(5) Thus said the Eternal: Cursed is the one who trusts in human beings, who makes mere flesh his strength, and turns his thoughts from the Eternal. (6) He shall be like a bush in the desert, which does not sense the coming of good: it is set in the scorched places of the wilderness, in a barren land without inhabitant. (7) Blessed is the one who trusts in the Eternal, whose trust is the Eternal alone. (8) He shall be like a tree planted by waters, sending forth its roots by a stream: it does not sense the coming of heat, its leaves are ever fresh; it has no care in a year of drought, it does not cease to yield fruit.
Bitachon, by Rabbi Julian Sinclair
https://www.thejc.com/judaism/jewish-words/bitachon-1.5923
Bitachon is an example of a Biblical Hebrew word that took on a very different set of meanings with the rise of a modern, Hebrew-speaking country.
The root batach literally means to lean or rest on someone or something. Batach b' means "to trust in", usually in God, when used by the Bible, eg: "It is better to trust in God than to trust in any man" (Psalms 118:9) or "I have placed my trust in Your lovingkindness."
From this, bitachon comes to mean faith and is often used interchangeably with emunah. But it means faith in an active sense, consciously placing the burden or one's concerns and worries on God and trusting that things will work out.
The core of the secular Zionist revolution was to shift the Jewish consciousness of what we should be relying and trusting in, from God to ourselves. Bitachon now is the exhaustive series of security checks one passes through before boarding an El AL flight and, in Israel, before entering a shopping mall, café or post office.
Misrad habitachon is the Ministry of Defence; bitachon is also the warranty for an electrical appliance; bituach is insurance eg for your home or car; and bituach leumi is social security.
Of course, all this self-reliance has not brought Israel lasting bitachon. The anti-Zionist response to this fact is to pronounce Jewish statehood a failure. The religious Zionist response is to point out the hubris of locating the source of our security entirely in our own hands and combined with all our necessary efforts, to return to Yisrael batach b'Hashem, "Israel, trust in God!" (Psalm 115:9).
Rabbi Bachya ibn Pakuda
(א) אך מהות הבטחון היא מנוחת נפש הבוטח ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו שיעשה הטוב והנכון לו בענין אשר יבטח עליו כפי יכלתו ודעתו במה שמפיק טובתו.
(ב) אבל העקר אשר בעבורו יהיה הבטחון מן הבוטח ואם יפקד לא ימצא הבטחון הוא שיהיה לבו בטוח במי שיבטח בו שיקים מה שאמר ויעשה מה שערב ויחשב עליו הטוב במה שלא התנה לו ולא ערב עשוהו שיעשהו נדבה וחסד.
Trust is peace of mind of the one who trusts. That one relies in his heart that the one he trusts in will do what is good and proper for him on the matter he has trusted him with, according to his ability and his understanding of what will further his good. But the main factor, which leads one to trust in the one trusted, and without which trust cannot exist, is for one's heart to be confident that the one trusted will keep his word and will do what he pledged, and that he will also think to do what is good for him even on what he did not pledge out of pure generosity and kindness.
(א) אך הסבות אשר בהן יתכן הבטחון מהבוטח על הברואים הן שבע.
(ב) אחת מהן הרחמים והחמלה והאהבה. כי האדם כשהוא יודע בחברו שהוא מרחם וחומל עליו יבטח בו ותנוח נפשו עליו בכל מה שיטריחהו מעניניו.
(ג) והשנית שיהיה יודע בו עם אהבתו שאיננו מתעלם ממנו ולא מתעצל בחפצו אבל הוא יודע בו שהוא משתדל ומסכים לעשותו. כי אם לא יתברר לו ממנו כל זה לא יהיה בטחונו עליו שלם מפני שהוא יודע התעלמותו ורפיונו בחפצו.
(ד) וכאשר יתקבצו לבוטח ממי שבטח בו שתי מדות אלה גדל רחמנותו עליו ורב השגחתו על עניניו יבטח בו מבלי ספק.
(ה) והשלישית שיהיה חזק לא ינצח באשר הוא חפץ ולא ימנעהו מונע מעשות בקשת הבוטח. כי אם יהיה חלש לא ישלם הבטחון עליו אף על פי שנתברר שהוא מרחם ומשגיח מפני המנע דברים ממנו ברב הענינים. וכאשר יתקבצו בו שלש המדות האלה יהיה הבטחון עליו יותר ראוי.
(ו) והרביעית שיהיה יודע באפני תועלת הבוטח עליו ולא יעלם ממנו מה שהוא טוב לו בנסתר ובנראה ומה שייטב בו ענינו. כי אם לא ידע כל זה לא תנוח נפש הבוטח עליו. וכאשר יתקבצו לו בו דעתו בתועלותיו ויכלתו בהם ורב השגחתו עליהן וחמלתו עליו יחזק בטחונו בו מבלי ספק.
(ז) והחמישית שיהיה מתיחד בהנהגת הבוטח עליו מתחלת הויתו וגדולו וינקותו ונערותו ובחרותו וישישותו וזקנתו עד תכלית ענינו. וכשיתברר כל זה ממנו לבוטח יתחיב שתנוח נפשו עליו וישען עליו בעבור מה שקדם לו עליו מן הטובות העודפות והתועליות המתמידות ויהיה זה מחיב חזקת בטחונו בו.
(ח) והששית שיהיה ענין הבוטח כלו מסור בידו ולא יוכל אדם להזיקו ולהועילו ולא להטיב אליו ולא לדחות נזק מעליו זולתו כעבד האסור אשר הוא בבית הבור ברשות אדוניו. וכשיהיה הבוטח ברשות מי שבטח עליו על הענין הזה יהיה יותר ראוי לבטח עליו.
