Yom Kippur Eating Facts
רְעֵבִ֥ים גַּם־צְמֵאִ֑ים נַ֝פְשָׁ֗ם בָּהֶ֥ם תִּתְעַטָּֽף׃
Hungry and thirsty, their spirit failed.

פי' בכאן סוד גדול והוא למה ברא הקב"ה דברי מאכל ומשקה שאדם תאב להם. והטעם שהם ניצוץ אדה"ר שהיו מתלבשים בדצח"ם ויש להם חשק להדבק בקדושה והם מעוררים מ"נ בסוד אין טפה יורד מלמעלה שאין טפיים עולה כנגדה וכל אכילה שאדם אוכל ושותה הם ממש חלק ניצוצות שלו שהוא צריך לתקן. וז"ש רעבים גם צמאים שאדם רעב וצמא להם. למה זה. ואמר נפשם בהם תתעטף בסוד גלות בלבוש ויחשבה לזונה כי כסתה פניה וכל הדברים שהיו משמשין לאדם הם ממש בסוד הבנין שלו שהלבישו והבן: focus on this last line, it's not printed in our ed

והש"י רמז להם לישראל בכמה רמזים שימצאו האבידה ויחזירו לבעליהם לאביהם שבשמים ולא צוה כן למלאכים ושרפים ואופנים. והאבידה ההוא מדעת היתה כמרז"ל שהיה בונה עולמות ומחריבן:
ואמנם הכל נשקל בפלס מאזנים, וכל אדם אין לו אלא שלו השייך לו משורשו שורש נשמתו, כי בכל אשר תראה לאדם מכסף וזהב ואבנים טובות ומאכל ומשקה ומלבושים ובגדי כבוד כולם הם שלו ממש שיש בהם ניצוצי קדושה משורש נשמתו, וכולם נתחברו ובאו אליו בכדי לעלות אתו עמו אל הקודש פנימה בעת השתמשותו בהם לעבודת קונו. ונודע את המבואר בשם הרב האלקי הבעש"ט זצוקללה"ה בפסוק (תהלים ק"ז, ה') רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, כי באמת מי שיש בו מדעת קונו ועובד עבודת ה' ונודע אשר עבודת ה' אין ערוך אליה והיא המשבעת ונותנת כח וחיות וטרף ומזון לכל אברי הגוף, ומאין יומשך שזה יתאוה לתאוה הגשמיות מלחם ומים שהוא דבר עב וגס, והיה לו להסתפק יותר הרבה פעמים במזון הרוחני בתורה הקדושה שהיא משבעת יותר אלף פעמים להחושקים בה, ואמנם לצד שרשי שורש נשמתו הנעטפים והנעלמים בלחם ובשר ומים ויין וכל דברי עולם הזה לכל אחד לפי ערכו לכך הוא מתאוה אליהם בכדי להשלים נפשו באוכלו מהם, כי צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי י"ג, כ"ה) רק להשביע נפשו מניצוצי הקדושה השייכים אליה שבאוכל ההוא כי הנשמה נהנית מרוחנית המאכל כמו שאיתא בדברי הרב האר"י ז"ל (בליקוטי תורה עקב פסוק כל המצוה ושאר מקומות) ולא לתאות גופו למלאות בטנו ובזה משלים נפשו באורות הקדושה השייכים אליה, וזה רעבים גם צמאים שמה שבני אדם הם רעבים וצמאים ללחם ומים ולא ישבעו מדברים הרוחנים, הוא עבור שנפשם בהם תתעטף שנפש האדם מתעטף ומתלבש בהם ועל כן הם מתאוים להם להשלים נפשם על ידם, ועל כן הנה כל מאכלי ומשקות האדם הם ותולדותיהם אין אחד מהם במקרה אצל האדם, כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות (שמואל-א ב', ג'), והוא יודע שורש כל דבר איה מקום מוצאו ומבואו בנשמות בני אדם והוא מזמין לכל אחד ואחד את שלו השייך אליו בכדי שיעלו עמו, ועבור זה נאמר באשת יפת תואר (דברים כ"א, י"א) וחשקת בה וגו' כי האדם שדברה התורה הוא השלם בשלימות ולא יחשוק ביפת תואר מצד עבות נפשו וגסותו להתאוה תאוה כבהמה זו כסוס כפרד, כי אם האדם הזה שיודע בנפשו שאין דרכו לחשוק לכזה וכעת יקרה לו שיחשוק, אז ידע כי מאת אלהים הוא שבה ניצוצין משורש נשמתו והיא שייכת אליו דוקא, ועל כן ולקחת לך לאשה, ולזה אמרו חז"ל בזה (קידושין כ"א.) לא דיברה תורה אלא כנגד היצר הרע וכו', כי זה הוא הטוב מאוד שאמרו חז"ל (בראשית רבה ט', ז') זה יצר הרע כי על ידי היצר הרע שהוא התאוה אדם בא להשלמת נפשו, כי אם לא היה היצר הרע בעולם מאין היה בא אדם להתאות לדברים מטונפים אלה ואמנם מצד היצר הרע ההוא המיפה את כל דבר ונותן חן עליו להתאות לו, ובזה הוא טוב מאוד כשהאדם נפשט מלהתאות תאוה גשמית ואף על פי כן יקרה לו שיתאוה לדבר אז ידע כי מה' הוא לקרב הדבר אצלו.
והנמשל מובן שתחלת בריאת העולמות היה כדי לברר הניצוצין קדישין ע"י אומה ישראלית כמ"ש בשביל ישראל שנקרא ראשית שע"י יבררו ממאכלים מותרים וכשירים. וז"ש ריב"ש ע"פ רעבים גם לצמאים נפשם בהם תתעטף:

