(44) 8) Originally, Adam had called Eve " ishah ", emphasizing her parity with man, i.e. ish . After the episode with the tree of knowledge, he called her chavah, emphasizing the female element within her, and the fact that she was the mother of all subsequent human beings. Between these two names, the two functions of woman are defined. On the one hand, as the eyshet chayil, woman of valour, she possesses all the ingredients that can raise her to the status of prophetess; on the other hand her function is to become a mother. A woman who fails to give birth, just like a man who is sterile, has not forfeited her major function in life, as is proven from Isaiah 56,3-5, "Let not the barren proclaim I am but a dried out tree." We hold the view that man's major function is the performance of good deeds, something quite independent of procreation. If Jacob had been angry at Rachel for demanding children, else her life would not be worth living, (Genesis 30,1-2) it was precisely for this reason.
(46) When woman conducts herself true to her purpose as helpmate to man, she also retains the name ishah. When, however, she acts as a hindrance, her function is reduced to that of the female part within her, i.e. she remains only chavah, mother.
(א) מתה אנכי כענין הן אני עץ יבש:
(1) מתה אנכי, a figure of speech, meaning the same as הן אני עץ יבש, “here I am a dried out tree,” in Isaiah 56,3.
(א) הבה לי בנים. שתתפלל לשם כאשר עשה אביך
(א) הבה לי בנים אמרו המפרשים (רש"י וראב"ע) שתתפלל עלי ואם אין מתה אנכי לשון רש"י שמי שאין לו בנים חשוב כמת והוא מדרש רבותינו (ב"ר עא ו) ואני תמה אם כן למה חרה אפו ולמה אמר התחת אלהים אנכי ושומע אל צדיקים ה' ומה שאמר אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים ממך מנע ממני לא מנע וכי הצדיקים אינן מתפללים בעד אחרים והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות (מ"א יז כא ושם ב ד טז) ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו אמרו בבראשית רבה (עא ז) אמר לו הקב"ה כך עונין את המעיקות חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה ועל דרך הפשט אמרה רחל ליעקב שיתן לה בנים ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה אבל שיתפלל עליה עד שיתן לה בנים על כל פנים ואם אין שתמית עצמה בצער דברה שלא כהוגן בקנאתה וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים שלא תמות בצערה ויחר אף יעקב שאין תפלת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים ובעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו ולכך אמר לה שאינו במקום אלהים שיפקוד העקרות על כל פנים ואיננו חושש בדבר כי ממנה נמנע פרי הבטן ולא ממנו וזה ליסר אותה ולהכלימה והנה הצדקת בראותה שלא תוכל להסמך על תפלת יעקב שבה להתפלל על עצמה אל שומע צעקה וזהו וישמע אליה אלהים (להלן פסוק כב) ואולי נתקן על דעת רבותינו כי יעקב אי אפשר שלא נתפלל על אשתו האהובה כי עקרה היא אלא שלא נתקבלה תפלתו ובאה עתה רחל להתעולל עליו לאמר שיתן לה בנים על כל פנים בתפלתו כי לא נופל הוא מאביו שעשה כן ויחר אפו ואמר לה כי הדבר ביד אלהים ולא בידו ואביו נשמעה תפלתו שהוא צדיק ועתיד להיות לו זרע אבל היא נמנע ממנה פרי בטן ונכון הוא
(א) ותקנא רחל באחותה. קנאה במעשיה הטובים, אמרה אלולי שצדקה ממני לא זכתה לבנים:
(ב) הבה לי. וכי כך עשה אביך לאמך, והלא התפלל עליה:
(ג) מתה אנכי. מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת:
(1) Rachel envied her sister: She envied her her good deeds. She said, "If she wasn't more righteous than me, she wouldn't have merited to have sons."
(2) Give me: "And did your father act thus to your mother? Didn't he pray over her?"
(3) I die: From here, [we know] that one who has no children is considered like deceased.
(יב) יעקב, על שחרה אפו ברחל שאמרה לו הבה לי בנים, אמרו במדרש, זה לשונו: אמר לו הקדוש ברוך הוא, כך עונים את המעוקות? חייך, שבניך עומדים לפני בנה (שם עא). ולפי שנתן את דינה בתיבה כדי שלא יקחה עשו, אף על פי שכונתו היתה ודאי לטובה, אך לפי שמנע חסד מאחיו, אמרו במדרש (שם ע"ו): אמר לו הקדוש ברוך הוא, למס מרעהו חסד (איוב ו), לא בקשת להשיאה למהול הרי היא נשאת לערל, לא בקשת להשיאה דרך היתר הרי היא נשאת דרך איסור.
