עמלק=240=ספק
בשבת זכור, השבת שלפני פורים, קוראים את פרשת מחיית עמלק.
זוהי מצווה הגורמת למבוכה בשל הלוחמנות הקשה שבה. בנוסף למבוכה זו קיים הקושי להבין את הרלוונטיות של מצווה זו לימינו, כאשר העם העמלקי אינו קיים עוד.
אחת הדרכים להתמודדות עם ציווי זה היא הבנת הערך השלילי המיוצג בעמלק- ואת הערך הזה למחות. מקריאת הפסוקים והמדרשים עולה ה'ספק' כשורש הרע שהיה קיים בעמלק.
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם׃
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים׃
וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל־אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה־אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח׃ (פ)
Remember what Amalek did to you on your journey, after you left Egypt— how, undeterred by fear of God, he surprised you on the march, when you were famished and weary, and cut down all the stragglers in your rear. Therefore, when the LORD your God grants you safety from all your enemies around you, in the land that the LORD your God is giving you as a hereditary portion, you shall blot out the memory of Amalek from under heaven. Do not forget!
  • בפסוק המודגש: אלו מילים מרמזות על 'ספק'?
  • לפי הפסוק, מדוע ספק הוא דבר רע?
רַבִּי לֵוִי אָמַר: לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְבֵן שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל כָּתֵף שֶׁל אָבִיו, וְהָיָה רוֹאֶה דָּבָר שֶׁל חֵפֶץ וְאוֹמֵר לוֹ קַח לִי וְהוּא לוֹקֵחַ לוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. רוֹאֶה אָדָם אֶחָד, אָמַר לוֹ: רָאִיתָ אָבִי. אָמַר לוֹ אָבִיו: אַתָּה רָכוּב עַל כְּתֵפִי וְכָל מַה שֶּׁתְּבַקֵּשׁ אֲנִי לוֹקֵחַ לְךָ, וְאַתְּ אוֹמֵר רָאִיתָ אָבִי. הִשְׁלִיכוֹ מִכְּתֵפוֹ וּבָא הַכֶּלֶב וּנְשָׁכוֹ. כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, הִקִּיפָן בְּעַנְנֵי כָּבוֹד. בִּקְשׁוּ לֶחֶם, הוֹרִיד לָהֶם אֶת הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ (תהלים עח, כד). בִּקְּשׁוּ בָּשָׂר, נָתַן לָהֶם שְׂלָו, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְגוֹ' (תהלים קה, מ). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם (תהלים עח, כט), הוּא נוֹתֵן לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם, וְהֵן אוֹמְרִים הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּךְ הִרְהַרְתֶּם, הֲרֵי הַכֶּלֶב נוֹשֵׁךְ אֶתְכֶם, לְכָךְ וַיָּבֹא עֲמָלֵק.
R. Levi declared: This situation may be compared to a child that is being carried on his father’s shoulders. When he sees something that excites him he calls out: “Father, take me there.” The father carries him to that place, and then to another and finally to a third place, yet the child, on seeing another man approaching them, asks: “Have you seen my father?” His father calls out: “You have been riding on my shoulders, and wherever you wished to go I carried you, yet now you ask ‘Have you seen my father?’” He then put him down. Whereupon a dog rushed at the child and bit him. Similarly, when the Israelites left Egypt, He surrounded them with clouds of glory, and when they wanted bread, He sent them manna, as it is said: And He caused manna to rain upon them for food, and He gave them of the corn of heaven (Ps. 78:24). And when they wanted meat, He gave them quail, as it is stated: They asked and He brought quails (ibid. 105:40). That is why it says: He gave them that which they craved (ibid. 78:29). And though He gave them whatever they demanded, yet they asked: Is the Lord among us or not? The Holy One, blessed be He, said to them: This is what you have been thinking. Therefore, this dog will bite you. Hence, And Amalek came.
  • מהם המשל והנמשל במדרש?
  • על פי המדרש, מה גרם לבני ישראל שיהרהרו אחר הקב"ה?
  • כיצד אפשר ללמוד מכך על הספק? מתי הוא עלול להופיע בנו?
