(א) ועתה לכו וגו'. פי' לכו שקודם שיגיע הוא אצלם הם ילכו לקראתו, ולזה דקדק לומר ועתה באותו עת עצמו לכו. וטעמם לצד הזריזות והמהירות אשר לא יכלו לסבול עד שיגיע אליהם. ולזה תמצא שלא עכבו בהגיעו אצלם אלא תיכף ומיד כאשר בא עשו מה שעשו, ואומרם ונהרגהו על דרך אומרם ז"ל (ב"ק כו.) עשרה בני אדם שהרגו אדם אחד אם כולם יחד פטורים. לזה נתחכמו ואמרו ונהרגהו יחד שבזה יהיו פטורים מדיני אדם: (ב) ואומרו ונשליכהו וגו' ואמרנו פירוש שכשנשליכהו בבורות מן הסתם חולדה וברדלס המצויים בבורות יאכלוהו ובזה נוכל לומר חיה רעה אכלתהו לא שיאמרו חיה רעה הרגתהו ובזה אין מוציאין מפיהם דבר שקר: (ג) ואם תאמר על מי סמכו שבטי יה להרוג את הנפש ומה גם נפש צדיק אחיהם, והגם שיעצו להרוג אותו בדרך שאינם חייבין כמו שכתבנו אף על פי כן אינן פטורים מדיני שמים וה' יבוא במשפט: (ד) אולי שהאחים דנו בו דין עד זומם כי מצינו שהוא הביא דבתם רעה אל אביהם ואמר דברים שיתחייבו מיתה על עדותו, ההוא אמר שאכלו אבר מן החי, ההוא אמר שהם בעלי עריות, ועל כל אחת מהם בני נח מתחייבים מיתה, ובן נח נהרג על פי עד אחד בלא עדים ובלא התראה ועל עדות הקרובים ג"כ (רמב"ם הל' מלכים פ"ט) אשר על כן דנו בו משפט עד זומם ופטורים הם מדיני שמים. אלא דלצד דיני אדם אינם פטורים כי אין להם הזמה לזה נתחכמו להמיתו כולן יחד שבזה אין חיוב לכולן כמו שכתבנו, אבל לדין השמים הם פטורים מטעם שידעו נאמנה כי הוא ביקש להורגם, וכל זה הוא סיבת הסיבות לעשות ה' אשר זמם, ואולי שרמזו בדבריהם שיעשו תשובה לבסוף ואין לך דבר שעומד בפני התשובה, והוא אומרו ועתה ואמרו ז"ל (ב"ר פ' כ"א) ואין ועתה אלא תשובה וזה דרך דרש: (ה) ונראה מה יהיו וגו'. נתכוונו להוכיח כי דבר שקר בחלומותיו. או לצד כי רעיוניו על משכבו סליקו והראיה כשיהרגוהו זה לך האות כי היה בודה מלבו או רעיוניו וכו':
(1) ועתה לכו ונהרגהו, "Come now let us kill him!" They planned to kill him before he had a chance to actually reach them; they went towards him. This is why the Torah emphasises the word ועתה. They were so upset emotionally that they could not even contain their anger until he would reach them. What the brothers did is best described in Baba Kama 26 where the Talmud rules that when ten people kill one person simultaneously they cannot be held responsible by a human court. The brothers' main concern was to escape a trial by a human court. (2) ונשליכהו באחד הבורות, "and let us throw him into one of the pits." When the brothers mentioned how they would explain Joseph's disappearance, i.e. ואמרנו, they meant that as a rule anyone found in one of these pits would be consumed by a variety of rodents which abound in them. They would then be telling the truth when they described him as having fallen victim to wild beasts. By not saying the rodents had killed him they would refrain from uttering an outright lie. (3) Naturally, we must explore by whose authority the brothers imagined that they were entitled to kill a human being, and such a righteous human being at that? Even allowing for the fact that the manner in which they planned to kill Joseph would not have made them liable to a human tribunal, how did they expect to escape retribution at the hands of G'd? (4) Perhaps the brothers applied to Joseph the laws pertaining to עד זומם, someone who testifies to a crime he did not really see and who thereby intended to have the accused convicted of the death penalty. In such a situation the Torah demands that the עד זומם himself will be executed by the same death penalty he intended for his victim. Joseph had accused his brothers of eating אבר מן החי, tissue from a living animal. A fitting penalty would be for Joseph himself to be consumed by wild animals before he was dead. Joseph had also claimed that the brothers engaged in sex with partners forbidden to them. All these accusations, if true, carry the death penalty when committed by Gentiles. Moreover, a Gentile may be convicted by the testimony of a single witness without corroboration and without the victim having been warned of the consequences of his behaviour. Even next of kin may testify against the accused (Maimonides Hilchot Melachim chapter 9). Accordingly, the brothers applied to Joseph the law of an עד זומם thus exonerating themselves in the eyes of heaven. However, if so, they would not be considered innocent before a human tribunal because they had no הזמה, evidence of an alibi placing the witness Joseph in a different location at the time that he claimed that the brothers had committed the crimes he had accused them of. This is why they had to resort to the ruse of ganging up on him simultaneously. No human court could then prove that either one of them had administered a lethal blow. They felt quite at ease vis-a-vis heaven, being convinced that Joseph wanted to kill them. All of these considerations helped G'd carry out what He had planned without interfering with the freedom of will of the brothers or of Joseph. Perhaps the brothers even alluded to the fact that they would eventually repent what they were about to do and this is why they said ועתה, i.e. "for now this is what we are going to do." Bereshit Rabbah 21,6 claims that whenever the expression ועתה is used it refers to repentance. (5) ונראה מה יהיו חלומותיו, "and we shall see what becomes of his dreams." They were at pains to prove that his dreams contained false information, or that the dreams were merely reflections of what he had been thinking by day. If they would kill him now this would prove that the dreams only reflected Joseph's own aspirations.