(ט) והשביעית שיהיה מי שבטח עליו בתכלית הנדיבות והחסד למי שראוי לו ולמי שאינו ראוי לו ותהיה נדיבותו מתמדת וחסדו נמשך לא יכרת ולא יפסק.
(י) ומי שנקבצו בו כל המדות האלה עם כל מה שהזכרנו קודם לזה נשלמו תנאי הבטחון בו והתחיב היודע זה ממנו לבטח בו ושתנוח נפשו עליו בגלויו ובנסתרו בלבו ובאבריו ולהמסר אליו ולרצות בגזרותיו ולדון אותו לטוב בכל דיניו ומפעליו.
(יא) וכאשר נחקר על אלה השבעה תנאים לא נמצאם כלל בברואים ונמצאם כלם בבורא יתעלה. שהוא מרחם על בריותיו כמו שכתוב (תהלים קג ח) רחום וחנון ה׳ וגו', ואמר (יונה ד יא) ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה וגו'.
(יב) ושאינו מתעלם כמו שכתוב (תהלים קכא ד) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ושהוא חכם ולא ינצח כמו שכתוב (איוב ט ד) חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם, ואמר (דברי הימים א כט יא) לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו', וכתיב (צפניה ג יז) ה׳ אלהיך בקרבך גבור יושיע.
(יג) ושהוא מתיחד בהנהגת האדם מתחלת ענינו והתחלת גדולו כמו שנאמר (דברים לב ו) הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך, ואמר (תהלים עא ו) עליך נסמכתי מבטן ממעי אמי אתה גוזי, ואמר (איוב י י) הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני, ושאר הענין.
(יד) ושתועלתו והזקו אינם ברשות אדם כי אם ביד הבורא יתעלה לבדו כמו שנאמר (איכה ג לז-לח) מי זה אמר ותהי ה׳ לא צוה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, ואמר (ישעיה מ ח) יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם, ואמר (ישעיה מ ז) אכן חציר העם. וכבר התברר הענין הזה במאמר השלישי מן הספר הזה במה שיש בו די
(טו) ושנדיבותו כוללת וחסדו סובב כמו שנאמר (תהלים קמה ט) טוב ה׳ לכל ורחמיו על כל מעשיו, ואמר (תהלים קלו כה) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, ואמר (תהלים קמה טז) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון.
(טז) והשכל גוזר בהקבץ אלה השבעה ענינים בבורא יתעלה מבלתי הנבראים לכן הבאתי אלו הפסוקים מן הכתוב לזכרון בלבד.
(יז) וכאשר יתברר זה לאדם ותתחזק הכרתו באמתת חסד הבורא יבטח בו וימסר אליו ויניח הנהגתו עליו ולא יחשדהו בדינו ולא יתקצף על בחירתו לו כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים קטז יג) כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא, ואמר (תהלים קטז ג-ד) צרה ויגון אמצא ובשם ה׳ אקרא.
There are seven factors which make it possible for one to trust in another:
(1) Compassion, pity and love. When someone knows that his friend has compassion and pity for him, he will trust in him and be at peace with regard to troubling him with all of his matters.
(2) To know that his friend, besides loving him, is not forgetful or lazy in taking care of his needs. Rather, he knows that his friend is active and resolved to do it. Because if all of this is not clear, one's trust in him will not be complete, since one knows of his forgetfulness and laziness in attending to his needs. But, when the one he trusts combines these two traits, great compassion for him and full attendance to his matters, he will trust in him without a doubt.
(3) He is strong. He will not be defeated in whatever he desires, and nothing can prevent him from doing the request of the one who trusts him. Because if he is weak, one cannot fully trust in him, even though it is clear that he is compassionate and active, due to the many occasions in which he failed doing things. When one combines these three traits, trusting in him will be more fitting.
(4) That the one he trusts knows what is beneficial for him, both for his inner and outer life and also that none of the ways which benefit him or further his welfare are hidden to him. Because, if he does not know all of this, one will not be at peace in entrusting himself to him. But if he combines the knowledge of the ways which are beneficial to him, the ability to implement them, great attendance to them, and compassion for him, his trust will certainly be strengthened.
(5) That the one he trusts is under the exclusive care of him from the beginning of his existence, his development, babyhood, childhood, youth, adulthood, old age until the end of his days. And when all this is clear to the truster, he is obligated to be at peace on his friend, and to rely on him, because of the many past benefits he already received from his friend and the constant favors he still presently receives. And this will obligate strengthening one's trust in him.
(6) All matters of the truster are entirely in the hands of the one he trusts, and no one else can hurt him, help him, benefit him, or protect him from harm, as a slave chained down in a prison is entirely in the hands of his master. If the truster were in the hands of the one he trusts in this manner, it would be more fitting to trust in him.
(7) That the person he trusts is absolutely generous and kind to those deserving and to those who are not deserving, and that his generosity and kindness is continuous, never ending and without interruption.
Whoever combines these traits, in addition to all of the previous traits has completed all the conditions that deserve trust, and would obligate the person who knows this to trust in him, to be at peace internally and externally, in his heart and in his limbs, and to give himself up to him and accept his decrees and judge him favorably in all his judgments and actions.
When we investigate these seven conditions, we will not find them at all in the created beings, but we find them all in the Creator. He is compassionate to His creations as written "The Eternal is merciful and gracious" (Psalms 103:8), and "Now should I not take pity on Nineveh, the great city" (Jonah 4:11).