה) תפיסות רבות של אתיקה נורמטיבית מנסות להנחות במפורש מה צריך אדם מוסרי לעשות. האתיקה של הדאגה האכפתית אינה יכולה לומר לנו בדיוק מה לעשות. תעשה זו שאכפת לה מה שתעשה, מעשיה צריכים לתמוך ביחסי האכפתיות בלי להזיק למישהו המצוי ברשת האכפתיות. אם אני נאלצת לומר שאיני יכולה לעזור בפרויקט שהציע זה שאכפת ממנו, משום שהפרויקט צפוי לפגוע באחרים שצריך להיות לי אכפת מהם, עליי להמשיך ולקיים עמו דו־שיח במאמץ לשמר את יחסי האכפתיות בינינו. זו יכולה להיות עבודה קשה, ולכל אורך ה"פרשה" היחסים בסכנה. [...]
הצד השני ביחסים הללו זה שאכפת ממנו תורם אף הוא לקשר. זה שאכפת ממנו מגיב בדרך כלשהי למאמצי זו שאכפת לה, מסמן לה שהאכפתיות התקבלה. תינוק מפסיק לבכות ומחייך, חולה שכאבו הוקל נרגע ונח, תלמיד ממשיך בפרויקט שלו ביתר התלהבות וביטחון. התגובה אינה צריכה להיות תגובה של הכרת תודה מפורשת. לעתים קרובות, בהתחשב בגילו או במעמדו של זה שאכפת ממנו, אי־אפשר לצפות כלל להכרת תודה מסוג זה. אבל תגובה של הכרה כלשהי חיונית ליחסי הדאגה האכפתית. היא משלימה את הקשר. היא משמשת גם מידע נוסף עבור זו שאכפת לה ועוזרת לה להחליט על הצעד הבא. [...]
נקודה אחרת שיש לזכור היא שזה שאכפת לו וזו שאכפת ממנה אינם תוויות קבועות. אני יכולה להיות זו שאכפת לה במפגש אחד וזו שאכפת ממנה במפגש אחר. למעשה ברוב יחסי השגרה הבוגרים שלנו אנחנו מצפים להדדיות, לשיתוף עמדות. רק ביחסים לא שוויוניים מטבעם למשל יחסים בין הורה לפעוט, בין אחות למטופל, בין מורה לתלמיד צד אחד הוא כמעט תמיד בתפקיד זה שאכפת לו. [...]
גישת הדאגה האכפתית
גישת הדאגה האכפתית מושתתת על גיבושם של יחסי דאגה אכפתית. יחסים דורשים שני צדדים, לא רק יחיד ש"דואג" לאחר. לפיכך בחקירת טבעם של יחסי הדאגה האכפתית אנחנו שואלים מה מאפיין את הכרתו והתנהגותו של זה שאכפת לו (the carer) וכמו כן מה מאפיין את הכרתו והתנהגותו של זה שאכפת ממנו (for the cared).
בחינתם של יחסי דאגה אכפתית רבים מעלה מאפיינים מסוימים המשותפים לכולם. מאפיין ראשון הוא שזו שאכפת לה מקדישה תשומת לב; כלומר היא מאמצת גישה פתוחה ומתעניינת כלפי זה שאכפת ממנו. במילותיה של סימון וייל, היא שואלת במפורש או במובלע את זה שאכפת ממנו: "מה עובר עליך?" שאלה זו היא הבסיס לחיים המוסריים. [...]
נוסף על כך זו שאכפת לה חווה התקה הנעתית ;(motivational displacement) כלומר אנרגיית ההנעה שלה זורמת באופן זמני לפחות אל עבר הצרכים שמבטא זה שאכפת ממנו. [...]
מאפיין שלישי הוא שזו שאכפת לה צריכה לפעול. היא פועלת למילוי הצורך המובע או לשינויו, מתוך שימוש במידע שסופק לה בידי זה שאכפת ממנו ובמשאבים העומדים לרשותו. בנקודה זו (או לפניה) תפיסות רבות של אתיקה נורמטיבית מנסות להנחות במפורש מה צריך אדם מוסרי לעשות. האתיקה של הדאגה האכפתית אינה יכולה לומר לנו בדיוק מה לעשות. תעשה זו שאכפת לה מה שתעשה, מעשיה צריכים לתמוך ביחסי האכפתיות בלי להזיק למישהו המצוי ברשת האכפתיות. אם אני נאלצת לומר שאיני יכולה לעזור בפרויקט שהציע זה שאכפת ממנו, משום שהפרויקט צפוי לפגוע באחרים שצריך להיות לי אכפת מהם, עליי להמשיך ולקיים עמו דו־שיח במאמץ לשמר את יחסי האכפתיות בינינו. זו יכולה להיות עבודה קשה, ולכל אורך ה"פרשה" היחסים בסכנה. [...]
הצד השני ביחסים הללו זה שאכפת ממנו תורם אף הוא לקשר. זה שאכפת ממנו מגיב בדרך כלשהי למאמצי זו שאכפת לה, מסמן לה שהאכפתיות התקבלה. תינוק מפסיק לבכות ומחייך, חולה שכאבו הוקל נרגע ונח, תלמיד ממשיך בפרויקט שלו ביתר התלהבות וביטחון. התגובה אינה צריכה להיות תגובה של הכרת תודה מפורשת. לעתים קרובות, בהתחשב בגילו או במעמדו של זה שאכפת ממנו, אי־אפשר לצפות כלל להכרת תודה מסוג זה. אבל תגובה של הכרה כלשהי חיונית ליחסי הדאגה האכפתית. היא משלימה את הקשר. היא משמשת גם מידע נוסף עבור זו שאכפת לה ועוזרת לה להחליט על הצעד הבא. [...]
נקודה אחרת שיש לזכור היא שזה שאכפת לו וזו שאכפת ממנה אינם תוויות קבועות. אני יכולה להיות זו שאכפת לה במפגש אחד וזו שאכפת ממנה במפגש אחר. למעשה ברוב יחסי השגרה הבוגרים שלנו אנחנו מצפים להדדיות, לשיתוף עמדות. רק ביחסים לא שוויוניים מטבעם למשל יחסים בין הורה לפעוט, בין אחות למטופל, בין מורה לתלמיד צד אחד הוא כמעט תמיד בתפקיד זה שאכפת לו. [...]
דיון
שאלה לדיון
איך משוחחת נל נודינגס עם סיפור הסומא והאבוקה?
שאלה לדיון
איך משוחחת נל נודינגס עם סיפור הסומא והאבוקה?