ובספר שפת אמת למרן הקדוש ז"ל פ' ראה דכ"ח ע"ד כתב וז"ל, דאיתא בספר קטן מבעש"ט ז"ל על פסוק רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, שקשה למה עשה השם יתברך להיות תאוה וחשק למאכלים אלו, ועל כרחן שיש איזה ניצוץ מנפש האדם באותו מאכל, וזהו שאמר נפשם בהם תתעטף, לכך רעבים וצמאים כו' ע"ש, והם דברי אלקים חיים, כי איך יש מזח לנפש אדם באלו הדברים אם לא היו שייכות לנפש האדם כו' ע"ש, ועוד ע"ש מה שכתב בדף ל"ג ע"א.

וזהו שאמר הכתוב ויענך וירעיבך, כי המן היה רוחניי מאוד, וההדיוטות לא היה להם קורת רוח ממנו, שעל כן אמרו (בפ' בהעלותך) ונפשינו קצה וגו', וזהו שאמר ויאכילך את המן שהוא רוחניי מאוד, לחם אבירים שמלאכי השרת אוכלים, אלא שנתגשם קצת, כדי שיהיה בו תפיסת יד, לבא לידי כך למען הודיעך, אפילו בזמן שתבא לארץ ישראל ותאכל לחם גשמיי, שתקדים כבוד נשמתך לכבוד גופך, ולהעלות הכל מגשמיות לרוחניות, כי לא על הלחם לבדו, פירוש בזמן שהוא לבדו גשמיות, בלי התעוררות הרוחני בו, יחיה האדם, פירוש, הנשמה שנקרא האדם בה"א הידיעה, כי הגוף נקרא בשר אדם והנשמה נקרא האדם (זוהר בראשית ד"כ ע"ב), כי על כל מוצא פי ה', כשאתה מוציא השם בכוונה על ידי הברכה שברכת עליו, שעל ידי זה מתעורר בו הרוחניות, ומזה יחיה האדם, שהוא הנשמה, שניזונה מרוחניות המאכלים, כי הקדוש ברוך הוא עשה כן בכוונה מכוונת, שעל ידי שהיה בונה עולמות ומחריבן (רבתי בראשית פרשה ג') נפלו ניצוצין קדושין לד' חלקי הבריאה דומם צומח חי מדבר שראוי לאדם להעלותם:

major pointוהמשל למלך שנאבדה לו אבן טובה מתוך טבעתו, והנה עמדו לפני המלך בעת ההוא הרבה מעבדיו ושריו הפרתמים והפחות וסגנים מאנשי מלחמתו עד אין מספר, ועם כל זה לא רצה המלך לצוות להם שיחפשו את האבן הטוב, רק ציוה לבנו יחידו וחביבו שיחפש וימצא האבדה, ויחזירה לאביו המלך, הגם שהיה המלך בטוח בכל אחד משריו ועבדיו שכאשר ימצאוהו יחזירו אותו בשלימות, אף על פי כן לא היה ברצונו שהם יחפשו אותו, כי רצה לזכות את בנו חביבו, וכדי שיקרא המציאה על שמו, ולא עוד אלא שרמז גם כן לבנו חביבו בכמה רמזים מקום מציאותו, כי מתחלה היתה האבדה מדעת המלך מקומה, ועשה הכל רק למען לזכות את בנו חביבו, וכדי שיגיע גם להמלך מזה גודל תפארת ושעשועים מבנו, לאמר ראו כי שום בן אדם בעולם לא היה יכול לחפש למצוא זולת בנו:major point here

והנמשל מובן שתחילת בריאת העולמות היה, כדי לברר הניצוצין קדישין על ידי אומה ישראלית, כמו שדרשו (במדרש רבתי בחקותי פרשה ל"ו) בשביל ישראל שנקראו ראשית, שהם יבררו ממאכלים מותרים וכשרים:
וזהו שאמר ריב"ש על פסוק (תהילים ק״ז:ה׳) רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, פירש בכאן סוד גדול והוא למה ברא הקדוש ברוך הוא דברי מאכל ומשקה שאדם תאב להם, והטעם שהם ניצוצי אדם הראשון, שהיו מתלבשים בדומם צומח חי מדבר, ויש להם חשק להתדבק בקדושה, והם מעוררין מיין נוקבין, בסוד מה שאמרו חכמינו ז"ל (בזוהר פינחס דרמ"ז ע"ב) אין טפה יורד מלמעלה שאין טפיים עולה כנגדה, וכל אכילה שאדם אוכל ושותה, הם ממש חלקי ניצוצות שלו, שהוא צריך לתקן, וזהו שכתוב רעבים גם צמאים, שאדם רעב וצמא להם למה זה, ואמר נפשם בהם תתעטף בסוד גלות, בלבוש ויחשבה לזונה כי כסתה פניה (בפ' וישב), וכל הדברים שהם משמשים לאדם הם ממש בסוד הבנים שלו שנתלבשו, והבן, והשם יתברך רמז להם לישראל בכמה רמזים, שימצאו האבדה ויחזירו לבעליהם, לאביהם שבשמים, ולא ציוה כן למלאכים ושרפים ואופנים, והאבדה ההוא מדעת היתה כמאמר רבותינו ז"ל (בראשית רבתי פ"ג סי' זיי"ן) שהיה בונה עולמות ומחריבן כנ"ל:
(כתר שם טוב די"ת ע"ב)

בס"ד
It’s really all about eating


Source Sheet by Rabbi Robert I. Rhodes

תהילים ק״ז:ה׳ Psalms 107:5


רְעֵבִ֥ים גַּם־צְמֵאִ֑ים נַ֝פְשָׁ֗ם בָּהֶ֥ם תִּתְעַטָּֽף Hungry and thirsty, their spirit failed
The human soul is hungry and thirsty for their kindred souls clothed in food


אוהב ישראל, ראה א׳ Ohev Yisrael, Re'eh 1
וזהו השורש מכל עסקיו של אדם מה שיכוין באכילה ושתיה. כיון דע"כ יש במאכל ההוא חיות אמת. המחי' את הדבר ההוא. וכשאדם אוכל בקדושה נדבק בו החיות אמת. והנה"ק שבתוך הדבר מאכל. והחיצונית וגשמית הדבר נעשה ממנו פסולת ונדחה לחוץ. וכן הוא העסק מו"מ שהאדם נושא ונותן באמונה הוא מדחה הרע והשקר. ומקבל הטוב והאמת

כתר שם טוב א׳:קס״א Keter Shem Tov 1:161
פי' בכאן סוד גדול והוא למה ברא הקב"ה דברי מאכל ומשקה שאדם תאב להם. והטעם שהם ניצוץ אדה"ר שהיו מתלבשים בדצח"ם ויש להם חשק להדבק בקדושה והם מעוררים מ"נ בסוד אין טפה יורד מלמעלה שאין טפיים עולה כנגדה וכל אכילה שאדם אוכל ושותה הם ממש חלק ניצוצות שלו שהוא צריך לתקן. וז"ש רעבים גם צמאים שאדם רעב וצמא להם. למה זה. ואמר נפשם בהם תתעטף בסוד גלות בלבוש ויחשבה לזונה כי כסתה פניה הדברים שהיו משמשין לאדם הם ממש בסוד הבנין שלו שהלבישו והבן:

באר מים חיים, שמות ל׳:י״ב Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:
ואמנם הכל נשקל בפלס מאזנים, וכל אדם אין לו אלא שלו השייך לו משורשו שורש נשמתו, כי בכל אשר תראה לאדם מכסף וזהב ואבנים טובות ומאכל ומשקה ומלבושים ובגדי כבוד כולם הם שלו ממש שיש בהם ניצוצי קדושה משורש נשמתו, וכולם נתחברו ובאו אליו בכדי לעלות אתו עמו אל הקודש פנימה בעת השתמשותו בהם לעבודת קונו.

ונודע את המבואר בשם הרב האלקי הבעש"ט זצוקללה"ה בפסוק (תהלים ק"ז, ה') רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, כי באמת מי שיש בו מדעת קונו ועובד עבודת ה' ונודע אשר עבודת ה' אין ערוך אליה והיא המשבעת ונותנת כח וחיות וטרף ומזון לכל אברי הגוף, ומאין יומשך שזה יתאוה לתאוה הגשמיות מלחם ומים שהוא דבר עב וגס, והיה לו להסתפק יותר הרבה פעמים במזון הרוחני בתורה הקדושה שהיא משבעת יותר אלף פעמים להחושקים בה, ואמנם לצד שרשי שורש נשמתו הנעטפים והנעלמים בלחם ובשר ומים ויין וכל דברי עולם הזה לכל אחד לפי ערכו לכך הוא מתאוה אליהם בכדי להשלים נפשו באוכלו מהם, כי צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי י"ג, כ"ה) רק להשביע נפשו מניצוצי הקדושה השייכים אליה שבאוכל ההוא כי הנשמה נהנית מרוחנית המאכל כמו שאיתא בדברי הרב האר"י ז"ל (בליקוטי תורה עקב פסוק כל המצוה ושאר מקומות) ולא לתאות גופו למלאות בטנו ובזה משלים נפשו באורות הקדושה השייכים אליה, וזה רעבים גם צמאים שמה שבני אדם הם רעבים וצמאים ללחם ומים ולא ישבעו מדברים הרוחנים, הוא עבור שנפשם בהם תתעטף שנפש האדם מתעטף ומתלבש בהם ועל כן הם מתאוים להם להשלים נפשם על ידם, ועל כן הנה כל מאכלי ומשקות האדם הם ותולדותיהם אין אחד מהם במקרה אצל האדם, כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות (שמואל-א ב', ג'), והוא יודע שורש כל דבר איה מקום מוצאו ומבואו בנשמות בני אדם והוא מזמין לכל אחד ואחד את שלו השייך אליו בכדי שיעלו עמו, ועבור זה נאמר באשת יפת תואר (דברים כ"א, י"א) וחשקת בה וגו' כי האדם שדברה התורה הוא השלם בשלימות ולא יחשוק ביפת תואר מצד עבות נפשו וגסותו להתאוה תאוה כבהמה זו כסוס כפרד, כי אם האדם הזה שיודע בנפשו שאין דרכו לחשוק לכזה וכעת יקרה לו שיחשוק, אז ידע כי מאת אלקים הוא שבה ניצוצין משורש נשמתו והיא שייכת אליו דוקא, ועל כן ולקחת לך לאשה, ולזה אמרו חז"ל בזה (קידושין כ"א.) לא דיברה תורה אלא כנגד היצר הרע וכו', כי זה הוא הטוב מאוד שאמרו חז"ל (בראשית רבה ט', ז') זה יצר הרע כי על ידי היצר הרע שהוא התאוה אדם בא להשלמת נפשו, כי אם לא היה היצר הרע בעולם מאין היה בא אדם להתאות לדברים מטונפים אלה ואמנם מצד היצר הרע ההוא המיפה את כל דבר ונותן חן עליו להתאות לו, ובזה הוא טוב מאוד כשהאדם נפשט מלהתאות תאוה גשמית ואף על פי כן יקרה לו שיתאוה לדבר אז ידע כי מה' הוא לקרב הדבר אצלו.

בעל שם טוב, עקב ב׳ Baal Shem Tov, Eikev 2

המשל למלך שנאבדה לו אבן טובה מתוך טבעתו, והנה עמדו לפני המלך בעת ההוא הרבה מעבדיו ושריו הפרתמים והפחות וסגנים מאנשי מלחמתו עד אין מספר, ועם כל זה לא רצה המלך לצוות להם שיחפשו את האבן הטוב, רק ציוה לבנו יחידו וחביבו שיחפש וימצא האבדה, ויחזירה לאביו המלך, הגם שהיה המלך בטוח בכל אחד משריו ועבדיו שכאשר ימצאוהו יחזירו אותו בשלימות, אף על פי כן לא היה ברצונו שהם יחפשו אותו, כי רצה לזכות את בנו חביבו, וכדי שיקרא המציאה על שמו, ולא עוד אלא שרמז גם כן לבנו חביבו בכמה רמזים מקום מציאותו, כי מתחלה היתה האבדה מדעת המלך מקומה, ועשה הכל רק למען לזכות את בנו חביבו, וכדי שיגיע גם להמלך מזה גודל תפארת ושעשועים מבנו, לאמר ראו כי שום בן אדם בעולם לא היה יכול לחפש למצוא זולת בנו:

והנמשל מובן שתחילת בריאת העולמות היה, כדי לברר הניצוצין קדישין על ידי אומה ישראלית, כמו שדרשו (במדרש רבתי בחקותי פרשה ל"ו) בשביל ישראל שנקראו ראשית, שהם יבררו ממאכלים מותרים וכשרים:


Source Sheet created on Sefaria by Rabbi Robert I. Rhodes

עברית