מחיית עמלק קשורה לפורים בהתמודדות עם שונאי ישראל ובמיוחד אלה שרצו בהכחדת עם ישראל כולו.
המן עצמו הוא 'אגגי' ומזרע עמלק ובכך הקשר לפורים סמלי והדוק אף יותר.
המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ"
Where is Haman indicated in the Torah? In the verse: Is it [hamin] from the tree?
(יא) וַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן־הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכָל־מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ׃
(11) Then He asked, “Who told you that you were naked? Did you eat of the tree from which I had forbidden you to eat?”
המילים שבפסוק "המן העץ" מרמזות על פי הגמרא ל'המן מן התורה'.
  • האם יש רמז לספק בפסוק זה? ואם כן, מי הוא בעל הספק בפסוק?
(טז) רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֹמָדוֹת:
(16) Rabban Gamaliel used to say: appoint for thyself a teacher, avoid doubt, and do not make a habit of tithing by guesswork.
  • מדוע הספק הוא דבר רע?
  • קראו את הסברו של האדמו"ר מסוכטשוב, בספרו 'שם משמואל':
...זכור את אשר עשה לך עמלק, ביאור הדברים שידוע בספרי הקודש שעמלק הוא דעת דקליפה ומבטל את דעת דקדושה המבדיל בין דבר לדבר
כענין מה שאמר הכתוב "בדעתו תהומות נבקעו", וזהו שבא עמלק קודם מתן תורה שכוונתו היתה להפריע את הדעת של תורה מהתפשט בארץ,
וכבוד קדושת אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד שמבלי שנצחו את עמלק מקודם לא היה אפשר להיות מתן תורה, שקליפת עמלק היתה מטלת ספק ופגם אף במקום שנראה התגלות אלקית ובודאי היה מוצא תירוץ על הקולות וברקים וקול השופר ועצם הדברות לתרץ את הכל כי אין קץ לשקרתו והטעאתו, אבל כשנצחו את עמלק אף שנשאר ממנו לדורות מכל מקום הוא בגדר הגבול, ושוב היה יכול להיות מתן תורה עד כאן דבריו.
איך מתמודדים עם הספק? נסו להעלות רעיונות.
הנה כמה מקורות וההתמודדות שהם מציעים:
בירור שכלי, המהר"ל:
דע כי רבן גמליאל בא לתת מוסר לאדם שיהיו כל עניניו ברורים עד שאין ספק בהם, כי כאשר יש במעשיו אשר עושה ספק לא נקרא בעל שכל כי השכל כל עניניו ברור בלתי ספק, ועל הכסיל אומר (קהלת ב') הכסיל בחושך הולך,
אבל האדם שירצה להיות בעל שכל יהיו דבריו בבירור, ואם יצא האדם חוץ ממדה זאת כאלו הוא יוצא מגדר מה שהוא אדם בעל שכל.
איה מקום כבודו. להפוך את הספק לתפילה.
לפי רבי נחמן מברסלב, החוכמות והמחשבות השכליות הן הן שמביאות את האדם לספקות:
כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ, יוּכַל לִפֹּל בְּטָעוּתִים וּמִכְשׁוֹלוֹת רַבִּים, וְלָבוֹא לִידֵי רָעוֹת גְּדוֹלוֹת, חַס וְשָׁלוֹם. וְיֵשׁ שֶׁקִּלְקְלוּ הַרְבֵּה, כְּגוֹן הָרְשָׁעִים הַגְּדוֹלִים מְאֹד הַמְפֻרְסָמִים, שֶׁהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם, וְהַכֹּל הָיָה עַל־יְדֵי חָכְמָתָם וְשִׂכְלָם. וְעִקָּר הַיַּהֲדוּת הוּא רַק לֵילֵךְ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת, וּלְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה, שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ. רַק אִם יֵשׁ בָּזֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶׂה, וְאִם לָאו – לָאו, וַאֲזַי בְּוַדַּאי לֹא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁנּוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לִסְפֵקוֹת, וְיֵשׁ שֶׁנְּפִילָתוֹ גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁנּוֹפֵל לִסְפֵקוֹת וְהִרְהוּרִים, וּמְהַרְהֵר אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַנְּפִילָה וְהַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה.
When a person follows his own intellect and cleverness, he can fall into many mistakes and pitfalls, and come to great evil, God forbid. There are those who have caused tremendous damage, like the famous outstanding villains who have led the world astray—all on account of their cleverness and intellect. The essence of Judaism is to conduct oneself solely with innocence and simplicity, without any sophistication. A person has to ascertain that God is present in whatever he does, without any concern whatsoever for his own esteem. He should do it only if it brings glory to God; but if not, not. This way he will certainly never stumble. And even when he falls into doubts, God forbid—and one’s descent can be extremely great, may the Merciful One spare us, so that one falls into doubts and heretical thoughts and even questions God—even so, the downfall and descent is for the sake of the ascent [that follows].
השאלה 'איה מקום כבודו' היא שאלה קשה שיש בה הרהור קשה וכואב אחר הקב"ה. ר' נחמן מדריך להפוך את השאלה לזעקה, לתפילה הדורשת בהמצאותו של הקב"ה. עצם הזעקה מביאה את האדם לתשובה ולעליה מהמקום בו הוא נמצא.
כִּי "אַיֵּה" מְקוֹם כְּבוֹדוֹ – זֶה בְּחִינַת הַכָּבוֹד עֶלְיוֹן שֶׁל הַמַּאֲמָר הָעֶלְיוֹן, דְּהַיְנוּ הַמַּאֲמָר סָתוּם בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ חִיּוּת לַמְּקוֹמוֹת הָאֵלּוּ. נִמְצָא כְּשֶׁמְּבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ "אַיֵּה" מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, בָּזֶה בְּעַצְמוֹ הוּא חוֹזֵר וְעוֹלֶה אֶל הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת "אַיֵּה", שֶׁמִּגֹּדֶל הַסְתָּרָתוֹ וְהֶעְלֵמוֹ הוּא מְחַיֶּה מְקוֹמוֹת הַלָּלוּ, וְעַכְשָׁו, עַל־יְדֵי שֶׁהוּא נָפַל לְשָׁם, וַאֲזַי מְבַקֵּשׁ "אַיֵּה" מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. וּבָזֶה חוֹזֵר וּמְדַבֵּק עַצְמוֹ לְשָׁם, וּמְחַיֶּה אֶת נְפִילָתוֹ, וְעוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה.
For “Ayeh (Where) is the place of His glory?” alludes to the supreme glory of the highest utterance, i.e., the Hidden Utterance/ Bereishit , from where the life-force for these places is drawn. And so, when a person seeks and searches “Ayeh is the place of His glory?”—through this itself he returns and ascends to the supreme glory, the concept of Ayeh, which, by virtue of its great concealment and hiddenness, gives life to those places. Thus now, by having fallen there and consequently sought “Ayeh is the place of His glory?” he re-connects himself to there, and so instills vitality into his downfall and rises up to the highest heights.
לומר 'איני יודע' - ר' צדוק הכהן מלובלין ב'צדקת הצדיק':
[לח] למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז (ברכות ד' א') ורוצה לומר אף בדברים הברורים במחשבה כשבאים לגלוי שהוא הלשון המוציא לפועל מה שבכח בלב יהיו תלויים בספק כי האדם עלול הטעיות ולכך צריך שכל גלוי מעשיו יהיו דברים מבוררים לכל ולא מה שמבורר רק לו במחשבתו אבל במחשבתו יכול לחשוב אף דברים המבוררים רק לו ובכגון זה לבא לפומא לא גליא:
  • כיצד אמירה זו עוזרת לספק? אולי היא אף מחמירה אותו?
  • כאשר אדם ניצב בפני שאלה קשה- האם יש הבדל בין תודעה של 'ספק' ותודעה של 'איני יודע'?
ר' צדוק הכהן אינו שולל את המבוכה והספק אך מציע לעמוד מולם בענווה. אדם יכול ללמד את עצמו שלא לדעת את כל התשובות מחד ומאידך שמצב זה לא יערער אותו.
קישור לדבריו של הרב נריה מנצור באתר ישיבת 'עתניאל': להסתלק מן הספק.