דרכים להתחדשות יהודית בימינו

היהדות נשענת אמנם על מסורת, אך היא איננה מפסיקה להתחדש ולהתקדם. מהי הדרך הנכונה בין התחדשות ושמרנות? האם יש כזו? אילו אתגרים עומדים לפתחה של היהדות המתחדשת המתמודדת עם אתגרי התקופה? דף לימוד זה הוא חלק מדפי לימוד שנכתבו על ידי המדרשה באורנים עבור פרויקט 'נפגשים בשביל ישראל'.

דיון
פתיחה והסבר
דף לימוד זה הוא חלק מסדרת דפי לימוד שנכתבו על ידי המדרשה באורנים עבור פרויקט 'נפגשים בשביל ישראל'.
בכל שנה באביב, החל משנת תשס"ו (2006), יוצאים מטיילים מגילאים ומרקעים שונים למסע לאורך שביל ישראל ולעומק התרבות היהודית והישראלית.
דפי הלימוד שנוצרים במדרשה באורנים מלווים את המסע ונלמדים בתחנותיו. הם מחברים בין נופיה הפיזיים של הארץ לנופיה התרבותיים והחברתיים, ומעלים לדיון שאלות על עצמנו כחברה וכעם.
דפי הלימוד לא בהכרח קשורים ישירות לתחנות המסע, החיבורים נעשים באורח טבעי וספונטני על ידי המנחים והלומדים. הלימוד יכול להיעשות כמובן בכל מקום, גם בין כתליו הסגורים של בית המדרש, אבל אנחנו מזמינים אתכם לצאת למסע בשבילי הדעת, המחשבה והרגש; להתנסות בלימוד בחיק הטבע, בין כותלי הקַניונים והוואדיות; לחוות את השילוב שבין הארץ ותרבותה תוך כדי הליכה.

מתוך חזון המדרשה באורנים – מרכז חינוכי להתחדשות החיים היהודיים בישראל
החזון: קיום חברה שחבריה חשים "בבית" בתרבותם היהודית והציונית ובונים את זהותם האישית והציבורית מתוכה. * מסורת וחידוש: חיבור השיח הרעיוני-רוחני של ימינו אל שיח הדורות היהודי והכללי

* הלכה ואגדה: מעברים משיח רעיוני לשאלות של אורח-חיים נורמטיבי ובחזרה

* שינוי מוקד השיח הישראלי אל הרוח הקהילתית: משׂיח אינטרסים ("שיח זכויות") אל שׂיח יחסים ודיאלוג ("שיח זהות").

הדרך: התמקדות בשלושה תחומי עשייה, המהווים יחד בסיס לקהילתיות יהודית-ישראלית מתחדשת:
* לימוד משותף, המוביל לבניית שפה תרבותית-רוחנית, על בסיס מקורות ישראל

* עיצוב מחודש של שבת, חגים וטקסי-חיים

* פיתוח התודעה והרגישות לשאלות של ערבות הדדית וצדק חברתי, במגמה לכונן פעילות קהילתית לתיקון אדם ותיקון העולם.

מתוך מכתב של ח"נ ביאליק לדוד אומנסקי מגניגר, 28.3.1930
את החגים אין בודים מן הלב. [...] אפשר ל"נסח" ול"סגנן" קצת את החגים, אבל לא לברוא יש מאין. החג הוא ענין של יצירה קבוצית, שמשתתפים בה כוחות ויסודות מרובים ושונים: הדת, המסורת, ההיסטוריה, האומנות, הטבע וכ"ו וכ"ו, וכשם שאין כותבים שירים טובים על פי הזמנה והדרכה או ע"י שליח, כך אי אפשר להזמין חג או טכס של חג. החגיגיות הנאמנה יוצאת מן הלב ובאה לעולם ברוח הקודש, [...] עצתי האחת היא: חוגו את חגי אבותכם והוסיפו עליהם קצת משלכם לפי כחכם ולפי טעמכם ולפי מסיבתכם. העיקר שתעשו את הכל באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי, ואל תתחכמו הרבה. אבותינו לא נמאסו עליהם שבתותיהם ומועדיהם, אף על פי שחזרו עליהם כל ימי חייהם כמה וכמה פעמים בנוסח אחד. הם מצאו בהם כל פעם טעם חדש ואִתְערוּתא [=התעוררות] חדשה. ויודע אתה מפני מה? מפני שהיתה בהם לחלוחית וברכת החג שכנה בנפשם. אלה שאינם מוצאים טעם בחגים ובמועדים, סימן שנפשם ריקה ותוכם חול, ולאלה אין תקנה.

רבקה לוביץ', מתוך: אם לא תדעי לך – נשים כותבות על זהות, נשיות ותרבות, הוצאת הקיבוץ המאוחד והמדרשה באורנים, תשס"ה
נשים תרות כיום אחר הסיפור הלא-כתוב והלא-ידוע של נשים מן העבר. דווקא התפיסה הדתית בדבר קדושתו ונצחיותו של הטקסט מובילה לאמונה ולביטחון שמתוך הסיפור הנורמטיבי הגברי ומבין שורותיו אפשר וצריך להעלות קטעי סיפור, שמהם אפשר יהיה לשזור את סיפורן של הנשים. המדרש הפמיניסטי מאיר דמויות נשיות שנדחקו בידי הקול הגברי לשוליים, ומתמקד בסיפורן, מזווית הראייה שלהן. הוא חותר לשינוי כללי בהדגשים ולמציאת מרכזי כובד אחרים בסיפור המקראי. מדרש היצירה הנשי הוא אפוא "תגלית" כפולה: בראש וראשונה הוא מעמיד דמויות נשיות כגיבורות שאפשר להזדהות עמן, והוא גם מגלה שהקול המקראי הדובר יכול להיות קולה של האישה.

איתמר לפיד, מתוך "הלכה יהודית וצדק חברתי" – הצעה לפרוייקט "כשרות חברתית"
[...] מתבקשת היכולת ליצור הלכה מקומית; לאפשר לקהילה לקחת אחריות על סוגיות ממוקדות של צדק חברתי; [...] מושג הכשרות משווע למדרש יוצר אשר יחזיר אותו אל השפה העברית של ישראל כאן ועכשיו. חברה שמסוגלת לשאול מה כשר בה רק מרוויחה ומרחיבה את דמותה המוסרית והאנושית. [...] האתגר הגדול עומד על היכולת שלנו לדרוש מעצמנו שיח חברתי מחייב, שיקיף את כולנו: ילדים והורים, עובדים ומעבידים, מוכרים וקונים כולם.