לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י ה'׃
הרב ׳בן איש חי׳ (ש״ר מקץ ה) כתב בשם שער הכוונות, שיש לאדם לכוון קודם התפילה לקיים מצוות ״ואהבת לרעך כמוך״, ועל ידי זה תעלה תפילתו למעלה יחד עם תפילות כל ישראל. ולכאורה צריך להבין, איך התורה מצווה את האדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו במידה שווה (עיין רסב״ם פ״ו מהלכות דעות ה״ג), הרי יש בישראל גאונים וצדיקים ויש בינוניים ויש אנשים פשוטים, ואיך אפשר לאהוב את כולם במידה שוה?
התשובה לזה היא, שבאמת גם את גופו אין האדם אוהב במידה שווה, שהרי כשרוצים להכות את האדם כנגד ליבו, הוא יתגונן וישים את זרועותיו כנגד חזהו כדי שהמכה תבוא על זרועותיו ולא על ליבו. וכן כשירצו להכותו בראשו, יחפה עליו בידיו, כי אפילו שהוא אוהב את כל אבריו, בכל זאת ליבו וראשו יקרים לו מכל, כי הוא יודע שבהם תלוי כל חיותו.
כן הוא הדבר באהבת ישראל, התורה מצווה את האדם שאת הצדיקים וגדולי הדור יאהב כבבת עינו, שהרי הם ׳עיני העדה׳, ואת תלמידי החכמים יאהב כליבו וכראשו, ואת הבינוניים יאהב כידיו, ואת פשוטי העם - כרגליו. ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיחוש אהבה כלפי כל אחד ואחד מישראל (גר״ע יוסף שליט״א).
אין עם ישראל כאומות העולם, שאומות העולם דומים לעדר, ועל ידי כולם יחד נהיה עדר, אבל כל אחד בפני עצמו אינו נחשב כלל, שהרי כולם יתפקדו גם בלעדיו, משא״כ בני ישראל הם ערבים זה לזה, ויש לדמותם לשעון וכיוצ״ב, שכל חלק וחלק בשעון הוא חשוב כי בלעדיו לא יעבוד השעון. ואם כן, כשהחבר עושה לי רעה, עלי להתבונן ולהבין שחבירי אינו אלא כמקל המכה, שלא המקל מכה אלא האוחז בו. כך לא החבר מכה אלא הקב״ ה סובב שכך יהיה לי על פי מעשי. וכתב בספר תומר דבורה (פרק א), שכל אחד מישראל נמצא בתוך הזולת, ובכל אחד יש חלק אחד מחבירו, וכשחוטא האחד, פוגם הוא את עצמו ואת חלק בירו הנמצא בו, עכ״ד. ולפי״ז מדוקדקים דברי חז״ל שאמרו בגמ׳ ״כל ישראל ערבין זה בזה
אמת ליעקב
ואהבת לרעך כמוך אהוב בעד רעך מה שהיית אוהב בעדך אם היית מגיע למקומו. ובהיות שמכלל יראת האל יתברך היא שמירת החוקים כי אמנם השומרם למען לא יחטא לו לא יהיה זה אלא שכבר הכיר גדלו ושאין ראוי למרות את דברו ושכבר הכיר טובו וידע שלא יצוה אלא הראוי והטוב אף על פי שלא נתפרסם טעם המצוה, אמר:
There follows a general, all inclusive rule to be observed in relations towards one’s fellow, phrased as ואהבת לרעך כמוך, telling us to apply the same yardstick to our concern for our fellow that we would want applied to ourselves if we were in his shoes in similar situations.
אם כוונת הפסוק שיאהב כל אדם כאשר אוהב את עצמו, יפלא מאד, שיצוונו על דבר שאינו בכח שום נפש, ואי אפשר שיאהב האדם את זולתו, וביותר איש נכרי לו, כאשר אוהב את עצמו, גם אין לצוות על אהבה ושנאה שאין האדם מושל עליהן, ועוד: אם כן צריך שיתאבל על צרה של זולתו, מעל צרת נפשו, וחייו אינם חיים, שאין לך שעה שלא יראה ולא ישמע בצרת אחר... ואומר אני, שאין מילת "כמוך" בלשון הקודש כולל כוונה זו, אלא "כמוך" פירושו: הדומה לך, כמו (בראשית מ"ד) "כי כמוך כפרעה" – דומה אתה במעלתך למעלת פרעה; (בראשית מ"א ל"ט) "אין נבון וחכם כמוך" – שוה לך ודומה לך; וכן כולם. וכן כאן פירושו "ואהבת לרעך" שהוא כמוך – שוה לך ודומה לך, שנברא גם הוא בצלם אלוקים, והרי הוא אדם כמוך, וזה כולל לכל בני אדם, שכולם נבראים בצלם. על זה אמר ר' עקיבא (ספרא שם) "זה כלל גדול בתורה". ור' עקיבא עצמו שנה כלל זה: (אבות ג' י"ד) "חביב אדם שנברא בצלם". ועוד: אם גם עכשיו מרשיע, נברא בדמות אלוקים בממשלה ובבחירה, ויוכל לבחור בטוב, ואם כן – סתם הכתוב ולא פירש קצב (=מלשון קצבה) אהבה זו. ובא הלל הזקן ופירש: "מה דעלך סני לחברך לא תעביד", שעל כל פנים לא תעשה לו דבר, שאם יעשנה לך תצטער; וזה אמת ברור שאסור לך לצער או לבזות שום אדם צדיק או רשע... ואילו היה פירוש "כמוך" שתאהבנו כעצמך, מלבד שלא נצטרך לפירושו של הלל, כבר מעט וחלטין בדבריו כוונת המאמר. ואולם המליצה בלשון הקודש על האוהב זולתו מאהבת עצמו היא "אוהבו כנפשו", כמו שנאמר באהבת דוד ויונתן (שמואל א' י"ח א') "ויאהבו יונתן כנפשו" ואמר (שם כ' י"ז) "כי אהבת נפשו אהבו". ומה פלא יש באהבת דוד ויונתן שאמר עליה דוד בקינתו: (שמואל ב' א') "נפלאתה אהבתך לי" אם כל ישראל חייב לאהוב רעו כנפשו. אבל עיקר פירושו כמו שאמרנו, שמאמר "ואהבת לרעך" נאמר סתם ונמסר לחכמים בעלי הקבלה. גם בעל הטעמים העמיד הטפחא תחת "לרעך", שאילו חיבר בנגינה "לרעך כמוך" יתפרש: רעך שהוא כמוך בצדק, בחכמה וכיוצא. לכן חבר בנגינה "ואהבת לרעך" שיאהב את כולם, והפריד מלת "כמוך", מעתה פירושו: שהוא אדם כמוך.