(א) ונראה מה יהיו חלמתיו מליצה דרך לעג נראה אחרי מותו אם נשתחוה לו והנכון בעיני כי אמרו עתה נראה מה יהיו חלומותיו כי אם יצילוהו מידינו מלוך ימלוך עלינו אבל רבותינו אמרו (שם) רוח הקדש אומרת נראה מה יהיו חלומותיו כלומר דבר מי יקום ממני ומהם
(א) ויצילהו מידם. פי' לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה משא"כ חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים, והוא אומרו ויצילהו מידם פי' מיד הבחירי ובזה סתר אומרו ונראה מה יהיו חלומותיו וגו' כי הבחירה תבטל הדבר ואין ראיה אם יהרגוהו כי שקר דבר: (ב) לא נכנו נפש. פירוש להדיא אלא נהיה גורמים לו מיתה, והוא אומרו אחר כך אל תשפכו דם השליכו וגו', זו היתה טענתו להם, והוא טעמו כמוס עמו שהוא להצילו להשיבו אל אביו כי ידע נאמנה כי חית השדה השלמה לו ולא ירעו ולא ישחיתו הנחשים והעקרבים בזרע יעקב, גם לא יעכבנו שם למות ברעב וכמו שכן תמצא שתכף וישב ראובן אל הבור שחזר אליו להוציאו מהבור:
(1) ויצילהו מידם. "He saved him from harm at their hands. This action was applauded by the Torah as man is a free creature possessing freedom of choice and able to kill people who are not guilty or have not been convicted, as distinct from wild beasts which do not kill humans unless the latter are guilty of death in the eyes of G'd. The words ויצילהו מידם mean that he saved them from the evil consequences of carrying out their freedom of choice to kill. By doing what he did Reuben nullified the brothers' statement: "we shall see what happens to his dreams." (2) לא נכנו נפש. "Let us not kill him." What Reuben meant was "let us not kill him outright ourselves but only cause his death indirectly." When he said later: "do not shed blood, throw him into the pit," this was his argument to his brothers. He only pretended to agree that Joseph's death should be caused because he could think of no other way of saving Joseph's life and restoring him to his father. He was quite certain in his own mind that no wild beast would harm Joseph, or any other of Jacob's sons for that matter. He himself would also not allow Joseph to remain in the pit long enough to die of hunger. Proof of Reubens' intention is that the Torah reports that he returned to the pit shortly after the brothers had sold Joseph in his absence. He had planned to take Joseph out of the pit.
(א) אל תשפכו דם אמר להם הנה הייתי סובל לכם כאשר חשבתם להמית אותו בנכליכם כי גם אני שנאתיו ורציתי שיומת על ידי אחרים אבל אתם אל תהיו שופכים דם בידיכם חלילה לכם והכונה לראובן בכל זה היתה להצילו להשיבו אל אביו והכתוב סיפר מה שאמר להם ראובן ושמעו אליו אבל דברים אחרים אמר להם מתחילה שלא קבלו ממנו כמו שאמר להם (להלן מב כב) הלא דברתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וכאשר ראה שלא שמעו לעזבו אמר להם אם כן אל תשפכו דם בידיכם ולא אמר "דמו" כי הראה עצמו שלא יאמר כן לאהבתו רק שלא יהיו שופכים דם לימד אותם שאין עונש הגורם כעונש השופך דם בידיו וטעם אל הבור הזה אשר במדבר לאמר הנה הבור הזה עמוק ולא יוכל לצאת הימנו והוא במדבר ואם יצעק אין מושיע לו כי אין עובר עליו וסיפר הכתוב כי היה ריק ואין בו מים שאם היה בו מים לא יטביעו אותו שכבר נמנעו משפוך דמו וכתב רש"י ממשמע שנאמר והבור ריק אינני יודע שאין בו מים מה תלמוד לומר אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו לשון רש"י מדברי רבותינו (שבת כב) ואם כן היו נחשים ועקרבים בחורי הבור או שהיה עמוק ולא ידעו בהם שאילו היו רואים אותם ולא יזיקו ליוסף היה הדבר ברור להם שנעשה לו נס גדול ושהוא צדיק גמור וידעו כי זכותו תצילנו מכל רע ואיך יגעו במשיח השם אשר הוא חפץ בו ומצילו וכענין שנאמר (דניאל ו כג) אלהי שלח מלאכה וסגר פום אריותא ולא חבלוני כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי אבל הם לא ידעו בדבר ועל דרך הפשט יאמר והבור ריק אין בו מים כלל שגם אם היו בו מים מעט יקרא רק וכן כי מת אתה ולא תחיה (מלכים ב כ א) כלל בשום פנים והכל ביאור וחיזוק
(1) The pit was empty. If it had contained water they would not have cast him in, since they had already resolved not to kill him.