(12) Jacob, because he became angry with Rachel upon her saying to him (Genesis 30:1), "Give me sons," was told by God (as related in the Midrash), "Is this the way to answer those who are oppressed? Upon your life, your sons will stand before her son" (Bereshith Rabbah 71: 10). And because he placed Dinah in a chest so that Esau would not seize her, even though his intentions in doing so were unquestionably worthy ones, we are told in the Midrash (Bereshith Rabbah 80:3) that the Holy One Blessed be He said to him, because he withheld kindliness from his brother, " 'Who keeps kindliness from his neighbor' (Job 6:14) - Because you did not wish to wed her lawfully, she will be wed unlawfully."
(ב) הוכחתו מתשובותו של יעקב שהשיב לה אשר מנע ממך, ולשון ממך משמע כמו שפירש"י בסמוך שהשיב לה את אמרת שאעשה כאבא אני איני כאבא וכו', אלא ממך מנע ולא ממני, משמע שהיא הזכירה לו אביו:
(ו) ותרא רחל כי לא ילדה וגו' ותקנא רחל באחותה - אמר רבי יצחק: כתיב (משלי כג) אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום ואת אמרת ותקנא רחל באחותה?! אלא מלמד, שקינאתה במעשיה הטובים, אמרה: אילולי שהיא צדקת, לא היתה יולדת. ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי אמר רבי שמואל: ד' חשובים כמתים: מצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, ומי שירד מנכסיו. מצורע דכתיב (במדבר יב): אל נא תהי כמת. סומא, דכתיב (איכה ג) במחשכים הושיבני, כמתי עולם. מי שאין לו בנים מנין? שנאמר: הבה לי בנים, ואם אין מתה וגו'. ומי שירד מנכסיו מנין? שנאמר (שמות ד): כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. וכי מתים היו והלא דתן ואבירם היו?! אלא, שירדו מנכסיהן:
(א) הבה לי בנים: עומק כוונתה לא היה אלא שיקח את שפחתה, ויעקב לא רצה להבין כך עד שפירשה לו בביאור.
(א) ותקנא רחל באחתה, קנאה בדבר שראתה לאחותה שילדה ארבעה בנים ליעקב והיא לא ילדה אפי' אחד:
(1) ותרא..ותקנא רחל באחותה, she saw that during the period that Leah bore 4 sons for Yaakov she had not even born him a single one.
(ג) ויחר אף יעקב - שאין תפלת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים. ובעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו, ולכך אמר לה שאינו במקום אלוהים שיפקוד העקרות על כל פנים, ואיננו חושש בדבר, כי ממנה נמנע פרי הבטן ולא ממנו, וזה ליסר אותה ולהכלימה. והנה הצדקת בראותה שלא תוכל להסמך על תפלת יעקב, שבה להתפלל על עצמה, אל שומע צעקה, וזהו וישמע אליה אלוהים (להלן פסוק כב): ואולי נתקן על דעת רבותינו, כי יעקב אי אפשר שלא נתפלל על אשתו האהובה כי עקרה היא, אלא שלא נתקבלה תפלתו, ובאה עתה רחל להתעולל עליו לאמר שיתן לה בנים על כל פנים בתפלתו כי לא נופל הוא מאביו שעשה כן, ויחר אפו ואמר לה כי הדבר ביד אלוהים ולא בידו, ואביו נשמעה תפלתו שהוא צדיק, ועתיד להיות לו זרע, אבל היא נמנע ממנה פרי בטן. ונכון הוא:
(א) ותקנא רחל באחתה, קנאה בדבר שראתה לאחותה שילדה ארבעה בנים ליעקב והיא לא ילדה אפי' אחד:
(1) ותרא..ותקנא רחל באחותה, she saw that during the period that Leah bore 4 sons for Yaakov she had not even born him a single one.
(ב) ואם אין מתה אנכי. דאשה המבקשת בנים פעמים הוא משום דמבקשת התענוג דטבע האשה לגדל ולהשתעשע בבנים. ופעמים משום חוטרא לידה ומרא לקבורה. והתובעת בנים משום תענוג ראויה להתפייס במה שאישה מראה לה אהבה וחבה יתירה וכמאמר אלקנה לחנה למה תבכי הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים והיינו דתנן שלהי מס׳ נדרים האומרת שמים ביני לבינך יעשה סעודה ויפייס. אבל אם טוענת משום חוטרא לידה כו׳. אין עצה בפיוס וכדאי׳ בפ׳ הבע״י דמיד שמבקשת מזה הטעם יוציא ויתן כתובה. והיינו שקפצה חנה ונדרה ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה׳ כל ימי חייו שרגזה על החשד שחשדה אלקנה שמרעשת עולם בשביל תענוג. ואינו ראוי להיות כן. ע״כ נדרה שתתנהו למשכן ולא תשתעשע עמו כלל. וכן רחל אמרה דעיקר הרעש שאינה מתפייסת באהבתו היתירה לה הוא בשביל דאם אין מתה אנכי וכדאי׳ בב״ב דקט״ז דמי שאין לו בנים כתיב בי׳ מיתה ומי שיש לו בנים כתיב בי׳ שכיבה. משום דמי שאין לו בנים. אין מי להזכיר שמו ולהעיר זכרו מן הקבר. אבל מי שיש לו בנים הבנים מזכירים אותו מש״ה כתיב בי׳ שכיבה דהרי הוא כמי ששוכב והבנים מעירים אותו. והוא מליצת חוטרא לידה. כמו השוכב וקשה עליו לקום אמנם כשאוחז מקל בידו להשען עומד עמו כך הבן הוא המסייע להזכיר שמו האבד מן העולם:
(א) ויקרא האדם שם וגו'. יש לתת לב למה לא קרא לה שם בשעה ראשונה קודם כל מעשה אשר נעשה. דע כי זאת האשה כבר נתעלית לשבח וקרא לה ה' שם יחד עם בעלה כאומרו ויקרא את שמם אדם שם לתהלה ולתפארת כי שם זה אדם הוא שם מעולה, וכמאמר הנביא (יחזקאל לד) אדם אתם ואמרו ז''ל (ב''מ קיד:) אתם קרויים אדם וכו':
ומעתה אין מקום לאדם לקרות שם לחוה, מה שאין כן אחר מעשה ששמעה לדברי מסית והזידה בעץ הדעת ירדה מבחינתה וחסרה שם המעולה. וכן מדה זו בעולם שכל שיזיד אדם יחסר שמו כאומרו (משלי י) ושם רשעים ירקב רחמנא ליצלן, לזה בא האדם וקרא לה שם על מעשיה שהיתה אם כל חי. והגם שגם שאדם חטא כבר כתבתי למעלה ששוגג היה בדבר:
ועוד גם לו הוכרה ירידה לפי שעה. שקרא לו הכתוב כאן האדם ג' או ד' פעמים. ויש לך לדעת כי בחינת האדם היא פחותה מבחינת שם אדם כאמור במסכת עבודה זרה (ג.) וזה לשונם אמר ר''י (הגי' בגמ' ר''מ אולם התוס' בסנהד' נט. כת' וי''ם דג' ר' ירמיה, הגה) אשר יעשה אותם האדם וגו' כהנים ולוים לא נאמר וכו' אפי' גוי העוסק בתורה וכו' והקשו רש''י ותוספות מאמר זה עם מאמר רבי שמעון בר יוחאי שאמר אתם קרויים אדם וכו' ותרצו התוספות שיש הפרש ומעלה בין אדם להאדם כי אדם הוא הגדול והמשובח וכו'. והגם שרש''י ז''ל כתב (סנהד' נט.) שחולקים התנאים עם כל זה דברי התוספות עיקר כי מצינו בפירוש בדברי רשב''י שמחלק כדברי התוספות. וטעם הדבר הוא כי אדם הוא בחשבונו מ''ה ושמו של הקב''ה הוי''ה במילוי אלפי''ן יעלה כן ובתוספת הה''א תאבד הכוונה הרמוזה, ולזה קרא לו האדם אחר שחטא אבל לא נשאר בירידה זו שמצינו לו שחזר ה' וקראו אדם דכתיב וידע אדם עוד את אשתו וחזר למעלתו כי חטאו שוגג הוא:
עוד יש לומר טעם קריאת שם אחר כל המעשה. וקודם יש להעיר למה יתיחסו אליה החיים ולא יתיחסו אל האדם כי גם הוא אב כל חי. עוד יש להעיר כי לטעם האמור היה צריך לקרותה חיה ולא חוה. אכן הכוונה היא להיות שנתחדשו בה ב' דברים, הא', ששמעה דברי המסית קרא אותה על שמו והוא אומרו חוה מלשון חויא שהוא הנחש, וכמו כן הובא בספר הזוהר (ז''ח בראשית י''ט), והב' שנגזר עליה לילד בעצב לזה קרא לה חוה ולא קראה חויא לרמוז כי היא היתה אם כל חי כיון שהיא סובלת העצבון של הריון ושל לידה לה יאתה להתיחם אם כל חי ולא לאדם. ולא אמר הכתוב אלא טעם שהוא בלתי מוחש במשמעות השם כי רמז החויא ניכר הוא בשם. גם סמך הדבר למעשה הנחש יגיד הדבר:
(ג) ואיש שם כלל לאדם ופעם פרט, וממנו הושאל השם לשאר פרטי היצורים כמו איש לא נעדר (ישעיה מ' כ"ו), איש ואשתו (ז' ב') ולפי שהאיש הוא אדון ובעל לאשה כי היא אחד מאבריו לפיכך קראו האדון איש כמו גדעון בן יואש איש ישראל (שופטים ז' י"ד), וכן איש מלחמה (שמות ט"ו ג') כתרגומו ויו"ד איש נבלעת בדגש שי"ן אשה ולא אמר אישה ביו"ד כדי שלא יתחלף עם איש שתהא במפיק שפרושו בעלה, כי פעמים יפול המפיק אשר בה"א הפעולה שהיא כנוי להקל כמו שכתבנו בספר מכלל.
(3) The word איש is a general term for man, also sometimes used to refer to a specific human being. This is why sometimes the word is used as describing people in general, such as ואיש לא נעדר, and “no one was missing,” (Isaiah 40,26) or גדעון איש ישראל, “or איש ואשתו, “male and his mate” (Genesis 7,2). Seeing that the man is the predominant partner and the woman’s husband, seeing she is as if literally one of his organs, he is often referred to as אדון, “master.” In Judges 8,23 we read ויאמרו איש ישראל אל גדעון וגו'. The meaning is not that a particular Jewish man said something to Gideon, but that the Jewish people at that time suggested to Gideon that be become their ruler on an ongoing basis, even his children having a claim to succeed him. The reason why Adam did not refer to Chavah as אישה, as the feminine form of איש, was to avoid confusion with the word אישה when it means “her husband.”
Contributed by: R. Ezra Mizrahi
"When Rachel saw that she was not bearing Jacob any children, she became jealous of her sister. So she said to Jacob, Give me children, or I'll die!’ "Jacob became angry with her and said, "Am I in the place of God, who has kept you from having children?" (Bereshit 30: 1-2)
In the middle of this week's parasha, we read of a strange conversation between Yaacob avinu and Rahel emenu. After years of marriage, Rahel sees that she is not conceiving a child, and demands from Yaacob:
"Hava li banim, ve'im ayin, metah anochi" - "Give me children, and if not, I will die."
Yaacob immediately responds to her if it was he who was preventing her from having a child. Yaacob avinu already had three sons from Leah (Rahel's sister), which obviously showed that he was able to produce children. Yaacob was telling his wife that the fault lied with her and not with him.
We need to understand what actually is transpiring in this dialog between Yaacob and Rahel. Did Yaacob have the power to make her pregnant, that Rahel came to him demanding children? It is obvious that Rahel believed so. She wanted Yaacob to pray longer, and with more kavana (intent), so that she would have a baby. What Rahel did not realize was that Yaacob was already praying for her, for he loved her more than his other wives, but Rahel wanted him to do more on her behalf.
Yet still, why did Yaacob answer Rahel in such a way: "Am I in the place of God, who has kept you from having children?"
Rahel, in saying what she did, hurt Yaacob tremendously. She was content to fall into a depression until she passed away, being like a "dead person", and forgoing on life. Nothing was more precious to Yaacob than Rahel- herself. When she threatened him, giving him that ultimatum- either give her kids or she will die- Yaacob could not hear it. And so Yaacob decided that he had to teach his wife an important lesson.
Yaacob told her that she was the reason why she was not conceiving a child. Her prayers were not what they should be. Rahel looked to blame Yaacob and the method of his prayer instead of looking to her own prayers and analyzing them.
As we see later in the parasha, in pasuk 22, Hashem answered Rahel. She learned the lesson from Yaacob, and prayed strongly on her own. Hashem answered her, and blessed her with Yosef Ha'Sadiq.
"Then God remembered Rachel; he listened to her and opened her womb. She became pregnant and gave birth to a son and said, "God has taken away my disgrace." She named him Joseph, and said, "May Hashem add to me another son." (Beresheet 30: 22-24) And indeed, this is a lesson that we can all learn from. The power of tefillah is mind-boggling. When one has an unfortunate circumstance befall them, or if one is ve'shalom sick, there is no better prayer than that of the person that the circumstance fell upon. Rahel wanted Yaacob to pray harder, but never thought that she should pray harder and do more.
Indeed, today, many people go to rabanim and ask them to pray for them. There is nothing wrong with this practice on a general level. The tefillah of a saddiq is powerful. However, one must realize that the prayer of the Sadiq is only secondary to that of the person who is going through the problem. The answer is to pray! Yourself! If a tragedy has hit you or your family, remember that you have Hashem you can always turn to- ask the gabbai for the keys to the shul, come at night, open the hechal, and cry to Hashem. no one's tefillah will help you more than your own.
URL: http://ahaba.org/parashadetail.asp?id=16 Retrieved 11/16/2015
This entire source sheet was inspired by a dvar Torah from Ora Lee Kanner, as well as retold divrei torah from Nehama Leibowitz, as explained on page 47 of Tales of Nehama: Impressions of the Life and Teaching of Nehama Leibowitz.