כל דבריו (=דברי ר' נפתלי הירץ ויזל הנ"ל) דברי חן ושכל טוב, ואשרי כל השומע לתוכחתו, אבל אין פשטות הכתובים מורה עליהם. ולדעתי שיעור הכתוב כך הוא: "לא תשנא..." הזהיר שלא לבד ישמר מעשות לרעהו כמעשה השונא להכותו, או לעשות לו רעה, כי אם אף בלבו לא ישנאהו, ומצאנו מידות ה' אף על מידות הנפש, כי גם הן מסורות לבחירה, וביד הנבון למשול עליהן בכח בינתו, כמו שציוה "לא תחמוד" (עיין מה שכתב עליו הראב"ע בביאור הדיבור הזה). וכן ציוה על האהבה בכמה מקומות, כמו אהבת הגר (עיין בפרקנו בפסוק ל"ד). וציוה "ואהבת לרעך כמוך": בכל מידות ודרכי האהבה שאתה אוהב את עצמך, במידות ודרכים ההם תאהב את אחיך, ואין הכתוב מדבר בכמות האהבה, כי אם באיכותה. וכדי להבין זה נקדים, שיש במדות הנפש איך וכמה, כגון האהבה: כי יתכן שיאהב האדם גם דבר שאין בו רוח חיים, ואולם אין איכות באהבה שוה; לא יאהב אדם את בהמתו כאשר יאהב את בנו, ולא את חפציו כאשר יאהב את אשתו, אף לא יאהב את כספו וזהבו כאשר יאהב את גפנו ותאנתו. ואף בדברים הדומים לענין איכות אהבה, יש הבדל בכמה, שהוא החוזק והחולשה. ויש שיאהב את בנו הקטן יותר מן הגדול, או יאהב סוסיו יותר מחמורו; ובכל מקום שאי אפשר להטיב לשני הדברים הנאהבים, יקדם הנאהב ביותר, וזהו היתרון בכמות ובמעלת האהבה. מעתה, מצות ה', שנאהב את רענו בכל דרכי האהבה אשר בהם נאהב את עצמנו, שהיא האהבה היותר נשגבה באיכות, ובכל מקום שלא תתנגד אהבת זולתנו לאהבת עצמנו על צד הצדק, מחוייבים אנו לעשות לזולתנו מה שהיינו עושים לטובתנו. ואולם כל זה לא ירחיק ההבדל בחוזק וחולשה, ואם כפי משפט הצדק לא נוכל להטיב לזולתנו מבלעדי שנזיק לעצמנו נזק בלתי ראוי, יתכן שתקדם אהבת עצמנו. והכלל: התורה לא התכוונה כאן אל כמות האהבה כי אל איכותה, במקום שאין התנגדות בין שני הדברים הנאהבים, ואז תאהב לרעך בכל דרכי ההטבה שאתה מטיב לעצמך, לא לתועלת האוהב, כאשר יאהב האדם את חפציו וסגולותיו, כי אם לתועלת וטוב הנאהב, כאשר אתה אוהב את עצמך!
"ואהבת לרעך כמוך" – רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם" – זה כלל גדול מזה.
"And you shall love your neighbor as yourself": R. Akiva says: This is an all-embracing principle in the Torah. Ben Azzai says: (Bereshith 5:1) "This is the numeration of the generations of Adam" — This is an even greater principle.
תנא דבי אליהו רבה כ"ו, ו'
כך אמר להם הקב"ה לישראל. בניי. כלום חיסרתי מכם. מה אני מבקש מכם. הא איני מבקש אלא כדי שתהיו אוהבין זה את זה. ותהיו מכבדין זה את זה. ותהיו יראין זה מזה.
Tana d'Bei Eliyahu Rabbah 26:6
This is what the Holy One said to Israel: My children, what do i seek from you? I seek no more than that you have love for one another, and respect for one another; and that you have reverence for one another