עַל הַגְּשָׁמִים וְעַל הַבְּשׂוֹרוֹת הַטּוֹבוֹת אוֹמֵר בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, וְעַל שְׁמוּעוֹת רָעוֹת אוֹמֵר בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת:
(For rain and for good news one says, “Blessed be He that is good and grants good.” For bad news one says, “Blessed be the true judge.”
(ה) חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. בְּכָל לְבָבְךָ, בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע. וּבְכָל נַפְשְׁךָ, אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ. וּבְכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מָמוֹנֶךָ. דָּבָר אַחֵר בְּכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד.
(5) One must bless [God] for the evil in the same way as one blesses for the good, as it says, “And you shall love the Lord your God with all your heart, with all your soul and with all your might” (Deuteronomy 6:5). “With all your heart,” with your two impulses, the evil impulse as well as the good impulse. “With all your soul” even though he takes your soul [life] away from you. “With all your might” with all your money. Another explanation, “With all your might” whatever treatment he metes out to you.
מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה אילימא כשם שמברך על הטובה הטוב והמטיב כך מברך על הרעה הטוב והמטיב והתנן על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת אמר רבא לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה אמר רב אחא משום רבי לוי מאי קרא חסד ומשפט אשירה לך ה׳ אזמרה אם חסד אשירה ואם משפט אשירה רבי שמואל בר נחמני אמר מהכא בה׳ אהלל דבר באלקים אהלל דבר בה׳ אהלל דבר זו מדה טובה באלקים אהלל דבר זו מדת פורענות רבי תנחום אמר מהכא כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה׳ אקרא ורבנן אמרי מהכא ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מברך
The Gemara asks: What does it mean: One is obligated to recite a blessing for the bad just as for the good? If we say this means that just as one recites a blessing for a positive event with the formula: Who is good and does good, so too one recites a blessing for a calamity with the formula: Who is good and does good, didn’t we learn in our mishna that over good tidings one recites: Who is good and does good, while over bad tidings one recites: Blessed…the true Judge? Rather, Rava said: The mishna’s statement was only necessary to instruct us to accept bad tidings with the same joy with which we accept good tidings, not to instruct with regard to which blessing to recite. Rav Aḥa said in the name of Rabbi Levi: What is the verse that alludes to this? “I will sing of loving-kindness and justice; unto You, O Lord, will I sing praises” (Psalms 101:1). Rav Aḥa explains: If it is loving-kindness, I will sing, and if it is justice, I will sing. I will thank God in song for the bad just as for the good. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: The proof is from here, as it is stated: “In God, I will praise His word; in the Lord, I will praise His word” (Psalms 56:11). The Gemara explains that In God, I will praise His word; that is the revelation of God’s attribute of benevolence, while: In the Lord, I will praise His word; that is the attribute of suffering; even if God brings suffering to bear upon me, I will still praise Him. Rabbi Tanḥum said: The proof is from here, as it is stated: “I will lift up the cup of salvation and call upon the name of the Lord” (Psalms 116:13), and: “I found trouble and sorrow, but I called upon the name of the Lord” (Psalms 116:3–4). And the Rabbis said: The proof is from here, as it is stated: “The Lord has given and the Lord has taken away; blessed be the name of the Lord” (Job 1:21).
רמב"ם, פירוש למשנה ברכות ט:ה
חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כו': מה שאמר כשם שהוא מברך על הטובה רוצה לומר לקבל אותו בשמחה ולב טוב ולכבוש כעסו וייטיב נפשו כשיברך דיין האמת כמו שיעשה בשעה שיברך הטוב והמטיב וכמו שהיו אומרים החכמים ברוב דבריהם כל מה דעביד מן שמיא לטב וזה דבר שכלי אצל בעלי השכל ואפילו לא הורה הכתוב עליו לפי שיש דברים רבים נראי' בתחלתן טובים ויהיה אחריתם רעה רבה ועל כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבא עליו רעה גדולה מפני שאינו יודע סופה. וכמו כן אסרו ע"ה להרבות בשמחה ובשחוק אבל תהיה השמחה במעשים עליונים רוצה לומר לעשות הצדק ולרדוף אותו.
(ה) שִׁ֤ירוּ ׀ לֵֽאלֹקִים֮ זַמְּר֪וּ שְׁ֫מ֥וֹ סֹ֡לּוּ לָרֹכֵ֣ב בָּ֭עֲרָבוֹת בְּיָ֥הּ שְׁמ֗וֹ וְעִלְז֥וּ לְפָנָֽיו׃ (ו) אֲבִ֣י יְ֭תוֹמִים וְדַיַּ֣ן אַלְמָנ֑וֹת אֱ֝לֹקִ֗ים בִּמְע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ׃ (ז) אֱלֹקִ֤ים ׀ מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים ׀ בַּ֗יְתָה מוֹצִ֣יא אֲ֭סִירִים בַּכּוֹשָׁר֑וֹת אַ֥ךְ ס֝וֹרֲרִ֗ים שָׁכְנ֥וּ צְחִיחָֽה׃
(טז) וְהָיָ֤ה ה' לְדַיָּ֔ן וְשָׁפַ֖ט בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְיֵ֙רֶא֙ וְיָרֵ֣ב אֶת־רִיבִ֔י וְיִשְׁפְּטֵ֖נִי מִיָּדֶֽךָ׃ (פ)
(16) May the LORD be arbiter and may He judge between you and me! May He take note and uphold my cause, and vindicate me against you.”
(א) השאלה: למה כפל ושפט ויריב ריבי, וישפטני?: והיה ה' לדין, ושפט מבואר אצלנו שיש הבדל בין דין ומשפט ובין דיין ושופט, שהדיין והדין מציין טענת הבעלי דינים וקבלת טענותיהם מצד הדיין, והמשפט והשופט יציין גמר הדין ופסק השופט כפי שורת הדין, והכתובים ישמשו עוד בשם ריב על ריב הבעלי דינים מצד עצמם אמר דוד ה' יהיה הדיין המקבל את הטענות שאני טוען עליך, וגם שפט ביני וביניך כפי שורת הדין וההלכה, ומפרש, (נגד והיה ה' לדיין), וירא וירב את ריבי, שהוא יהיה הטוען והרב בעדי, (ונגד ושפט) וישפטני מידך, יעשה לך כפי שורת הדין: