Del Teben, se sacan las semillas de Trigo
ולגבי תבן ללקוט ממנו חטים:
Teben es el tallo que queda una vez que se han cortado o extraido las semillas de la espiga.
התבן. שהיו עושים מן הקש שמחתכין אותן במוריגים ונעשה כל זנב השבולין תבן:
Lo que se cosecha con la espiga se llama Teben. Lo que se queda en la tierra se llama Kash
בתבן ובקש. אותו שנקצץ עם השבולת קרוי תבן. והנשאר בארץ קרוי קש [ועיין סוף פרק י''ז דכלים]. ועתוי''ט:
Teben: Lo que se cosecha con la espiga
Kash: Lo que se queda unido a la tierra. Melejet Shlomo opina, que el Kash no se le da de comer a los animales. Es lo que queda abajo del Teben, una vez que se saco del campo la cosecha.
בתבן ובקש אותו שנקצץ עם השבלת קרוי תבן והנשאר בארץ קרוי קש ואותו שנשאר בקרקע אין נותנין אותו לבהמות לאכול וכן כתיב לקושש קש לתבן שהיו מלקטין בשדות הקש הנשאר שם תחת התבן כי התבן כבר הוליכוהו הבעלים איש לביתו תוס' ז"ל:
Lo que queda unido a la tierra se llama Kash. Lo cosechado con la espiga se llama Teben
כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש
אותו שנשאר בארץ קרוי קש, והנקצר עם השבולת קרוי תבן [כך פירשו רבותי:
El Kash que quedó en la tierra después de la cosecha, es duro y grueso.
Lo que que esta junto a la espiga, se llama Teben es suave y delgado. Se usa para rellenar almohadas y colchones.
... וכשיקצרו זה החלק הגס מן הקרקע נקרא קש (כמ"ש רפ"ג דשבת) ע"ש קשיותו בעביו. אבל אותו חלק הסמוך להשבולת ונקצר עמה הוא דק ורך. וחזי למאכל בהמה. וגם לשכיבת אדם ע"ג. ולהכי לאחר שדשו התבואה מהשבולת שבראשו נקרא תבן. ובזה נבין מ"ש בעבודת פרך שבמצרים לקושש קש לתבן מדרגילין ליקח תבן רך לגבלו בטיט לבנין כדי להקל על המגבלו בהטיט. אולם כאשר פרעה ברשעתו אמר. תבן לא ינתן לכם. הוצרכו ללקט הקש במקום גדולו בשדות שהניחוהו שם בעלי השדות. מדאינו חשוב כל כך וחזי רק להיסק. לכן נשאר שם בהשדה כהפקר. ועקרוהו אלו האומללים. וגבלוהו בהטיט תחת התבן:
Lo que sale con la espiga, se llama Teben. Lo que qeuda en la tierra se llama Kash
בתבן ובקש. אותו שנקצץ עם השבולת קרוי תבן. והנשאר בארץ קרוי קש. שקורין אשטובל"א כדכתיב (בראשית כ״ד:כ״ה) גם תבן גם מספוא רב עמנו. ואותו שנשאר בקרקע. אין נותנין לבהמות לאכול. וכתיב נמי (שמות ה׳:י״ב) לקושש קש לתבן. שהיו מלקטין בשדות הקש הנשאר שם תחת התבן. כי התבן כבר הוליכוהו הבעלים איש לביתו. תוספות. ולשון הר"ב במ"ג פרק כ' דשבת התבן שהיו עושין מן הקש. שמחתכין אותם במוריגים ונעשה כל זנב השבולים תבן. ע"כ. והוא לשון רש"י דהתם*). [*ולשון רש"י בפירוש החומש סוף פרשת שמות. קש לשון לקוט על שם שדבר המתפזר הוא. וצריך לקוששו קרוי קש בשאר מקומות. ע"כ. ורצה לומר שנאמר (שם ט"ו) יאכלמו כקש. והיה בית עשו לקש (עובדיה א׳:י״ח) כקש לפני רוח (תהלים פ"ג) שכל אלו הם מענין תבן עצמו. והוא התבן הדק שדרכו שיתפזר וצריך ללקטו. ומכל מקום תבן יקרא להנשאר בארץ. דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. כמו שכתבתי בפרקי"א דחולין סוף מ"א] ועיין עוד בפירוש הר"ב ספי"ז דכלים [*ומ"ב פרק י"ח דאהלות]:
Rash MiShantz opina que Teben y Kash si es alimento animal. Tiene Kedushat Shebiit y es prohibido beneficiarse si es de Shebiit.
מאימתי נהנין. כגון לשרותו בתוך הטיט או לתתו בתוך הכר דאמרינן בירושלמי (הל' ה) תבן של שביעית אין שורין אותו בטיט תבן של שביעית אין נותנין אותו בכר נתנו בכר בטל והוא שישן עליו וסתם תבן וקש חזי למאכל בהמה ויש בו קדושת שביעית ואסור לשורפו וליהנות בו הנאה של איבוד משום דדרשינן לאכלה ולא להפסד אבל משנתבטל מה שבשדה ממאכל חיה פקעה קדושת שביעית ממה שבבית והיינו [דבעי] מאימתי נפסל מה שבשדה ממאכל חיה שיהו מותרים להיות נהנין ושורפין בתבן וקש של שביעית שיש לו בבית:
Teben, Kash cortado y mezclado con estiércol.
Mismo que se usa para combustible de los baños públicos
גבבא. תבן דק מעורב בזבל. תרגום לקושש קש (שמות ה׳:י״ב), לגבבא גילא. והבלנים דהיינו בעלי המרחצאות שורפין אותו במרחצאות:
וכן אתה מוצא בגוב של תבן - פירש בקונטרס גוב בור ולא שייך בור גבי תבן ויש מפרשים לשון קש וגבבא:
Se entiende del Tur, que son piezas largas, porque son mas dañinas en el dominio público, que el estiércol.
בד"א בזבל וגלל שאין בו כל כך היזק לרבים אבל תבן וקש שהם מזיקין יותר לפי שהם ארוכין ומחליקין בהם אדם ובהמה אין לו רשות להוציאם:
Kessef Mishne considera, al Kash y al Teben, alimento animal. Aunque fuera de Shebiit, y al ser alimento animal, no se puede quemar para calentar agua, y bañarse, ya que no es alimento humano, se le puede dar cualquier uso para las necesidades humanas.
מרחץ שהוסקה וכו'. משנה בספ''ח דשביעית (משנה י''א). וא''ת מאחר שכתב בסמוך שאין שורפין תבן וקש של שביעית מפני שהוא מאכל בהמה היאך התירו להסיק מרחץ בהן. וי''ל דאם הוסק דיעבד קאמר דמותר לרחוץ בה ועי''ל דלכתחלה נמי מותר להסיק בהן מרחץ משום דצורך אדם הוא וכדתנן כל שאינו מיוחד למאכל אדם עושין ממנו מלוגמא לאדם:
El Rosh cita a un R' Oshaya, en donde el Kash es el que está unido a la tierra. El Teben, no esta unido a la tierra
... הכא במאי עסקינן במחוברים. והא תני ר' אושעיא אין מחשיכין להביא תבן וקש בשלמא קש משכחת לה במחובר. אלא תבן היכי משכחת לה. בתיבנא סריא שהוא מוקצה. הלכך כל דבר שיש בו צד היתר שיכול לעשותו בשבת יכול לומר אעשה זה למחר וכן יכול לומר לחבירו עשה לי דבר זה למחר ובלבד שלא יזכיר לו שכירות. ודבר שאין לו היתר לעשות היום אפילו אין בו אלא איסורא דרבנן אסור לומר אעשה דבר זה למחר או לומר לחבירו עשה לי:
El Shuljan Aruj lo considera alimento animal, y por eso no hay ninguna sospecha de Tikun Keli (arreglo final de objetos). Permite cortarlo, aún con cuchillo en trozos delgados para hacer palillos y limpiarse los dientes.
Pero una astilla de madera, que no es alimento animal es prohibido hacer el palillo en Shabbat.
אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי לפיכך מותר לקטום אפילו בסכין קש או תבן ולחצוץ בו שיניו אבל קיסם שאינו אוכל בהמה אפילו ליטלו כדי לחצוץ בו שיניו אסור:
El Taz, agrega a la Halaja del Shuljan Aruj, ramas para usar el aroma. Ya que opina que el Shuljan Aruj las incluye en la categoría de lo que esta permitido.
לקטום קש כו'. מבואר באשר"י בקש דאפילו בסכין מותר לקטום כיון שהוא אוכלי בהמה נזכר בסימן שכ"ב ובקוטם להריח לא נזכר בהדי' דמותר אפילו בסכין אבל נ"ל דחד טעמ' גבייהו כמ"ש והוא מוכח בהדי' מדאי' פ' המבי' דף ל"ג תנא חדא קוטמו ומריח בו ותני' אידך לא יקטמנו להריח בו אר"ז ל"ק הא ברכין הא בקשין מתקיף לה רב אחא ב"י בקשין אמאי לא והא רבא בר רב אדא ורבין בר ר"א דאמרי כי הוינן בי ר"י הוה מפשח ויהיב לן אלות' אלות' אף על גב דחזי' לקת' דנרג' וחצינ' פירש"י הוה מפשח כשמסעף בידו ענפים מעץ גדול כו' כמו ויפשחני עשה לי גדר בסעיפות בענפי עצי יער סביבות דרכי שלא אצא כדרך שעושים בני היערים הוי מפשח לן מן התלושין ואף על גב שהם קשי' וראוים לעשות ממנו ביחיד לקורד' ומסקי' הא ר"א דס"ל בקוטם לכלים חייב חטאת הכא בקוטם להריח פטור אבל אסור גזירה שמא יקטמנו לכלי והא דרב יהודה דמפשח להריח כרבנן דס"ל בקוטם לכלי לא הוי אלא שבות דלאו תיקון מעלי' הוא אא"כ מחתכו וממחקו בסכין והוה כאן פטור אבל אסו' הכא דלהריח מותר לכתחלה לכאורה משמע מרש"י דכ' כשמסעף ענפים בידו משמע אבל בסכין אסור וכ"כ רש"ל וז"ל דבסכין אסור מאחר שראוי לבית יד דהוה כתיקון כלי ממש וקוטמו להריח דאמר דמשמע דבכל ענין היינו בעצי בשמים קלחים קטנים שאינם ראוים לתשמיש כלל ועוד אפשר קוטמו להריח נמי דקאמ' היינו ביד אבל בסכין הכל אסו' ולא תמצ' היתר בסכין אלא באוכלי בהמה לחוד וכן עיקר עכ"ל ולע"ד ל"נ כן כלל דא"כ מאי דוחקיה דתלמוד' לאוקמי ברייתות כתנאי ה"ל לתרץ הא ביד הא בסכין וכ"ש דלא פריך מידי מההיא דרב יהודה דמפשח אלות' דהתם היה בידו ותו דהא טעמ' דהתיר' בקוטם להריח משום דאפי' בקוטם בכלי אינו אלא שבות ה"נ יש טעם בקוטם בסכין להריח נמי כיון דאפילו בסכין לכלים אין חיוב חטאת אלא בממחקו וא"כ הוה ממש כמו אוכלי בהמה ומ"ש רש"ל דקוטמו להריח מיירי מעצי בשמים קטנים שאינם ראוי' לתשמיש. תמהתי מאוד על פה קדוש דאמר הכי דא"כ פשיטא דה"ל לתרץ הברייתות בזה אלא הדבר ברור דלהריח נמי אפי' בסכין מותר דחד טעמא הוא עם אוכלי בהמה כיון דליכ' בשניהם חיוב חטאת ורש"י דנקט מסעף בידו לא נתכוין לאסור בכלי אלא פי' המלה כ' מהו ענין הפישוח דהו' ענין שעוקר בידו דבר קטן מדבר גדול כההיא דויפשחני שהביא רש"י ולא זכר רש"י הך בידו על ענין דר"י כלל אלא לפרושי ענין פשוח דמצינו בפסוק שתולשי' ענף מן האילן ועושים מהם גדר וההיא לאו בידו ממש קאמר אלא ע"י כלי שמחזיק בידו קאמר ואלו לא זכר רש"י בידו לא היינו מבינים מהו ענין הפישוח ואלו נתכוין לתלות היתר דרב יהודה דוקא ביד בלא סכין לא ה"ל לכתוב כשמסעף בידו ענפים דזהו קאי על פישוח דעלמא אלא בסוף כשזכר רש"י הוה מפשח לן מן התלושין שזה קאי על רב יהודה ה"ל לכתו' שם מפשח בידו אלא ודאי שאין ההיתר תלוי ביד דוקא דעצי בשמים להריח הוה ממש כמו באוכלי בהמה וכ"מ בדברי הרא"ש שכתב ובאבוס של בהמה אף בכלי שרי אף לקטום לחצות שיניו דדוקא בקיסם דאיכא חיוב חטאת בכלי גזרי' ביד אטו בכלי אבל באבוס של בהמה לא גזרי' כלי דידיה אטו כלי דקיסם וכ"מ דמדמי ליה לשבירת חבית דאיירי בכלי עכ"ל. ובגמרא מדמי להדיא קוטם להריח לשבירת חבית משמע דגם ע"י כלי מותר כיון שהוא להריח דדוקא בחותך לעשו' כלי גזרו אף ביד משום סכין כיון דהעצי' עומדי' לכך גזרי' עשיית כלי ביד משום גזירת כלי בסכין אבל בלהריח לא הוה גזירה כלל וכ"נ מדברי הטור דכתב בסתם קוטמין משמע בכל גווני וש"ע השוה אותן בהדי' קש או תבן ועצי בשמים וכן נ"ל פשוט וברור: במהרי"ל הל' י"ט כתב בשם מהר"ש אם הביא עכו"ם כתב לישראל והוא חתום מותר לשוברו ולפתחו ונראה דבחותם שיש עליו אותיות דאסור לשברם כמ"ש בסי' ש"מ ס"ג לענין שבת וה"ם י"ט:
El Prisha, cita a Tosafot, y explica que Kash es lo que queda de la espiga unido a la tierra, y Teben es lo que cosecha junto con la espiga.
קש או תבן כו' ז"ל התוס' ריש פרק כירה נראה לר"י דקש היינו זנבות השיבלים שנשאר בשדה הנקרא שעופל"א בלע"ז. ותבן הוא הנקצר עם השבלים והכי משמע לקמן בפרק השואל כו' וכ"כ ר"ן ורש"י פי' בפרק חלון דף ק' אהא דתנן אין כוברין את התבן בכברה כו' ז"ל תבן הוא שעושין מן הקש מחתך אותו במוריגין ועושה כל זנב השיבולת תבן:
Debe ser apto para alimento animal. Si esta descompuesto, ya no se considera alimento animal.
(קכ) תבן וקש - שראוי למאכל בהמה דאם היה תבן וקש סרוח שאין ראוי למאכל בהמה דינו כעפר ואפילו סתמא נמי מבוטל:
Kash: El resto de la espiga que quedó unido a la tierra.
Teben: Lo que se cosecha con la espiga.
El Kaf Hajaim explica que lo anterior es la definición de Tosafot. Sin embargo, recalca que Rashi opina que Teben es Kash cortado
יב) שם. קש אן תבן וכו' קש היינו זנבות השבולין שנשאר בשדה הנקרא אשט ובל"א בלע"ז ותבן הוא הנקצר עם השבולת. תו' שבת ל"ו ע"ב ד"ה כירה ורש"י פירש (שבת ק"מ ע"א) תבן הוא שעושין מן הקש מחתכין אותו במוריגין ועושה כל זנב השבולים תבן עכ"ל ועיין לעיל סי' ש"ח או' קפ"ח:
Teben es lo que se hace del Kash.
Motz son las barbillas superiores de la espiga, que no son aptas para ser alimento
ב) שם. אין כוברין התבן בכברה שיפול המוץ וכו' תבן הוא שעושין מן הקש שמחתכין אותו במוריגין ועושה כל זנב השבלים תבן. ומוץ הוא מזקן השבולת העליון ואינו ראוי למאכל וכוברין אותו בכברה שיפול המוץ. רש"י:
Aqui el Mishna Berura sostiene que de acuerdo al Magen Abraham, el Kash de nosotros, es para relleno de colchones y dormir en ellos, o para alimento animal. Sostiene que depende de la costumbre del lugar. Y que el Teben se usa en atados para cubrir los techos
(קיח) שהתקינן - היינו שהזמינן אבל בלא הזמנה אפילו הם חבילות קטנות אסור לטלטלן וטעמא דסתמא עומדין להסקה ולכך אף שחזו למאכל בהמה אסור. כתב המ"א קש שלנו סתמא עומד לשכיבה או למאכל בהמה ועיין בתוספות שבת דזה תלוי במנהג המקומות ולפ"ז במקומות שחבילי תבן סתמן עומדין לבנין לכסות הגגות הם מוקצה וצריך הזמנה: